אור ברסלב

מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי שלמה חכים

פרק ט · הלכה יז

הלכה ט

שכיב מרע שחזר במקצת וכו'. שאלה ראובן היה שכיב מרע ושלח אחרי שמעון ולוי לקרות אותם ובאו לביתו ומצאוהו אותו מיושב בדעתו ומשיב להם על הן הן ועל לאו לאו ושאלו לו מה לך כי דלקת אחרינו ואמר להם רצוני הוא לעשות בפניכם צואת שכיב מרע בראותי לעת כזאת מיושב בדעתי כדרך הבריאים והוא זה כי הנער שמואל משרת שלי עבד לי כעשר שנים והטיב לי על שכירו' ככל אשר עם לבבי ועתה הוו עלי עדים איך אני נותן לו במתנה חצי מכל נכסי אשר לי והשאר ליורשי ושתק ולא דיבר עוד ואחר עבור יום אחד צוה עוד בפני עדים שאם המשרת אברהם יתנהג עם בניו כדין וכשורה יתנו מחלק היורשים כך וכך ושיפרעו לבע"ח כך וכך מחלק היורשים ומת אח"כ מאותו חולי וחיים לכל ישראל שביק. והנה בעתה קמו משרתי ראובן הנזכרות על היורשים לזכות במתנתם והיורשים מעכבים על ידם באומרם שאביהם חזר בו ממה שצוה ונתן לבע"ח אשר בזה גילה דעתו שחזר בכל מה שנתן ואף גם מה שנתן למשרת אברהם לא קנה כיון שהיה במקצת שלא נתן כי אם כך וכך יורינו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים.
תשובה עיקרא דהאי מילתא היא בפ' מי שמת (בבא בתרא דף קמ"ח) ואמרינן התם איבעיא להו חזרה במקצת הוי חזרה בכולא או לא תא שמע כולן לראשון ומקצתם לשני שני קנה ראשון לא קנה מאי לאו בשמת לא בשעמד הכי נמי מסתברא מדקתני סיפא מקצתם לראשון וכולן לשני ראשון קנה שני לא קנה אי אמרת בשלמא בשעמד משו"ה שני לא קנה אלא אי אמרת בשמת תרוייהו ליקני א"ל רב יימר לרב אשי ותהוי נמי בשעמד אי אמרת בשלמא חזרה במקצת הוי חזרה בכולא היינו דשני קנה אלא אי אמרת לא הוי חזרה ליהוי כמחלק ולחד מינייהו לא ליקני והלכתא חזרה במקצת הוי חזרה בכולא עד כאן וז"ל הרא"ש איבעיא להו חזרה במקצת הוי חזרה בכולא או לא ת"ש כולן לראשון ומקצתם לב' ב' קנה ראשון לא קנה מקצתם לראשון וכולן לב' ראשון קנה וב' לא קנה פי' וכולן מה ששייר ולא נתן לראשון ומשכחת לה לרישא בין שמת בין בשעמד ראשון לא קנה דחזרה במקצת הוי חזרה בכולא ושני קנה אפי' עמד דהוי מתנת שכיב מרע במקצת ובעייא קנין וסיפא לא משכחת אלא בשעמד דאי בשמת שני נמי קנה עכ"ל וכן פסק הרי"ף ז"ל בהלכות במעט שנ'ות ונראה לעין כל שהוא ט"ס וקשה לי עליה דהרא"ש שכתב בכאן דפירוש וכולן לשני מה ששייר ולא נתן לראשון ואילו בפ' אין בין המודר הנאה דף מ"ג הביא הש"ס הך סיפא דברייתא להקשות מיניה וכתב שם וז"ל מקצתם לראשון וכולן לשני ראשון קנה וב' לא קנה שכיב מרע שמחלק את נכסיו ונתן מקצתם לראשון ואח"כ אמר וכולן לב' ראשון קנה ואם עמד אינו חוזר (במתנת) [דמתנת] שכיב מרע במקצת הרי היא כמתנת בריא וכו' ומדקנה ראשון אלמא חשבינן ליה כנמלך דמעיקרא כשנתן לראשון לא היה דעתו ליתן לשני דאי חשבינן ליה כמחלק שמעיקרא היה דעתו ליתן לשניהם אף ראשון נמי לא קנה דהא אמרינן וכו' ומחשבינן ליה כנמלך א"כ בכולן לב' דקאמר גם המקצת שנתן לראשון כי היה בדעתו לחזור בו ממתנת הראשון אם היה אפשר ומעיקרא כשאמר מקצתם לראשון לא היה בדעתו ליתן לשני ושוב נמלך לחזור בו מן הראשון וליתן הכל לשני דאי וכולן לשני דקאמר היינו מה ששייר מנכסיו שלא נתנם לראשון אמאי קנה אם עמד הרי חלק כל נכסיו והוי מתנת שכיב מרע בכולא אלא ודאי כשנתן לב' דעתו על מה שנתן לראשון ה"נ דעתו על מה שהפקיר עכ"ל.
