אור ברסלב
מלבושי יום טוב חלק ב חלק חושן משפט › סימן יג

מלבושי יום טוב חלק ב· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי

חלק חושן משפט · סימן יג

סימן יב

כבוד י"נ הרה"ג כו' מו"ה יצחק נ"י הגאב"ד דק"ק טורעץ:

ע"ד שאלתו בראובן שתבע משמעון מנה מעסק המסחר שהי' ביניהם ונתחייב שמעון שבועה בב"ד והפך שמעון השבועה על ראובן. ואח"כ עברה שמיטה ורוצה שמעון לפטור א"ע מלשלם את המנה משום טענת השמיטה. וכת"ר פלפל בזה אם שייך בזה טענת השמיטה כיון שהמנה היא התביעה מעסק המסחר שביניהם. והאריך בדברים נכונים מה שראוי לפלפל בהם. אך לפ"ד בנ"ד א"צ לכ"ז וכמו שאבאר:

הנה ברמב"ם ה' שמיטה פ"ט ה"ח איתא וז"ל הלוהו ותבעו וכפר בו והגיע השמיטה והוא בכפירתו והודה אחר שעברה שביעית או שבאו עליו עדים אחר השביעית אין השביעית משמטת עכ"ל. והראב"ד השיג ע"ז וז"ל הנה הוא סובר טעמא דחזר והודה או באו עדים משמט הא אם עומד בכפירתו אינו מו משמט כפשוטו של ירושלמי מלוה ונעשית כפרנית אינו משמט אולי אינו כמו שהוא סובר דלאו בכפירה תליא מילתא אלא או שפטרוהו ב"ד בשבועתו ונשבע קודם שביעית וחזר והודה או באו עדים כו' שאם הוא כמו שהוא פושט דברים כפשוטן מתני' דשבועות קשיא והשביעית משמטת את השבועה וה"ז עומד בכפירתו כו' עכ"ל. והכ"מ כתב דיש לתרץ דברי הרמב"ם כמו שכתב הר"ן בפ' הנשבעין דבמתני' עסקינן שתבעו קודם שביעית והודה במקצת וכפר במקצת ואותו מקצת שכפר בו אין שביעית משמטתו כדאמרינן בירושלמי מלוה ונעשית כפרנית אינה משמטת וס"ד אמרינן כיון שתבעו קודם שביעית והודה במקצת וכפר במקצת ותביעת אותה מקצת במקומה עומדת שלא נשמטה בשביעית ישבע עליה לאחר שביעית קמ"ל דשביעית משמטת שבועה זו דכיון שהשמיטה אותו מקצת שהודה בו נמצא שאינו אלא כופר בכל ואף השבועה מחמת אותו מקצת של הודאה נשמטת כיון שהממון נשמט אף הדיבור של שבועה שבא מכחו נשמט עכ"ל. והנה הג"ת בשער מ"ה ח"א הקשה ע"ז וז"ל וקשה לי דלפי"ז אין השביעית ממש בעצם היא היא המשמטת השבועה עצמה מצד שינהוג דין השמיטה בשבועה גופה. אלא פטור השבועה אחר השביעית בא מאליו במקרה מוכרח מה"ד מפני שהמקצת שבא עלי' הכפירה נעשה חוב בפני עצמו והוי אידך כופר בכל כיון שנפטר מהמקצת שהודה ודמי להילך וא"כ היכי אמרינן דהשביעית משמטת את השבועה ודרשינן לי' מזה דבר השמיטה שמוט אפי' דבור משמטת דמשמע דאיצטריך קרא וילפינן מיני' דגוף השמיטה מצד עצמה משמטת הדבור עצמו. וכ"ש באידך דרשא דלא יגיש לא לשלם ולא לישבע. וזה אינו אלא גרמא בעלמא ובלאו קרא הוה ידעינן דאין מקום לשבועה עכ"ל:

ונכדי האברך החו"ב בצלאל שי' תירץ זאת בטוב טעם ודעת דאי לאו קרא דגלי דשביעית משמטת השבועה בודאי הו"א דחייב לישבע על הכפירה אף לאחר שמיטה כיון דעצם הכפירה אינה משמטת. ואי משום הודאה דנשמטה בשביעית מטעם זה לא היה פטור על השבועה דנתחייב מקודם בב"ד דשמיטה לא עדיפא מאם היה משלם אח"כ מעות מזומן מ"מ צריך לישבע על הכפירה ודוקא אם משלם בעת התביעה ואמר לו הילך אז הוא דפטור על הכפירה. לכך צריך קרא דמ"מ פטור על השבועה מן התביעה דקודם שביעית אף שהוא חייב ממון על הכפירה אם הודה אח"כ. וזהו מטעם גזה"כ דאף הדבור שבא מכח הודאה נמי נשמט. והא דהוצרך הר"ן לאוקמי זאת דוקא במודה במקצת כיון שגם לפי דעתו ע"כ צ"ל דזהו מטעם גזה"כ א"כ אמאי לא נימא נמי דאף בשאר שביעה כגון בשבועת ע"א נמי פטור מן השבועה מטעם גזה"כ אף שמן הממון לא נפטר. משום דקשה להר"ן כיון שמן הממון לא נפטר אם הודה או באו עדים אח"כ. א"כ ה"ה אם בא ע"א דודאי צריך לישבע ע"ז. א"כ אף שבא העד קודם השביעית אמאי לא ישבע אף אחר השביעית מחמתו ומאי נ"מ אם בא העד קודם שביעית או לאחר שביעית. לכך קאמר הר"ן דהקרא איירי דוקא במודה במקצת וכיון שנשמטה בשביעית ההודאה שהיתה קודם השביעית וגם השבועה שבאה מחמתה אחר השביעית א"א להשביעו אף שאם יודה יתחייב כיון שאז הוא כופר בכל. ודבריו נכונים המה:

אך דקשה לפי"ד הר"ן דא"כ אמאי אמרינן שם לוה ממנו ערב שביעית ובמוצאי שביעית נעשה לו שותף או אריס אין מגלגלין טעמא דלוה ממנו ערב שביעית דאתי שביעית ואפקעתי' כו'. ועיין בר"ן דגירסתו הי' בגמרא ואפקעתי' לשבועתא אלמא דכפר קודם השביעית. א"כ אמאי לא מצי לגלגל לאחר שביעית כיון דעצם הממון לא נשמט בשביעית כיון שכבר כפר קודם השביעית כמו בע"א לדברי הר"ן. ומצאתי להרשב"א בחידושיו דכתב וז"ל אלא דק"ל מדאמרינן לעיל לוה ממנו ערב שביעית ולמוצאי שביעית נפשה לו שותף או אריס אין מגלגלין דאתי שביעית ואפקעתי' לשבועה כלומר דממון אין כאן אעפ"י שכופר ונוכל לאוקמא בשלא תבעו וכפר בו קודם השביעית וצריך לי עיון עכ"ל. ונראה דמה שהניח הרשב"א דבריו בצ"ע משום דלפי"ז קשה מאי קאמר דאתי שביעית ואפקעתי' לשבועתא כיון דקודם השביעית לא כפר כלל. וגם קשה דמאי אשמעינן שאינו יכול לגלגל כיון שנשמט המלוה שאף אם יודה לא יתחייב. ולפע"ד היה נ"ל לומר דהכא מיירי שתבע ממנו קודם השביעית והודה במקצת ונפטר מן השבועה לאחר השביעית מטעם גזה"כ דאתא שביעית ואפקעתי' לשבועתא משו"ה אינו יכול לגלגל עליו שבועה אח"כ כיון שכבר נפטר מן השבועה על אותו הממון מטעם גזה"כ לא מצינו שיכול לגלגל על אותו ממון שבועה אח"כ. דהא גלגול שבועה חידוש דלמדין מן הסוטה ובכה"ג לא מצינו שיכול לגלגל ואפשר לומר דהא דכתב הריטב"א במשנה דלכך נקטא הכא והשביעית משמטת את השבועה לומר דהא אין מגלגלין כלל אחר שביעית דכבר השמיטתה שביעית עכ"ד. ג"כ כוונתו הוא דהיכא דהשמיטה שביעית השבועה שעברה שנתחייב עליה מעיקרא אין מגלגלין כלל לאחר שביעית משום דלא דמי לסוטה כמש"ב. דאל"ה פשיטא דכיון דנשמט החוב שעבר האיך אפשר לגלגל אח"כ:

א"כ לפי שיטת הר"ן והרשב"א שנראה מדבריו שסובר ג"כ כדעת הר"ן] ולפי"ד הכ"מ הוא ג"כ שיטת הרמב"ם היכא שכפר קודם השביעית בכל חייב שבועת היסת אף לאחר השביעית א"כ בנ"ד כיון שכבר כפר קודם השביעית לא שייך כאן השמטת שביעית. אמנם התומים תמה על הכ"מ דהאיך רוצה לומר דגם הרמב"ם סובר כדברי הר"ן איך כתב סתם ושביעית משמטת שבועה דהא איכא הך שבועה דע"א אף גם לדידן הא איכא היסת בכופר בכל. וא"כ מה בכך דליכא כאן הודאה במקצת והרי הוא כופר בכל הא אף בכופר בכל חייב שבועה ואיך כ' הרמב"ם דשביעית משמטת שבועה הא היסת בעי. וע"כ מפרש דהרמב"ם מיירי בכה"ג דכפר ואין עליו שבועה דהיינו בע"א מסייע או דפוטר אותו מן השבועה יעו"ש. אבל לשן הרמב"ם דסתם אינו משמע כן. ע"כ נ"ל דאף שפשטות דברי הרמב"ם מורין כדברי התומים דאף בשבועת ע"א נמי משמטת השבועה דאינו יכול להשביעו אחר השביעית. וע"כ צ"ל דגם הממון נשמט. הוא דוקא היכא דנתחייב לי' שבועה דאורייתא כיון דיורדין לנכסיו אם לא ירצה לישבע א"כ השבועה היא נגישה גמורה ע"כ אמרה התורה דלאחר שביעית א"א לתבוע שישבע או ישלם ומשמטת בין השבועה ובין הממון בין שהיתה השבועה ע"י מב"מ ובין ע"י ע"א. אבל אם תבעו וכפר בכל כיון דאין יורדין לנכסיו אם לא ירצה לישבע רק דמשמתינן לו מה דאינו שומע לדברי חכמים זה לא הוי נגישה גמורה ובזה אין שביעית משמטת. ע"כ כתב הרמב"ם כפר והגיעה שמיטה והוא בכפירתו והודה או באו עדים חייב. ומה שלא הזכיר הרמב"ם בפירוש דשבועת היסת משביעין אפי' לאחר שביעית כיון דאינה משמטת הממון וקאמר סתם דשביעית משמעת השבועה. משום דהא הוא מפרש אח"כ בד"א בשבועת הדיינין. ושבועת היסת אינה בכלל שבועת הדיינין עיין בה' שבועות פי"א הי"ג וכן מבואר בשו"ע סי' פ"ז ס"ז. לכך אינו צריך להזכיר. ולפי"ז צ"ל הא דכתב הרמב"ם אבל שבועת השומרין והשותפין וכיוצא בהן משבועות שאם יודה ישלם ה"ז ישבע אחר השמיטה. הך שבועת השותפין כוונתו הוא אף היכא דצריך לישבע מדאורייתא כמו שבועת השומרין. דהשותפין הם שומרין זה לזה. אבל שבועת השותפין דעלמא כיון שאינה אלא מדרבנן ואין יורדין לנכסיו אם לא ישבע בלא"ה אין שביעית משמטת שבועה זו כמו שבועת היסת אמנם לפי"ד הכ"מ דהרמב"ם סובר דגם שבועת ע"א אינה משמטת צ"ע דברי הרמב"ם דא"כ מה צריך להזכיר דשבועת השומרין והשותפין אינה משמטת א"כ לפי"ד בנ"ד דאינה אלא שבועת היסת ודאי אין שביעית משמטת:

ואף שנראה כן לדינא מ"מ מי יכול להוציא ממון נגד דעת הראב"ד דס"ל דגם בשבועת היסת שביעית משמטת כ"ז שלא נשבע. וכן ס"ל להטור וכן סתם הש"ע כדיעה זו. אבל לאחר העיון בנ"ד אין צריך לכל זה ולפי"ד כו"ע מודים בזה דאין שביעית משמטת כיון דכבר הפך השבועה על שכנגדו א"כ אין כאן שום נגישה מראובן על שמעון שכבר נפטר ממנו במה שהפך השבועה על ראובן והוה כמו שתבע אותו קודם השביעית וכבר נשבע לו ומה שמחוייב שמעון לאחר שישבע ראובן ע"ז אין שייך לומר שביעית משמטת דכ"ז שלא נשבע ראובן אין שום חיוב על שמעון והוה כמלוה שלא הגיע זמנה שאין שביעית משמטת. ולא דמי למלוה בשטר וטען עליו השתבע לי דלא פרעתיך ולא נשבע קודם השביעית דנראה דשביעית משמטת אף שעדיין לא נשבע דשאני התם דיכול לנגוש את הלוה אף קודם שישבע דהא קיי"ל בשו"ע סי' פ"ב ס"ג כשטוען שפרע השטר ואמר שישבע לו המלוה ויטול אומרין לו הביא מעותיו ואח"כ ישבע ויטול אבל בהפוך שבועה מה"ד אינו יכול לטעון הביא מעותיך לב"ד ואח"כ אשבע ואטול. משום דכ"ז שלא נשבע אין שום חיוב עליו רק מצד המנהג שנהגו ב"ד שאומרים להנתבע הביא מעותיך לב"ד ואח"כ ישבע. וכן משמע באו"ח סי' פ"ז דזה הוא רק מנהג בעלמא שנהגו ב"ד בכך. וכיון דמה"ד אינו יכול לכפות אותו שיביא מעותיו לב"ד כ"ז שלא נשבע א"כ אינו יכול לנגוש אותו ולכך אין שביעית משמטת בזה. וראי' ברורה לדברי דלא דמי הפוך שבועה לנשבעין ונוטלין. דהא גבי נשבעין ונוטלין קיי"ל בסי' פ"ז ס"י דאם תפס ולא רצה לישבע לא מפקינן מיני'. אבל גבי הפוך שבועה אם תפס ולא רצה לישבע מפקינן מיני' כמבואר שם בש"ך בשם ג"ת משום דגבי הפוך שבועה כ"ז שלא נשבע אין שום חיוב עליו לכך אינו יכול לתפוס. אבל גבי נשבעין ונוטלין הוא מחוייב מעות אף קודם שישבע ולכך יכול לתפוס. ומטעם זה גבי הפוך שבועה כ"ז שלא נשבע אין שביעית משמטת אבל בנשבעין ונוטלין שביעית משמטת אף קודם שנשבע כנ"ל:

כ"ד ינ"ע יו"ט ליפמן הכהן:

תוכן העניינים

מלבושי יום טוב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה