אור ברסלב
מלבושי יום טוב חלק א קונטרס משפטי התנאים › סימן א

מלבושי יום טוב חלק א· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי

קונטרס משפטי התנאים · סימן א

קונטרס משפטי התנאים

שאלה אחד נתן גט לאשתו על תנאי אם לא אבוא לביתי תוך ל' יום יהא גט. ושהה בדרכו עד הזמן שלא היה אפשר לבוא לביתו עד הזמן הנ"ל ואז אירע אותו אונס דלא שכיח כלל ואנן פסקינן בשו"ע סי' קמ"ד כפי דעת רוב הפוסקים דאונס דלא שכיח כלל מבטל הגט. או שהתנה בהדיא בלבד שלא יארע לו אונס. א"כ כל אונס מבטל הגט אך בכה"ג דלא יכול לבוא לביתו אף בלא האונס צריך לברר אם האונס מבטל הגט או לא:

תשובה לכאורה עלה בדעתי דבכה"ג הוה גיטא כיון ששהה עד הזמן שלא היה יכול לבוא לביתו לזמן שהתנה אף אם לא יארע אונס א"כ מאז הוה כאלו נתקיים התנאי וכה"ג כתבו התוס' בע"ז (לז.) ד"ה לאלתר כו' וז"ל וא"ת פשיטא דלאלתר היא מותרת דמיד שמת הרי התנאי כמקוים דלא ישוב עוד לביתו וי"ל דמ"מ מיבעי לי' אי גזרינן מת אטו לא מת עכ"ל. א"כ ה"נ כיון שהוא בדרך שא"א לבוא לביתו לזמן הנ"ל הוה כאלו נתקיים התנאי מזמן שא"א לבוא לביתו א"כ לא איכפת לן בהאונס שאירעו אח"כ ועוד דכל הטעם דאונס מבטל הגט הוא משום דיכול הבעל לומר שבאמת היה בדעתי לבוא לביתי לקיים התנאי ולבעל הגט ומה שלא באתי הוא מחמת האונס ואני לא כיונתי בהתנאי אלא אם לא אבוא לביתי ברצוני א"כ בנ"ד כיון דשהה בדרכו עד הזמן שלא היה אפשר לבוא לביתו עד הזמן שהתנה אף אם לא אירע לו אונס א"כ האיך אפשר הבעל לטעון זאת שהרי חזינן שאף בלא האונס לא היה בדעתו כלל לבוא לביתו כיון דשהה בדרכו כ"כ שלא היה אפשר לבוא לביתו ולפי"ז נתיישב היטיב דברי הגמרא דכתובות (ב:) דאמרינן שם אמר רבא ולענין גיטין אינו כן אלמא קסבר רבא אין אונס בגיטין מנא לי' לרבא הא אילימא מהא דתנן ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת בתוך יב"ח אינו גט מת הוא דאינו גט הא חלה ה"ז גט ודילמא לעולם אימא לך חלה נמי אינו גט והיא גופא קמ"ל דאין גט לאחר מיתה כו' וכתב הרמב"ן ז"ל בחידושיו וז"ל פי' אפי' היכא דלא אנוס וקשיא לי והא הכא אנוס וקס"ד השתא דיש אונס בגיטין והיכא שמעינן היכא דלא אנוס כו' ואיכא לדחוקי דהכי קאמר מתני' בשאין בה טענת אונס כגון שהתנה בפירוש אם לא בא עד יב"ח אעפ"י שנאנס יהא גט דהכא ודאי משום דאין גט לאחר מיתה הוא עכ"ל אבל לפי דברינו א"צ לדחוקי כלל דמיירי בשהתנה אלא דמיירי שמת בסוף הזמן שלא היה יכול לבוא לביתו אף אם היה קיים דבכה"ג בחלה הוה גט משום דליכא בזה טענת אונס כיון שבלא"ה לא היה יכול לבוא ובמת אינו גט משום דאין גט לאחר מיתה ואין לומר דס"ל להראשונים ז"ל דכיון דאיחר לחזור לביתו עד הזמן שא"א לבוא לביתו הוה מאז כאלו נתקיים התנאי א"כ חל הגט מאותו שעה ולכך אפי' אם מת אח"כ אין זה גט לאחר מיתה ואף שפירש יב"ח היינו שאם יבוא לסוף יב"ח יבוטל הגט אבל כיון שלא בא חל הגט מהזמן שלא היה יכול לבוא וע"כ מתני' דמת אינו גט מיירי היכא דמת בתוך הזמן שהיה יכול לבוא לביתו לכך הקשו הראשונים שפיר ת"ל מטעם אונס אבל באמת זה דבר שא"א לומר כלל דהא תני במתני' סתמא מת תוך יב"ח אינו גט ודאי דמשמע בכל אופן אפי' בסוף היום שאף אם היה קיים לא היה יכול לבוא לביתו מ"מ אינו גט וע"כ צ"ל דאף דשהה עד הזמן שלא היה יכול לבוא והוה זה כאלו נתקיים התנאי מ"מ אם מת אינו גט משום דבתנאי שמתנה אם לא באתי מכאן ועד יב"ח יהא גט יש בזה שני דברים. א' התנאי שהתנה שאם יבוא יבוטל הגט ואם לא יבוא יתקיים הגט ב' הזמן יב"ח דכיון שאמר לה אם לא אבוא תוך יב"ח יהא גט א"כ לא הוה גט אלא לאחר יב"ח והוה כאומר לה הרי את מגורשת לאחר יב"ח וא"כ אם מת תוך יב"ח אף בזמן שלא היה יכול לבוא לביתו אף אם היה קיים מ"מ לא הוה גט מטעם שמת תוך הזמן ואין גט לאחר מיתה.

ויותר נ"ל דהיכא דאמר הרי את מגורשת אם לא אבוא תוך יב"ח ולא כפלי' לתנאי למאן דס"ל דבעי כפילת התנאי ואם לא כפלי' התנאי בטל והמעשה קיים וא"כ אף שבא תוך יב"ח לא נתבטל בזה הגט מ"מ אין הגט חל אלא לאחר יב"ח וגם יכול לחזור בו מטעם דכיון שזה הוא תוך הזמן. דהזמן והתנאי הם שני דברים דלענין תנאי בעי כפילא ולענין זמן הא לא בעי כפילא וא"כ אף שבטל התנאי מ"מ הזמן לא נתבטל אף שלכאורה אפשר לומר כיון שתלה התנאי בהזמן שאמר אם לא אבוא תוך יב"ח א"כ מסתברא דכל איחור הזמן שלו מן הגט היה מחמת התנאי כדי שיהיה לו זמן זה על קיום התנאי וכיון שבטל התנאי וא"צ להארכת הזמן א"כ ממילא חל הגט מיד. אבל באמת ז"א דהא זה ברור דאם אחד נתן גט שיחול לזמן פ' מאיזה טעם שגילה לנו שלכך מאחר זמן הגט. ואח"כ נתודע לו ולנו שהטעם שלו הוא טעם בטל וטעות היה בידו דבודאי מ"מ אין הגט חל אלא בזמן שהתנה דכיון שהוא לא נתן לה שיחול מיד האיך אפשר לחול הגט מעצמו בזמן שלא נתן לה שיחול אז וא"כ ה"נ אף שאיחור הזמן שלו היה מטעם התנאי והתנאי בטל מ"מ אין הגט חל אלא לאחר זמן שהתנה שיחול אז דא"א לחול הגט מעצמו בזמן שלא נתן לה שיחול אז. וכן נראה לפי"ז לענין הא דמחלק הרמב"ם (בפ"ט מה"ג) בין המגרש על תנאי לזה שקבע זמן בגירושין שהמגרש על תנאי יש שם גירושין ואינן גומרין עד שיתקיים התנאי לפיכך כשיתקיים התנאי נתגרשה אם היה הגט קיים אעפ"י שאינו ברשותה כו' אבל התולה גירושין בזמן או במעשה לא הגיע גט לידה בתורת גירושין אלא בתורת פקדון עד הזמן שקבע או עד שתעשה המעשה לפיכך כשהגיע הזמן צריכה להיות הגט ברשותה כו' עכ"ל אף שלכאורה נראה מסתימת דברי הרמב"ם דבכל תנאים א"צ להיות הגט ברשותה אף בתלה התנאי בהזמן כגון אם לא באתי תוך ל' יום אבל באמת ז"א כיון דהתנאי והזמן הם שני דברים אף בתלה התנאי בהזמן א"כ גם בכה"ג צריך להיות הגט ברשותה לסוף הזמן שקבע דהוה כפקדון בידה עד הזמן הנ"ל. והרמב"ם לא קאי על תנאי זה משום דהרמב"ם לא הזכיר תנאי זה אלא אח"כ בהלכה ז' ולקמן בסי"ג אדבר עוד בזה בס"ד יעו"ש:

אח"כ מצאתי דהגאון בעל פתח הבית בדיני תנאים ענף ז' כתב וז"ל ואף גם זאת שכ' למעלה דתנאי התלוי בזמן כולל תרתי ג"כ לא נראה מפוסקים. עם כי לכאורה הסברא נכונה והראי' דהרי מבואר בראשונים שהקשו לדעת הפוסקים כר"מ מהנך משניות דלא תני בהו כפילא ולא שאר ד"ת וחד מנהון הך דה"ז גיטך אם לא באתי תוך יב"ח ומת כו' ע"ש ומאי הקשו ת"ל הרי ס"ס כיון שקביעות זמן עכ"פ אחר יב"ח ואז הרי כבר מת ואין גט לאחר מיתה כו' וע"כ צ"ל דסברי כיון שעכ"פ התנה בלשון תנאי אף שקבע זמן מ"מ הוי רק תנאי:

ואם חסר משפטי תנאים תנאי בטל ומעשה קיים ואף דעכ"פ הסברא תמוה מ"מ יש לתת תבלין לזה די"ל בשלמא אם קובע סתם זמן א"כ כוונתו היה שלא תחול עד אז משא"כ אם התנה בלשון תנאי עיקר כוונתו הי' אם לא יבוא ואם הי' יודע שלא יבוא היה נותנו מיד וא"כ ממילא אם לא התנה כדין תנאי בטל ומעשה קיים מיד. והבן זה כי נ"מ לדינא ודעתינו קצרה עכ"ל ונפלאתי על הגאון הנ"ל דהא אדרבה מדברי הר"ן בפ' מי שאחזו על הא דאתקין שמואל בגיטא מוכח כדברינו דאם תלה התנאי בהזמן וחסר משפטי התנאים מ"מ הזמן אינו בטל דז"ל הר"ן שם ומ"מ צ"ל דהא דתנן בפרקין ה"ז גיטך אם לא באתי ופרכינן עלה וליחוש שמא בא דאלמא התנאי קיים שהמשנה שנויה שלא בדקדוק וכן הרבה כיוצא בה דאי לא הוה לי' מעשה בתחלתו ותנאי בטל כו' עכ"ל ומדהוצרך הר"ן להביא ראי' מהגמרא דפריך וליחוש שמא בא אלמא דהתנאי קיים. ולא הביא ראי' מהמשנה גופא דאמאי אם מת תוך יב"ח לא הוה גט כיון דהתנאי בטל א"כ הגט קיים לאלתר. אע"כ דהר"ן סובר כדברינו דאף היכא דהתנאי בטל מ"מ אם מת תוך יב"ח לא הוה גט מטעם הזמן וכמש"ב. וגם מהא דמת אינו גט אפי' מת בסוף יב"ח שאף אם היה קיים נמי לא היה אפשר לבוא ומשעה שא"א לבוא הוה כאלו נתקיים התנאי וכמש"ב. מ"מ אינו גט משום דאין גט לאחר מיתה. ע"כ משום דהזמן אינו תלוי בקיום התנאי כך עלה בדעתי לכאורה:

אח"כ התבוננתי וראיתי דמה שעלה בדעתי לדבר פשוט דמשעה שא"א לבוא לביתו עפ"י דרך העולם הוה מאז כאלו נתקיים התנאי ז"א דמ"מ כיון שאפשר לבוא ע"י קפיצה כמו שאמרינן ביבמות (קטז.) ט"כ א"א למיקרי זאת כאלו נתקיים התנאי אף שזהו הזדמנות רחוקה מ"מ כיון שאפשר לצויר שיכול לבוא לביתו ע"י איזה אופן שיהי'. ולא דמי למת דכתבו התוס' בע"ז דהוה כאלו נתקיים התנאי דשם כיון דא"א לצויר בשום אופן שיבוא. וכן משמע מפשטות דברי הגמרא שם דקאמר מת הוא דאינו גט הא חלה ה"ז גט דאל"כ נ"ל למיתני מת ליתני חלה וכ"ש מת [עיין בש"מ] ואי אמרינן דהיכא דחלה בזמן שא"א לבא לביתו בלא"ה אז האונס אינו מבטל הגט א"כ האיך אפשר למיתני סתמא חלה בתוך יב"ח אינו גט הא בחלה נמי יש נ"מ אם חלה בזמן שיש שהות לבוא לביתו או לא ובמת הא בכל מקום ודאי אינו גט כדמוכח מפשטות המשנה דקתני סתמא מת תוך יב"ח אינו גט וזהו דעת הראשונים דלא תרצו על קושיתם הא הכא אנוס דהכא מיירי בסוף הזמן. משום דס"ל דאפי' בסוף הזמן נמי יכול לטעון טענת אונס אי אמרינן יש טענת אונס בגיטין וכן משמע גם מדברי התוס' דפי' דלפי הדיחוי ודלמא לעולם אימא לך חלה נמי אינו גט והא גופא קמ"ל דאין גט לאחר מיתה דלפי"ז המתני' אתי לאשמעינן תרווייהו דיש אונס ואין גט לאחר מיתה א"כ משמע מדבריהם דס"ל דחלה דמי למיתה ואין חילוק ביניהם דאל"כ האיך אפשר לומר דמתני' גבי מיתה אשמעינן טעמא דאין גט לאחר מיתה ויש טענת אונס כיון דחלוקין הן בדיניהן ולא דמי כלל והאיך כייל המתני' תרווייהו טעמי כחדא אע"כ דאף חלה בסוף הזמן נמי בטל הגט ומטעם טענת אונס אי אמרינן יש טענת אונס בגיטין דלא הוה כאלו נתקיים התנאי משום דמצי לבוא בקפיצה:

וראיה לזה מדברי הירושלמי בגיטין בפ' מי שאחזו ה"ג. דקאמר שם מה שתהא מותרת לינשא פי' לרבותינו דאמרי ה"ז גט אם מת תוך יב"ח דודאי לא יבוא עוד מי אמרינן כבר קיים התנאי ומותרת להנשא מיד א"ד אסורה לינשא עד לאחר יב"ח דאז איקיים ליה תנאה] ר' חגיי אמר מותרת לינשא ר' יוסי אמר אסורה לינשא אני אומר נעשו לו ניסים וחיה. ופי' משום דחיישינן שמא יעשה לו נס ויחיה ויבוא ויקיים תנאיה והבעל ק"ע כתב וז"ל בבבלי (פ"ו) מיבעי לי' אי לאלתר התירו דהא לא אתי או דלמא לאחר יב"ח התירו דהא איקיים לי' תנאי' וכ' תוס' וא"ת לאלתר מה יש לחוש דהא ודאי יקיים התנאי כיון דמת וי"ל דאיכא למיגזור אטו לא מת וכו' ע"ש. והדבר דחוק דלשון הגמרא משמע דחששא הוא מחמת התנאי ולא מחמת גזרה ועוד גזרה זו שיתמהו העולם למה התירו דא"כ אם שלח לה גט חדש נמי נאסר אלא ודאי דקלא אית לי' ה"נ המיתה אית לה קול ואני תמה שנעלם מהם דברי הירושלמי דהחשש הוא שמא נעשו לו ניסים וחי' והא דלא חיישינן כן בכל הנשים שבעולם דמשהעידו שמת בעליהן מותרות להנשא י"ל מדהתנה אם לא אבוא עד יב"ח משמע דידוע לו שיבוא ע"י ניסים וצ"ע עכ"ל הנה מה שהניח דבריו בצ"ע יפה עשה כי סברא רחוקה מאד לומר שחששו החכמים דכיון שהתנה לבוא ליב"ח מסתמא היה ידוע לו שיבוא ע"י ניסים. כי מניין היה ידוע לו שימות ועיין בר"ן שם שהשיג ג"כ על סברת התוס' וכתב וז"ל ולי נראה דהיינו טעמא משום דאיהו ודאי לא הוה חייש למיתה דידי' ולא היה גומר ומגרש אלא לאחר יב"ח ומש"ה חיישינן ולא שרינן לה מקמי הכי ולישנא הכי מוכח דאמרינן או דלמא לאחר יב"ח שרינן לה לכי מקיים תנאיה עכ"ל והנה גם דברי הר"ן קשה להבין דהאיך אפשר לומר דלא היה גומר ומגרש אלא לאחר יב"ח דהא הוא גירשה מעכשיו והיב"ח לא היה רק תנאי אם לא יבוא עד יב"ח א"כ איך שייך לומר שהוא לא גומר ומגרש אלא לאחר יב"ח. ע"כ נראה לפרש דברי הירושלמי והגמרא דידן בחדא מחתא דודאי לא חיישינן שאולי יעשה לו ניסים ויחי' ויבוא ויקיים תנאיה. זה ודאי לא חיישינן אלא כיון שאפשר לבוא ע"י נס ע"כ לא מיקרי בזה שמת כאלו כבר נתקיים התנאי וזה סברת ר"י בירושלמי דאמר דאסורה להנשא וכן מיבעי להגמרא כי שרית לאלתר שריתוה דהא לא אתא [ר"ל כיון דודאי לא אתא ע"כ משעה שמת הוה כאלו כבר נתקיים התנאי] או דלמא לאחר יב"ח שריתוה דהא איקיים לי' תנאיה אבל כ"ז שלא עברו יב"ח אע"ג דודאי לא אתא כיון שמת מ"מ כיון שאפשר לבוא עפ"י דרך נס היינו שיעשו לו נס ויחי' ע"כ דכ"ז שלא עברו יב"ח לא מיקרי נתקיים התנאי. א"כ נראה ברור דע"כ לא פליגי אמוראי בירושלמי ומיבעי להגמרא אלא דוקא במת משום שא"א לבוא כ"א עפ"י דרך נס אבל בנ"ד אף דשהה בדרכו שא"א לבוא עפ"י דרך העולם מ"מ כיון שאפשר לבוא ע"י קפיצה אף שזהו הזדמנות רחוקה מ"מ לא מיקרי זאת כאלו כבר נתקיים התנאי:

אך מה שצריך לבאר עוד דאמאי אמרינן דאי יש אונס בגיטין אף אם חלה בסוף הזמן נמי לא הוה גט כמשב"ל דאמאי מהני טענת אונס בזה כיון דשהה בדרכו עד סוף הזמן שלא היה אפשר לבוא עפ"י דרך העולם וזה ודאי שלא היה בדעתו כלל לבוא ע"י קפיצה א"כ מאי נמ"ל מה שאירע לו אונס בסוף הזמן כיון דחזינן שלא היה בדעתו כלל לקיים התנאי אלא לקיים הגט כיון דשהה בדרכו כ"כ. והנה ראיתי להבעל פנ"י שכתב וז"ל דהא דדייק מת הוא דאינו גט הא חלה ה"ז גט היינו דממשנה יתירא דייק וסמיך אהא דמקשה בסמוך דפשיטא דמת אינו גט דמרישא שמעינן דאין גט לאחר מיתה אע"כ דלא תנא מת אלא לדיוקא דחלה ה"ז גט ולכאורה שזה מוכרח דבלא"ה ק"ל מאי מדייק הש"ס דאין אונס בגיטין מדקתני מת ולא קתני חלה דלכאורה אפי' אי יש אונס בגיטין לא שייך למיתני דחלה אינו גט כלל ומותרת להתייבם דמידי ספיקא מיהו לא נפקא דשמא אף אם לא אירע לו אונס נמי לא היה בדעתו לקיים התנאי ולבוא תוך יב"ח כו' עכ"ל והנה לפ"ד ודאי נראה דאם שהה לבוא לביתו עד שא"א לבוא עפ"י דרך העולם וא"כ אנו רואין דאין דעתו לבוא לקיים התנאי ודאי דאף אם אירע אונס אח"כ אינו מבטל הגט אבל באמת דבריו ז"ל הם כנגד דברי רש"י והתוס' דמדבריהם נראה להדיא דאי אמרינן דיש אונס בגיטין חלה דמי למיתה ואינו גט כלל וכן משמע מכל הראשונים ז"ל. ואף שיש מן הראשונים דפי' כדברי הגאון הנ"ל דמיתורא דמתני' דייק דחלה ה"ז גט עיין בש"מ מ"מ נראה דגם לדבריהם ע"כ צ"ל דאי יש אונס בגיטין בחלה אינו גט כלל כמו גבי מיתה דאל"כ האיך שייך למימר דמיתורא דמתני' דקתני מת דאינו גט כלל שמעינן דאין אונס בגיטין וחלה ה"ז גט גמור כיון דאפי' אי אמרינן יש אונס בגיטין מ"מ בחלה ספיקא הוה ולא מצי למיתני בחלה אינו גט וא"כ איך שייך למידק מיתורא דמתני' דחלה ה"ז גט גמור כיון דחלה לא דמי כלל למיתה. אע"כ צ"ל דגם בחלה אינו גט כלל אי אמרינן דיש אונס בגיטין וא"כ שייך שפיר למידק מיתורא דמתני' דאתי לאשמעינן למידק מזה דנקט מת ולא נקט חלה דבחלה ה"ז גט וגם מדהקשו הראשונים על הא דקאמר הגמרא ודלמא הא גופא קמ"ל דאין גט לאחר מיתה ת"ל מטעם אונס נראה ג"כ דלא ס"ל כדברי הפנ"י שלפי דבריו דבנאנס הוה גט ספק איכא לתרוצי בפשיטות דקמ"ל דאין גט לאחר מיתה ולכך לא הוה גט כלל ומותרת להתייבמת. ואלו בביטול הגט רק מטעם אונס הא אסורה להתייבם לדבריו ז"ל:

וגם הא כתבו תלמידי הר' רבינו יונה וז"ל ודוקא בגיטין דאיתי' להאי טעמא אמרינן דאין אונס והגט קיים אבל במתנה, או במו"מ דלא שייך האי טעמא לא הילכך האומר לחבירו אם לא באתי מכאן ועד יום פ' יהא זה שלך ונאנס ולא בא המתנה בטלה וכן דעת הרמ"ה ז"ל כו' עכ"ל ומשמע מדבריהם שאף שמסר לידו ואמר אם לא באתי כו' יהא זה שלך אם נאנס יכול להוציא מידו ואמאי הא יכול המקבל לטעון דלמא אף בלא האונס נמי לא היה בדעתך לבוא לקיים התנאי ובמה יכול הנותן לברר שבלא האונס בודאי היה בא והאיך יכול הנותן להוציא מיד המקבל לפי דברי הפנ"י דס"ל דבגט אפי' אי יש אונס בגיטין מ"מ הוה גט ספק מה"ט. אך ראי' זו יש לדחות דאיכא למימר כיון דהנותן טוען טענת ודאי שבלא האונס ודאי היה בא והמקבל טוען טענת ספק וגם יש להנותן חזקת מרא קמא לכך לא מהני להמקבל חזקה דהשתא לזכות במתנה זו מספק. וכן יש לתרץ מה דקשה לכאורה הא דמבואר בשו"ע חו"מ סי' כ"א מי שקנו מידו שאם לא יבוא ביום פ' וישבע ויטול אבד זכותו ואם הביא ראי' שהיה אנוס באותו היום פטור מקנין זה ונשבע ונוטל ולפי דברי הפנ"י קשה האיך נשבע ונוטל מספק דילמא אף בלא האונס נמי לא היה בא. אך באמת זה לא קשה משום כיון דהתובע טוען טענת ודאי והנתבע בא לפטור בטענת ספק דאולי אף בלא האונס נמי לא היה בא וכיון דהחיוב הוא חיוב בודאי והנתבע בא לפטור בטענת ספק בטענת מחילה מחמת הקנין א"כ הוה זה כספק פרעון ולא מהני:

מ"מ נראה ברור מדברי הראשונים ז"ל דס"ל דבנאנס אי אמרינן דיש אונס בגיטין לא הוה גט כלל דכן משמע נמי לישנא דהגמרא שם דקאמר מי איכא מידי דמדאורייתא לא הוה גט ומשום צנועות ומשום פרוצות שרינן א"א לעלמא. משמע פשטות הגמרא דבנאנס אי אמרינן דיש אונס בגיטין לא הוה גט כלל והוה א"א גמורה ודלא כהפנ"י ונראה לפע"ד הטעם הא דאמרינן דבנאנס לא הוה גט כלל ולא חיישינן דאולי אף בלא האונס נמי לא היה בא ולא יתבטל הגט רק מטעם ספיקא משום דהתנאי שהתנה אם לא באתי עד זמן פ' יהא גט משמע רק אם ברצון עצמו לא יבוא עד זמן פ' אז יהא גט וכיון שתלה קיום הגט בקיום התנאי שלא יבוא ברצון עצמו לזמן פ' ואם לא יתקיים התנאי לא יהא גט ולא היה יכול לבוא מחמת אונס אף שאפשר שבלא אונס נמי לא היה בא מ"מ הא לא נתקיים התנאי שלו שתלה הגט בקיום תנאי זה רק ברצון עצמו וזה לא נתקיים כיון שעתה לא היה יכול לבוא מחמת אונס ונראה דזה דמי לאחד שאמר אם אבוא עד ז"פ לעיר פ' יהא גט והוליכוהו ליסטים לעיר פ' באונס דזה פשוט דאי אמרינן יש אונס בגיטין דלא הוה גט דהוה כאלו לא נתקיים התנאי כיון דהליכתו לשם היה מחמת אונס ולא אמרינן דאולי אף בלא האונס נמי היה הולך מדעת עצמו לשם מ"מ כיון דעתה היה הליכתו לשם מחמת האונס שהוליכוהו ליסטים הוה כאלו לא הלך כלל וא"כ לא נתקיים התנאי שתלה הגט בהליכתו לשם. ומזה יש להסביר גם לתנאי זה דאם לא באתי כיון דתלה הגט בקיום התנאי שלא יבא ומשמע דוקא ברצון עצמו וכיון שלא היה יכול לבוא נמי מחמת אונס א"כ לא נתקיים התנאי שלו לכך נתבטל הגט לגמרי אי אמרינן דיש אונס בגיטין וזה ברור:

ולפי מה שבררנו שמדברי הראשונים נראה להדיא דאם יש אונס בגיטין לא הוה גט אף שברור לנו שבלא האונס נמי לא היה בדעתו כלל לבוא דאל"כ מידי ספיקא לא נפקא ואמאי לא הוה גט כלל א"כ א"ש נמי מה שבררנו למעלה בדברי הראשונים דאפי' חלה בסוף הזמן וא"כ אנו רואין שאין דעתו כלל לבוא לביתו מ"מ לא הוה גט דהא כבר בררנו למעלה דאפי' בסוף הזמן מ"מ כיון שאפשר לבוא ע"י קפיצה מיקרי עדיין לא נתקיים התנאי וכיון דאז אירע לו אונס שא"א לבוא גם ע"י קפיצה אף שברור לנו שלא היה בדעתו כלל לבוא ע"י קפיצה מ"מ לא הוה גט:

ומצאתי שהגאון מליסא בס' בית יעקב על כתובות הסכים ג"כ לדינא כמ"ש אך ראייתו מן הר"ן אינה מוכרחת וכמו שאבאר דהנה הגאון הנ"ל הביא שם מה שתירץ בס' ת"ג על דברי הר"ן בס"פ מי שאחזו וז"ל כתב הר"ן דאף דתני לי' דין דאין גט לאחר מיתה בהדיא מ"מ קמ"ל בהא דאם לא באתי בתנאי דאף שלא תלה במיתה סד"א דמעכשיו קאמר ובגליון האלפסי שם הקשה דא"כ מאי מקשה בש"ס בכתובות הא תני לי' רישא הא אצטריך למיתני מטעם שכתב הר"ן ולק"מ דהא ס"ד בתנאי דאם לא באתי ומת בלא"ה בטל מטעם אונס כו' וע"כ הא דאצטריך לאשמעינן הוא משום דנ"מ בזה גיטך אם מתי כו' ולפי"ז מקשה הש"ס שפיר הא תני לי' רישא דכיון דבלא תנאי נקט בהדיא א"כ בתנאי הדקל"ד ליתני חלה וכ"ש מת דבטל מחמת טענת אונס כו' אך הא קשה דמאי מקשה הש"ס הא תני לי' רישא דלמא קמ"ל דאפי' בתנאי אינו גט ואי תקשה דבתנאי בלא"ה הגט בטל מטעם אונס לפי הס"ד כו' הא י"ל דנ"מ כו' דאף אי לא מת שוב לא היה יכול לבוא ממקום שהיה בו למקום התנאי והרי מבעל התנאי ברצון ובכה"ג מטעם טענת אונס הוה גט כו'. ומזה מוכח לפע"ד דאפי' בכה"ג כל שלבסוף נתבטל התנאי גם מחמת אונס אמרינן להיפך דמה בכך שפשע בביטול התנאי הא אפי' לא פשע היה נתקיים התנאי רק מחמת האונס והתנאי שלו היה אם יתקיים התנאי שלא מחמת אונס ועוד דאפשר שהיה בא בקפיצה כעין שאמרו ביבמות (קטז) ומכ"ש למאן דס"ל דאמרינן אגלאי מלתא למפרע עמ"ל פ"ז מה"ג עכ"ל הגאון הנ"ל:

ואף שאנכי ג"כ הוכחתי כדברי הגאון הנ"ל מדברי הראשונים מ"מ דבריו תמוהים לישב בזה דברי הר"ן ז"ל דמ"מ אכתי תקשה דילמא המתני' אשמעינן בתנאי דאם לא באתי דבטל מטעם דאין גט לאחר מיתה הא קמ"ל דאפי' בתנאי אינו גט ואי מטעם אונס איירי שהתנה להדיא דאף אם לא יבוא מחמת איזה אונס נמי יהא גט ואדרבה הא כמה ראשונים פי' כן דברי הגמרא דדחי ודלמא היא גופא קמ"ל דאין גט לאחר מיתה ואי משום אונס מיירי שהתנה דאונס לא יבטל התנאי:

וא"כ מאי מקשה הא תני לי' רישא:

ע"כ נ"ל לישב דברי הר"ן דגיטין בדרך אחר ודברי הר"ן דגיטין המה דברי הרמב"ן ושארי הראשונים בכתובות דעל הא דמתרץ הגמרא ודלמא לאפוקי מרבותינו דתניא ורבותינו התירוה להנשא כתבו שם כעין קושית הר"ן ותירוצו כמו שאבאר בס"ד וז"ל הרמב"ן ואיכא מאן דקשיא לי' ולאפוקי מדרבותי' לאו מרישא שמעת מינה דהא רבותינו כר' יוסי ס"ל ור' יוסי בלאחר מיתה קאמר כדמפורש בפ' מי שמת וכיון דזמנו של שטר מוכיח עליו הוה לי' כמעכשיו אם מתי וכמעכשיו לאחר מיתה ותנן מעכשיו אם מתי ה"ז גט מעכשיו לאחר מיתה גט ואינו גט ואני אומר דר' יוסי עדיפא מדרבותינו דאלו ר' יוסי אפי' בלאחר מיתה אית לי' ורבותינו לית להו היכא דתלי במיתה משום דגלה אדעתי' דלא ניחא לי' דתחול מחיים ולא עביד אלא כי היכי דלא תפול קמי יבם עד דאמר מעכשיו בפי' דהא אם מתי משמע בלאחר מיתה כל אימת דלא אמר לה מעכשיו ואפשר דלא מהני בי' זמנו של שטר אבל היכא דלא תלי במיתה כגון אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש אית להו זמנו של שטר מוכיח עליו עכ"ל וכן כתב שם הרא"ה וכן הרשב"א הסכים לזה התירוץ וקלסי'. עיין בש"מ שהביא דבריהם ז"ל ונראה דגם הר"ן כיוון לדבריהם ז"ל ומ"ש שם וז"ל ותמהני [ונראה דצ"ל ותמוה] הך מתני' יתירתא היא דתרי גווני דידה מאם מתי אינו גט ומעכשיו אם מתי ה"ז גט דתנא לעיל שמעינן להו כו' עכ"ל נ"ל דכוונתו דאף לפי מאי דקיי"ל כרבא דאין אונס בגיטין מ"מ לפי האמת אא"ל דהמתני' דאם לא באתי אתי לאשמעינן כהס"ד דהגמרא דמת הוא דאינו גט הא חלה ה"ז גט כיון דאפשר למידחי דה"ה חלה נמי אינו גט ובמת ה"א כיון דלא ניחא לי' דתפול קמי יבם ה"א דהוה גט וא"כ חלה אין רבותא יותר ממיתה וע"כ צ"ל דאשמעינן לאפוקי מרבותינו דלא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו וע"ז קשה הא מרישא שמעת מינה דאי אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו הא אף במתי נמי הוה גט וע"ז מתרץ הר"ן נ"ל [צ"ל ונראה] דסד"א דנהי דאם מתי כלאחר מיתה משמע [ר"ל ולא אמרינן בזה זמנו של שטר מוכיח עליו ולא הוה כאומר מעכשיו ואם מתי] ה"מ היכא דתלה במיתה דכיון דלא מגרש לה אלא כי היכא דלא תפול קמי יבם אף הוא אינו רוצה שיחול גיטא אלא לאחר מיתה דסבר הוא דיש גט לאחר מיתה אבל הכא דתלה באם לא באתי סד"א דמעכשיו משמע [ר"ל ובזה גם רבנן מודה דאמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו] קמ"ל כו' פי' דגם בזה פליגי רבנן וכן צריך לפרש התירוץ השני של הר"ן על דרך זה והמעיין שם היטיב בדברי הר"ן מה דכתב ובהכי מיתרצא לי לישנא דנקט אביי בגמ' הכל מודים כל היכא דאמר לכשתצא חמה מנרתקה כו' יראה להדיא דכוונת הר"ן הוא דמאי דהוה ס"ד דמעכשיו קאמר הוא מטעם דהוה אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו ובזה גם רבנן מודים ופירושי בדברי הר"ן הוא פירוש ברור. אמנם בזה נראה דהר"ן סובר דלא כדברי הרמב"ן והרשב"א בכתובות דהם פירשו דלפי האמת לא הורו רבותינו כר' יוסי דאמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו אלא דוקא גבי תנאי אם לא באתי אבל גבי אם מתי לא ס"ל כר' יוסי:

אבל הר"ן ס"ל כשיטת הרא"ה דפי' דהמתני' אתי לאשמעינן דלא ליתי לחלק בזה אבל לפי האמת אין חילוק:

תוכן העניינים

מלבושי יום טוב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה