מלבושי יום טוב חלק ב· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
חלק יורה דעה · סימן א
להרבנים הג' דק"ק קלעצק:
ע"ד שאלתם אודות השו"ב דמחנם שיש להם כתב מהקהל שאינו רשאי שום שו"ב זולתם לשחוט בעירם וגם בהכפרים סביבות העיר בתוך פרסה ומחצה. ועתה קם שו"ב אחד ורוצה לפרוץ גדרם ולשחוט בהכפרים סביבות העיר בתוך פרסה ומחצה. ומבקשים לחוות להם דעתי בזה אם יכולין הם למהות בידו או לא:
לפ"ד נראה דאם הכתב של השו"ב דעירם נעשה אז בהסכמת הגאב"ד שהי' שם בודאי הדין עם השו"ב דעירם וצריכין למחות במי שרוצה לפרוץ ולהשיג גבולם. כי זהו מנהג קדום בכל העיירות המקבלים שו"ב שיהא שייך להם כל הסביבה מהכפרים אשר סביבותיהם. וזה פשוט דיש ביכולת כל עיר לתקן תקנות כעין זה. אע"ג דבסתם תקנות העיר אינן מתנהגות רק בתוך התחום כמבואר במרדכי. וכן הוא בשו"ע יו"ד סי' רכ"ח סל"ג. ה"מ בסתמא. משא"כ אם מפורש בהדיא בהכתב שהתקנה תתנהג אף בחוץ לתחום בהסביבה שהיא שייכה להעיר יכול לתקן את זאת. וכן מוכח להדיא ביש"ש בחולין פ' כ"ה וז"ל שם בסי' נ"ג ומשו"ה כל מה שגזרו בני העיר או נהגו איסור מקודם נתפשט אותו דבר על כל בני יושבי התחום וה"ה במי שבא במקרה בתוך התחום אבל חוץ לתחום לאו דעתייהו עכ"ל הרי מבואר להדיא מדברי היש"ש דלכך לא נתפשט רק עד התחום משום דמסתמא לאו דעתייהו דבני העיר לעשות תקנות מחוץ לתחום. משא"כ אם מפורש להדיא דהתקנות נעשות אף מחוץ לתחום ובמקום שנגררין אחריהם להורות איסור והיתר וכן לשארי הדברים דהיינו טבילות נשים ומכירת חמץ דכיון דהם נגררין אחר הרב של העיר לכל דבר ודאי יש יכולה ביד הרב עם טוה"ע לתקן תקנות הנצרכין גם להם. ונפלאתי על הגאון בעל שו"מ ח"ש סי' ע"ג שמפלפל בזה ולא הרגיש בדברי היש"ש הנ"ל:
ובלא"ה דברי השו"מ שם תמוהים. דכתב דבמקום שיש ישוב אם מתפשט התקנה חוץ לתחום תלוי בשני תירוצים של הרמב"ן במלחמות פסחים והריטב"א שהובא ברדב"ז ח"ד סי' ע"ג. ובמחכ"ת שגה הרבה בזה. ומוכרח אנכי להביא דברי הרמב"ן במלחמות בקצרה וזה תו"ד. דהוא ז"ל מפרש הא דרמי ב"ת דאכל כחלא היה דעתו לחזור לסוריא והא דפרכינן עליו דהא מחוייב לנהוג חומרת מקום שהלך לשם היינו משום דכל היכא דנהגו איסור בעיר עפ"י הגדול שלהם מפני סיג או גדר אסור לשום אדם להקל שם בעיר מפני המחלוקת ואף בצינעה אסור. והא דאייתרי דאכל רבה בב"ח שאני התם שהי' ידוע שיש בה מחלוקת בעיקר הדין דהללו אוסרין והללו מתירין ומחמת זה לא תהי' מחלוקת אם אחד ירצה להקל כרבו. והיכא דבעיקר הדין כו"ע מודים דמותר רק מפני סיג וגדר רוצים להחמיר בעירם חמיר טפי ואסור לשנות מפני המחלוקת אף שדעתי' לחזור ומשני רב"ת דאכל חוץ לתחום אכלינהו. ושם אין רגל בה"ע מצויין שם ולא יהי' בזה מחלוקת. והא דאמרינן בפסחים גבי יו"ט שני דאמרינן שם בישוב לא עבדינן מפני המחלוקת במדבר מאי. ומסיק שם דבמדבר מותר. דלכאורה משמע דבמדבר מותר אף תוך התחום דהא לא הזכיר שם רק ישוב ומדבר. ז"א דבאמת תוך התחום אף במדבר אסור ומשום דאין דרך ללון תוך התחום מן הישוב ביו"ט לכך נקט רק ישוב ומדבר. וכתב עוד שם הרמב"ן וז"ל א"נ דיוקא דלישנא נמי הוא הכי ישוב תוך לתחום מדבר חוץ לתחום והוא מנהגא דכולה בבל הוא ולא איתמר חוץ לתחום אלא בעיר אחת ובדברים המותרין ונהגא בהם איסור עכ"ל. וסוף דבריו ז"ל מגומגם מאוד. ונראה ברור דחסרון הניכר יש כאן וכצ"ל א"נ שאני התם דהוא מנהגא דכולה בבל ולא איתמר חוץ לתחום אלא בעיר אחת כו' וזה עולה כדברי הריטב"א שהובא ברדב"ז שם וז"ל ונשאר לנו לברר דמאי דאמרינן לקמן בדרב ספרא במדבר מותר והתם גבי עובדא דרמי ב"ת אמרו חוץ לתחום אכלינהו כולה חדא מילתא היא ודוקיא דלישנא הכי הוא מסתמא דישוב תוך התחום ומדבר חוץ לתחום. א"נ התם דלא נהגי אלא בפומבדיתא נקט חוץ לתחום דבחוץ לתחום שאני. אבל הכא שפשט מנהג יו"ט שני בכל בבל צריך שיהי' חוץ לתחום לכל מדינה והיינו מדבר כו' עכ"ל. א"כ לפי"ז אין כאן מחלוקת בין הרמב"ן והריטב"א ז"ל כלל דלא כהבעל שו"מ. ולפי פירושם רב"ת היה בדעתו לחזור רק שאסור לשנות מפני המחלוקת וכיון שהיה חוץ לתחום העיר ושם אין רגל בה"ע מצויין שם לכך הותר לשנות ולא איירי כלל מזה לענין עד היכא מתפשטות תקנות העיר. אבל המרדכי נראה דהוא מפרש דרב"ת אין דעתו לחזור היה. וכן מפרש הר"ן בפסחים. ופרכינן עליו כיון דאין דעתו לחזור א"כ הוא מה"ד אסור משום חומרת מקום שהלך לשם. ומשני דחוץ לתחום אכלינהו. ע"כ הוציא המרדכי מזה דתקנת העיר מסתמא לא נתפשטה רק עד התחום. ונראה דלפי"ז ע"כ צ"ל דעדיין לא הגיע לעיר דאל"כ אף שיצא חוץ לתחום מ"מ אסור משום חומרת מקום שיצא משם כיון שאין דעתו לחזור:
והנה ראיתי להש"ג בב"ב פ' לא יחפור דכתב שם וז"ל ומכאן למדו לכל גזירה שהיא מתפשטת עד תחומה של עיר כי היכי דגבי מגלה שהיא תקנה מתפשטת טפי מהעיר גופא עד מיל ה"נ לכל תקנה ומכאן למד רמי בר דקולי למימר חוץ לתחום אכלתינהו משום דעד תחומה של עיר היתה תקנה והמנהג מתפשט כו' עכ"ל. ולפע"ד זה תמוה מאד לומר דממגלה תהא ראי' דכל תקנות העיר נתפשטו עד התחום. דהא חוץ לתחום דאמרינן בחולין לא דמי למיל שהוזכר גבי מגלה. בחולין דאמרינן חוץ לתחום א"כ כוונתם הוא דבמקום שמותר להלוך בשבת שם נגררין אחרי בני העיר לענין תקנותיהן. וכן כתב שם היש"ש להדיא. אבל גבי מגלה דאמרינן מיל אינו תלוי בזה כלל אם מותר להלוך שם בשבת או לא. ובודאי שאם המקום הוא יתר ממיל מהכרך אף שמותר להלוך לשם בשבת מן הכרך מ"מ אינו בטל להכרך לענין קריאת מגלה ומשכחת לה בעיר עגולה דגבי תחום שבת נותנין לה פיאות בין לעיר בין לתחומין ועושין אותה כמין טבלא מרובעת כדי שיהא נשכר הזויות דלענין מנהגא נגררין הם אחרי העיר כל שהם בתוך התחום הזאת. אבל גבי מגלה אמרינן ועד כמה כמחמתן לטבריא מיל ולא הוזכר כלל תחום א"כ בשם בעיר עגולה אין נותנין לעיר זויות ומודדין המיל בעיגול סביב לעיר. ואפי' בעיר מרובעת נראה דבזויות העיר מודדין ג"כ מיל מזויות העיר ואין נשכר כלל האלכסון. ודוקא גבי תחום שבת נשכר האלכסון משום דגמרינן פיאות פיאות בג"ש כמו דאמרינן עירובין (נא.). וכ"ש לפי שיטת הראשונים דס"ל דמתחילין למדוד תחומין לאחר שבעים אמה ושיריים מן העיר א"כ פשיטא דכ"מ שהוזכר חוץ לתחום הוא התחום שלאחר שבעים אמה ושיריים מן העיר. אבל גבי מגלה המיל שהוזכר שם הוא מהעיר גופא לכו"ע. אך זה יש להסתפק אם יש בורגנין להעיר אי הנהו מתוותא דמבלען בשבעים אמה ושיריים דמצי למיזל אף תלתא פרסי בשבתא כדאמרינן שם (כא.) אם גם גבי מנהגי נגררין הם אחרי בני העיר משום דכ"ז מיקרי תוך התחום או לא וצ"ע:
ויותר תמוה לפע"ד דהא השה"ג הביא שם דברי הרמב"ם דס"ל דאף הנראה עם הכרך אינו נדון ככרך אלא עד מיל ולא יותר א"כ קשה לפי"ז קושית ה"ה שם דכתב ואני תמה לפי לשון רבינו למה הוזכר נראה שהרי אם אין ביניהם יותר ממיל שהוא אלפים אמה הרי הוא סמוך ואפי' אינו נראה עמו דינו כמוהו ואם רחוק יותר אפי' נראה עמו אין נדון כמוהו וע"כ צריך לתרץ לפי"ז כמו שמתרץ הכ"מ דכי בעי ועד כמה לא בעי אסמוך. דסמוך משתמע סמוך ממש דהיינו בעיבורה של עיר. אלא אנראה בעד דאין סברא לומר שאפי' רחוק כמה פרסאות לפי שהוא נראה מן הכרך יהא נדון כמוהו. וכן כתב הא"ר בסי' תרפ"ח דכן משמע בס' דרך תמים הגהת הרי"ף. וכן מוכח מהרוקח והסכים כן לדינא. א"כ מנ"ל ללמוד לענין מנהגא מנראה אעפ"י שאינו סמוך דתחום העיר חשיב כעיר. אדרבה הא יש ללמוד מסמוך אעפ"י שאינו נראה דדוקא תוך עיבורה של עיר חשיב כעיר. וזה רחוק לומר דהא דמביא המרדכי שנהגו העם לנהוג חומרת המקום שהלך לשם בתוך התחום מן העיר מיירי רק כשנראה עם העיר היינו כשהם יושבים בראש ההר. ואין לומר דגם בקרקע שוה מסתמא עד התחום מיקרי נראה עמו. ז"א דא"כ האיך קאמר הגמרא שם בשלמא נראה אעפ"י שאינו סמוך משכחת לה כגון דיושבת בראש ההר כיון דגם בקרקע שוה מסתמא נראה עמו. אלא ע"כ צ"ל דפסיקא לי' להגמרא דבקרקע שוה מסתמא אינו נראה עמו אף שהוא בתוך התחום מן העיר. לכך פריך רק על סמוך אעפ"י שאינו נראה עמו היכא משכחת לה כיון שהוא סמוך כ"כ שהיא בתוך עיבורה של העיר ודאי נראה עם העיר. והוצרך כגון שהיא יושבת בנחל. א"כ בקרקע שוה ודאי מיקרי אינו נראה עמו אף בתוך התחום מן העיר ואמאי קאמר המרדכי דנוהג חומרא שהלך לשם עד תחום העיר. [ובזה שבארנו תמוה לי דברי הד"מ שמתרץ דברי הרמב"ם דסמוך מיקרי אם יכול לבוא אל הכרך תוך מיל אבל בנראה אף שנהר מפסיק וצריך להקיף מהלך רב אפי"ה חשוב מכלל עיר כיון דהוא תוך מיל עכ"ד. דהא לפי"ז ע"כ צ"ל דבקרקע שוה עד מיל מסתמא נראה עמו דאל"כ אמאי פריך הגמרא בסמוך אעפ"י שאינו נראה עמו היכא משכחת לה. א"כ אמאי הוצרך הגמרא לומר בנראה אעפ"י שאינו סמוך משכחת לה כגון שיושבת בראש ההר דהא אף בקרקע שוה עד מיל מסתמא נראה עמו וצ"ע]. אך דברי השה"ג נוכל לתרץ דס"ל כהב"י דמתרץ דברי הרמב"ם דכי אמר ר"י ועד כמה קאי אתרווייהו אסמוך ואנראה אך בסמוך ואינו נראה משחינן המיל במדת הליכה בקרקע. ובנראה דהיינו יושבת בראש ההר לא משחינן בקרקע אלא ע"י שנותנין החבל מעיר לעיר באויר ואם אין במשך אותו חבל יותר ממיל נדון ככרך דהשתא הוי טובא טפי ממיל במדת קרקע. או כתירוץ הט"ז דהא דתנו שיעור מיל גם לנראה היינו לקרקע שוה שבין עיר לעיר אבל לא השפוי שיש בראש ההר שהיא יושבת עליו דהשתא הוה ג"כ יותר ממיל עם השפוי שבהר. אך מ"מ דברי השה"ג צ"ע דהא מפשטות דברי הגמרא מלישנא דחוץ לתחום משמע דבמקום שאסור להלוך שם בשבת אין נגררין אחרי בני העיר אף שנראה עמו. ולפי"ד השה"ג יהא הדין בנראה עמו כגון שיושבת בראש ההר אף שאסור להלוך לשם בשבת כיון שהוא יותר ממיל מ"מ נגררין אחרי בני העיר בכל תקנותיהם:
אח"ז התבוננתי דלפי מה דפסיקא לי דמיל שהוזכר גבי מגילה לא דמי לחוץ לתחום שהוזכר בכל מקום. א"כ בר"ה (כט:) דאמרינן שם גבי ירושלים דכל עיר שהיא רואה ושומעת וקרובה ויכולה לבוא תוקעין אף בשבת כו' קרובה פרט ליושבת חוץ לתחום. א"כ כל מקום שיכולין להלוך לשם מירושלים אף שהיא יותר ממיל מן העיר (דהא לגבי תחומין צריך לרבע את העיר. א"כ יש הרבה מקומות שהם תוך התחום לירושלים והם רחוקים יותר ממיל] מ"מ תוקעין שם בשבת. וקשה לפי"ז דהא גבי תקיעה אינה נגררת אחרי ירושלים דוקא שתהא גם רואה ושומעת ואמרינן רואה פרט ליושבת בנחל ושומעת פרט ליושבת בראש ההר ואפי"ה בטלה לגבי ירושלים ונגררת אחריה אף שהיא רחוקה יותר ממיל כיון שהיא בתוך התחום מיקרי קרובה. ובמגלה דלא בעינן רואה ושומעת ואף שיושבת בנחל או בראש ההר נמי נגררין אחרי העיר מ"מ אמרינן דאינה בטלה לגבי כרך דוקא שיהא סמוך תוך המיל אבל אם היא רחוקה יותר ממיל אף שהיא בתוך התחום של העיר אינה נגררת אחריה. אמנם לפי שיטת הכ"מ שהבאתי למעלה דכי בעי גבי מגלה ועד כמה ואמרו עד מיל קאי אנראה ואינו סמוך אבל סמוך ואינו נראה הוא בתוך עיבורה של עיר ניחא כ"ז. דלפי"ז איכא למימר דבאמת גבי תקיעה בטלה יותר מלגבי מגלה. והא דבעינן גבי תקיעה גם רואה ושומעת משום דהתם מיירי דהמקומות רחוקים יותר מעיבורה של העיר ירושלים. אבל בתוך עיבורה של ירושלים לא בעינן רואה ושומעת כלל. אולם לשיטת שאר הפוסקים דהא דבעי עד כמה קאי אסמוך ולא על נראה תמוה דאמאי גבי מגלה אינה בטלה לגבי כרך מה שהוא בתוך התחום אלא רק מה שבתוך המיל:
ומטעם קושיא זו הוכרחתי לחזור ממה שעלה בדעתי בפשיטות דמיל שהוזכר במגלה לא דמי לחוץ לתחום שהוזכר בחולין לענין מנהגא. וכן בר"ה לענין תקיעה. אלא גם שם דינא כמו גבי מגלה. ורק עד מיל שייך לעיר לענין מנהגא וכן גבי תקיעה ומה דקאמר חוץ לתחום משום דסתם מיל הוא תחום שבת לכך קאמר לישנא דחוץ לתחום. אבל באמת לא דמי שם לתחום שבת ואין נותנין לה אלכסון כמו תחום שבת. וכן אין מרבעין את העיר למדוד משם התחום אלא מודדין התחום מן העיר גופא. ואף למ"ד דנותנין קרפף לעיר ואח"כ מודדין התחום. אבל הכא לכו"ע מודדין מן העיר גופא. ואף שמדברי היש"ש בחולין נראה דס"ל כמו שעלה על דעתי מקודם. אבל מטעם קושיתנו מוכרח לומר דאינו כן. וזה בודאי א"א לומר להיפך דאולי גם גבי מגלה דמי לתחום שבת לכל דבר. דא"כ האיך קאמר הגמרא מגלה (ב:) עד כמה אמר ר' ירמיה ואיתימא ר' חייא ב"א כמחמתן לטבריא מיל ולימא מיל הא קמ"ל דשיעורא דמיל כמה הוי כמחמתן לטבריא. ואם הוה בזה הדין כמו גבי תחום שבת הו"ל לומר בפשיטות עד כמה עד תחום שבת. ותחום שבת הא ידוע כמה שיעורא. אלא ע"כ דמיל שהוזכר גבי מגלה לא דמי לתחום שבת ולכך אין מקדרין בזה ג"כ בהרים ומודדין הרים וגאיות כקרקע חלקה. ולכך הוכרח לומר דוקא מיל. ועיין בט"א שם:
ולפ"ז נ"ל דהא דפסקינן באה"ע סי' קכ"ח בס"ד בהג"ה דאין לכתוב שם הנהר בגט דוקא היכא שהוא בתוך התחום וכל תשמישי עיר ממנו אבל חוץ לתחום אין כותבין שם הנהר כלל ואם כתבו פסול. ולכאורה הי' נראה כיון דקאמר לישנא דחוץ לתחום א"כ כל שהוא בתוך התחום שהולכין שם בשבת אף שרחוק יותר ממיל מן העיר גופא דהיינו היכא שצריך לרבעה א"כ האלכסון של התחום הוא הרבה יותר ממיל מהעיר. מ"מ כתבינן בגט. אבל לפי"ד כעת אינו כן. אלא גם בזה דוקא תוך המיל מן העיר גופא הוא דכתבינן בגט משום דעד שם נחשב כעיר גופא. אבל כל שהוא רחוק יותר ממיל מן העיר אינו נחשב כעיר אף שהולכין שם בשבת מן העיר. מ"מ עדיין נבוך אנכי בזה כי עיינתי בהגהת מיימוני בה' גירושין סי' כ"ב שמביא שם תשו' הרשב"א שממנה נובע הגהת הרמ"א ושם הביא ראי' לזה מפ' בתרא דר"ה קרובה פרט ליושבת חוץ לתחום אלמא תוך התחום כמותה חשיבי ומחולין דקאמר חוץ לתחום אכלינהו. ומפרק בתרא דמכות כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט. מכל הני משמע דתוך התחום חשוב כעיר עצמה. וגבי ערי מקלט שם ודאי נחשב התחום כמו גבי תחום שבת ושם ודאי קולט התחום אף שרחוק יותר ממיל מהעיר עיין בעירובין (נו:) דמוכח שם דגם בערי מקלט מרבעין את העיר אף בעיר עגולה א"כ מוכח מדברי הרשב"א דס"ל דכתבינן שם הנהר בגט בתוך התחום שהולכין שם בשבת מן העיר אף שרחוק יותר ממיל מן העיר. וגם מוכח מדברי הרשב"א דהוא מפרש בר"ה ובחולין דלא כמש"פ דגם שם כוונתו עד מיל מן העיר כמו גבי מגלה. אלא גם שם כוונת הגמרא חוץ לתחום חוץ למקום שאסור להלוך לשם בשבת כמו שסובר היש"ש. מ"מ גבי מגלה נראה דגם הרשב"א מודה דשם מודדין המיל מן העיר גופא ואין מרבעין את העיר כמו שמרבעין גבי תחומין. אף שלכאורה מסוף דברי הרשב"א דכתב שם וז"ל ולפיכך חוץ לתחום אם נראה עמו אמר בפ"ק דמגלה כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נדון ככרך ואמר סמוך אעפ"י שאין נראה נראה אעפ"י שאינו סמוך כו' עכ"ל. נראה מדהביא ראי' ממגלה לענין נראה עמו אעפ"י שהוא חוץ לתחום מ"מ שייך להעיר דגם גבי מגלה דקאמר שם עד מיל משום דזהו תחום שבת א"כ גם שם דינא כתחומי שבת. וכן נראה קצת מדברי הגר"א שם ס"ק כ"ג דפי' כן בדברי הרשב"א. אבל באמת ז"א לפע"ד. דא"כ אמאי לא הביא הרשב"א בתחילת דבריו ראי' דתוך התחום חשיב כעיר ממגלה. אלא ע"כ משום דגבי מגלה רק עד מיל מן העיר גופא חשיב כעיר. והוא רוצה להביא ראי' דעד תחום שבת מן העיר חשוב כהעיר לכך הביא ראי' ממקומות אחרים דשם מוכח דעד תחומי שבת חשוב כעיר. וכונת הרשב"א מה שהביא ראי' לענין חוץ לתחום כיון שנראה עמו חשוב כעיר ע"כ צריך לפרש כיון דחזינן גבי מגלה אף שחוץ למיל מן העיר מ"מ כיון דנראה עמו חשיב מן העיר, א"כ ה"ה אף חוץ לתחום כיון שנראה עמו חשוב מן העיר. כנ"ל בדברי הרשב"א ז"ל:
אמנם מה שהביא הרשב"א ראי' מהא דתחום של ערי מקלט קולט אלמא דתחום העיר חשוב כעיר. לפע"ד אין זה ראי' כלל. דש"ה כיון דע"כ הי' להם רשות לצאת מן עיר מקלטו ולרעות את בהמותיו במגרש ולעשות שם כל צרכיו לכך קולטת. והראי' דהא דירה באמת נאסר להם חוץ לעיר מקלטו אעפ"י שזה תוך התחום של העיר. אלמא דתוך התחום של העיר לא חשוב כהעיר לכל מילי. ונראה דלדעת הרמב"ם דס"ל בה' שמיטה ויובל פ' י"ג ה"ב דמגרשי ערי מקלט הם שלשת אלפים אמה אלף אמה מגרש ואלפים שדות וכרמים קולט כל השלשת אלפים אמה אף שהם יותר מתחום שבת. משום דכ"ז מיקרי תחום העיר לענין קליטה וכן לענין דאין עושין בית הקברות במקומות הללו וע"כ צ"ל דלכך קולט כל השלשת אלפים אמה אף שהם יותר מתחום מהאי טעמא שכתבנו משום דע"כ היה להם רשות לצאת בהם. אמנם לדעת ר"ע סוטה (כז:) דס"ל דלא היה רק אלף אמה מגרש והא דכתיב ומדותם מחוץ לעיר לפאת קדמה אלפים באמה הוא לענין תחום שבת משום דס"ל תחומין דאורייתא. צ"ע עד כמה היה התחום של ערי מקלט שהיה קולט. לכאורה נראה דלא הי' קולט לדעתיה רק אלף אמה מגרש. משום דלפי דבריו נראה דלא נתן להם שדות וכרמים כלל. אבל יותר מסתברא לי לומר דגם ר"ע מודה דתחום שבת מערי מקלט קולט. ולפי"ז יתיישב שפיר מה דכתיב תחומי שבת גבי ערי מקלט דוקא. משום דזה צריך לידע שם לענין קליטה משום דהתחום שבת קולט. ע"כ צריך לידע המדה עד היכן הוא המקום שקולט בה וצריך לומר לפי"ז דלמ"ד תחומין דאורייתא נוכל לומר דתחום שבת קולט אף בלי שום טעם רק משום דתחום העיר חשוב כהעיר. אבל למ"ד תחומין דרבנן אין סברא כלל לומר דתחום שבת קולט משום דתחום העיר חשוב כעיר. אלא ע"כ מוכרח לומר דאלפים אמה קאי לענין שדות וכרמים ולכך קולט שם ג"כ:
ובזה נוכל לישב קושית התוס' בסוטה (לו:) ד"ה מר סבר כו' דהקשו שם דהכא משמע דאי הוה משתעי קרא דאלפים אמה בלוים דהוה סבר דתחומין דרבנן אלא טעמא משום דמשתעי בשבת והא יליף לתחומין בפ' מי שהוציאוהו (נא.) מג"ש מקום ממקום ומקום מניסה כו' ובספ"ק דעירובין משמע מאן דסבר דתחומין דאורייתא נפקא לן מאל יצא איש ממקומו עכ"ל. אבל לפי מש"ב איכא למימר אע"ג דזה ודאי דנוכל למימר תחומין דאורייתא אע"ג דהאי קרא דאלפים אמה בלוים הוא דכתיב מ"מ משמע להגמרא דר"א בריה"ג ע"כ ס"ל דתחומין דרבנן דאל"כ מנ"ל דהאי קרא ומדותם גו' דנותן להם גם שדות וכרמים לבד אלף אמה למגרש דילמא קאי הך קרא לענין קליטה. אלא ע"כ משום דס"ל