ויש להתבונן בדברי הרא"ש אלו טובא חדא במאי שמוכיח דהאי וכולן לב' דקתני בברייתא היינו גם אמקצת שנתן לראשון דאי אשאר קאי אמאי קנה שני הרי חלק כל נכסיו וההיא מתנת שכיב מרע בכולא וכו' כנראה דס"ל דפירוש מחלק נכסיו דאמרינן בפ' מי שמת היינו שנותן לזה כך ולזה כך עד שחילק כל נכסיו ובהא בכל גוונא אם עמד חוזר ונמלך הוא שנותן לזה ושוב נמלך מזה ונותן הכל לאחר וזה הוא נמלך שנמלך מראשון ומשו"ה פי' דוכולן לב' היינו שחזר מהראשון אבל אם אינו חוזר מהראשון אלא נתן מהשאר דין מחלק יהבינן ליה ואם עמד חוזר. וזה אינו אחר המחילה רבה דהא פי' שם רשב"ם בפ' מי שמת וז"ל אם במחלק שמשעה ראשונה שהתחיל לחלק היה בדעתו לחלק כל נכסיו ולא לשייר כלום אם מת קנו כולן כדין מתנת שכיב מרע שאין צריך קנין אם מת. אם כנמלך שלא היה בדעתו ליתן כל נכסיו אחר שחלק שתק ולא רצה לחלק עוד חזר ונמלך בעצמו לחלק כל הנותר עד כאן וכן מבואר מדברי הרמב"ם פ"ח מהל' זכיה והטור ז"ל בסי' ר"נ סט"ז יעו"ש וא"כ אף אנו נאמר דוכולן לב' דקתני בברייתא היינו מה שנשאר שלא נתן לראשון והיינו טעמא דראשון קנה משום דהוי נמלך שהפסיק בין ראשון לב' שלא היה הכל במתנה אחת והוי מתנת ראשון במקצת ובעיא קנין וב' לא קנה כיון שעמד והיה בכולא דלא בעי קנין ואם עמד חוזר וקושית רבא אינו אלא לר' יוחנן דקאמר דטעמא דרבי יוסי משום דהפקר כמתנה מה מתנה עד דמטא לידי דמקבל וכו' ופריך מהכא דאף שלא בא לרשות מקבל קנה בקנין וכמו שפרש"י ז"ל. אלא שלזה י"ל דמאי דמוכיח הרא"ש דוכולן לב' דקתני בברייתא דמיירי בדחזר מהראשון הוא מדקא פסיק ותני ראשון קנה ואמאי קנה שמא מתחילתו כי אמר מקצתו לראשון היה דעתו ליתן גם השאר לב' ומנא לן שהוא נמלך והיה לו להזכיר אם כנמלך אם כמחלק ונימא אם עמד חוזר אלא על כרחך הברייתא מיירי בחוזר מהראשון וכן הוכיחו התוס' שם בביאור אלא שדברי הרא"ש צריכים אנו לדחוק קצת. ומ"מ נקוט מיהא דפי' וכולן לב' היינו גם מה שנתן לראשון ואילו הכא בשמעתין פי' וכולן לב' היינו מה ששייר מהראשון וצריך ישוב.
איך שיהיה נמצא לענין דינא דחזרה במקצת הוי חזרה בכולא וא"כ בנדון דידן שחזר ממה שנתן ליורשיו הוי חזרה גם במה שנתן למשרת שמואל אלא דעדיין יש לבעל דין לחלוק ולומר דעד כאן לא אמרינן דהוי חזרה בכולא אלא אם היה חוזר ממה שנתן לשמואל ונתן מקצת ממה שנתן לו לאחר אז הוא דאמרי' דחזר מהכל ברם היכא שנתן לב' בני אדם וחזר מאחד מהם אז אמרינן ממה שחזר חזר וממה שלא חזר לא חזר. להא אמינא דהא כתב הנמוק"י בשמעתין וז"ל אמר המחבר אפי' נתן נכסיו לב' בני אדם וחזר מאחד מהם הויא חזרה לאידך כיון שהוא בדייתיקי אחד עד כאן וכן פסק מור"ם ז"ל בסי' ר"נ יעו"ש ואף למאי דכתב הריטב"א בחי' לבתרא וז"ל והלכתא חזרה במקצת הוי חזרה בכל יש אומרים כשהראשונה כולה [ל]אדם אחד אבל אם נתן נכסיו כולן לב' בני אדם וחזר בו מאחד מהם לא הויא חזרה באידך ואחרים פי' דסתמא קאמר אפי' לב' בני אדם כיון שהוא בדייתיקי אחד וכו' והביאו מהר"ש גאון בסי' ל"ד דף ס"ט ע"ג יעו"ש. הרי דכל שמה שחזר הוא מאחד לא הוי חזרה לאידך מ"מ מידי פלוגתא לא נפקא ונכסי ביד יורשי קיימי והמתנה בטלה ואף שמהריב"ל ז"ל בח"ג סי' י"ט כתב דכל דאיכא מתנה ודאית והחזרה בספק מספיקא לא מבטלינן המתנה כמו שהאריך שם והכא בנדון דידן המתנה היא ודאית והחזרה היא בספק יען הוא מחלוקת ולא מבטלינן המתנה מספק מ"מ הרואה שם יראה דלא כתב כן כי אם להלכה ולא למעשה ועיין בס' משפט צדק ח"א סי' ט"ו וי"ט ומהר"ש גאון ז"ל בסי' הנ"ל.
אלא שיש מקום לקיים המתנה ואף שחזר במקצת והיה טעמו דבנדון דידן נתן לאחר וליורשים וכל שמה שחזר הוא מהיורשים לא הוי חזרה בכל וכמ"ש הנמוק"י ז"ל וז"ל והיכא שנתן מקצת נכסים לאחרים והשאר ליורשים וחזר בו מיורשיו דעת רבינו הרמב"ן ז"ל דלא הוי חזרה לאידך כי מה שנתן ליורשיו לא הוי אלא כעין ירושה בעלמא וכן נראה עיקר הריטב"א ז"ל עד כאן ומביאו ג"כ מהר"ש גאון ז"ל שם בדברי הריטב"א יעו"ש הרי לך להדיא דכשחזר מיורשיו לא הוי חזרה באידך וא"כ בנדון דידן מה שחזר מיורשיו לא הוי חזרה למה שנתן למשרת ושפיר זכה במתנה. ועל מה שטענו היורשים כיון שנתן למשרת השני וחזר ממקצת נמצא דהוי מתנה במקצת ולא היה בה קנין וה"ז כנמלך דצריך קנין להא נמי אמינא דכיון דבשעתא קמייתא כשחילק היה מתנה בכולא עדיין מתנה בכל היא וכמ"ש הנמוק"י ז"ל וז"ל ומיהו הא דפסק תלמודא דהוי חזרה בכולהו ודאי לא משמע היכא דאמר בפירוש איני חוזר בי אלא ממקצתם דאז ודאי נשארו מקצתם לראשון ואע"ג דהשתא הוי מתנה במקצת ובעי קנין אנן בתר שעתא קמייתא דיהיב להו כולהו נכסי אזלינן וההיא שעתא בדיבור בעלמא יהיב ואם מת קנו כולן כך מצאתי כתוב לאחד מהאחרונים עד כאן וכתב מרן החבי"ב ז"ל בסי' ר"נ הגהת ב"י שהוא הרשב"א בחי' בתרא יעו"ש וא"כ בנדון דידן שנתן מקצת נכסיו לזה והשאר ליורשים ודאי דדין מתנה בכולהו יהבינן ליה כיון דבההיא שעתא בדיבור בעלמא יהיב.
וראיתי להרב פני משה ז"ל בח"א סי' ל"ד שנשאל על צואת הרב שוהרי"ש כאשר היא כתובה שם ובסוף הצואה כתוב כך וכל שארית מנכסי מניח לבני אחי עמנואל חמיץ ומניח למרים נערה עבריה משרתת אותי נ' ריאלי"ש לעניים יהודים פורטוגיזין כמו כן נ' ריאלי"ש ומשום שכל האמור בזה הצואה רצוני שיתקיים ויועיל ויקיימו עשיתיה מכתיבתי וחתמתי ומחלה לעדים חתומים מטה יחתמו עמי היותו אמת עשוי באזמיר וכו' עיי"ש שהיא כתובה בלשון לעז ועל פרט זה השיב הרב שיש לבטלה מטעם חזרה במקצת שחזר ממה שנתן לבני אחיו שאר נכסי ואח"כ חזר בו ונתן לנערה משרתת ולעניים ק' ריאלי"ש והוי חזרה בכל וכתב בסוף דבריו וז"ל ולא עוד אלא בכגון דא אף משום מצוה לקיים דברי המת לית לן למימר וכו' כיון דמטעם חזרה אתינן עלה דמלתא ודעת מהר"ם דיינינן ליה כמתנת שכיב מרע שחזר במקצתה וחזר בכולה א"כ תו ליכא למימר מצוה לקיים דברי המת כיון דאיהו גופיה חזר בו יעו"ש באורך.
ולענ"ד אחרי המחילה רבה צ"ע איך החליט המאמר לומר דכגון דא הוי חזר בכל מאחר שכתוב בצואה שכל האמור בזה הצואה שרצונו שיתקיים ויועיל ויקיימו הצואה עשיתיה מכתב ידי ומחלה לעדים שיחתמו וכו' הרי דגילה דעתו שאינו חוזר ממה שנתן ולפי דברי הנמוק"י ז"ל הניתנים למעלה שכתב משם אחד מהאחרונים דהיכא דאמר בפירוש איני חוזר בי אלא ממקצתם לא הוי חזרה בכולא וכו' וא"כ בנדון הרב ז"ל הרי חזר וגילה שרצונו שיקיימו ויועיל צואתו ולא הוי חזרה בכל כי אם ממה שחזר. ולא (תימה) [תימא] דדברי הנמוק"י ז"ל אינן אמורים אלא היכא שאמר בפירוש שאינו חוזר אלא ממקצתם אבל בכה"ג לא זה אינו דצא ולמד ממ"ש הרב המבי"ט ז"ל בח"ב סי' ו' על שכיב מרע שעשה צואה ובכלל צואתו צוה ושאר הבתים יהיו במתנה גמורה לבן אחי אמו ואם יפטר בלא זרע יהיה לבן האחר וכן לג' וצוה עוד שיזכה בכל הבתים הנזכרים כל ימי חייו דודו וכו' והשיב הרב ז"ל דאין כאן חזרה בכל מה שנתן הדירה לדודו וז"ל טעם ב' שכתוב בצואה אחר כל מה שצוה בצואתו זו שהוא מצוה מחמת מיתה שתהיה שרירה וקיימת אחר פטירתו לעולם הרי שצוה שהמתנה של הבתים הנכללות בכלל הצואה שתהיה קיימת וגם הדירה שצוה לדודו וכו' וכמ"ש דאם אמר בפירוש איני חוזר בי אלא ממקצתם דאז ודאי נשארו מקצתם לראשון ה"נ הרי קיים כל הצואה הכתובה למעלה עד כאן הרי לך להדיא כנדון הרב פני משה דפסיק ותני דבכה"ג לא הוי חזרה בכולה וכן מתבאר משאר הפוסקים ומצאת כי תדרשנו באופן שדברי הרב ז"ל נפלאו ממני ולא ידענא מה אידון בהו וצ"ע. ומה שיש לעמוד על דברי הרב ז"ל במ"ש בדין ירושה אין לה הפסק כבר כתבתי בפי"ב בהל' זכיה בחי' על הרמב"ם.
עוד כתב הרב המבי"ט ז"ל שם לבטל דין חזרה בכולא וז"ל ועוד אפשר לומר כי צואה זכות הדירה לדודם אינה חזרה במקצת כיון שגוף הבתים הם לעולם ליתומים והם מתנה גמורה להם עד כאן עיין למהר"ש גאון ז"ל בסי' הנ"ל שכתב על כיוצא בזה דהוי חזרה בכל ומטעם אחר קיים המתנה דלא הוי חזרה בכל ולא זכר ש"ר להרב המבי"ט ז"ל בזה דבכי האי גוונא דמה שנתן אינו אלא הדירה לא הוי חזרה ואף שהמבי"ט ז"ל בדרך אפשר אמרו מ"מ הוה ליה להזכירו והיותר תימה דבנדון הרב ז"ל היה על שכיב מרע שנתן כל נכסיו לחתנה וכו' ובשטר צואה ב' כתוב בה שהיו כל הבתים שלה לדירה לשתי בנותיה וכו' והכניס עצמו בדין הדירה אין בה ממש ולבסוף הסכים דבנדון זה שאמר שיהיו כל הבתים לדירה אמרינן שכונתה היא שיהיו גוף הבתים לדירה וכו' יעו"ש ולא הביא להרב המבי"ט ז"ל שהוא תנא דמסייע ליה.
ובסיום דברי הריטב"א כתב הנמוק"י שם וז"ל ונ"ל דהיינו כשנותן זה הנשאר שחזר בו ממנו לאחרים דסוף סוף כל נכסיו בעי למיתן אבל אם משיירו אותו מקצת לעצמו הא גלי דעתיה דלאו מתנת שכיב מרע יהיב אלא מתנת בריא ובלא קנין אי אפשר עכ"ל. ודע דהאי דכתב הרב ז"ל דאם משיירו אותו מקצת לעצמו הא גלי דעתיה דלאו מתנת שכיב מרע יהיב וצריך קנין קאי למ"ש בתחילת דבריו שכתב דאם אמר בפירוש איני חוזר בי אלא ממקצתם דאז לא חזר בכל ולא צריך קנין ואף כי השתא הוי מתנה במקצת כיון דמעיקרא הויא בכולה וכו' לזה בא השתא לומר דאם משיירו לעצמו גילה דעתו דלאו מתנת שכיב מרע יהיב וכו' וכן הביא מור"ם ז"ל שפסק בספר המפה תחילה הא דאם פירש שאינו חוזר מן הראשון אין צריך קנין כיון דבשעתא קמייתא היה מתנה בכולה ואחר כך הביא משם יש אומרים הך דאם משיירו לעצמו דצריך קנין דלא מתנת שכיב מרע קא יהיב ואחר כך פסק הך דינא דהרמב"ן ז"ל דאם נתן לאחרים וליורשים וחזר מהיורשים דלא הוי חזרה בכל יעו"ש ועיין בסמ"ע דעלה ונסתפק אי בכי האי גוונא שנתן לאחרים וליורשים וחזר מהיורשים ומשייר לעצמו אי צריך קנין או דילמא א"צ והצריך עיון יעו"ש.
והוצרכתי לזה לפי שראיתי להרב מל"מ שהביא בפ"ט מהל' זכיה משם הרמב"ן שכתב הנמוק"י שאם נתן לאחרים וליורשים וחזר מהיורשים דלא הוי חזרה בכל והביא עליו מ"ש הנמוק"י דבמשייר לעצמו דצריך קנין דבלא קנין אי אפשר וכו' וכתב עליה דלכאורה נראה דזה היפך ממ"ש בשם אחד מהאחרונים יעו"ש שהצריך עיון ולפי מ"ש בעניותינו עיקר דברי הנמוק"י ז"ל הוא למ"ש בשם אחד מהאחרונים ולזה הוא דשם הראה ההפרש בין משיירו לעצמו לנותנו לאחר אלא דיש להסתפק אי כשנתן לאחרים וליורשים וחזר מהיורשים דלא הוי חזרה בכל אי בעינן שיתן לאחרים אותו מקצת דלא שנא או דילמא שניא היא כמ"ש הסמ"ע ועיין בס' משפט צדק חלק א' סי' י"ט. נמצא לענין דינא בנדון דידן דאף אם תמצי לומר דבחזר מהיורשים נמי בעינן שלא יעכב לעצמו כדי שלא יהא חזרה בכל הכא נמי מה שחזר מהיורשים נתנו לבע"ח ולמשרת אברהם ולא עכבו לעצמו וא"כ שפיר זכה במתנה המשרת שמואל בחלקו.
ומ"מ יכול הייתי לקיים המתנה מצד אחר ואף אם היה שמה שחזר לא היה מהיורשים והוא דכבר ידוע שבע"ח מוציא ממקבל מתנת שכיב מרע כמבואר בדברי הפוסקים א"כ מה שחזר וצוה שיפרעו לבע"ח נראה לענ"ד דלא הוי חזרה ומה שצוה שיתנו למשרת אברהם אם יתנהג עם היורשים כדין וכשורה אין זה חזרה והייתי עד ממהר ממ"ש מהר"ש גאון בתשובה הנ"ל וז"ל ועוד יש גריעות אחרת בחזרה זו שהיא לא חזרה בה ונתן הבתים מעכשיו ולאחר מיתה לב' בנותיה דהא לא צותה ואמרה שיתנו הבתים לב' בנותיה על תנאי שיהיו באהבה ואחוה ואם לאו שיהיו של דוד חתנה אלא שכל זמן ששתי בנותיה יהיו באהבה ואחוה שיהיו הבתים לב' בנותיה אמנם לא חזרה בה מעכשיו שיתנו הבתים לב' בנותיה ואפשר דאין בה חזרה יעו"ש וה"ה בנדון דידן שצוה שאם יתנהג עם בניו כדין וכשורה שיתנו לו כך וכך ומעתה לא נתן לו כלום לא הוי חזרה ומ"מ אין אנו צריכים לטעם זה אלא (דכ"פ) [דכן פשוט] דהדין עם המקבל. ומ"מ לא תעזוב נפשי לשאו"ל בהך דינא דבחזר במקצת דחזר בכל אם נתן לב' בני אדם ופירש דבריו שמה שנתן לזה יותר מזה הוא משום היותו ממנו גמול חסד עד מאד עד שכמעט שהיה בושש ממנו אם היה מניחו ריקם משא"כ לאחר שלא היה לו כי אם קירוב דעת לחוד ואמטו להכי לא דקדק עליו ושוב חזר בו ממה שנתן שלא דקדק עליו אם נאמר בזה דחזר בכל או דילמא שניא היא שמה שנתן לזה כמוכרו לו ולא אמרינן מסתמא חזר בכל והדבר צריך הכרעה הנראה לענ"ד כתבתי אם יסכימו עמי בעלי ההוראה הלא כה דברי יניק וחכים
הצעיר שלמה בכר שמואל חכים ס"ט

תוכן העניינים

מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה