מלבושי יום טוב חלק ב· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
חלק חושן משפט · סימן יא
נסתפקתי לפי"ד הרא"ש והטור [כפי מה שביאר הגר"א ז"ל דעתם בסי' שנ"ד סק"ב] דס"ל דהיכא דגזל פרה ריקנית ואח"כ נתעברה וילדה דגוף הפרה לא קנה רק השבח בלבד הוה של הגזלן מפני תקה"ש משום דזה לא הוה שינוי בגוף הפרה אמנם אם גזל פרה מעוברת וילדה קנה גוף הפרה משום דזה הוה שינוי בגוף הפרה. האיך הוא הדין אם גנב גנב ראשון פרה רקנית ונתעברה אצלו ואח"כ גנב גנב שני וילדה אצלו אם קנה הגנב השני את גוף הפרה או לא. מי אמרינן כיון דגנב הראשון לא קנתה א"כ בעת שגנבה הגנב השני והיא היתה אז מעוברת הוה כמו שגנב מעוברת מרשות הבעלים ועתה שילדה ברשותו הא הוה שינוי גמור וקנתה. או אפשר דאזלינן בתר הוצאה מבית הבעלים וכיון שמשעה שהוציאה מרשות הבעלים עד עתה ליכא בה שינוי דהא הגנב הראשון גנבה ריקנית וגם עתה היא ריקנית לא קנתה הגנב השני ולא שייך לו רק השבח בלבד שהשביחה בידו משעה שגנבה אבל גוף הפרה לא קנה. והנה אם מכר הגנב או הוריש לבניו בשעה שהיתה מעוברת ואח"כ ילדה ברשות הלוקח או ברשות היורש נראה דחשבינן כמו שהיא עדיין ברשות הגנב עצמו. כיון דמשעה שבאה ליד הגנב עד עתה לא היה בה שינוי ומה שנשתנה מעת שבאה לרשות הלוקח או היורש נראה דלא הוה שינוי ולא קנה היורש או הלוקח כיון דאין דעת הלוקח והיורש להוציאה מרשות הבעלים. א"כ מה שהיא ברשות הלוקח או היורש הוה כמו שהיא עדיין ברשות הגנב. כי מיבעי לי היכא דנגנב מרשות הגנב אי זה הוה כמו שגנב הגנב השני מרשות הבעלים והוה שינוי או לא:
והנה אם גזל הגזלן השני מיד הגזלן הראשון לאחר שנתיאשו הבעלים נראה ברור דכיון שאין הבעלים יכולין לתבוע מהגזלן השני אם אין הגזלה קיימת רק מדר"נ כמשב"ל. א"כ ע"כ דלא הוה כמו שגזל מרשות הבעלים. והטעם דכיון שהוא לאחר יאוש הוה כמו שקנויה קצת להגזלן כמש"כ הרשב"א שם. ולכך חשבינן כמו שגזל מהגזלן הראשון ולא כמו שגזל מהבעלים. א"כ לענין שינוי נמי אזלינן בתר שעתא שבאה ליד הגזלן השני מיד הגזלן הראשון והוה שינוי. ואף לפי שיטת הסוברים שהבאתי למעלה דגזלה לא הוה שינוי רשות מ"מ קנה הגזלן השני גוף הפרה מטעם השינוי. אמנם אם גזל הגזלן השני מהראשון קודם יאוש הנה לפי"ד הקצוה"ח והנתיבות בסי' ל"ד ס"ז דגזלן השני לא חשוב גזלן להתחייב באחריות ומ"מ נראה לאחר העיון היטיב בדברי הנתיבות שם דגם הוא סובר דשינוי ביד השני קנה. לפי דבריהם ודאי נראה דאזלינן בתר הוצאה מבית בעלים כיון דהוא לא חשוב גזלן ועיקר הקנין הוא כיון שכבר יצאה מרשות הבעלים בגזלת הראשון ועתה היא ברשותו לכך קנה בשינוי א"כ בודאי אזלינן בתר הוצאה מבית בעלים. אבל באמת בדברי התוס' רי"ד ב"ק (קיא:) נראה להדיא דלא כדבריהם וגם גזלן השני חשוב גזלן כמו שגזל מיד הבעלים ודוקא לענין כפל ממעטינן גונב אחר הגנב משום דגבי גנב כתיב בית וגונב מבית האיש ואין זה ביתו כיון שהדבר אינו ברשותו. אבל לענין גזלן דלא כתיב בית ודאי דאפי' גזל מהגזלן הראשון נמי חשוב גזלן יעו"ש. וכן יש להוכיח מד' תשו' הרא"ש הובא בטור סי' שמ"ח על עובדא דאחד שסייע לאשה לגנוב חפצים מיד בעלה דמוכח להדיא מדבריו דגם השני חשוב גזלן. דלא כדבריהם. דכתב שם דכיון דמיד שהגביהה החפצים ע"ד לגנבם קנאתם כו' תו לא מיחייב שמעון במה שסייע להוליכם והא דאמרינן גזל ולא נתיאשו הבעלים רצה מזה גובה רצה מזה גובה היינו כשהשני גזלם מהראשון דכיון שלא נתייאשו הבעלים הוה כאלו גזלן מהבעלים אבל הכא שלא בא לגנוב אלא לסייע לאחותו והיא כבר קנאתם בהגבהה לא מיחייב דגנב אין כאן שלא נתכוין לקנות בהגבהתו עכ"ד. ואם נאמר כדבריהם דהשני לא מיקרי גזלן כלל ואינו מיחייב באחריות א"כ מאי נ"מ בין נתכוין השני לקנות בהגבהה או לא, וגם מלישנא דכתב הרא"ש דכיון דלא נתיאשו הבעלים הוה כאלו גזלן מהבעלים נמי נראה דס"ל דהשני חשוב גזלן ממש. וראי' זו הביא הדברי משפט בסי' הנ"ל להשיג עליהם. אבל באמת מגוף דברי הרא"ש מוכח יותר דס"ל דהגזלן השני חשוב גזלן ממש וכמש"ב. ולפי"ד נראה כיון דגם הגזלן השני חשוב כמו שגזל מיד הבעלים א"כ כיון דמעת שגזלה עד השתא יש שינוי בגוף הפרה א"כ קנאה הגזלן השני אף קודם יאוש כנ"ל:
וכן נראה לפי דבריהם דאם גזל חפץ שוה זוז ונתייקר בידו ושוה ד' זוזי ואח"כ גזל שני מידו ונאבד מיד הגזלן השני צריך הגזלן השני לשלם ליד הבעלים ד' זוז. אע"ג דלכאורה איכא למימר דלפי מה שכ' הרמב"ן והריטב"א דלכך אין הגזלן צריך לשלם אם נתיקר בידו ואח"כ אחבר ממילא רק כשעת הגזלה. ובשומר צריך לשלם כשעת הפשיעה משום דגזלן שאני דמשעת הגזלה יצא מרשות הבעלים והראי' שאינו יכול להקדישו ולכך א"צ לשלם רק כשתבר בידים. וא"כ איכא למימר דגם גזלן שני דכיון שהוא לא גזל מיד הבעלים א"צ לשלם אם אתבר ממילא אח"כ בידו אלא כפי מה שצריך לשלם הגזלן הראשון אבל מה דנתיקר א"צ לשלם. אבל באמת לאחר העיון בדבריהם אינו נראה כן כיון דהם ס"ל דגזלה שגזל השני הוה כמו שגזל מיד הבעלים ממש א"כ בודאי דצריך השני לשלם כפי מה שהיה שוה אז הגזלה בשעה שגזלה כנ"ל:
והיכא דנעשה שינוי ביד הגזלן השני אחר יאוש בעלים לכאורה היה נ"ל בפשיטות דהוה אז כמו שאין הגזלה קיימת ודמי לאכלה כיון דאינו מחויב הגזלן השני רק דמים בעדה א"כ אין הבעלים יכולין לתבוע מהגזלן השני רק מדר"נ בלבד. וא"כ ביד יורשין כה"ג פטורין לגמרי. אמנם ראיתי דבשו"ע סי' שס"א ס"ז מבואר שם להדיא דאף אם נשתנה ביד היורשין לאחר יאוש בעלים מ"מ צריכין היורשין לשלם דמיה וצ"ע אמאי דהא ילפינן מקרא אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו לא יחזיר וזה קאי ביורשין או בגזלן שני לאחר יאוש אליבא דר"ח וכיון שנעשה שינוי הא לא הוה כעין שגזל. א"כ אמאי חייבין היורשין להחזיר דמים לבעלים. ולפע"ד מדברי התוס' שם ד"ה גזל כו' יש להוכיח דס"ל כדברינו. דהא הקשו שם למ"ד שינוי לא קנה ודרש והשיב את הגזלה מ"מ ולא דרש אם כעין שגזל יחזיר אלא למעוטי גזל אביו מנ"ל האי דרשא. אבל למ"ד שינוי קנה ניחא. ואם נאמר דגבי פטור יורשין או גזלן שני לאחר יאוש בעינן דוקא כשאכלה אבל כשנעשה שינוי בידם הוה כמו שהגזלה קיימת אף שאינם מחייבים רק דמים בעדה. א"כ קשה האיך ילפינן מחד קרא שתי דרשות דלא דמי להדדי. חדא אם נעשה שינוי א"צ להחזיר רק דמים בלבד. ואידך דהיורשין או גזלן שני לאחר יאוש אם אכלה פטורין כיון דלא הוה כעין שגזל אבל לפי"ד ניחא דילפינן מקרא דאשר גזל דהיכא דלא הוה כעין שגזל דהיינו שנעשה שינוי בידו לא יחזיר. ומשמע דלא יחזיר כלל דא"צ להחזיר אף הדמים א"כ א"א לומר דזה קאי אגזלן עצמו דא"כ אמאי א"צ להחזיר כלל אחר השינוי הא הוא ע"כ צריך להחזיר דמים כדי לקיים מצות השבה. אלא ע"כ דקאי על היורשין שלו לאחר יאוש דאז אין צריכין להחזיר אף הדמים כיון שנעשה שינוי בידם הוה כמו שאין הגזלה קיימת ופטורין לגמרי. וה"ה בגזלן שני אינו יכול לתבוע ממנו רק מדר"נ. ולכך ילפינן שפיר הני שתי דרשות מחד קרא. וצ"ע בדברי השו"ע: