מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי שלמה חכים
פרק ו · הלכה יז
ודברים אלו לא נתנו ליכתב לפיכך אינן כשטר עד שיטרוף בהן. כתב הרב המגיד דרבינו מפרש לה לא נתנו ליכתב האמור בפ' הנושא אין כתיבתן עושה שטר לגבות מן המשועבדין וכו' והילכך אפי' נכתב מהן שטר אינו גובה וכן נראית דעת הרי"ף ז"ל בפ"ק דקידושין וכן דעת הרשב"א ז"ל יעו"ש ועיין להרמב"ן במלחמות בפ"ק דקידושין שהשוה דעת הרי"ף ורש"י כאחד דאפי' נכתב אין כתיבתן עושה אותו מלוה בשטר לגבות מן המשועבדין יעו"ש ועיין להרב גידו"ת שער ס"א ח"א סי' ב' מה שתמה עליו ועי' בהריטב"א בפ' הנושא מה שהביא מרש"י ז"ל עוד הקשה בס' גידו"ת שם וז"ל ותו דכי פרכינן מההיא שהיא כבעלת חוב כתב ואי לאו דנקיטא שטרא מי טרפא ממשעבדי דמה לו להכריח דאיכא שטרא דהקושיא היכי טרפא וכו' עיין להרב בצלאל בשטמ"ק שהקשה כן אף לפי הפי' שהובא בש"ס ועיין בס' נתיבות משפט דף צ"ה.
עוד הביא הריטב"א ז"ל משם הראב"ד וז"ל והראב"ד פי' נתנו ליכתב שלא מדעתם דאפי' נכתבו ליכא תוספת חיוב וכו' א"ל לא נתנו וכו' והדר אותיב רב אשי לרבינא מדתנן אין כותבין שטרי אירוסין אלא מדעת שניהם אלמא מהניא כתיבה ופרקינן דמתני' לרבינא בשטר קידושין והקשה הריטב"א עליו וז"ל ואין פירוש זה נכון וכו' ועוד דקא פריש לרבינא הוא דפרכינן ואיהו מוקי למתני' בשטר קידושין וכרב פפא והא רבינא גופיה פליג על ר"פ והיכי מוקי למתני' כבר פלוגתיה יעו"ש והקשה עליו הרב נתיבות משפט דמשמע דלדידיה ניחא אף דנימא דרבינא הוא דמקשי מאי לאו בשטרי פסיקתא ומהדר לא בשטר אירוסין ממש אכתי קשה דמאי קא מבעייא ליה אי נתנו ליכתב או לא תפשוט ליה מהך מתני' וכדהקשו בתוס' יעו"ש. ונראה לומר דהריטב"א ז"ל יתרץ להך דהקשו התוס' כמו שתירץ הרב בצלאל ז"ל והוא דאף דרבינא ס"ל בנכתבו שלא מדעתה מקודשת מודה מיהא שצריך לכתוב לשמה ומדעת לכתחילה ובהכי מצי לאוקמיה מתני' בשטרי אירוסין שהוא לכתחילה שצריך דעת שניהם יעו"ש. והרב בעל פני יהושע ז"ל בשיטתו כתב בפשיטות שכונת רבינא הוא דאי דמי האי שטרי פסיקתא לחוב ושפיר טריף ממשעבדי או דילמא דאין גובין ממשעבדי דדמי למתנה בעלמא וא"כ לא נתנו ליכתב אף מדעת שניהם דחיישינן לבי"ד טועין שיכתבו בלשון שטר ממש או שיכתבו אחריות בפירוש כמו בשאר שטרי חוב דעלמא וכו' ולדעתי כך הדעת נוטה דאחריות טעות סופר הוא דאמרינן בעלמא ה"מ דלא שדי איניש זוזי בכדי והכא לא שייך לומר כן וכו' יעו"ש ועיין להרב בצלאל שהביא משם תלמידי רבינו יונה שכתבו וז"ל והיכא דכתבו ולא כתבו אחריות נראה למורי הרב ז"ל דאע"ג דבשטרי מתנות דעלמא לא אמרינן אחריות ט"ס הוא הכא לא אמרינן הכי אלא אמרינן ט"ס הוא וגובה ממשועבדין דמאחר דהחתן מתחייב לזונה ולפרנסה אשתכח דהוי כמו מכר וכמו כן אבי הכלה וכו' יעו"ש.
ובהיותי בענין זה שאלה נזרקה באב שפסק לתת לבנו קרקע פלונית אם בן המצר יכול לסלק לבן בדמים באמור לו מאחר שהיו מתנה באחריות ה"ה במכר ואית בה דינא דבר מצרא והשבתי דבאב המוכר לבנו אין בו דינא דבר מצרא וכמ"ש הש"ך ז"ל בחו"מ סי' קע"ה ס"ק ל' וז"ל וה"ה אם מכר לבן וכו' צ"ע לדינא באחד שמכר קרקע שלו לבנו ובא בן המצר לסלקו אם יכול לסלקו דהבן יכול לומר דזה הוא יותר טוב וישר שאני מחזיק נחלת אבותי ולזה הדעת נוטה לכאורה וצ"ע עכ"ל ואני אומר דאף שהרב ז"ל הניחו בצ"ע מ"מ הדין דין אמת ורואה אני שדעת הרי"ף מסכים בהכי ממ"ש בתשובה הביאה הרב בצלאל בשטמ"ק בפ' המקבל דף ק"א ע"ב וז"ל וששאלת יעקב היו לו ג' בנים וכו' טענה זאת שטען חנוך בטלה וגרוע וזה שהעיקר הדין בן המצר הוא משום ועשית הישר והטוב ואיזהו הדרך הישרה והנכונה בעשיית הישר והטוב להשאיר קרקע ביד בעליו הזוכים בו מצד אביהם או להוציאם ממנו וכו' יעו"ש באורך שהוא כמ"ש ודוק.