מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי שלמה חכים
פרק ט · הלכה ט
שכיב מרע שהודה וכו'. כתב הרב המגיד משם הרב אבן מיגאש ז"ל שהודאתו כהודאת בריא ואם עמד אינו חוזר שאין זה מתנה ואין צ"ל אתם עדים דאין אדם משטה בשעת מיתה וכו' וכ"כ הרב בצלאל בשטמ"ק הנדפס בח"ב מהרמ"ה ז"ל וזה סיוע למ"ש מרן ב"י בסי' ל"ב מחודש ב' וז"ל ונ"ל עוד שאם הודה בשעת מיתה אפי' קם על רגליו ותבעו חייב לשלם לו דהא אין אדם משטה בשעת מיתה ודבר פשוט הוא שהרי אם היה הוא יכול לטעון כן היינו אנו טוענים ליורשין עכ"ל.
וראיתי להש"ך בסי' פ"א סק"ז שכתב על דברי מרן וז"ל ולפענ"ד זה אינו ופשיטא דיכול דהא דקא מבעיא בש"ס היינו בסתמא ומספקא ליה לש"ס ולהא מסיק דאין אדם משטה בשעת מיתה ומסתמא לא השטה אבל אם אמר משטה הייתי נפקא מידי ספיקא ונאמן וכו' יעו"ש ולפי דברי הרב אבן מיגאש ז"ל אינו כן אלא קושטא דמילתא היא דאין אדם משטה בשעת מיתה ואי טעין בתר דקם משטה הייתי לא משגחינן ביה. ולענ"ד נראה דלפי דעת מרן והרב אבן מיגש ז"ל אף אם בימי חוליו רצה לחזור ולומר משטה הייתי לא משגחינן ביה כיון דאמרינן דאין אדם משטה בשעת מיתה וקושטא קאמר תו לא מצי הדר וזה לשון הרב שם בפ' מי שמת (בבא בתרא דף קמ"ט) שכיב מרע שהודה מהו פי' קי"ל דבריא שהודה הודאתו הודאה וכיון דקי"ל דמתנת שכיב מרע בכל הנכסים אם עמד חוזר קא מבעיא לן השתא שכיב מרע שהודה מהו מי אמרינן הודאתו כבריא ולאו מתנה הוא וכיון שכן אם עמד אינו חוזר או דילמא אמרינן דלמתנה בעלמא הוא דאיכוון ונפק"מ דאם עמד חוזר וכו' יעו"ש הרי דמשום הודאת בעל דין הוא וכיון שכן אפי' עודו בחוליו לא מצי טעין משטה כן נראה לענ"ד ומהתימה ממרן ז"ל שלא נסתייע מדברי הרב אלו.
ודע שאני מסתפק בדעת רבינו שכתב אפי' הודה השכיב מרע לגוי נותנין לו אם הוא דוקא באומר תנוהו לו או דילמא אפי' לא אמר תנוהו לו והוא דמספקא לי דהא דאמרינן אדם עשוי שלא להשביע את עצמו היינו דוקא במודה לישראל אבל במודה לגוי לא דמשום שלא להשביע לא עביד דמודה שמא יתבענו ולא יקבל טענתו ועי' במהרימ"ט ז"ל בח"א סי' ק"א דסמיך אטענה דנאנסו או החזרתי וגוי לא יקבל טענה זו ומשו"ה מרתת ולא מודה אם לא דקושטא קאמר או דילמא לא שנא ועי' במהרשד"ם חלק יו"ד סי' קע"ב ושוב ראיתי בתשובת הרב פרח מטה אהרן ח"א סי' ס"ה דף קכ"ח ע"א שכתב וז"ל ושלא להשביע את עצמו לא שייכא לדעת הרמב"ם ז"ל כי הנה הוא הולך למות ובמודה נמי לגוי לדעתו ליכא חששא השבעה כי בודאי לא היה מודה לגוי כי הגוי בשמעו יתבע את בניו ע"פ הודאת אביהם עד כאן ואפשר דגם הרב פרח מטה אהרן ז"ל מודה בזה להרב ז"ל ודוק.