תחומין דרבנן. א"כ א"א לומר דאלפים אמה קולט אם לאו משום דזה הי' להם לשדות וכרמים לכך קולט ג"כ. אמנם לדעת הרמב"ם שהבאתי למעלה דס"ל דר"א בריה"ג סובר דאלפים דשדות וכרמים היה לבד אלף אמה דמגרש ניחא קושית התוס' בפשיטות טפי. כיון דלפי דעתיה ע"כ האי קרא ומצא אותו גואל הדם מחוץ לגבול היינו חוץ לגבול שלשת אלפים אמה. א"כ האיך אפשר לומר דר"א בריה"ג ס"ל תחומין דאורייתא ויליף מקום ממקום ומקום מניסה כו' וחוץ מחוץ דא"כ הי' צריך להיות תחומין שלשת אלפים אמה וזה ליכא מאן דסובר כן. וע"כ סובר תחומין דרבנן. והגמרא דקאמר שם דילפינן מקום ממקום כו' ע"כ דס"ל כהך מ"ד דתחום ערי הלוים לא היה רק אלפים אמה עם המגרש. וכן סובר להדיא בעירובין (נו:) ר"א בר"י יעו"ש. וס"ל להרמב"ם דר"א בר"י בעירובין פליג על ר"א בריה"ג. ואפשר דמחמת קושית התוס' הנ"ל דמנ"ל דר"א בריה"ג ס"ל תחומין דרבנן ע"כ דחק להרמב"ם לפרש בדברי ר"א בריה"ג דאלפים אמה הי' לבד אלף אמה מגרש. א"כ א"א לומר דס"ל תחומין דאורייתא ולפי"ז צ"ל דהא דתחום אלפים אמה אסור מדרבנן לא כפי"ד רש"י בשבת דאסמכו רבנן אקראי דילפינן מקום ממקום ומקום מניסה כו' וחוץ מחוץ. דא"כ היה צריך להיות שלשת אלפים אמה. אלא סתם אלפים אמה הוא דרך לעשות מגרש לעיר ע"כ אסרו חכמים יותר מאלפים אמה. וכן משמע קצת מדברי הרמב"ם ה' שבת פ' כ"ז ה"א. ואין להקשות לפי"ד דאמאי חמיר עירובי תחומין יותר מעירובי חצירות כדאמרינן שם בשבת ובעירובין (מז:) משום דלפי"ד הא י"ב מילין הוא מדאורייתא לכך החמירו חכמים אף בתחום אלפים אמה:
ונחזור לעניננו כיון דמבואר זה בכל האחרונים דהיכא דאיכא מגדר מילתא יש ביכולת לכל בני העיר לתקן אף שיש רווחא להאי ופסידא להאי. ואין לך מגדר מילתא גדול מזה לקבל שו"ב מובהקין ומומחין וקבועין בל יפרצו ידי זרים בסביבות העיר לחטוף זה מזה ומתוך כך באין לידי כמה מכשולים בעניני בדיקת הסכין אשר צריך לזה הרבה ישוב הדעת וכן בעניני בדיקת הריאה מיקל זה יותר מזה כדי למצוא חן בעיני בעליו. וגם הגאון בעל שו"מ כתב דזה הוא מגדר מילתא דלא יהי' בכפרים שו"ב שאינם מובהקין. ודבריו נכונים. לכך דעתי מסכמת כי הכתב אשר ביד השו"ב דמחנם הנהו בתוקף ועז. ואינו רשאי לשום שו"ב זולתם להרים יד ולשחוט בגבולם כפי הכתב שלהם אם לא שברר כי הכתב לא נעשה בהסכמת הגאב"ד. ותקותי חזקה כי כל איש אשר יראת ה' תקועה בלבבו יתרחק עצמו מלהיות שו"ב בגבול רעהו. והוא בכלל ארור מסיג גבול רעהו. ולהשומע ינעם ותבוא עליו ברכת טוב:
כ"ד הכו"ח יו"ט ליפמן הכהן