אור ברסלב

מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי שלמה חכים

פרק ח · הלכה ה

הלכה ג

שכיב מרע שצוה לתת מתנה לעובר שבמעי אמו זכה העובר מפני שדעתו של אדם קרובה אצל בנו. כתב הרמב"ן ז"ל והביאו הרא"ש בפ' אלמנה לכהן גדול (יבמות דף ס"ז) וז"ל ולענין הא דמסקינן בהאי שמעתתא וא"ת משנתינו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו לא דמי לירושה אלא אין דיננו אלא בשכיב מרע ולא שיזכה מעכשיו אלא לכשיולד זוכה כעין ירושה משום תקנה הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו להורישו חששו חכמים בשכיב מרע שמא תטרף דעתו עליו ואין דין זה בבריא וכו' וכתב עליו הרא"ש ז"ל הא ליתא דחכמים לא יפו כח השכיב מרע בדיבור אלא בזה שאמרו דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו אבל דבר שאין בו קנין לבריא גם בשכיב מרע אינו קונה כדאמרינן בפ' מי שמת אמר רבא אמר ר' נחמן שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום עד שיאמר תנו בית זה וידור בו תנו דקל זה ויאכל פרותיו משום דמילתא דליתא בבריא ליתא בשכיב מרע עכ"ל.
וראיתי בס' זקן שמואל בחו"מ סי' ר"י שתירץ בעד הרמב"ן וז"ל ולי נראה דאפשר דלא אמרו כלל זה אלא לגבי אחרים שכן אמרו שכיב מרע שאמר ידור פלוני אבל גבי בנו חשו חכמים ואמרו דקנה אע"ג דליתא בבריא לפי שיש טירוף דעתו יותר ועדיין דחוק הוא ואע"ג שאין ראיה משם משום דנקט ידור פלוני דלקנות דבר שלא בא לעולם אין חילוק בין בנו לאחר מ"מ החילוק אפשר שהוא אמיתי עכ"ל. אשר בזה נראה לענ"ד לישב מה שהקשה הרב בני יעקב בדף ס"ט ע"ג שהקשה למרן מדידיה אדידיה ממ"ש בפ' מי שמת (בבא בתרא דף קמ"ח) על דאמר רב ששת יטול ויזכה ויחזיק ויקנה כולן לשון מתנה וכו' כתב הרמב"ן בחי' משם הרב אבן מיגאש ז"ל דדוקא בשכיב מרע אבל בבריא לא ואע"פ שכתב או קנו מידו דקנין דברים הוא וכו' וכתב הוא וז"ל ואינו מחוור לי שאין קנין דברים אלא באומר אתן לך או אמכור לך או שקנו מידם לחלוק אבל באומר יטול ויזכה במתנה זה משמע או במשיכה זו וכו' ואילו הוה קנין דברים בשכיב מרע נמי לא מהני ולא מידי דשכיב מרע דאמר אתן מנה לפלוני לאו כלום הוא דלאו מתנה היא וכו' אלא מילתא דליתיה בבריא ליתיה בשכיב מרע כלל והשתא לפי"ז מאי קאמר התם בפ' אלמנה לכהן גדול דהא דאמרינן דעתו של אדם קרובה אצל בנו בשכיב מרע דוקא אמרו ולא בבריא ומה יענה למ"ש הוא ז"ל כאן אלו תוכן דבריו יעו"ש ולפי מ"ש הרב זקן שמואל לק"מ דהרמב"ן ס"ל דגבי האב המזכה לבנו לא אמרו האי כלל מילתא דליתיה בבריא ליתיה בשכיב מרע ובפ' מי שמת דקאי לאחר שפיר מקשה דמילתא דליתיה בבריא ליתיה בשכיב מרע.
ומרן ב"י בסי' ר"י כתב וז"ל ואיכא לעיוני דכי אסיקנא והלכתא המזכה לעובר לא קנה אם הוא מטעם ר' יוחנן דס"ל הכי או מטעם רב נחמן דאם הוא מטעם ר"נ א"כ אית לן למימר דכשתלד קנה וזה הוא דעת הרא"ש ז"ל שכתב אמר ר' יצחק המזכה לעובר לא קנה לכשתלד קנה כדר"נ דהלכתא כוותיה בדיניה וכו' יעו"ש ואחרי המחילה רבה לי ההדיוט יותר הוה מצי להוכיח ממ"ש הרא"ש בתשובה כלל פ"ב סי' ה' שכתב וז"ל ואע"ג דקאמר ר"נ המזכה לעובר לא קנה לכשתלד קנה ופסק תלמודא כוותיה וכו' יעו"ש הרי להדיא דס"ל דהא דקאמר תלמודא והלכתא המזכה לעובר קאי לר"נ וברור. ודרך אגב ראיתי להרב פני יהושע בשיטה לגיטין דף י"ד שהקשה עליה דהרא"ש ז"ל מהא דפסק כרב נחמן דאם אמר לכשתלד קנה והיינו איפכא דרב הונא דס"ל דאפי' אם אמר לכשתלד לא קנה וא"כ קשה דלמה פסק בדין מעמד ג' דהיינו דקנה דהוי כהלכתא בלא טעמא תיפו"ל דהוי טעמא משום דנעשה כמי שאומר לו משתעבדנא לך וכל מאן דאתי מחמתך ואפי' לנולדין מהני אף לרבנן דר' מאיר דלדבר שלא בא לעולם דקנה דומה דלכשתלד וצ"ע עד כאן ולענ"ד נ"ל דהא דמהני לר"נ לכשתלד היינו דווקא במעוברת אבל באינה מעוברת לא מהני כמבואר בדברי הפוסקים ומשו"ה הוצרך הרא"ש לומר דהוי כהלכתא בלא טעמא להיכא דהקנה המלוה עתה למי שלא היה בשעת הלואה אפי' עובר דמעתה אפילו לר"נ לא קנה ואפי' אמר לכשתלד ומה שאמר אמימר אלא מעתה הקנה לנולדים ה"נ דלא קנה דאפי' לר"מ וכו' ה"מ [ל]דבר שבא לעולם אבל לדבר שלא בא לעולם לא קאמר וכו' הוא לר"ה דס"ל דהמזכה לעובר לא קנה וחמיר מדבר שלא בא לעולם וכל שכן לרבנן ומשו"ה קאמר אפי' לר"מ אבל לר"נ דס"ל דלכשתלד קנה הקנה לנולדין קנה וכמ"ש התוס' יעו"ש.
ודע דאני מסתפק בדין זה מי שבא על שניות מדברי סופרים ונתעברה והקנה לו אי אמרינן בזה דעתו של אדם קרובה אצל בנו או לא. והנה מי שבא על עריות של תורה בהא לא מספקא לי לפי מ"ש בחגיגה איזהו מעוות שלא יוכל לתקון זה הבא על כל עריות שבתורה והוליד ממנה בן וכו' דבהא כיון דמעוות קרינן לאב ודאי שאין דעתו קרובה לו אבל גבי שניות מד"ס אפשר דכי יהיב ליה מידי איכא אקרוביה דעתא וגמר ומקני לעובר זה או דילמא האי נמי דמי לאיסורא של תורה ולאו דעתו קרובה אצלו והדבר צ"ע ועיין בהראב"ד בפ"ח מהל' תרומות. וראיתי להרב ב"ח שהקשה דמאי נפק"מ אם יש לעובר זכיה בירושתו הא ודאי לדברי הכל כשנולד יש לו חלק בירושה ודוחק לומר דנפק"מ לענין שאם הוא כהן שפוסל לעבדים מלאכול בתרומה כדאיתא בפ' אלמנה לכהן גדול ומביאו בב"י ונ"ל דנפק"מ בפירות שגדלו בקרקע מקמי שנולד דאם אין לעובר זכיה אין לו בפירות כלום ולענ"ד לא זכיתי להבין דבריו שהרי התוס' שם בפ' אלמנה לכהן גדול (יבמות דף ס"ז) בד"ה אוכלין כתבו וז"ל וקצת תימה דהא מסתמא מעשה ידיהם עד שיולד הוא לעובר ולא לבני המשפחה וכו' הרי דאפי' לחכמים דר' יוסי דס"ל דאין לעובר זכיה מ"מ הפירות הם לעובר כשנולד וכ"כ בפסקי תוס' שם ואיך כתב למאן דס"ל זכיה לקטן דהפירות אין לו עד שיולד וצריך ישוב. והמבי"ט בח"ב סי' קל"ז כתב דכשם שמזכה לבנו כשהוא עובר משום דדעתו של אדם קרובה אצל (אדם) [בנו] כך מקנה לבנו דבר שלא בא לעולם.
והרב שער המלך בפכ"ב מהל' מכירה הקשה עליו ממ"ש בפ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קכ"ז) יכיר יכירנו לאחרים וכו' ולר' מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם יכיר למה לי ומשני לא צריכא לנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס פי' רשב"ם דכיון דההיא שעתא אינו יכול ליתנם לו לא מצי לאקנויי מקמי דאתו לידיה והשתא לדעת הרב המבי"ט ז"ל דס"ל דבבנו אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לכו"ע א"כ מאי האי דפריך ולר"מ אפי' לרבנן דר"מ תיקשי ליה דכיון שהוא בנו יהא נאמן לומר זה בני בכור במיגו וכו' ותירץ וז"ל ואפשר לישב ולומר דמשו"ה לא פריך לרבנן דר"מ משום דטעמיה דהמבי"ט ז"ל הוא דיליף לה מההיא דהמזכה לעובר דקאמר ר' יוחנן דאע"ג דלעובר אחר לא קנה המזכה לעובר שלו קנה משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו וא"כ כיון דלדבר שלא בא לעולם אדם מקנה לבנו ה"ה דבר שלא בא לעולם דאדם מקנה לבנו וכמבואר בדבריו א"כ נראה דדין זה במחלוקת הוא שנוי דלרב הונא דס"ל התם בפ' מי שמת המזכה לעובר לא קנה ואפי' בנו וכו' ה"נ ס"ל לר"ה דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואפי' בנו דתרויהו כי הדדי וא"כ משו"ה לא פריך בגמ' לרבנן דר"מ משום דבפלוגתא איתמר ואפשר דהמקשן ס"ל כר"ה אלו תוכן דבריו וכן תירץ מו"ה בס' שמחת יאודה יעו"ש.
ואחרי המחילה רבה לא זכיתי להבין דברי קדשו דהא דאמרינן בפ' האשה שהלך בעלה למדינת הים והביאו רשב"ם (בפי"נ) [בפ' מי שמת] בד"ה ולימא דאמר רב נחמן בר יצחק רב הונא כרב ורב כר' ינאי ור"י כר' חייא ור"ח כרבי ורבי כר' מאיר ור"מ כר' אליעזר בן יעקב וראב"י כר' עקיבא דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואיך אפשר לומר דהמקשה סבר כרב הונא דכיון דהמזכה לעובר ס"ל לר"ה דלא קנה ה"ה דסבר ר"ה דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אפי' לבנו מאחר שבש"ס אמרו דר"ה סבר אדם מקנה דשלב"ל אפי' לאחר וצ"ע.

תוכן העניינים

מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה