אור ברסלב

מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות טוען ונטען· רבי שלמה חכים

פרק ז · הלכה ה

הלכה א

כבר ביארנו שהודיה בבי"ד או עדות בבי"ד כמלוה הכתובה בשטר ולפיכך כותבין ונותנין לבעל דינו בד"א כשלא קבל עליו את הדין עד ששלחו והביאוהו כמו שביארנו אבל שנים שבאו לדין ותבע אחד מהם וכו'. ונראה מדברי רבינו ז"ל דס"ל דכל דאיכא פסק דין ביד המלוה אין ללוה לטעון פרעתי דאל"כ ליכתוב הפס"ד ואם בא מלוה לגבות לטעון שפרעו וכמ"ש המפרשים ואף שיש לדוחה לדחות ולומר דמשו"ה לא כתבינן משום דאטרוחי לבי"ד בכדי לא מטרחינן מ"מ כן כתבו הפוסקים ז"ל ומכאן הקשה מרן ב"י בסי' ל"ט למ"ש הטור ז"ל שם וז"ל אפי' אם כתבו הפסק דין ועודנו בידו וטוען שפרעו כתב אבי העזרי שנאמן וכ"כ הרמב"ם ע"כ וז"ל ומשמע מדבריהם שאם יש פס"ד בידו אינו נאמן לומר פרעתי וכיון שכן לא ידענא למה כתב רבינו ואפי' אם יש פס"ד וכו' וכ"כ הרמב"ם ז"ל דהא הרמב"ם ז"ל אינו נאמן קאמר יעו"ש ומור"ם ז"ל בתשו' סי' ל"ח אות ו' רצה לתרץ וז"ל ונ"ל דס"ל להטור דהא דאין כותבין ונותנין לאו מטעם דאינו נאמן אח"כ לומר פרעתי רק מאחר שנאמן לומר פרעתי כבר למה יכתבו לו פס"ד וכן אנו צריכים לפרש דעת המרדכי שהביא להסמ"ג שהם כהרמב"ם ז"ל שם כדברי ראבי"ה ז"ל וכמ"ש הטור מדברי הרמב"ם אלא ודאי כמו שפרשתי עכ"ל.
ואני שמעתי ולא אבין דאיך אפ"ל דדעת רבינו ז"ל אף דאית ליה שטר למלוה אפי"ה מצי לטעון פרעתי ומה שאין כותבין שטר למלוה בשולחו אחריו הוא משום שכיון שנאמן לומר פרעתי כבר למה יכתבו לו דהא בו בפרק בהל' ג' פסק רבינו וז"ל בד"א במטלטלין אבל אם הודה בקרקע אפילו בפני שנים וכו' הרי אלו כותבין ונותנין שאין כאן לחוש שמא יתן לו ונמצא תובעו פעם ב' ע"כ הרי להדיא שדעת רבינו הוא משום שמא יפרע פעם ב' ומינה מ"ש רבינו בתר הכי שמא פרעו ר"ל ויבא לגבות פעם ב' וכמבואר וא"כ תימה על הרב ז"ל איך לא הביט בדברי רבינו איברא דגם על הש"ך בסי' ל"ט ס"ק כ"ג שכתב וז"ל ומ"מ קשה לי על הרב ז"ל שלא תירץ עדין קושית מרן ב"י וגם המרדכי לא נתיישב בתירוצו שבדרכי משה דנהי דאין מוכח מדברי הרמב"ם בהיפך מ"מ מנא להו להטור והמרדכי להוכיח מדבריהם דילמא כונתם כפשוטו דאין כותבין משום דשוב לא יהיה נאמן לומר פרעתי וכן קשה על הרב שארית יוסף עכ"ל ותימה דהא לפי מ"ש יפה מוכח להיפך מדברי רבינו וכעת צריך ישוב.
ונמצינו למדין לדעת רבינו דכל ששלחו אחריו עד שבא אינו יכול לטעון פרעתי וכותבין לו שטר ולדעת הרי"ף כל שיצא מבי"ד בסרבנות אין יכול לטעון פרעתי וכ"כ הבעל התרומות שער י"ב ח"ב בשם הראב"ד כל העמדה בדין לאלתר הוא דמלוה בשטר וכו' או שיצא מבי"ד בסרבנות ושמתוהו בכל אלו כותבין למלוה בלא דעת הלוה ואם טען אח"כ פרעתי אינו נאמן מפני שהוא כגוף השטר ועל דרך זה מתיישב מה שאמר רב זביד בתחילת דבריו שנאמן לטעון פרעתי ובסוף דבריו אמר כשאמרו צא תן לו ואמר פרעתי אינו נאמן עכ"ל והקשה עליו הרב גדולי תרומה דמה היה קשה לר"ז דעל דרך זה יתיישב והניחו בצ"ע ולענ"ד נ"ל דהיה קשה על ר"ז דמנא ליה לומר כי אמר פרעתי והעדים מעידים שלא פרע שאינו נאמן דילמא פרע ליה ללוה בתר הכי שלא בעדים וא"כ כי אמר פרעתי ליהוי נאמן דומיא דרישא דכי אמר ליה צא תן לו ואמר פרעתי דנאמן דכוותא נמי הכא אלא דצ"ל דלא דמי דכיון שזה העיז פניו נגד העדים כי פרע תו לא פרע אלא בעדים וכמ"ש רש"י ומעתה מאחר שזה הביא עדים שלא פרעו משעת העמדה בדין וכו' תו לא מצי לומר פרעתי לאפוקי לדעת רש"י ז"ל דס"ל דאף שלא הביא עדים שלא פרעו כל שהביא עדים שלא רצה לפרוע כבר אף שאפשר לומר דבתר הכי פרע ליה אפילו הכי אינו נאמן עד שיפרע לו בעדים ולאפוקי זה כתב דדוקא אית ליה עדים שלא פרע הוא דאינו נאמן אבל בלא"ה נאמן ולזה אמר ובזה נתיישב הא דרב זביד.
וראיתי להט"ז בסי' ל"ט שהקשה להטור וז"ל הטור ז"ל כתב בשם התוס' דאף במקום שנאמן לומר פרעתי טורף מן הלקוחות וכ"כ הב"י בסי' ע"ט בשם הראב"ד ז"ל משעת העמדה בדין יש לו קול ואם חייב מודה מצי טריף מהלקוחות וקשה לי היאך טריף מהלקוחות יאמרו הם שמא פרע וקנונייא הם עושים עלינו כמ"ש הטור בשם הרמב"ם בסי' ע"א סל"ו בשטר שהאמינו מלוה ללוה לומר שנפרע ובאמת שמצינו עוד ראיה מדברי התוס' בפ' איזהו נשך (בבא מציעא דף ע"ב ע"א) ד"ה אמר אביי וכו' דאע"ג דלא הוי שטר אלא על פה טורף מהלקוחות ודוחק לומר דפליגי על הרמב"ם ז"ל ותו דכלל הוא בידינו אין אדם נאמן בהודאתו במקום שחב ונראה לפי קוצר ענ"ד לומר דמיירי שהודה בשעת שהיה לו בני חורין ואותה שעה א"ל מלוה ללוה אל תפרעני אלא בפני עדים עכ"ל וכדברים האלה כתב הש"ך בסי' ע"ט סק"ל ונסתייע מההיא דפסק רבינו בפ' ט"ו מהל' מלוה ומהטור בסי' ע"א יעו"ש.
ולענ"ד לא זכיתי להבין דבריו והוא במה שהביא מדברי רבינו ומהטור דחיישינן לקנונייא דלא דמי דהתם שאני משום דכתב ליה נאמנות וכל כי האי דמי לנפל דאיתרע דכיון שהאמינו לגבי שיכול לומר פרעתי נמצא שאין כח ביד השטר כי אם על פה הלוה שאם לא ירצה הלוה לקיים את השטר אינו כלום ומשו"ה לגבי לקוחות מוקמינן ליה בריעותיה ולא יגבה לקוחות וראיתי שכן כתב הש"ך שם ס"ק מ"ז וז"ל דשאני הכא כיון שנתן ללוה נאמנות איתרע ליה וכו' יעו"ש הרי להדיא דהתם גבי נאמנות לא משוינן לשטרא לגבות מלקוחות ואפשר דמשו"ה חיישינן לקנונייא וא"כ מאי קשיא ליה להש"ך מהתם ונראה דזה מוכרח לומר דאל"כ תקשי דברי הטור אהדדי דבסי' ס"ה סעיף ה' הביא משם אביו הרא"ש ז"ל וז"ל וכתב א"א הרא"ש ז"ל וראיתי מפרשים שאפילו שניהם מודים לא יוציאם מתחת ידו אלא קרוע דחיישינן לקנונייא ולא נתברר לי דלא חיישינן לקנונייא ולשמא כתב ללוות בניסן ולא לוה עד תשרי אלא בשטר שנפל דאיתרע דאיכא למימר משום דאית ביה ריעותא לא נזהר בשמירתו ע"כ ואילו בסי' ע"א סל"ה הביא סברת רבינו דנאמנות חיישינן לקנונייא היפך דעת אביו ז"ל דלא חייש לקנונייא אלא היכא דנפל אלא ודאי כדאמרן דגבי נאמנות כנפל דמי וכולהו חד שעורא אית להו ומשו"ה חיישינן לקנונייא אבל אה"נ דבעלמא לא חיישינן לקנונייא.
ואל תשיבני מההיא דכתובות דשטר אמנה דחיישינן לקנונייא אף דלא נפל דפרכינן התם בדף י"ט דקאמר מאן ומשני דקאמרי עדים וכגון שחב לאחרים הרי דאף דלא נפל חיישינן לקנונייא הא לא קשיא לענ"ד דהא הרא"ש ז"ל דלא חייש לקנונייא מה יענה לסוגיא זאת אלא ודאי דלא דמי די"ל דהתם נמי דמי לנפל דאי אמרת כדקאמרי עדים א"כ לא היה מעכב השטר בידו עד שעת העמדה בדין כיון ששטר אמנה הוא ולא חייב לו ומשו"ה חיישינן לקנונייא וכמ"ש הר"ב שם בשם הרמב"ן ז"ל וז"ל והרמב"ן ז"ל תירץ דשאני הכא דריע טענתיה וכו' ואינו נאמן לומר אמנה במקום שחב לאחרים אפי' במקום מיגו.
גם מ"ש דדוחק לומר דהטור ז"ל פליג עליה דרבינו דאיך אפ"ל כן דהא הטור ז"ל בסי' ס"ה הביא הך דרבינו דגבי נאמנות חיישינן לקנונייא ואילו בסי' ל"ט פסק הטור ז"ל משם אבי העזרי ורבינו ז"ל דאפי' דאיכא פס"ד ביד המלוה מצי לומר פרעתי ואי אמרת דהא דחיישינן לקנונייא הוא בכל גווני אם כן אמאי הביא הך דאבי העזרי ורבינו כאן ניחוש לקנונייא וגם רבינו ז"ל דחייש לקנונייא גבי נאמנות אמאי פסק גבי פס"ד דנאמן וליחוש לקנונייא אלא ודאי דלא פליג עליה אלא דמחלק בין נאמנות דדמי לנפל לפס"ד וכדאמרן.
גם מ"ש עוד וז"ל ולענ"ד נראה דמיירי שהודה בשעת שהיה לו בנ"ח לשלם ובאותה שעה א"ל ללוה אל תפרעני אלא בעדים ע"כ וקשה לי דאם איתא דמיירי שא"ל אל תפרעני אלא בעדים א"כ איך כתב ע"ז אבל אם טוען שפרעו נאמן הא כיון שא"ל אל תפרעני אלא בעדים היכי מצי לומר שפרעו ונראה לומר דמ"ש הטור אם טוען שפרעו ר"ל קודם שהודה לו אם אמר שפרעו ואינו חייב לו עתה כלום נאמן וק"ל.

תוכן העניינים

מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות טוען ונטען

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה