מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות עדות· רבי שלמה חכים
פרק ג · הלכה ה
כל עד וכו' או תוספת תנאי וכו'. כתב מהרשד"ם ביו"ד סי' ע"ז וז"ל גם מה שמעידים עדים אחרים שלא הוציא החכם מפיו וכו' רק שחתם והחתים וכו' הכל כנזכר בשאלה הוו להו תרי ותרי שהשנים החתומים מעדים שבפיו מלא אמר והשנים אחרים אומרים שנמצאו שם ולא הוציא רק שהחתים וכו' א"כ אוקי תרי בהדי תרי וגם בזה יש מחלוקת אם הוא איסור תורה או דרבנן ומאיסורא לא נפיק ע"כ.
והנה עיקר מחלוקת שכתב הרב ז"ל נראה שהוא ההיא דפ' ארבעה אחין (יבמות דף ל"א) דאמרינן הא אתמר עלה רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו הכא בשני כיתי עדים עסקינן אחת אומרת קרוב לה ואחת אומרת קרוב לו דהו"ל ספיקא דאורייתא ומתני' דהכא בכת אחת וכו' ותו בשני כיתי עדים נמי ספקא דרבנן וכו' ועיי"ש בתוס' ובפ"ב דכתובות דף כ"א בד"ה הבא עליה וכו' נראה משם דעת ר"ת דס"ל דהוי ספקא דרבנן וכן דעת ר"י בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף ל"ב) ד"ה אנן וכו' והרשב"א בתשובה סי' אלף רמ"ו כתב וז"ל ואפי' למ"ד בפ' ד' אחין תרי ותרי ספיקא דאורייתא ומפקי לה מחזקתה וכל שכן למ"ד ספקא דרבנן אוקי איתתא אחזקתה והבא עליה בחטאת קאי וגדולי ההוראה כן פסקו דספיקא דרבנן הוא וכו'. אמנם דעת ר"ח הוא בהיפך דתרי ותרי ספיקא דאורייתא ומפיק ליה מחזקתיה וכדכתב הרשב"א משמו הביאה מרן ב"י ז"ל בסי' מ"ו מחודש ל"ט וז"ל כתב הרשב"א שנשאל על מי שהוציא שטר קניית כרם מחבירו והמוכר טוען שהמכירה היה על תנאי כך וכך והביא עדים וכו' ואין דמיונן עולה יפה ושאני הכא דלדברי כולן לוקח זה כדין ירד לכרמו והחזיק בו כמו שכתוב בשטר המכירה אלא שהתנה עמו לפי דבריו שאם יתן לו מעותיו תוך זמן שתתבטל המכירה וכיון שהחזיק בו זה כדין לדברי כולם אלא שזה טוען שיש לו להסתלק מחמת תנאי ומביא עדים וזה טוען שאין מכירתו מתבטלת ומביא עדים העמד בחזקת זה שהיה מוחזק עכשיו וכו' וכל שכן לדעת ר"ת שפסק דהלכה כמ"ד בפ' ד' אחין תרי ותרי ספיקא דאורייתא ולא אמרינן אוקי מילתא אחזקתיה ויש לו ראיות רבות על מה לסמוך ונפק"מ למי שתפס וכו' יעו"ש ועיין בתשובה ח"א סי' תתקע"ב וב"י סי' כ"ט וא"כ בנדון מהרשד"ם ז"ל נמי אוקי תרי בהדי תרי ומפקא ליה מחזקתיה והוי נזיר מספק לדעת ר"ח זהו היתה כונת הרב ז"ל לפי הנראה.
ומעתה אסורה נא ואראה את המראה הגדול שכתב מרן ב"י בתשובת אבקת רוכל הנדפס מחדש סי' קצ"ב על דברי מהרשד"ם וז"ל המחלוקת הזה פלא הוא בעיני והיה ראוי שישמיענו אותו באיזה מקום הוא כי לא ידענו מקומו איו והסברא היא מתחייבת בהכרח לומר שאין כאן איסור דאוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה דמעיקרא דהיינו חזקת התר כי היכי דאמרינן אוקי איתתא אחזקתא ואוקי ממונא אחזקתא קמייתא וא"כ לא היה מהראוי שיסתיר המחלוקת בהחלט הגזרה ויאמר מאיסורא לא נפיק בלי טעם עכ"ל. ולפי מ"ש כונתו מבוארת דמ"ש מאיסורא לא נפיק היינו לפי דעת ר"ח דמפיק ליה מחזקת התר ומשוה ליה ספיקא דאורייתא כאמור.
ודע שראיתי להרב מל"מ בהל' טוען פט"ו הי"א בד"ה ונחזור וכו' שעלה ונסתפק בדעת הרשב"א ז"ל וז"ל ועדיין יש להסתפק בענין דאפשר דהרשב"א לא כתב כן אלא בנדון דידן ששנים אומרים היה כאן תנאי ושנים אומרים לא היה ודוכותא גבי ספיקא דדינא אם זה חשוב תנאי אם נפל הספק בקיום התנאי כגון שהתנאי מוסכם בין הכיתות אלא שבקיומו נחלקו ששנים אומרים נתקיים ושנים אומרים לא נתקיים ובכה"ג שכולם מודים בעיקר התנאי אלא שבקיומא נחלקו אפשר שאף לדעת הרשב"א יד המקבל על התחתונה כיון שעל כרחו יש כאן תנאי ומינה בספיקא דדינא יעו"ש ולענ"ד נראה להביא ראיה ממ"ש הרשב"א ז"ל גופיה בתשובה סי' תר"ט וז"ל אם נסתפק אם היה דעתו לחזור אם לאו מסתברא שהולכין בו להקל אצל היורש לפי שהממון בחזקת בעליו וזה לא הקדיש אלא בתנאי והעניים שאומרים שנתקיים התנאי עליהם להביא ראיה יעו"ש הרי דאם הספק בקיום יד בעה"ב על התחתונה ודוק.