מלבושי יום טוב חלק ב· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
חלק חושן משפט · סימן ח
אח"כ עיינתי עוד בענין הנ"ל ומצאתי דמדברי תוס' רי"ד מוכח להדיא כדברי דאף היכא דהגנב חייב עדיין באחריות מ"מ כיין דהוא ביד הבעלים להקדישו מיקרי חזרה קרן לבעלים. ודלא כמש"כ הגאון הנ"ל דבאחריות תליא מילתא דכ"ז דאחריות הוא על הגנב לא מיקרי עדיין חזרה קרן לבעלים. דז"ל התוס' רי"ד ב"ק (סט:) אלא לבעלים ישלם פי' ואם באו עדי גנב ראשון קודם לעדי גנב שני ישלמו שניהם לבעלים שני כפלים גנב ראשון מפני גניבתו וגנב שני מפני גניבתו דאע"ג דלא קאי ברשות הבעלים כל היכי דקאי דידי' הוי והו"ל כאלו החזירו גנב ראשון לבעלים וגנבו גנב שני מבית הבעלים ואם עדי גנב שני באו תחילה ישלם גנב שני לבעלים כפל וגנב ראשון לא ישלם מפני שכשבאין עדים כבר חזרה קרן לבעלים ואמאי קתני תנא דגנב שני פטור אלא לאו ש"מ מפני שאינו ברשותו עכ"ל:
ומדס"ל דאם עדי הגנב השני באו תחילה פטור הגנב הראשון מכפל משום דחזרה קרן לבעלים ע"כ דס"ל ביכול להקדישו תליא מילתא דאי ס"ל דבאחריות תליא מילתא א"כ הכא הא ודאי אף כשבאו עדי גנב השני מ"מ הוא עדיין באחריות הגנב הראשון שאם יאבד החפץ כעת מן הגנב השני ודאי שיכולין הבעלים לתבוע מהגנב הראשון והגנב הראשון צריך לתבוע מן הגנב השני א"כ אמאי מיקרי חזרה קרן לבעלים דפטור הגנב הראשון מן הכפל. ולפ"ד זו היא ראי' ברורה שאין עליה תשובה דע"כ ביכול להקדישו תליא מילתא. אך דברי התוס' רי"ד בעצמו צריכין ביאור דאמאי יכול להקדישו כשבאו עדים. ונראה דע"כ צ"ל דכוונתו הוא כשבאו עדים והב"ד אמרו צא תן לו. לכך יכול להקדישו. וכן ס"ל להראב"ד להדיא בב"ק (סח:) הובא בש"מ שם. או כיון שבאו עדים הודה לפני ב"ד וקבל עליו להחזירו דמאז הוה כפקדון בידו ויכול להקדישו כמו שהובא למעלה דכן הוא סברת התוס' ובעה"מ. ולכך הוה כמי חזרה קרן לבעלים: