אור ברסלב
מלבושי יום טוב חלק א קונטרס משפטי התנאים › סימן ג

מלבושי יום טוב חלק א· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי

קונטרס משפטי התנאים · סימן ג

סימן ב

הנה כתב הסמ"ג בה' סנהדרין וז"ל מי שקנו מידו שאם לא יבא ביום פ' וישבע שיהא חבירו נאמן בטענותיו ויטול כל מה שטען כו' ואם הביא ראיה שהיה אנוס באותו היום ה"ז פטור מקנין זה כו' וכן ראיתי בירושלמי דקדושין בענין המתנה אם לא אעשה לך כך וכך ביום פ' יהא כך אירע לו אונס ר"י אמר אונסא כמאן דלא עביד ור"ל אמר אונסא כמאן דעביד והלכה כר"י לגבי ר"ל עכ"ל. ודין זה הובא ברמב"ם סוף פ"ז מה' סנהדרין ובשו"ע חו"מ סי' כ"א. והנה כל האחרונים תמהו על הסמ"ג דהאיך מביא ראי' לדין זה מהירושלמי הא מדברי הירושלמי מוכח לכאורה להיפך כיון דר"י ס"ל דאונסא כמאן דלא עביד והוה כמו שעבר על התנאי ברצון א"כ איפכא שמעינן מהתם. והש"ך האריך ליישב שלא תקשה מדברי הירושלמי לדברי הסמ"ג יעו"ש. מ"מ עדיין לא נתיישב דברי הסמ"ג דהביא ראי' לדינא מהירושלמי הנ"ל. והם כתבו דיצא להרמב"ם דין זה מגמרא דנדרים (כ"ז:). אבל על הסמ"ג לא מצאו תשובה נכונה ליישב דבריו על נכון ולפעד"נ דהסמ"ג (ואולי גם הרמב"ם) מפרש דברי הירושלמי דאי אתא יומא פלן ולא כנסתיך לא יהוי לי עליך כלום. היינו לא שיתבטל רק הקדושין אם לא יקיים התנאי ויכנסנה לז"פ ויהי' המעות קדושין חוזרין לו אלא שאם לא יכנסנה לז"פ גם המעות קדושין יהי' לה במתנה וזה פירושא לא יהוי לי עליך כלים היינו גם המעות קדושין. וכן נראה מדברי הרמב"ן בחידושיו לקדושין דפי' כן יעו"ש. וע"ז קאמר הירושלמי אירע לו אונס האיך הדין ר"י סובר דאונס כמאן דלא עביד ר"ל כמאן דלא עביד כלל ולא הקדושין ולא המתנה קיימין דהקדושין אין יכולין להתקיים כיון דלא קיים התנאי אע"ג דלא קיים מחמת אונס מ"מ לא מהני (וכמש"ל סי' ב' הטעם לכל השיטות) וגם המתנה בטלה כיון שלא עבר על התנאי ברצון. ור"ל סבר אונס כמאן דעביד והוה כמו שקיים התנאי ולכך נתקיימו הקדושין והלכה כר"י לגבי ר"ל. א"כ דינא של הסמ"ג מבואר להדיא בהירושלמי מדברי ר"י מהא דגם המתנה בטלה ונראה הא דמשמע להסמ"ג דר"י ס"ל דגם המתנה בטלה וצריכה להחזיר כסף קדושין. וליכא לפרש דהא דקאמר ר"י דאונסא כמאן דלא עביד הוא כמאן דלא עביד ועבר על התנאי ברצון והכסף קדושין אינם חוזרין משום דלפי"ז היה צריך ר"י למימר אונסא כמאן דעבר ור"ל אומר אונסא כמאן דלא עבר והי' פי' כמאן דלא עבר על התנאי או עבר על תנאי. ומדקאמר כמאן דלא עביד. היינו כמו דלא עביד כלל והקדושין והמתנה בטילין:

ועוד נ"ל לבאר בזה דהא דהוצרך הסמ"ג להביא ראי' לדין זה דאם לא יקיים התנאי מחמת אונס דנתבטל המתנה מדברי הירושלמי ולא הביא הגמרא המפורשת שהביא הש"ך שם גבי ההוא דאתפיס זכותו בב"ד דמסיק שם הגמרא והלכתא אסמכתא קניא והוא דלא אנוס כו' ויותר יש לדקדק על הסמ"ג למה תלה דין זה בהוראת הגאונים והרמב"ם. ונ"ל לישב בדרך זה דהנה הב"ח והט"ז כתבו שם דהדין של הרמב"ם והסמ"ג המבואר שם בשו"ע אין צריך קנין בב"ד חשוב משום דדוקא במי שמחייב עצמו בממון אם לא יעשה כך וכך ממון שאינו חייב לו כלל בודאי הוה אסמכתא אבל הכא אין הדבר ידוע שאינו חייב לו כיון שצריך לשבע תחילה. וכן נשבע ונוטל אין הדבר ידוע שיש לו זכות באותו ממון כיון שעדיין צריך לשבע. אבל במתפיס זכותו דנדרים מיירי שאח"כ בירר עפ"י עדים שיש לו זכות בהממון רק שבעל דינו רצה לזכות עפ"י קנין שנתן שאם לא יבא ליום פ' יאבד זכותו לכך הוה אסמכתא ובעי קנין בב"ד חשוב. ונראה להביא ראי' לדבריהם מדברי התוספתא שהובא ברמב"ן על ה' נדרים דאיתא שם משכן לו בית משכן לו שדה וא"ל אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פ' אין לי בידך כלום הגיע זמן ולא נתן יתקיים התנאי ד"ר יוסי א"ר יהודא האיך זכה בה בדבר שאינו שלו אלא ינתחנו מודה ר' יהודא בשנים שהיו עוררין על הבית ועל השדה ואמר אחד מהם אם לא באתי מכאן ועד יום פ' אין לי בידך כלום הגיע זמן ולא בא באמת שאיבד את זכותו ע"כ. אלמא להדיא דגם ר' יהודא מודה דכה"ג אם קנו מידו לא הוה אסמכתא כיון שאינו ידוע לו מי יזכה בהם לכך אם התנה אם לא יבא עד יום פ' איבד זכותו גמר ומקנה. וא"ל דהכא ידוע לו הדין שיכול לשבע ולפטור או לשבע וליטול. אבל בתוספתא מיירי שם שעוררין ואינו ידוע כלל מי יזכה דכל אחד טוען דשלי הוא או של אבותי ואח"כ ג"כ לא הביא כל אחד זכותו שהבית והשדה שלו ומה שאיבד זכותו במה שהתנה שאם לא יבא ליום פ' היינו שאינו יכול אח"כ לטעון שיהי' כל דאלים גבר לכך אין בזה אסמכתא ואמרינן דגמר ומקנה אף לר' יהודא. אבל באמת נראה דגם הכא כיון שעדיין צריך לשבע ולפטור או לשבע וליטול לא מיקרי זה ממון ברור דאמרינן מי יימר דמשתבע. וכה"ג אמרינן בשבועות (לב:) הכל מודים בשכנגדו חשוד על השבועה. ופריך שם דחשוד מאן אילימא דחשוד לוה דאמר לי' מלוה אי אתית אסהדת לי הוה משתבענא ושקילנא נימא לי' מי יימר דמשתבעת כו'. א"כ גם הכא אמרינן דגמר ומקנה ואין בזה משום אסמכתא. ואין לדחות דשאני ממון שעדיין צריך לשבע ע"ז דחשיב לענין דינא דגרמי ממון גמור וחייב ע"ז. וכמו שהאריך בזה הגאון בעל שער המשפט סי' ר"צ דהשורף שטרותיו של חבירו חייב אף במקום שצריך לשבע על השטרות. דז"א דהא גם ממון שעדיין צריך לזכות ע"י כל דאלים גבר מיקרי נמי ממון לענין דינא דגרמי. והראי' דהא אמרינן בסוך ב"ק בעלי דין שהיתה ביניהם מריבה על הקרקע או על מטלטלין זה אומר שלי וזה אומר שלי עמד אחד מהם ומסרה ביד אנס מנדין אותו עד שיחזיר הדבר לכמות שהיה ויסלק יד אנס מביניהם ויעשו דין ביניהם ע"כ. מ"מ לענין אסמכתא אמרינן דגמר ומקנה משום דאינו רוצה לזכות ע"י אלים גבר לכך אינו חושש לממון זה ומקנה ממש ולא באסמכתא בעלמא. א"כ ה"נ אמרינן משום דאינו רוצה לשבע בין לפטור ובין ליטול לכך גמר ומקנה ממש ממון זה ולא באסמכתא בעלמא. וכן משמע מפשטות דברי הרמב"ם והסמ"ג והטור שלא הזכירו בזה דבעי שיקנה באופן שלא יהא בזה דין אסמכתא. אלמא דסתם קנין נמי מהני בזה כדברי הב"ח והט"ז:

