מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות טוען ונטען· רבי שלמה חכים
פרק ג · הלכה יג
מלא עשרה כדים שמן יש לי בידך וכו'. עיין בהרב המגיד ז"ל וכתב הש"ך בסי' פ"ח סקל"ז וז"ל כן כתב הרמב"ם אבל לענ"ד לא נהירא דהא אמרי' בש"ס עשרה כדים מלאים שמן יש לי אצלך לכו"ע שמן וקנקנים קא טען ליה וא"כ לא מסתבר לחלק בין מלא י' כדין לעשרה כדין מלאים שמן אלא נראה דהא דקאמר רבא דכו"ע היכא דאמר ליה מלא י' כדי שמן יש לי בבורך שמן קא טעין ליה היינו דווקא כיון דא"ל יש לי בבורך דלא על חינם נקט רבא בבורך אלא ודאי ר"ל דקא"ל בבורך וכו' וא"כ קשה לי על הרמב"ם והנמשכים אחריו שלא כתבו כן עיי"ש עד סוף הלשון.
ולענ"ד אחרי הנשיקת ידי ורגלי קדשו אין זה הוכחה לדחות דברי רבינו והנמשכים אחריו דשפיר מצינו למימר דגרסי' ליה בבורך והוא דבא רבא לאשמועינן דבאומר מילת בבורך אפי' לרבן גמליאל דס"ל טענו חיטים והודה לו בשעורים חייב בכהאי גוונא דטעין מלא י' כדים שמן יש לי בבורך והודה לו בקנקנים פטור.
וכן ראיתי להר"ב בשיטה מקובצת שם וז"ל קנקנים לא טעין ליה לכך האריך וקאמר האי לישנא יתירא לומר דגרע האי מטענו חיטים והודה לו בשעורים דהתם מצי למימר טענתי חיטים ושוב היה בדעתי לטעון שעורים וזה שהודה בשעורין חשיבא מקצת הטענה וממין הטענה אבל זה שדקדק לומר מלא עשרה כדים שמן וכו' הו"ל כמאן דאמר שמן יש לי בידך ולא קנקנים ולכו"ע פטור ואפשר אפי' לר"ג דמחייב בטענו חיטים והודה לו בשעורים מודה הכא דפטור והיינו דאמרינן לכו"ע ורש"י במהדורא קמא נדחק לפרש דכו"ע אדמון ורבנן ובמהדורא בתרא לא כתב כן אבל כתב קנקנים לא טעין ליה וכו' וכי הודה לו בקנקנים לאו הודאה היא ע"כ ודייק כדכתיבנא עכ"ל. ולענ"ד דייק שפיר לרש"י ז"ל הך פירושא מדפי' בד"ה בטוענו מידה וז"ל ולא תבע ממנו קנקנים אלא שמן הפקדתי אצלך ומאי כדי שמן דקתני במתני' מידה מלא י' כדי שמן דהו"ל כטענו חיטים והודה לו בשעורים ע"כ ומדלא פירש נמי בבורך כדמשני רבא ואז הוה שייך שפיר יותר קושית הש"ס אי הכי מ"ט דאדמון ש"מ דהך דמשני רבא הוא אף לרשב"ג.
והש"ך כתב וז"ל אלא ודאי רבא מילתא דפשיטא קאמר והדר מהא דמשני הש"ס מעיקרא בטוענו מידה שא"ל מלא י' כדים שמן יש לי בבורך וכו' ולא ידעתי אנה מצא כן דבבורך קא טעין ליה ואילו רש"י ז"ל לא הזכיר בבורך וא"כ אף אנן נמי מצינן למימר דדעת הרי"ף ורבינו ז"ל למאי דקי"ל דלא כרשב"ג לא צרכינן שיטעון יש לי בבורך ובאומרו מלא י' כדין שמן יש לי בידך די לפוטרו בהודה בקנקנים וכל מה שהאריך רבא לומר שמן קא טעין ליה וקנקנים לא טעין ליה וכו' הוא לר"ג יעו"ש בהש"ך שמתיישבים מקצת דבריו בזה גם מ"ש מרב האיי ורבינו ירוחם הרואה יראה שאין בהם כדי להכריח.
ודע שהטור ז"ל שם כתב וז"ל עשרה כדי שמן יש לי בידך הודה בשמן וכפר בקנקנים פטור וכו' י' כדים שמן יש לי בידך יש במשמעות זה שמן וקנקנים וכתב בב"י שהחילוק הוא דבאומרו כדי שמן הוא סמוך מילת כדי לשמן ולכך שמן לחוד קא טעין אבל כדים שמן מוכרת ואף קא טעין יעו"ש ומור"ם במפה כתב וז"ל אבל אם א"ל י' כדי שמן יש לי בידך לא טענו אלא כדים ואם הודה בשמן לא הוי ממין הטענה ע"כ וכתב הסמ"ע ז"ל דברי הב"י ז"ל שיש חילוק בין כדי לכדים ואח"כ כתב וז"ל ובטור לא הוזכר ברישא תיבת מלא י' כדים דבלא מלא נמי מדאמר כדי שמן שאינו מוכרת משמע דקא תבע ליה קנקנים ולא שמן וכמ"ש הב"י בפי' וכו' יעו"ש.
והרואה יראה דדברים אלו מרפסן איגרי דהא הוא הביא תחילה דברי מרן דבכדי שמן שמן קא תבע ליה ולא קנקנים ואילו הכא כתב בהיפך קנקנים קא תבע ליה ולא שמן וכמ"ש הש"ך ז"ל ולזה נראה שכיון הב"ח ז"ל שכתב שיש דברים סותרים זאת את זאת ואולי ט"ס יש בדבריו יעו"ש אמנם הדבר קשה הוא מ"ש מרן החבי"ב ז"ל בהגב"י אות י"ז בסוף דבריו וז"ל ואני רואה דברי הסמ"ע נכונים וברורים ע"כ וכשאני לעצמי לא ידעתי היכי ניחא ליה הא דכתב כמ"ש הב"י בפי' אם לא שנאמר ודלא כהב"י בפי' והכונה דפליג עליה דעיקר התביעה אינו אלא בקנקנים או כיון לומר כמ"ש הב"י לעיקר החילוק שיש לחלק בין כדי לכדים אלא דפליגי דמאי קא תבע למר שמן ולמר כדים וק"ל.