מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי שלמה חכים
פרק ט · הלכה ז
גר שיש לו בן שאין הורתו בקדושה וכו'. לפיכך אם נתן לגר משאר הגרים מתנתו קיימת. כתב הראב"ד ז"ל כן אמר הגאון ואין דעתי נוחה הימנו ויש לנו דעת אחרת טובה מזו עד כאן וכתב הרב המגיד שדעתו כדעת האחרונים שהקשו ואמרו דאם איתא דמתנת שכיב מרע גר לגר אחר קנה בנו נמי כל שלא היה הורתו בקדושה אינו נחשב לבנו ואינו ראוי ליורשו כנכרי הוא ולמה לא קנה במתנה וכו' עיין בתשובה להראב"ד בס' תומת ישרים סי' רל"ה שהקשה כן וכתב וז"ל ומה יקשה עלינו אם נאמר שלא תקנו מתנת שכיב מרע אלא באדם שהוא בתורת ירושה מורישו ואפי' הוא נכרי אבל גר שאינו כן לא תקנו לו ודברי רבא כפשוטן עד כאן ובפשטן של דברים אלו נסתפקתי בדעת הראב"ד ז"ל אם מאי דקפיד הוא משום דהמקבל ליתיה בתורת ירושה ונפק"מ שאם נתן לישראל מודה דקנה המקבל ואתי שפיר השתא מאי דכתב בתשובה שלא תקנו מתנת שכיב מרע אלא באדם שהוא בתורת ירושה לאפוקי רב מרי שאינו כן או דילמא מאי דקפיד הוא בנותן ואפי' שנתן לישראל לא קנה דלא תקנו שיהיו דבריו ככתובים וכמסורים אלא באדם שהוא בתורת ירושה לאפוקי איסור שאינו בתורת ירושה מורישו דהא גר אינו יורש את אביו דבר תורה ולעת כזאת אין הספר מצוי בידי לראות מאי דעתיה ז"ל ברם ראיתי להרשב"א בחלק ג' סי' קכ"ב הביא משם הראב"ד וז"ל אלא אף הראב"ד מודה בזה וביותר מזה שהוא כתב שם הטעם משום דרב מרי לא היה לו באותה שעה לא אב ולא בן ולא קרוב הילכך אינו קונה במתנת שכיב מרע עד כאן הרי נראה מכאן דמאי דקפיד הוא משום דהמקבל לאו בר ירושה הוא שהרי תלה הטעם דלרב מרי לא היה לו יורש דאם מאי דקפיד הוא בנותן מה יושיענו זה שלא היה לרב מרי בן דאף אם היה לו בן מ"מ איסור לאו בר ירושה הוא אלא ודאי כדקאמרן.
אלא דהא קשה לי מ"ש הרשב"א שם על דבריו וז"ל ופשטא של שמועה הכי פירושה גר שכיב מרע שאינו בירושה כשאין לו בנים שנולדו בהורה ולידה בקדושה אינו במתנת שכיב מרע (הוא) [הא] ישנו בירושה לבניו או לקרוביו נותן לכל מי שירצה במתנת שכיב מרע אפי' לישראל גמור עד כאן וקשה דהלא הראב"ד לא קאי כי אם היכא דהמקבל בר ירושה דאף אם הנותן גר דקנה אבל היכא דהמקבל לאו בר ירושה מה יועיל מה שהנותן בר ירושה ולא הו"ל למימר אלא שלא תקנו מתנת שכיב מרע אלא מי שיורשו תקנו שיקנה כגון רב מרי אם היה שהיה הורתו ולידתו בקדושה אם לא שנאמר שדעתו ז"ל בדעת הראב"ד דכיון דקנה המקבל היכא שהוא בר ירושה ה"ה נמי היכא שהנותן הוא בר ירושה אף דהמקבל ליתי בירושה ומשו"ה פי' הסוגיא כן והוא דוחק. ויותר נראה לענ"ד לומר בדברי הראב"ד היה כתוב משום דאיסור לא היה לו באותה שעה לא אב ולא בן ולא קרוב וכו' דעל הנותן קא קפיד וכדכתבו התוס' בסוגיין יעו"ש ואע"ג דגר אינו יורש את אביו דבר תורה מ"מ כיון דחכמים תקנו לו ירושה שמא יחזור לסורו איתיה בירושה מקרי וכן נראה בהדיא ממ"ש לקמן וז"ל ואני אומר שלא בירר וכו' וכמ"ש לעיל דדעת להקת בני הנביאים הרי"ף והתוס' ורב האי ז"ל והראב"ד דעת כולם מסכמת שמי שראוי ליורשו ישנו במתנת שכיב מרע לכל מי שירצה עד כאן ועיי"ש טעם שכתב להרי"ף ז"ל וכ"כ הרב תרומת הדשן סי' שנ"ב ודלא כמ"ש הרמב"ן במלחמות ובחי' בעובדא דאיסור או שנאמר שהרשב"א לדידיה מפרש פשטא דשמעתתא דקפיד הנותן וכונתו לאפוקי לחכם שכנגדו דגר לית ליה דין מתנת שכיב מרע ודוק.