מלבושי יום טוב חלק ב· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
חלק חושן משפט · סימן י
שאלה אם גגב הראשון הוציא עליה הוצאות ופממה ואח"כ נגב השני ממנו ועתה מחזירה לבעלים האיך הוא הדין עם השבח:
תשובה לכאורה נראה דצריך להחזיר כל השבח לגנב הראשון אף השבח יתר על הוצאה. דמדברי הגמרא ב"ק (סה.) נראה דהא דשקיל הגנב שבח פיטומה הוא מן הדין דקאמר שם אנא פטימנא ואת שקלית וכן משמע קצת מדברי הרמב"ם דס"ל דגבי גיזה וולדות דשקיל מטעם תקנת השבים הוא דוקא לאחר יאוש מ"מ גבי שבח פטומא כתב בה' גזלה פ"ב ה"ט דשקיל אף לפני יאוש. ונראה משום דהוא מה"ד. ולכך שקיל אפי' לפני יאוש. וכן יש להוכיח דהא כתב הה"מ משום דקשיא להרמב"ם דברי הגמרא דקאמר גזל והשביח ומכר כו' מה שהשביח מכר דלפי"ד דלא קני השבח דוקא לאחר יאוש ת"ל דקני גוף הגזלה מטעם יאוש ושינוי רשות. ע"כ הוכרח לומר שם דהיכא דמכר או הוריש שאני ואף לפני יאוש נמי שייך השבח להלוקח או להיורש. כ"כ שם הה"מ בכוונתו. ואם נאמר דס"ל דשבח היתר על הוצאה הוא שייך להגזלן רק מטעם תקנת השבים א"כ מי הכריח להרמב"ם לפרש דברי הגמרא בשבח דממילא כגון גיזה ולידה וצריך לדחוק לפי"ז דמכר או הוריש שאני דקני השבח אף לפני יאוש לוקמי דברי הגמרא דמיירי בשבח פטום שע"י הוצאה ובשבח שע"י הוצאה הא ס"ל להרמב"ם דאפי' לפני יאוש נמי שייך להגזלן. ואדרבה פשטות דברי הגמרא והשביח משמע שהשביח הגזלן בידים. אלא ע"כ דהרמב"ם ס"ל דכל השבח שע"י הוצאה שייך להגזלן מה"ד. אך אפשר לומר דהרמב"ם ס"ל דכל שבח היתר על הוצאה אינו נוטל כלל ודינו כמו שנתפטמה מאליה דס"ל להרמב"ם דהוה כמו יוקרא וזולא. וכן נראה מדברי הה"מ שם ה' ט'. אבל פשטות דברי הרמב"ם אינם מורין כן:
ויותר נראה כד' הגר"א בשו"ע סי' שס"ב סק"י שהגיה ד' הרמב"ם שע"כ ט"ס יש בדבריו. ולפי"ז פי' הרמב"ם דברי הגמרא גזל והשביח ומכר כו' מיירי בשבח שע"י הוצאה. וס"ל דשייך הכל להגזלן מטעם תקנה. משום דמה"ד הוה כיורד שלא ברשות דאין לו בשבת אלא שיעור הוצאה בלבד. והא דשקיל כל השבח הוא רק מפני תקנת השבים בלבד משום דאנן קיי"ל כרשב"א שם (צד.) דכל השבח שהשביח הגזלן שייך להגזלן מטעם תקנת השבים. וכן הוא דעת הרא"ש בפ' הגוזל עצים דעל הא דאמר רבא מה שהשביח הוריש מה שהשביח מכר פי' הרא"ש בין שבח פטום בין שבח נידה וגיזה וע"כ מיירי שם דהשביחה ע"י הוצאה דאי נתפטמה מאליה ס"ל להרא"ש בפ' מרובה דהוה כמו יוקרא וזולא ולא הוה בזה שום תקנה. אלא ע"כ מיירי ע"י שפטמה. והא דהוצרך לטעם התקנה הוא על השבח דיתר על הוצאה דמה"ד אין לו דהוה כיורד שלא ברשות. ודברי הפ"ח שם אות יו"ד תמוהים מאוד. וכן דברי השה"ג דכתב שם על דברי הטור וז"ל ותו מה חידוש השמיעני שם דשקל שבח דפיטום דע"י יציאה פשיטא הוא דשקיל שבח כי האי ולא גרע מהיורד לשדה חבירו שלא ברשות כדאיתא פ' המניח עכ"ל. נפלאתי עליו דהא רבותא הוא דשקיל השבח היתר על הוצאה. וכן ראיתי בדברי הרשב"א שם (צד) דמפרש על דברי רשב"א דקאמר שם בגמרא דלכך נוטל בשבח מפני תקנת השבים וז"ל ולא שבח דפטמה גזלן קאמר דאלו כן מדינא נוטל בלא תקנת השבים דאמר לי' אנא מפטמנא ואת שקלת כו' אלא שבח שהשביחה ממילא כגון עגל ונעשה שור טלה ונעשה איל או שרועה באפר ונתפטמה וא"נ שפטמה ונוטל שבח היותר על הוצאה וכל זה מתקנת השבים למ"ד שינוי במקומו עומד עכ"ל. ונראה מדבריו דמפרש דברי הגמרא שם (סה.) כפשטי' אלא דהתם קאי רק על מה שהוציא בלבד דזהו ודאי דנוטל מה"ד. מ"מ מבואר בדבריו להדיא כמש"כ דנוטל השבח היתר על הוצאה מטעם תקנת השבים. אמנם הרמב"ן במלחמות ד' ר"פ הגוזל מפרש דברי הגמרא אנא פטימנא ואת שקלת בשבח היתר על הוצאה. אך דס"ל דדוקא בשבח שע"י הוצאה משום דקאמר אנא פטימנא ואת שקלת לכך התקינו מטעם תקנת השבים שיהא שייך להגזלן אבל לא בנתפטמה מאליה. משום דנתפטמה מאליה הוה כיוקרא וזילא ולא שייך בזה תקנת השבים. וכן הוא דעת הרא"ש. אבל דעת הבעה"מ והרשב"א אינו כן כמבואר למעלה. ויותר נראה דעת הרי"ף דאף בקרקע נוטל הגזלן שבח היתר על הוצאה מטעם תקנת השבים משום דס"ל דהא הגזלן לא קנה גוף הגזלה אף במטלטלין רק השבח שייך לו כגון שבא ע"י טורח מטעם תקה"ש עשאהו כיורד ברשות א"כ אין חילוק בין קרקע למטלטלין. אבל רוב הראשונים חולקין על הרי"ף בזה וס"ל דדוקא בגזלת מטלטלין כיון שהם ברשות הגזלן לענין דקני בשינוי לכך התקינו גם בשבח שע"י הוצאה דשייך להגזלן. אבל בגזלת קרקע כיון דלא הוה כלל ברשות הגזלן דינה כיורד שלא ברשות ואין לו אלא שבח שיעור הוצאה בלבד ואיכא דאמרי טעמא אחרינא משום דגזלת קרקע לא שייך כ"כ תקנת השבים משום דאין בידו להבריח:
היוצא מכל דברינו אלה שאף שנראה מדברי רוב הראשונים דהיכא דהשביחה הגזלן ע"י הוצאה נוטל אף השבח יתר על הוצאה. מ"מ מבואר בדבריהם להדיא דזהו רק מטעם תקה"ש וכבר ביארנו למעלה בסי' הקודם דהיכא דשקיל רק מטעם תקה"ש זה לא שייך רק היכא דהגנב גופי' מחזירה לבעלים. אבל היכא דיוצא מת"י הגנב השני לא שייך בזה תקנת השבים וא"צ הבעלים להחזיר לגנב הראשון רק הוצאה בלבד: