אור ברסלב

מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות טוען ונטען· רבי שלמה חכים

פרק ז · הלכה ח

הלכה ה

יש לטוען בבי"ד לחזור ולטעון וכו'. עי' במרן כ"מ ז"ל שהביא תשובת הרשב"א שכתב ע"ד רבינו וז"ל ודעו שלא נאמרו דברים הללו במה שמודה טוען לטעון ושמתחייב עצמו בבי"ד באותה טענה שאי אפשר לטעון ולחזור בבי"ד מחיוב לפיטור אלא מפיטור לפיטור ומפיטור לפיטור נמי דוקא כל שלא באו עדים והכחישוהו לטענתו הראשונה כיצד מחיוב לפטור כגון שטענו מנה לי בידך וא"ל הן ואח"כ חזר ואמר להד"מ אינו חוזר וטוען שהרי הודה במה שטענו הלה כיוצא מנה לי בידך בשטר זה וא"ל מנה שבשטר זה עשרים דנרים יש בו ריבית וא"ל הטוען כן היה אם חזר ואמר לא היה בו רבית אינו נאמן ואפי' באו עדים וכו' אבל מפיטור לפיטור יכול לטעון ולחזור ולטעון כל שלא באו עדים וכו' וזהו שאמר הרב ולא זולת יעו"ש ומביאו ג"כ בב"י סי' פ' יעו"ש.
ומכאן קשה לי במ"ש הרשב"ש סי' תק"ה וז"ל וגדולה מזאת שאפי' אמרה מתחילה לא קבלתים אלא על מה שבשטר בלבד ושתקה וחזרה לומר לא כי אלא על הכל תפסתים היינו תופסים דבריה האחרונים ובטלה דבריה הראשונים שהרי נפסקה הלכה בפ' חזקת הבתים דטוען וחוזר וטוען וכ"כ הרמב"ם בפ' ז' מטוען יש לטעון בבי"ד ולחזור ולטעון וממ"ש בסוף דבריו נראה שאפי' יש בין טענה הראשונה לטענה האחרונה זמן מרובה לפי שהוא כתב ואע"פ שיצא מבי"ד וחזר יש לו לטעון ולהפוך כל טענותיו שירצה עד שיבואו עדים וכו' יעו"ש. והנה מ"ש שאפי' אמרה מתחילה לא קבלתים אלא על מה שבשטר בלבד ושתקה וכו' הרי הודית שמשכונות אלו לא קבלתים לשאר תביעות כי אם על מה שבשטר ולשאר תביעות הוי הך טענה טענת חיוב וא"כ לדעת הרשב"א לדברי רבינו הוי כמי שהודה בשטר שעשרים דינרים שיש בו ריבית ואם חוזר בו לטעון לא היה בו ריבית אפי' מייתי עדים שלא היה בו לא מהימן וא"כ איך כתב שאם חזרה לומר לא כי אלא על הכל תפסתים היינו תופסים את דבריה האחרונים והביא דברי רבינו לראיה ולפי מ"ש הרשב"א בדעת רבינו לא מיירי רבינו כמו שהוא הבין ולא עוד אלא שלדעת רבינו אפי' שתביא עדים לדבריה האחרונים לא מהני כמבואר.
וכי תימא דלא דמי דהרשב"א לא קאמר אלא היכא דהודה התובע בתחילה לנתבע שיש בשטר זה שתובע בו ריבית דאם אח"כ חוזר וטוען שאין בו ריבית נמצא סותר בפי' מה שהודה בתחילה ובזה אפי' הביא עדים לא מהימן לדעת רבינו ברם בנדון הרב ז"ל שמה שאמרה בתחילה שלא קבלם אלא על מה שבשטר אפשר שאפי' הרשב"א מודה שיכול לחזור ולטעון כיון שלא סתר דבריו הראשונים בפי' להא אמינא דהא ודאי ליתא שהרי בפ' חזקת הבתים ד"ל גבי ההיא דעביד איניש דקרי לשנים טובא שני חזקה כתבו רשב"ם והתוס' ז"ל דאי לאו דלא עביד איניש דקרי לשני טובא שני חזקה אף כי מייתי סהדי דאכלה ז' שנים לא מהימנינן ליה דהא איהו מכחיש להו ומודה שלא אכל אלא שני חזקה דהיינו ג' שנים יעו"ש הרי דשני חזקה היא ג' שנים לא מצי טעין שוב ז' שנים אכלתי דהוי סותר דבריו הראשונים ה"נ בנדון הרב ז"ל במ"ש שעל מה שבשטר תפסתים אם אח"כ אמרה שתפסם על מה שכתוב בפנקס ועל הכל אין לך סותר דברי הראשונים במה שאמרה יותר מזה וכ"ש שאמרה מתחילה לא קבלתים אלא על מה שבשטר בלבד שזה ודאי סותר דבריו הראשונים הוי ועיין במהר"י אדרבי בסי' קכ"ה יעו"ש.
ודע שהטור ז"ל בסי' פ' הביא מחלוקת היכא דטען וחזר וטען ואח"כ באו עדים והכחישו לטענה קמייתא אי סומכים לטענה ב' או לא דלהרמ"ה אין משגיחין יעו"ש במרן ובמהריב"ל ז"ל בח"א דף מ"ט ומהרימ"ט ז"ל בחו"מ סי' ל"ו וראיתי בס' פני משה ח"א סי' ס"ז שהביא תשו' מהר"י קצבי ז"ל ומקהי אקהיתא ופי' דברי רבינו בזה האופן דדוקא כשבאו עדים קודם שהוחזק כפרן ע"פ עדים ומתוך כך חזר בו אז אינו יכול להשיאה לטענה אחרת ואפי' שיביא עדים לדבריו וכדברי רוב הפוסקים לאפוקי היכא דלא אתו סהדי עד לבתר דטען טענה בתרייתא דאז נהי דלא מהימן בדבוריה מ"מ אם הביא עדים מהני וכדברי הרמ"ה ז"ל ובהכי ניחא לן דגם הרמ"ה הוא מכלל הפוסקים דס"ל דהיכא דהוי חוזר וטוען אפי' מייתי סהדי לא מהני ליה דעד כאן לא קאמר הרמ"ה דמהני אלא היכא דלא אתו סהדי עד דטעין טענה בתרייתא אבל אי אתו סהדי והכחישוהו מעיקרא ומתוך כך חוזר וטוען טענה אחרת יודה הרמ"ה דלא מהימן אף דמייתי סהדי לדבריו ואם לדברי הרבנים ה"ה מרן ומהריב"ל ז"ל וזולתם דס"ל דהרמ"ה פליג אהרמב"ם נמצא דלא מחלק הרמ"ה בין הכחישוהו עדים קודם שחוזר בו להיכא דהכחישוהו לאחר שחזר בו ואם הביא עדים לדברים האחרונים דבריו קיימין וא"כ הוא מלבד הדבר הקשה לענ"ד לשווי להרמ"ה חולק על דברי רוב הפוסקים עוד אחרת חזות קשה נראה לי בסדר לשון הטור שמביא דברי הרמ"ה בתוך דברי עצמו כאילו הוא מוסכם עמו בדין זה דכתב דברי הרמ"ה וחזר וכתב וז"ל ודוקא דהדר ביה לבתר כדי דיבור כנראה דקאי הטור אמילתיה לומר דהא דאינו יכול לחזור ולטעון דוקא דהדר ביה לאחר כדי דיבור ואילו הטור ז"ל בסי' קמ"ו האריך בההיא עובדא דעביד איניש דקרי לשני טובא שני חזקה כדברי הרא"ש ורוב המפרשים וגם הביא דברי ר"י לפסק הלכה עכת"ד.
והנה אודיע למעיין שמ"ש הרב ז"ל בדעת הרמ"ה דהיכא שבאו עדים ואח"כ חזר וטען דלא מהימן אף דמביא עדים לטענתו כדברי רוב הפוסקים וכו' הנה בעת'ה נדפס מקרוב הרמ"ה ז"ל למס' בתרא ושם ראיתי בסוגיין שכתב בתוך דבריו וז"ל אבל היכא דאתו סהדי והכחישוהו בגווה כהודאה דמייא כמאן דטעין מעיקרא בטענתא דאיחייב בה ממונא והדר וטען מילה דאפשר דלא מקבלינן מיניה לאיפטוריה בגוה אלא בראיה דהא ליתיה למיגו כלל וכו' הרי דעת הרמ"ה דהיכא דטעין מידי ואחייב ביה ממונא אי מייתי סהדי לטענתו שניה מהני וה"ה אם הכחשוהו עדים לטענתו הראשונה דמהני אי מייתי עדים לטענתו השניה ולדעתו ז"ל לא שנא שבאו עדים קודם שחזר מטענתו ולא שנא לאחר שחזר דא ודא חדא היא.
ומה שהקשה עוד דא"כ קשים דברי הטור שמביא דברי הרמ"ה וחזר וכתב ודוקא דהדר בתר כדי דיבור כנראה דקאי הטור אמילתיה לומר דהא דאינו יכול לחזור ולטעון דוקא דהדר ביה לבתר כדי דבור ואילו הטור כתב להא נמי אמינא דהך דינא דבתר כדי דבור הוא מדברי הרמ"ה ז"ל כמבואר שם וז"ל וכולהו נמי לא אמרן אלא דלא הדר מטענתיה קמייתא אלא לאחר כדי דיבור אבל תוך כדי דבור אע"ג דלא קא יהיב אמתלא לטענתיה קמייתא כלל חוזר וטוען ואף על גב דאתו סהדי בתר הכי ואכחשוהו לטענתיה קמייתא לאו הכחשה היא כיון דהדר ביה בתוך כדי דבור כמאן דלא טעין מעיקרא דמי ע"כ הרי דהך דינא דכתב דלאחר כדי דבור אורייתא דיליה דהרמ"ה היא ולא הטור וא"כ אין הוכחה מכאן דמסכים עם הרמ"ה כדי שנקשה מההיא דסי' קמ"ו כמבואר ומן הבא'ר ההיא ממנו ניקח לכל מ"ש הרב פני משה עליה דהרמ"ה ז"ל דא"א לומר כן ודוק.

תוכן העניינים

מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות טוען ונטען

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה