מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות טוען ונטען· רבי שלמה חכים
פרק ו · הלכה ב
ראוהו עדים שמנה לו מעות וכו'. כתב הב"ח בסי' ע"ט ס"ג וז"ל ולענ"ד ודאי דבתבעו אתה חייב לי ק' שהלויתיך ביום פלוני וא"ל להד"מ וכו' מצי לתרץ דבוריה ולומר להד"מ שהיה בהלואה אלא במתנה נתנם לי ולא קאמר תלמודא דהוחזק כפרן אלא בתבעו מנה מניתיך וא"ל להד"מ דמשמעו דלא מנה לו מעולם וכיון דעדים ראו אותו מבחוץ דמנה לו קאמר דהוחזק כפרן וכך הוא משמעות כל הפוסקים דעל מה שתבעו מנה מניתיך השיב להד"מ ואח"כ באו עדים דמנה לו קאמר דהוחזק כפרן אבל תבעו מנה הלויתיך לא הוחזק כפרן דמצי לתרץ דבוריה וכו' יעו"ש.
ולענ"ד נראה שכן הוא דעת הריטב"א ז"ל שכתב בפ' שבועת הדיינין (שבועות דף מ"ב) מהש"ס בד"ה הכי השתא וכו' וז"ל וכשתמצא לומר דאיכא עד נתינה מעולם הא דקאמר להד"מ לאו שלא נתן כלום אלא שלא נתן לו פרעון כדטעין ליה פרעתיך שהטוען לחברו הלויתיך או פרעתיך והלה לא לוה או לא פרע אע"פ שקבל מעות בתורת מתנה או ענין אחר יכול הוא לומר להד"מ וזה נ"ל ברור ע"כ הרי להדיא דבאומר הלויתיך אי טעין אידך להד"מ ואיכא עדים דנתן בפניהם לא הוחזק כפרן ועל כרחך דמפרש לההיא סוגיא כדמפרש הב"ח ז"ל ואע"פ דבאותו דיבור כתב הריטב"א ז"ל וכדאשכחן בפ' שבועת העדות גבי ראיה בלא ידיעה שאם אמר מנה הלויתיך ובאו עדים שנתן לו מנה ואמר במתנה נתתם לי שהוא פטור וכו' אלמא גריס הלויתיך לא אירייא דהתם קאי לסיפא דבאומר במתנה ולא דקדק דאנן קיימינן במשיב להד"מ ודוק.