מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי שלמה חכים
פרק ח · הלכה ט
לפיכך מוציאין לכתובת אשה ומזונות וכו'. וכתב הנמוק"י בפ' מי שמת וז"ל ודעת ר"י דמטלטלי דשכיב מרע לא משתעבדי לבע"ח דלא תקנו הגאונים אלא ביורשים בלבד וזה נראה לו דעת מורי הרשב"א והריטב"א עד כאן ומרן החבי"ב בסי' רנ"ב תמה על דברי הרשב"א הלזו ממ"ש בתשובה שהביא מרן ז"ל שם וכתב וז"ל ולענין סתירת דברי הרשב"א נ"ל דמ"ש כאן בתשובה זו מיירי במטלטלין שלא באו עדיין ליד המקבל מתנה ומ"ש הנמוק"י בשמו דאין מוציאין מן המטלטלין המשועבדין הוא במטלטלין שבאו ליד המקבל מתנה דכיון שבאו לידו אין מוציאין ממנו יעו"ש וקצת קשה דהרואה שם יראה דנדון הרשב"א ז"ל היה שהמקבל הוציא רוב המטלטלין לרשותו וע"ז שקיל וטרי הרשב"א ואין הספר מצוי אצלי עתה לראות הדבר היטב.
עוד ראיתי להרב הנ"ל בסי' קי"ג הגהת הטור אות ג' דרמי דברי הנמוק"י אהדדי וז"ל אמנם דברי הנמוק"י בפ' יש נוחלין יש מקום עיון שמ"ש גבי מה שאמרו השתא ירושה דאורייתא נראה שסובר כסברת ר"י והרשב"א והריטב"א ז"ל שסוברים דמטלטלי דשכיב מרע לא משתעבדי לבע"ח אפי' אחר התקנה ואילו גבי ברייתא דשכיב מרע שאמר תנו (מנה) [מאתים] לפלוני סתם היפך ויש לתמוה על מהר"מ מטרני ז"ל בח"א סי' רס"ה שראה דברי הרב נמוק"י גבי ברייתא דשכיב מרע ולא נרגש מסתירתם וכו' יעו"ש. ונראה לענ"ד לומר דדעת הנמוק"י ז"ל בברייתא דתנו מאתים לפלוני וכו' שכתב דאפי' תפס כל אחד מטלטלין מוציאין מידם שלא אמרו אין דין קדימה במטלטלין אלא בבע"ח ודלא שעבדינהו באגב ע"כ דהכונה לאפוקי הך בע"ח דשעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי ומשו"ה הוא דאמר דאפילו תפס כל אחד מוציאין מידו אמנם מ"ש משם ר"י והרשב"א והריטב"א ז"ל דמיירי דלא שעבד באגב כמבואר שם משו"ה אין מוציאין וזה ברור. ומרן בסי' רנ"ב כתב משם רבינו ירוחם וז"ל כתב במשרים בנתיב כ"ג חלק י' שכתובה ומזונות אינם נגבין ממתנת בריא הן שנתן האב הן שנתנו היתומים אחר מיתת אביהם ותמה עליו וז"ל וזה דבר תימה דכיון שמת נפלו הנכסים לפני אלמנה מתקנת הגאונים ומה תועיל מתנת היתומים אח"כ מצאתי בתוס' בפ' נערה כדברי רבינו ירוחם וכו' עכ"ל ומרן החבי"ב בהגהת הטור אות י' הקשה עליו וז"ל ועוד יש לתמוה שכתב שמצא בתוס' פ' נערה כדברי רבינו ירוחם ז"ל וכי סברת התוס' בלבד היא זו והלא סברת הרא"ש היא בפ' האומר וגם סברת רבינו בעל הטורים באה"ע סי' ק' וסברת הנמוק"י כמ"ש ואין חולק ע"ז יעו"ש.
ואנא חכים ולא בחכמה אשתוממתי על המראה דמדברי הטור באה"ע אדרבא נראה היפך סברת רבינו ירוחם דשם כתב הטור וז"ל מתקנת הגאונים נגבית ממטלטלי וה"ה בכל תנאיה וכו' ודוקא ממטלטלי בני חרי אבל מכרן הבעל או נתנם במתנת בריא אינה גובה מהם ואם מכרו היורשים [אחרי מותו גובה מהם] עד כאן וכתב מרן ב"י וז"ל ונראה שדבר פשוט הוא שהרי משעה שמת נפלו הנכסים לפני האלמנה ואין כח ביד היתומים ליתנם אבל מדברי התוס' שכתבתי בסמוך משמע להדייא שחולקים ע"ז וכן פסק במשרים נתיב כ"ג חלק י' עד כאן הרי לך להדיא ביתומים שמכרו אחר מיתת אביהם שהאלמנה מוציאה שלא כדברי מרן החבי"ב וצ"ע.
גם מ"ש והלא סברת הרא"ש היא בפ' האומר אמת אגיד שכן משמע לכאורה ממ"ש שם וז"ל אבל אי כח המתנה אלים כדמוכח מההיא דשנים אוחזין מצינן למימר דנהי דתקנו הגאונים שיגבו ממטלטלי דיורשים מ"מ ממטלטלי דמתנה לא יגבו לא מבעיא אם נתן האב דלא יגבו אלא אפי' נתנו היתומים נמי לא יגבו אע"פ שהיו משועבדין להם בשעת מיתה קודם המתנה כדאשכחן בפ' מציאת האשה גבי האחים ששעבדו דאין מוציאין למזונות אע"ג דאם לא שעבדו היתה נזונת מהם וכו' יעו"ש הרי דדעתו ז"ל דאף ממשנתינו היתומים אינו גובה אשר מכח זה הקשה הרב ז"ל בס' דינא דחיי בעשין מ"ח דף ל"ה ע"ג על הטור באה"ע סי' ק' שסתם היפך הרא"ש. עוד כתב הרב שם וז"ל והנני מוסיף להפליא הפלא ופלא על הרב בעל הטורים סי' קי"ב כתב כלשון הזה מדינא דגמ' אין הבנות נזונות אלא ממקרקעי אבל מתקנת הגאונים נזונות אף ממטלטלי ואינם נזונות אלא מבני חרי אבל מכר האב או נתן או אפי' הבנים אחרי מותו אם מכרו או נתנו או משכנו אין נזונות ממנו וכו' הרי שדעתו לומר שאפי' מכרו או נתנו האחין מהני לשלא נזונות הבנות כמו דמהני במכר או נתן האב וכו' יעו"ש.
אמנם אחר ההתבוננות נראה אחר בקשת מחילה מעצמותיו הקדושים דאין מכל זה טענה כלל והוא דהרא"ש ז"ל כשכתב דאפי' שנתנו היתומים נמי דלא גבי הביא ההיא דאחין שמכרו דאין מוציאין למזונות וס"ל להטור ז"ל דדוקא למזונות הוא דאין מוציאין וכן ראיתי שכתב ברמזיו סי' י"ד אבל אם נתן מתנת בריא אין מוציאין ממנו ולכתובה ולמזונות ואם נתנו היתומים מוציאין לכתובה ואין מוציאין למזונות יעו"ש ומעתה ההיא דסי' ק' שכתב דאם מכרו היורשים אחרי מותו מיירי בכתובה וכמ"ש מרן שם בבדק הבית וז"ל זה פשוט אע"ג דאמרינן בפ' אלו מציאות האחין שמכרו או שמשכנו אין מוציאין למזונות דוקא למזונות אבל לכתובה מוציאין דחוב הוא עד כאן וא"כ אין ענין למ"ש הרא"ש דהרא"ש מיירי למזונות והוא מ"ש בסי' קי"ב וא"כ אין דעת הרא"ש בכתובה שאם מכרו היתומים שאינו גובה כדעת רבינו ירוחם ז"ל אלא אדרבא נראה שהם חולקים עליו ועיין בב"ח שם ובחלקת מחוקק.
וכשאני לעצמי הייתי סבור לומר שט"ס נפל בדפוס וכונת הרב לא היתה אלא להקשות מדברי הטור שבסי' ק"ז בחו"מ ס"ח שכתב וז"ל ואם מכרו מטלטלין אין חייבים לשלם וכו' ואע"פ שתקנו הגאונים לגבות ממטלטלין דיתמי היינו דווקא בעוד שהם בידם אבל אם מכרו נוקמינן אדאורייתא ואין חייבין לשלם וכו' הרי להדיא דס"ל כסברת רבינו ירוחם ז"ל אמנם עדיין לא יתכן זה למ"ש והלא סברת הרא"ש היא בפ' האומר וכו' דהרא"ש לא כתב אלא דכי נתנו היתומים אין מוציאין אלא למזונות ולא לכתובה וכן יש לתמוה על הרב נתיבות משפט ז"ל דף רמ"ז שהקשה דברי הטור שבאה"ע עם דברי הרא"ש אביו וכן ממ"ש בחו"מ סי' ק"ז ולפי מ"ש אין מדברי הרא"ש קושיא כלל ועי' בש"ך בחו"מ סי' רנ"ב סק"ו שכתב שכל מעיין ישפוט בצדק דליתנהו לדברים אלו אלא הרא"ש מיירי בכתובה יעו"ש ועיין למרן החבי"ב באה"ע סי' ק' שכתב וז"ל אמר המאסף גם בזה קשה למה לא ביאר רבינו דמפני תקנת השוק אין מוציאין מיד הקונה וראיתי למהר"מ מטרני שכתב דגובה מהדמים ולפי"ז אפשר דלא כתב הטור דגובה מהם מהמטלטלים אלא מהדמים ולפי מ"ש כאן ניחא דהוה קשיא ליה דממ"ש כאן דאם מכרו מוציאין כל שכן נתנו וזה היפך מדברי הרא"ש בפ' האומר ודברי התוס' פ' נערה והריטב"א והרשב"א בפ' מי שמת והיפך מ"ש בסי' קי"ב וממ"ש בחו"מ סי' ק"ז והשתא ניחא דלא כתב הטור מכרו אלא לומר שטורפת מהדמים אבל בנתנו שאין שם דמים אינה טורפת ממטלטלין מפני תקנת השוק וכו' יעו"ש ולא זכיתי להבין דבריו דהא בפירוש כתב הטור בסי' ק"ז וז"ל אבל אם מכרו נוקמי אדאורייתא ואין חייבין לשלם ונראה פשוט דאין גובה לא מן הלוקחים ולא מן היתומים וכמבואר וא"כ איך מיתבא דעתיה ז"ל בהכי להך בסי' ק"ז וצ"ע.