ולפי"ז יתבאר שפיר דברי הסמ"ג מה שלא הביא ראי' לדינו מנדרים משום דאיכא למדחי דהתם כיון דבעי קנין ב"ד חשוב אבל בלא"ה לא מהני כיון דהוה אסמכתא ולא אלים מילתא רק בב"ד חשוב לכך מהני בזה טענת אונס לבטלו דבזה מבטלינן הקנין בטענה כל דהו משום דאמרינן דבודאי גם דעת ב"ד חשוב דאלימא לאפוקי ממונא לא היה רק באופן אם לא יקיים התנאי שלו ברצון אבל לא מחמת אונס. אבל היכא דלא בעי ב"ד חשוב רק קנין בעלמא עפ"י תנאי א"א להביא ראי' משם משום דאיכא למימר דבזה לא מהני טענת אונס כיון שהתנה בסתמא שאם לא יבוא לז"פ יהא כך וכך ולא התנה בפירוש שאם יארע לו אונס יתבטל התנאי שלו איכא למימר דבכל אופן התנה וגמר והקנה. לכך הביא הסמ"ג דהגאונים פסקו דאפי' בכה"ג דלא הוה אסמכתא ולא בעי קנין בב"ד חשוב נמי מהני טענת אונס לבטל המתנה שלו אע"ג שלא התנה בהדיא. וע"ז הביא ראי' מהירושלמי וכפי מש"ב שהתנה שאם לא יבוא לז"פ ויכניסנה יתבטל הקדושין והמעות יהא בידה מתנה ולא תחזיר לו ושם לא הוה אסמכתא כלל משום דהמתנה שנותן לה זה הוא בעד מה שהיא ממתנת עליו ובידו להכניסה וע"כ לא הוה גזים כלל ולא הוה מילתא יתירא. (ועיין בריב"ש סי' שמ"ה בלשון השואל בשם הר"י בן יחיא בשם הג' וסי' שפ"ז. ועיין בריטב"א על הרי"ף של נדרים בפ"ז בשם הרמב"ן) ולא גרע זה מקנס שעושין בשידוכים לקנוס החוזר בו דכתבו הפוסקים דלית כאן מילתא יתירא וכדי הוא שיתחייב החוזר בו והוה כמו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא. ועוד נראה ליתן טעם אחר הא דלא הוה אסמכתא מה שהתנה עמה שאם לא יקיים התנאי ולא יכניסנה לז"פ אז יהי' הקדושין שלה מטעם דהא כתב הרשב"א בח"ג סי' ס"ג (הובא בב"י סי' ר"ז) וז"ל ועוד דכיון שנתן משכון ביד האומנין והתנה שאם יעבור יפרע הקנס בין בנין העיר ובין חברו ויודע באמת שיפרע חלק בנין העיר ולא יתנצל מצד אסמכתא א"כ בדוקא התנה ואין לומר שבמחצית התנה בדוקא ובמחצית באסמכתא שבדיבור אחד אמרו ואין דבור אחד מתחלק לשנים עכ"ל. א"כ ה"נ כיון שבדבור אחד אמר שאם לא יכניסנה לז"פ אז לא יהוי לי עליך כלום. וכוונתו לענין שיתבטלו הקדושין וגם שלא יוכל לגבות ממנה המעות קדושין בחזרה. וא"כ כמו דלענין הקדושין ודאי בדוקא התנה כמו כן לענין המעות קדושין נמי בדוקא התנה משום שא"א לחלק דבור אחד לשנים. וכיון דלא הוה אסמכתא א"כ לא בעי קנין ב"ד חשוב ואפי"ה מהני טענת אונס לבטל המתנה כנ"ל ליישב כוונת הסמ"ג. ובזה שבארנו יתיישב שפיר ג"כ מה שעמד האו"ת על הרמב"ם דלמה כפל הדברים. דהך דינא דהוזכר בנדרים הובא ברמב"ם בפי"א מה' מכירה. ודין זה של הסמ"ג שהביא בשם הגאונים הובא ברמב"ם פ"ז מה' סנהדרין. וכתב דהלא דבר הוא. אבל לפי מה שבארנו א"ש. דהך דהביא בה"מ מיירי באסמכתא גמורה. וזה דין המפורש בגמרא ובה"ס הביא הנלמד מדברי הירושלמי או מגמ' דגיטין וגם יתיישב בזה דברי תלמידי רבינו יונה דכתבו וז"ל ודוקא בגיטין דאיתי' להאי טעמא אמרינן דאין אונס והגט קיים אבל במתנה או במו"מ דלא שייך האי טעמא לא הילכך האומר לחבירו אם לא באתי מכאן ועד יום פ' יהא זה שלך ונאנס ולא בא המתנה בטלה וכן דעת הרמ"ה ז"ל ודייק נמי מדקאמר ולענין גיטין דמשמע דלא אמרינן אין אונס אלא בגיטין אבל לא בדבר ממון עכ"ל. וגם עליהם יש לתמוה מה השמיענו תלמידי הר"י דכן דעת הרמ"ה ודייק זאת מגיטין הלא זה גמרא מפורשת בנדרים דאונס מבטל מה שהתנה. אבל לפי מש"ב א"ש. ובאמת גם הסמ"ג היה יכול לדייק זאת מגיטין אלא משום דמצא ירושלמי מפורש לכך הביא זאת מהירושלמי וזה ברור בס"ד:

תוכן העניינים

מלבושי יום טוב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה