מלבושי יום טוב חלק א· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
קונטרס משפטי התנאים · סימן ז
שאלה מי שנתן גט לאשתו ע"מ שתתן לפ' מאתים זוז ולא רצה הלה לקבל ונתנה לו בע"כ אם זה הוה כמו שהתנה ע"מ שתתני לי דאם נתנה לו בע"כ הוה גט פסול. ולכמה פוסקים הוא ספק גט. או דלמא דוקא בשהתנה ע"מ שתתני לי אבל לא בשהתנה ע"מ שתתן לאחר דשם מהני אפי' אם נתנה לו בע"כ:
תשובה הנה הרשב"א בתשובה בת"א סי' ת' (הביאו הב"י בסי' ר"ז מחו' א') כתב וז"ל ואפי' למ"ד לא שמה נתינה אם אמר ע"מ שתתן לראובן ק"ק זוז ה"ז נותנים לו וזכה בשדה ואפי' בע"כ של בעל השדה ובע"כ של ראובן שהתנה לו בנתינת הק"ק שלא אמרו נתינה בע"כ לא שמה נתינה אלא בנתינה לעצמו באומר ע"מ שתתני לי ק"ק זוז אבל במתנה ליתן לאחר אפי' נתנו לאותו אחר בע"כ ה"ז נתינה עכ"ל. ולכאורה מדברי הרשב"א הלנו יש ללמוד דגם גבי גט נמי מהני נתינה בע"כ כשמתנה על אחר אבל לאחר העיון נ"ל דאינו כן. דדוקא גבי זכי בשדה זו ע"מ שתתן מאתים זוז שם אמרינן דאף כשמתנה על עצמו ע"מ שתתן לי דבדוקא קמכוין ואם נתן לו בע"כ לא שמה נתינה. מ"מ כשמתנה על אחר כיון דשם רק להרוחה דאחר קמכוין ולכך נתינה בע"כ שמה נתינה לכו"ע אבל גבי גט דאמרינן דלצעורי קמכוין אפי' כשמתנה עמה שתתן לאחר אמרינן דבדוקא קמכוין ולא מהני נתינה בע"כ אי אמרינן לא שמה נתינה ובזה נתיישב דברי הר"ן בפ"ג דשבועות דכתב וז"ל וכן אתה אומר בד"מ שדי נתונה לך אם איני נותן לך מאה מנה מכאן ועד יום פ' ורצה ליתן והלה לא רצה לקבל לא קנה שדה שלא נתכוין אלא במה שהיה בידו לעשות וכדאמרינן לענין גיטין בפ' כל הגט (ל.) ההוא דאמר אי לא מפייסנא להוי גיטא אזל פייסה ולא איפייסה ומסקנא הא פייסה ולא איפייסא כלומר ולא הוה גיטא וההיא דאמרינן בפ' מי שאחזו (ע"ה) ע"מ שתתני לי שתי מאות זוז נתנה בע"כ אינה מגורשת גיטין שאני שאפי' אמר מחולין לך אינו גט עד שתתן ועוד דהתם מקבל הוא דאתני ועד שיהיו נתונין לי ממך משמע הרמב"ן ז"ל עכ"ל. והנה הגאון רעק"א באו"ח סי' ק"ח בהגהותיו תמה ע"ז וכתב וז"ל ובדברי הר"ן הנ"ל תמהני במ"ש דגיטין שאני דאפי' מחולין לך לא מהני הא גם בד"מ הכי הוא דהא הש"ס מדמי זה לבע"ח ולהדיא כתב הרשב"א והר"ן בפ"ז דגיטין דבמזכה לו חפץ ע"מ שתתן לי ר' זוז ונתנם לו בע"כ דתלי בב' לשונות דשם וצ"ע עכ"ל. אבל לפי מש"ב דגבי גיטין אפי' אמר ע"מ שתתן לאחר נמי לא מהני נתינה בע"כ א"ש דברי הר"ן כי שני התי' המה שניהם מוכרחים לדינא ואינם סותרים כלל לדברי הר"ן והרשב"א דגיטין דהא דמתרץ בתי' הראשון דגיטין שאני שאפי' אמר מחולין לך נמי לא הוה גט ולכך גבי גט אפי' אם אמר ע"מ שתתן לפ' נמי לא מהני נתינה בע"כ מהאי טעמא דלצעורי קמכוין וזה שנתנה לפ' בע"כ לא הוה נתינה ואפי' זה שאינו רוצה לקבל הוה כמו שאמר לה מחולין לך נמי לא מהני. אבל היכא שהתנה המקבל על עצמו ע"מ שתתן לי אפי' בד"מ נמי לא מהני לכך מתרץ בתי' השני דהתם מקבל הוא דאתני ועד שיהו נתונין לי משמע. וכן מוכח מתחילת דברי הרמב"ן דכתב דוקא שדי נתונה לך אם איני נותן לך מאה מנה אם לא רצה לקבל לא קנה שדה משום דהתם התנה הנותן על המקבל. אבל היכא דהתנה המקבל על עצמו בדוקא התנה. אלמא דגם בתי' הראשון של הרמב"ן לא פליג על תי' השני ושניהם אמת לדינא. ובזה יתיישב ג"כ דברי הריב"ש בתשובה שפ"ז דהביא תי' קמא של הרמב"ן. מ"מ נראה דלא פליג על דברי הר"ן דגיטין אלא כונתו ג"כ כמ"ש דבגיטין לא מהני נתינה בע"כ אפי' התנה ע"מ שתתן לפ':
ומ"מ דברי הר"ן הללו בשם הרמב"ן עדיין צריכין ביאור דלכאורה תמוהים מאוד דהאיך הקשה על הא דשדי נתונה לך אם איני נותן לך מאה מנה מהא דה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוזי. הא הכא גבי שדי נתונה לך כיון דהלה אינו רוצה לקבל א"כ הוא אנוס דמאי הו"ל למיעבד לכך לא קנה השדה דהא אונס רחמנא פטרי'. אבל גבי גט הא לא מהני טענת אונס משום דאונס רחמנא חייבי' לא אמרינן כמו שביאר הר"ן בעצמו בקדושין דלכך לא מהני טענת אונס גבי קדושין לר"י וס"ל דאונסא כמאן דלא עביד משום דאע"ג דנאנס מ"מ היא אינה מתרצית בקדושיו עד שיתקיים התנאי. א"כ ה"נ גבי גט הא הוא אינו גומר לגרש אלא דוקא עד שתקיים התנאי לכך לא מהני טענת אונס שלה וכיון דהוא התנה התנאי שהוא לטובתו לכל השיטות שביארתי למעלה בסי' ב' אמרינן דביטול התנאי מחמת אונס לא הוה כקיום התנאי. אבל לאחר העיון היטב בדברי הרמב"ן נראה דס"ל דכל היכא שמתנה אם איני נותן לך והלה לא רצה לקבל הוה כאלו נתקיים התנאי. וכן נראה דגם הא דס"ל להרמב"ן שם דהיכא שנשבע ליתן לחבירו והלה לא רצה לקבל דפטור משבועתו. לא מטעם אונס אתא עלה אלא משום דהוה כאלו כבר נתן לו. דהא כתב שם דדבר ברור הוא דלהנאתו דהמקבל קאמר וכיון דהלה לא רצה לקבל פטור. וכן מפורש להדיא בתשובת הריב"ש סי' שפ"ז דכתב שם וז"ל אבל אתן לפ' וכן בנדון זה אעפ"י שאין בידו לקיים לגמרי בידו לבטל מפני שהוא שותף במעשה חלה עליו שבועת בטוי וחייב לתת ואם לא רצה חבירו לקבל אנוס הוא וכ"ש שאין במשמע אתן לפ' אלא אם ירצה לקבל שהרי להנאתו נתכוין וסתמו כפירושו נמצא שאם לא רצה לקבל הרי הוא פטור גמור לא מדין אונס אלא שלא נתבטלה כלל שבועתו והראי' מדתנן בפ' קונם יין כו' וע"כ לא בעי התם דלימא זהו כבודי אלא מפני שתלה נדרו בקבלתו ואמר אם אין אתה נוטל הא אם אמר אם אין אני נותן לא אמר אלא להנאתו של מקבל ואם לא רצה לקבל פטור כו' עכ"ל. ולפי"ז א"ש מה דהקשה הרמב"ן מגיטין דאמאי לא מהני שם נתינה בע"כ כיון דהלה אינו רוצה לקבל הא הוה כאלו נתקיים התנאי. ומתרץ דהתם גבי גט אפי' מחולין לך נמי לא מהני:
אך לפ"ז צריך להבין דברי הרמב"ן מה דהביא שם ראי' מגיטין גבי אי לא מפייסנא ומסקינן הא פייסה ולא איפייסה כלומר ולא הוה גיטא. הא שם אמרינן להדיא דלא הוי גיטא רק אי אמרינן יש אונס בגיטין. ונראה לישב דבריו עפ"י דברי התוס' דגיטין שם ד"ה מי יהיב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסא דכתבו שם וז"ל אע"ג דלית לי' אין טענת אונס בגיטין והוה גט וא"ת וכי יהיב לה נמי תרקבא דדינרי אמאי לא הוה גיטא הא לא איפייסא ואומר ר"י דאי לא פייסנא לה משמע אם לא אטרח לפייסה בדבר גדול ואי יהיב לה הרי טרח לפייסה וקיים תנאו אעפ"י שלא נתפייסה עכ"ל. והמהרי"ט ח"א בסי' קל"א למד מדברי תוס' הללו שאם היה אומר אם לא מתפייסה אפי' יהיב לה תרקבא דדינרי לא מקיים תנאו דהא לא אתפייסה יעו"ש. א"כ אנו למדין משם דאם אמר אם לא מתפייסה כ"ז שלא נתפייסה לא נתקיים התנאי. אבל אם אמר אם לא אפייסה כיון שטרח לפייסה בדבר גדול הוה כאלו נתקיים התנאי ממש אע"ג דלא נתפייסה כיון דהוא עשה מה שמוטל עליו לעשות אין אנו חוששין כלל מה שהיא לא נתפייסה. א"כ יש ללמוד משם ג"כ דהיכא דאמר שדי נתונה לך אם אין אני נותן לך מאה מנה לז"פ. ורצה ליתן והלה לא רצה לקבל הוה כאלו נתקיים התנאי כיון דהוא עשה מה שמוטל עליו לעשות אין אנו חוששין כלל מה שהלה לא רצה לקבל. ומה דהביא הרמב"ן ראי' לזה מלישנא בתרא דרבא דקאמר שם הא פייסה ולא איפייסא. נראה דכוונתו דע"כ מזה מוכח דלשון לא איפייסא אין משמע רק שעליו מוטל לפייסה אף שהיא לא נתפייסה מ"מ הוה כאלו נתקיים התנאי דאי אמרינן דכ"ז שלא נתפייסה הוה כאלו לא נתקיים התנאי א"כ הוה כתלה התנאי בדעתה דידה אם היא תרצה להתפייס לא להוי גיטא. א"כ מאי מהני טענת אונס דאין לו תרקבא דדינרי למיתב לה כיון דלא תלוי התנאי בדידיה. דאם היה אומר אם לא תתפייס עד ל' יום להוי גיטא אף ללישנא בתרא דרבא הוי גט כיון דלא נתפייסה כיון דאפי' אי יהיב לה תרקבא דדינרי ולא נתפייסה הוה גט כיון שלא נתקיים התנאי כמש"כ המהרי"ט. א"כ לא שייך בזה טענת אונס כלל. אלא ע"כ מוכח מזה דלא איפייסא משמע רק שעליו מוטל לפייסה אבל בדידה אין תלוי כלל אף שהיא לא נתפייסה. ולכך סובר לישנא בתרא דרבא כיון דהוא פייסה [ואי משום דלא נתן לה תרקבא דדינרי דהוא מחויב לפייסה בדבר גדול ע"ז אמרינן דיש טענת אונס ומאי הו"ל למיעבד כיון דאין לו תרקבא דדינרי ליתן לה] לכך נתבטל הגט. ומזה למד הרמב"ן דה"ה אם אומר שדי נתונה לך אם איני נותן לך כו' דאם רצה ליתן והלה לא רצה לקבל לא קנה השדה דלא נתכוין אלא על מה שבידו לעשות והוה כאלו נתקיים התנאי. ועיין מה שהבאתי למעלה בסי' ד' בשם הגאון רעק"א בהגהותיו לאו"ח סי' ק"ת דנראה דהוא מפרש דכונת הר"ן הוא מטעם אונס וכמו שעלה על דעתנו מקודם לפרש בדברי הר"ן אבל לפע"ד נראה ברור דכונתו הוא כמש"פ דמטעם קיום התנאי אתא עלה כמו שמבואר להדיא בדברי הריב"ש ז"ל:
והנה אף שבארנו למעלה דבגט לא מהני נתינה בע"כ אף במתנה ע"מ שתתן לפ' מ"מ נראה דזה תלוי בפלוגתא דרבנן ורשב"ג דלרבנן לא הוה גט אי אמרינן נתינה בע"כ לא שמה נתינה. אבל לרשב"ג כיון דהעכבה אינה ממנה ה"ז גט. אע"ג דהיכא שהתנה ע"מ שתתני לי מאתים זוז ולא רצה לקבל גם רשב"ג מודה דלא הוה גט. ש"ה כמש"כ התוס' (שם עה:) ד"ה כלל כו' כיון דאמר שתתני לי מאתים זוז בדעתו שיקבלם ולבסוף שאינו רוצה לקבלם לא נתקיים התנאי יעו"ש. אבל היכא שהתנה שתתן לאחר ודאי דלרשב"ג הוה גט אע"ג דנתן לו בע"כ. ולפי"ז י"ל מה שיש לדקדק קצת דלמה נקט רבא מתקנתא של הלל נשמע ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ונתנה לו מדעתו מגורשת ע"כ אינה מגורשת ולא נקט רבותא יותר ע"מ שתתני לפ' מאתים זוז מדעתו מגורשת בע"כ אינה מגורשת. אבל לפ"ז ניחא דלכך נקט ע"מ שתתני לי דבזה כו"ע מודים דלא הוה גיטא. ובע"מ שתתני לפ' תלוי זה בפלוגתא דרשב"ג ורבנן אע"ג דגבי גט גם רשב"ג מודה דלצעורי קמכוין כמש"כ הראשונים. ולכך גם לדידי' היכא דאמר מחולין לך לא מהני. מ"מ נראה דדוקא היכא שמתנה ע"ד שבידו דשם אמרינן דלצעורי קמכוין ובדוקא התנה. אבל היכא שמתנה ע"ד שאינו בידו אמרינן דלהרוחה קמכוין ולכך כיון שאמר האב איני רוצה בשימושה הוה כמחל נה ולכך הוה גיטא. עיין בשעהמ"ל ה"ג פ"ח ה' כ"ב מה שהביא בשם המכתב אליהו. א"כ ה"ה כשמתנה ע"מ שתתני לפ' והלה אינו רוצה לקבל ונתן לו בע"כ הרי הוא כמו שנתקיים התנאי והוה גיטא. א"כ לפי"ז בנידן שאלתנו דמתנה ע"מ שתתן לאחר יש לצדד ולומר דמהני נתינה בע"כ מטעם ס"ס. דהא כמה גדולי הפוסקים ס"ל דנתינה בע"כ שמה נתינה וכלישנא בתרא דרבא. וכמה גדולי הפוסקים פסקו כרשב"ג דכל העכבה שאינה ממנה ה"ג גט. א"כ הוה ס"ס דפלוגתא דרבוותא חדא דלמא קיי"ל כמ"ד נתינה בע"כ שמה נתינה אף במתנה ע"מ שתתן לי. ואפי' אם נימא דנתינה בע"כ לא שמה נתינה דלמא קיי"ל כדברי הפוסקים דפסקו כרשב"ג א"כ במתנה ע"מ שתתן לאחר מהני נתינת בע"כ לדידי' אף אם נאמר דבמתנה ע"מ שתתן לי לא מהני וכמ"ש וצ"ע: