מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות טוען ונטען· רבי שלמה חכים
פרק ו · הלכה ה
תן לי מנה וכו'. עיין בהרב המגיד ז"ל שהביא מחלוקת דרבי ורשב"ג וכתב ומפרש רבינו לברר דבריו כדי להפטר משבועה וכו' וראיתי להמהר"ש יונה ז"ל בחי' להל' הלואות שהקשה עליו דאיך אפשר דמ"ש ר' יצחק נפחא אנא נמי לברר קא אמינא דהיינו להפטר משבועה והלא שבועת היסת לא נתקנה אלא בימי רב נחמן ובימי רב לא היתה שבועת היסת ועוד דאין נשבעין על הקרקעות שבועה דאורייתא מחד טעמא ההיא דרבי ור"י נפחא יעו"ש. ולענ"ד נראה ליישב הך קושיא ב' דאף דאין נשבעין על הקרקעות שבועה דאורייתא מ"מ מדרבנן מיהא נשבעין קודם ר"נ תקנו שבועה וכדדייק לה הרי"ף והרא"ש בהדיינין במתני' דאלו דברים שאין נשבעין עליהם יעו"ש ודוק בדברי הר"ן שם וכן פסק רבינו לעיל בפ"ה וז"ל ועל כולן נשבעין שבועת היסת וכתב הרה"מ ז"ל וז"ל ודין היסת ידוע שהוא בכל דבר כפירה מאיזה דבר שיהיה וכ"כ ז"ל ויש לזה סמך בפ' הכותב יעו"ש והיינו ממאי דדייק הרי"ף ז"ל ואל תתמה על מ"ש רבינו שבועת היסת שהרי רש"י בפ' כל הנשבעין (שבועות דף מ"ה) במתני' דקתני ישבע בעה"ב וכו' ופרש"י שבועת היסת יעו"ש ועיין בחי' הריטב"א ז"ל וכ"כ נקט רבינו שבועת היסת ועיין בס' מחנה יאודה הנדפס מקרוב בסי' ע' מ"ש אדברי רבינו ז"ל.
עוד כתב הרב המגיד וז"ל או אפשר שהוא מחלק בין אומר ולאו פרעתיך בפני פלוני ופלוני לאומר פרעתיך בפני פלוני ופלוני ויש מפרשים שחלקו כן וכו' ודע שחילוק זה מביאו הטור בסי' ע' ס"ג וז"ל ואם באו עדים ואמרו להד"מ כתב הרמ"ה דהוחזק כפרן והא דאמר מילתא דלא רמייא עליה דאיניש לאו אדעתיה היינו דוקא כשאומר דרך תימה ולא פרעתיך בפני פ' ופ' אבל כשמחתך דבריו ואמר פרעתיך בפני פ' ופ' אז צריך לברר דבריו והרמ"ה חילק כשאומר שהזמינם לעדות אז צריך לברר דבריו וכו'. והקשה מהר"ש יונה ז"ל שדברי הטור קשים להולמן שנראה שהרמ"ה חילק בין ההיא דשבועות לההיא דגט פשוט בין אמר לשון תימה ללשון ודאי וא"כ איך כתב בסוף דבריו והרמ"ה חילק וכו' והרי ע"ד הרמ"ה קיימינן ודבריו נקיט ואזיל ותירץ דט"ס הוא וצ"ל והרז"ה חילק אי נמי אפשר לדחוק ולומר שבתחילת דברי הטור לא כתב משם הרמ"ה אלא אם באו עדים ואמרו להד"מ הוחזק כפרן ודלא כדעת שאר המפרשים ומ"ש אח"כ והא דאמרינן בהדיינין הם דברי הטור עצמו לפי שיטת הרמ"ה ואח"כ כתב שהרמ"ה חילק לפי שיטתו בין הזמינם לעדות ובין לא הזמינם.
ולענ"ד אחרי המחילה רבה זה אינו לפי מ"ש להרמ"ה גופיה בשיטתו לבתרא הנדפס מקרוב בפ' גט פשוט דף פ' להא דר' יצחק נפחא והוקשה לו מההיא דשבועות וחילק בין לשון תימה ללשון ניחותא וכמ"ש הטור ומשם באר'ה שמ"ש הב"ח שט"ס נפל או מדברי הטור או מדברי הרב המגיד וכו' ליתא דדברי הטור הם מדוקדקים בזה וכמ"ש משם הרמ"ה והט"ס הוא בדברי הרה"מ אלא שמ"ש והרמ"ה חילק צ"ל והרז"ה.
וכתב הרמב"ן בחי' לשבועות וז"ל ול"נ שאם אמר פרעתיך בפני פ' ופ' ובאו ואמרו להד"מ והלה אומר כדבריו הראשונים ואומר פרעתיך בפניהם ואינם זוכרים בדבר הוחזק כפרן דבמקום עדים לא מהימן ושמעתתא דהתם בהכי עסקינן אבל באומר באמת פרעתיך ואם לא בפניהם בפני אחרים או ביני לבינך אמרינן מילתא דלא רמיא עליה דאיניש ונאמן במיגו דהיה יכול לומר מתחילה פרעתיך שלא בעדים וכו' ועיין במהר"ש יונה שם שמביאו ג"כ ונראה שעל זה רמז הרשב"א ז"ל בתשו' ח"א סי' תתקס"א וז"ל ולהקת הנביאים כר"ת והרמב"ן והרז"ה לא חלקו בכ"מ שצריך לברר בין דבר לדבר אלא בכל אם לא בירר לא הפסיד ואפי' באו עדים ואמרו להד"מ כאותה דשבועות אא"כ עומד בטענתו ומכחישן לדעת הרמב"ן ז"ל וכו' יעו"ש וכונתו למ"ש. והוצרכתי לזה לפי שראיתי בס' בית אברהם הנדפסים מקרוב שפקפק בדברי הרשב"א אלו דמנ"ל להרשב"א זו בדעת הרמב"ן דממ"ש בפ' ג"פ נראה דאם באו עדים ואמרו להד"מ חייב יעו"ש ולפי מ"ש בעניותינו משם הרמב"ן בחי' ומהר"ש יונה ז"ל ג"כ שהביאו דברי הרשב"א הם כראי מוצק ומהתימה שהוא הביא למהר"ש יונה שם ולא הביט למ"ש משם הרמב"ן ודוק.