אור ברסלב

מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות טוען ונטען· רבי שלמה חכים

פרק ו · הלכה א

פרק ו

בעלי דינין שבאו וכו'. כתב מהר"י קולון ז"ל בשורש קי"ח קרוב לסופו וז"ל שאלת אם שמעון חייב לברר במה הלוהו אם לאו אמת הוא שבזה נחלקו הרמב"ם ז"ל ורבינו אשר הרמב"ם פסק דצריך לברר במה הלוהו וכו' ורבינו אשר כתב שא"צ ובנו בעל הטורים בחו"מ כתב והכריע דהכל לפי הענין להוציא הדין לאמיתו וכן ראוי לפסוק לפי הנראה לענ"ד עכ"ל.
והנה דברי הרב אלו לענ"ד צריכין ישוב והוא במ"ש בדעת הטור שכתב והכריע דהכל לפי הענין להוציא הדין לאמיתו וכו' דמשמע דכונתו היא דהטור ז"ל הכריע בין הרא"ש והרמב"ם ז"ל [דלהרמב"ם] בכל גוונא צריך לברר ולדעת (הטור) [הרא"ש] א"צ ובא הטור ז"ל והטיל פשרה ביניהם דהכל לפי הענין להוציא הדין לאמיתו והוא דבסי' ע"ה הביא הטור ז"ל סברת רבינו שכתב דצריך לברר וכתב אח"כ וא"א הרא"ש כתב בתשו' שאין אדם צריך לברר פרעון מתי פרעו ובמה פרעו ולא הלואה היאך הלוה ומתי הלוה והבין הרב ז"ל דעד כאן הוא דברי הרא"ש ומ"ש עוד ומיהו הכל לפי הענין להוציא הדין לאמיתו וכו' הוא מדברי הטור וחיליה דמר הוא ממ"ש הרא"ש ז"ל בפ' הדיינין דף מ"ב מהש"ס גבי קצותא דתרעא וכו' וז"ל מכאן משמע שהאומר לחברו פרעתיך אין צריך לברר במה פרעו ואיך פרעו וכו' ורבא לא חייביה אלא משום דקצותא דתרעא מדכר דכיר אנשי אבל מעיקרא לא בעי לברור עכ"ל משמע דבשום דוכתא א"צ לברר וא"כ מ"ש הטור ומיהו הכל לפי הענין להוציא הדין לאמיתו הוא מדברי הטור ומשום הכי כתב שבנו הטור הכריע וכו' ואחרי המחילה רבה מכבוד רבנותו זה אינו כמו שיראה בתשו' כלל ע' סי' ד' וה' וכמ"ש מרן בב"י שם וראיתי למרן החבי"ב בהגב"י אות ב' שכתב וז"ל ולענין הלכה נקטינן כהרמב"ם וכו' נ"ב וכן מתבאר מדברי מהריק"ו שורש קי"ח וכו' ולענ"ד לא מתברר כ"א מדברי הרא"ש דהכל לפי הענין כמבואר שם וכעת צריך לי ישוב.
ומ"ש הרי שטען עליו שהלוהו וכו'. כתב המבי"ט ז"ל בח"א סי' ט"ז דבאומר להד"מ ובאו עדים שהלוהו וחזר ואמר פרעתי קודם והביא עדים שפרע נאמן ודייק לה מדברי רבינו שכתב אין מקבלין ממנו אלמא דאם הביא עדים שפרע כבר נאמן וכתב עוד וז"ל וזה החילוק שיש בין דין זה לדין שהביא הרב בסמוך בהל' ג' שאמר הנתבע להד"מ ובאו עדים שלוה ופרע שחייב לשלם שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ונמצא הלוה אומר לא פרעתי והודאת בע"ד כמאה עדים דמי וכו' שבדין זה אע"ג שהעדים אומרים שפרע כיון שהוא עומד בטענתו דלא לויתי חייב לשלם ובדין שלמעלה אע"ג דאמר לא לויתי כיון שחזר אח"כ ואמר פרעתי והביא עדים לטענתו זאת נאמן וכו' יעו"ש וקשיא לי ממ"ש הנמוק"י ברפ"ק דמציעא עליה דרבינו במ"ש לקמן בפ"ז במי שהודה בפני בי"ד שהוא חייב לפלוני מנה ואח"כ אמר נזכרתי שפרעתי לו חוב זה שהודתי לו והרי עדים ה"ז עדות מועלת ועושין על פיהם ואינו כאומר לא לויתי מעולם וכתב הרב ז"ל עליו וז"ל ומיהו אפשר לומר דהכא כי אמרינן שאינו יכול לחזור בו היינו מפני שאינו חוזר בו אלא מפני עדות העדים וכיון שהודה שהיה חייב סמכינן טפי אדבוריה ממאה עדים והכי משמע לישנא דהכא ובפ' שבועת הדיינין וכו' ואינו כאומר לא לויתי כלו' גם אינו כההיא דשבועת הדיינין שאע"פ שאין שם הכחשה בעיקר כונת דבריו דהיינו שאינו חייב לו כלום וא"כ בין שלא לוה כמו שאמר בין שלוה ופרע כן הוא שאינו חייב לו כלום מ"מ כיון שאמר לא לויתי ועכשיו מפני העדים אומר לויתי ופרעתי הוי הכחשה ולא מהימנינן וכו' יעו"ש באורך הרי להדייא דדעתו ז"ל הוא דהא דעדים מעידים שלוה ופרע הוא דגם הנתבע ג"כ אזיל ומודה לדברי עדים ומשום לא לויתי דטען מתחילה הוחזק כפרן היפך דעת המבי"ט ז"ל בדעת רבינו וצריך לי ישוב ועיין בתשובת הרשב"א שהביא מרן ז"ל בסי' פ' מחודש ו' שוב הראוני בספר בית אברהם שהקשה כן להמבי"ט ז"ל יעו"ש.

תוכן העניינים

מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות טוען ונטען

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה