מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי שלמה חכים
פרק ו · הלכה יד
מי ששלח כלים ממדינת הים וכו'. שאלה ראובן היה לו ב' בנים אחד ת"ח ואחד שלם במדות וב' בנות אחת נשואה ואחת פנויה והלך למדינת הים ושלח משם תיבה אחת מלאה ספרים ובתוכם נזמים וטבעות וכתב לשמעון שיתנם לבניו עוד שלח מטלטלי הבית וכתב שיתנם לבניו ולבנותיו ומת ראובן וחיים לכל ישראל שבק ועתה קמה האלמנה ורוצה ליקח הכל באומרה שכל מה ששלח בעלה לא היה אלא לה לבדה והם ילכו וקוששו להם מאשר ימצאו ושכל מה ששלח שיתנם לבניו הוא שיתנם לה הבנים ולא שלהם שלח זולת מה ששלח להם פעם ב' שפרט לבניו ולבנותיו ובא הבן ת"ח בנועם דבריו ההוא אמר רבותי אודיע דברי אתכם כי הספרים ששלח אבי אומדן דעת הוא כי לא שלחם אלא לי לשמי כי הם כלי ביתי ומה לה בהם כי נכריה עבודתה ולי נאה ואחריו קם הבן השלם במדות ואמר כי הטבעות ששלח בתוך הם לו ואחריהם קמה בתה באמה אף תשיב אמריה שהנזמים הם לה ולמה תיגרע מכל הבתולות מאשר כביר מצאה יד אביה לעשות לה כזאת ויותר מהמה והאלמנה העניה צעקה לאמר היאמן כי יסופר כי בעלה בגד באשת נעוריו ואותי שכחה ולא זכר ש"ר לתת לו מכל המתנות הללו ונפשם לשאו"ל הגיעו מה יהיה משפט המתנות האלו ומה יגיעו לכל אחד ויבא שכרו כפול מן השמים.
תשובה גרסינן בפ' מי שמת (בבא בתרא דף קמ"ג) ההוא דשדר פיסקי דשיראי לביתיה אמר ר' אמי הראוין לבנים לבנים הראוין לבנות לבנות ולא אמרן אלא דלית ליה כלתא אבל אית ליה כלתא לכלתיה שדר ואי בנתיה לא נסיבן לא שביק בנתיה ומשדר לכלתיה עד כאן ופרשב"ם וז"ל פיסקי דשיראי חתיכות מעיל וסתם שלח לחלק לבני ביתו לכלתיה שדר ולא לבנתיה ודוקא דאינסיבא בנתיה שאינה מוטלת [עליו] ירושלמי פ' שני דייני גזרות מי ששלח למדינת הים ואמר יתנו אלו לבניו בנותיו בכלל ואם בשעת מיתה אמר אלו לבני אין בנותיו בכלל עכ"ל ופסקו להך מימרא דרב אמי הרי"ף והרא"ש והטור והרמב"ם וכמו שאבאר והנה הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' זכיה פסק וז"ל מי ששלח כלים ממדינת הים ואמר ינתנו אלו לבני הרי אלו ינתנו לבנים ולבנות הראוין לבנים כגון ספרים וכלי מלחמה לבנים הראוין לבנות כגון כלי משי וכלי זהב יטלום הבנות היו ראוין לבנים ולבנות יטלום אותן הזכרים וכן המשלח כלים לביתו סתם והיו בהם כלים הראוין לבנות יטלו הבנות אומדן דעת הוא שלהן שלח ואם אין לו בנות או שהיו בנותיו נשואות יטלו אותן נשי בניו שהדעת נוטה שלהן שלח עכ"ל.
ולכאורה נראה דכי היכי דברישא כתב דאם היו כלים הראוין לבנים ולבנות שיטלו הבנים הכי נמי במשלח לביתו סתם דאם היו כלים הראוין לשניהם שיטלו הבנים וכמו שכן הבין מרן ב"י בבדק הבית בסי' רמ"ז ופליג על סברת הרמ"ה שהביא הטור שם וז"ל וכתב הרמ"ה ז"ל ואם יש בו דברים הראוין לבנים ולבנות יתנו לשניהם והיינו משום דלית ליה איתתא אבל אי אית ליה איתתא לאיתתיה שדר דכגופו דמיא עד כאן וכתב מרן וז"ל ומ"ש רבינו בשם הרמ"ה לא הוצרך לאשמועינן דפשוט הוא בדברי רב אמי ולא כתבו אלא כדי לכתוב וה"מ דאית ליה איתתא וכו' ובס' בדק הבית כתב ע"ז ומ"מ הרמב"ן חולק עליו כדבסמוך יעו"ש אמנם הסכמת הפוסקים ז"ל הוא דהרמב"ם לא פליג על הרמ"ה דמר אמר חדא ומר אמר חדא והוא דהרמ"ה מיירי בשולח לביתו סתם ובכלל בני ביתו נכנסין ג"כ הבנות אפי' יש לו בנים ומשו"ה כתב חולקים והיינו דהטור הביאו ברישא בדין שולח כלים לביתו סתם והרמב"ם במפרש ינתנו אלו לבני ומשום הכי בכלים הראוין לבנות דוקא הוא דיטלו הבנות ובזה הוא דהן בכלל בניו אבל בראוין ג"כ לבנים אז מפרשינן מילת בני דוקא ולא הבנות ויטלו הבנים והרב לח"מ ז"ל שדחה תירוץ זה כמדומה שלא ראה תשובת הרא"ש שהביא הטור בסמוך וכמו שהקשה הרב מחנה אפרים בהל' זכיה סי' מ"ג יעו"ש ועוד תירץ שהרמ"ה מיירי כשיש שם ב' כלים והרמב"ם מיירי בכלי אחד יעו"ש וכמדומה שדקדק כן ממה שהביא הטור להרמב"ם בלשון יחיד ולהרמ"ה בלשון רבים ואילו דבריו נמי הם בלשון רבים וכמבואר ויותר היה נראה לומר דהרמב"ם מיירי בשולח כלים הראוין לבנים לחוד וכלים הראוין לבנות וכלים הראוין לבנים ולבנות דבזה הוא דקאמר הרמב"ם שיטלום אותן הבנים דהא שדר נמי לבנות וי"ל.
ודע דהא דכתב מרן ז"ל עליה דהרמ"ה פשוט הוא בדברי רב אמי וכו' הפשיטות הוא מדקאמר הראוין לבנים לבנים הראוין לבנות וכו' ולא אמר הראוין לבנים ולבנות לבנים משמע דבראוין לשניהם חולקים כהרמ"ה וכמ"ש הרב זקן שמואל יעו"ש ומה שהקשה דמה פשיטות הוא דהא הרמב"ם חולק ע"ז וכמ"ש בבדק הבית לא קשיא כלל דבב"י לא מיירי שחולקים הרמב"ם והרמ"ה ז"ל ואפשר דס"ל שיש חילוק בין שולח לביתו סתם לשולח לבניו וכהסכמת הפוסקים ומ"ש וכן המשלח לאו בכלים הראוין לשניהם מיירי מדלא פירש כן הכא וכמ"ש לדעת הטור ז"ל וכמ"ש מרן החבי"ב שם בהגהת ב"י אות א' וכתב עוד שאפשר להבין בדברי מרן בס' בדק הבית דלא פליגי הרמ"ה ז"ל והרמב"ם אלא במ"ש אבל אית ליה איתתא דבהא פליג הרמב"ם מדלא ביאר דדין זה הוא בדלית ליה איתתא יעו"ש.
ומעתה בנדון דידן ששלח בתוך התיבה נזמים וטבעות בהא ודאי דבנזמים אין לבנים חלק בהן כיון שאין ראוין אלא לבנות ואין לומר כיון דהבת נשואה לכלתיה שדר דהא איכא בת פנויה ולא שביק בנתיה ושדר לכלתיה וה"ה לבת פנויה וכן לספרים אין לבנות חלק בהם ובטבעות שהן ראוין לשניהם באנו להסכמת הפוסקים דלא פליגי הרמ"ה והרמב"ם ויטלו הבנים וכדלקמן. איברא דהא דאיכא אשה איכא לעיוני בה טובא ולומר דלאשתו שדר וכדעת הרמ"ה ז"ל והנמוק"י ז"ל שכתב דכל זה הוא בדלית ליה איתתא וכתב הריב"ש בתשובה סי' קכ"ט וז"ל ובעובדא דפ' מי שמת וכו' ההיא כבר פי' רשב"ם ז"ל כששלחם שיתנום לאנשי ביתו ולא הו"ל אשה ובחו"מ הביא דעת הרמ"ה בלי חולק וכו' ונראה שאין זה אלא כשמפרש לשם מתנה הא לאו הכי לביתיה שדר שיעמדו בעדו עכ"ל ועיין במרן החבי"ב ז"ל וא"כ בנדון דידן דאית ליה איתתא בין הנזמים בין הטבעות הרי הם לאשתו לדעתם ז"ל ויותר מזה כתב הרב ב"ח וז"ל ומ"ש הרמ"ה וה"מ דלית ליה איתתא וכו' אדין חלוקא דרב אמי קאי ואמר הא דאמרינן דבשולח סתם איכא דין חלוקא ה"מ נמי שאין לו אשה וכו' אבל אם יש לו אשה ושלח החפצים בסתם אין דעתו כלל לשום חלוקא הילכך בכל ענין ינתן לאשתו ולא ינתן לא לבנים ולא לבנות וכו' אלא הכל ינתן לאשתו דכל מה שיש לאדם שולח ליד אשתו דכשהוא ביד אשתו כאילו הוא בידו ער כאן ואם כן גם בספרים זוכה האשה אף כי אינה ראויה אלא לבנים אבל כתוב בדרישה דדוקא הראוין לנקבות וכ"כ הרב מל"מ ושלא ידע מנא ליה להב"ח הא יעו"ש ומ"מ נקוט מיהא דבנזמים וטבעות זוכה לדברי הכל.
ונראה דבנדון דידן אפי' לסברת הב"ח ז"ל אין לאשה כלום והוא דעד כאן לא קאמר הרמ"ה דכי אית ליה איתתא לדידה שדר היינו דוקא היכא דשדר סתם לאנשי ביתו ובכלל אנשי ביתו נכנסת אשתו ברם בשולח לבניו אין בכלל בניו אשתו וכמ"ש הב"ח גופיה שם וז"ל ונראה ודאי דבמפרש אפי' אית ליה אשה נמי איכא דין חלוקא דליכא למימר לדידה שדר אלא בשולח סתם אבל במפרש ינתנו לבני הרי הוא מפרש שיתנו לבניו ואית בהו דין חלוקא וכו' יעו"ש וא"כ הכא לפי מה שבא בשאלה שכתב המשלח לשמעון שיתנום לבניו אין בכלל בניו אשתו וחולקות הבנים והבנות כל אחד הראוי להם ובדברים הראוים לשניהם חולקים הבנים לחוד.
אלא דבהא איכא לאסתפוקי דהספרים לא יטלם אלא הבן ת"ח ולא הבן האחר דכמו שאין ראוין לגבי בנות גם אין ראוין לגבי בן האחר ואל תשיבני ממ"ש הרמב"ם דברים הראוין לבנים כגון ספרים וכו' דאיכא למימר דמיירי בסידורים וכיוצא וכלי מלחמה כה"ג והרמב"ם לא בא לתת הפרש אלא דברים הראוין לבנים ולא לבנות וכן לבנות ולא לבנים אבל בהפרש בין בנים לבנים לא השמיענו ואה"נ דיש הפרש היכא דראוין לזה ולא לזה ושלח סתם לבניו אמרינן למי שראוי שלח ולא לאחר זה הוא מאי דאיכא לאיסתפוקי בנדון דידן ומאי דלא צדד רב אמי לומר אם ראוי לזה ולא לזה היינו משום דפיסקי שיראי ראוי לבנים כולם ואם אינו ראוי לבן אחד אינו ראוי לשום אחד מהבנים וא"ת דא"כ אם יש לו בנים גדולים וקטנים ושלח ספרים כי הא דפסק הרמב"ם הנאמר בזה שלגדולים לחוד שלח ולא לקטנים נמי הא ודאי ליתא דמשמעות דבריו נראה דלכולם שלח וא"כ ה"נ בנדון דידן. אמינא דמ"מ לא דמי דהתם שאני שאף שאינו ראוי עכשיו מ"מ דרך העולם הוא בהכי לשלוח אף לקטנים (לפי) [לכי] גדלי ובס' זקן שמואל נסתפק ביש לו בני בנים ושלח ממדינת הים דבר הראוי להם כגון לבוש קטן מצבוע אדום או ירוק שהדעת נוטה שלהם שלח אי אמרינן שיתנו אותם להם או לא ולא הכריח יעו"ש ולענ"ד כיון דמכח אומדנא הוא דאמרינן הראוין לבנים לבנים וכו' ה"נ שיש הפרש בבנים גופייהו כנ"ד ושוב באו לידי תשובות מהראנ"ח ז"ל ח"ב סי' ל"ה שכתב דבבן ת"ח שרוצה לזכות במעות משום היותו ת"ח שלא נראה לו דבריו שאין אומדנא אלא ידים שאינם מוכיחות יעו"ש ולא נמצא השאלה ללמוד משם לנדון דידן ומה שנראה (לו) [לי] הוא דמשום היותם מעות הוי ידים שאינן מוכיחות אבל בנדון דידן משמע דהוי ידים מוכיחות ושפיר זכי בספרים.
ובהיותי בענין זה ראיתי למרן ז"ל בתשובה בדיני כתובה סימן א' שנשאל בכתובה שכתוב שאם יגרש אותה תקח כתובתה משלם ואם תתאלמן ולא יהיו לה בנים ממנו תקח ר' פרחים לבד ונתאלמנה אח"כ והיה לה בת מהו אם בת בכלל בנים או לא וכו' והשיב ועל הטענה הב' וכו' ואין לומר היינו דוקא כשהיה לה בן זכר אבל בת לא מקרי בנים וכו' ואיכא למימר דהתם שאני שהיו בן ובת ובת במקום בן לא הויא בכלל בנים אבל אי לא הו"ל אלא ברתא אי הוה אמר לבני היתה זוכה הבת במתנה תדע דבת בכלל בנים דבפ' השולח תנן המוציא את אשתו משום אילונית וכו' נשאת לאחר והיו לה בנים ממנו וכו' והתם בת נמי מוציאה מידי אילונית והרי הוא בכלל היו לה בנים וכו' וכן בפ' יש בכור תנן מי שהיו לו בנים ונשא אשה שלא ילדה והתם ודאי בת יחידה בכלל בנים והא דתנן בפ"ב דנזיר הריני נזיר כשיהיה לי בן ונולד לו בת אינו נזיר התם שאני דמן הסתם אינו נודר אלא על בן זכר ולא על הנקבה דהכל עצבים בה והמרדכי פ' המפקיד כתב דבלשון בני אדם חתניו בכלל בניו וכו' יעו"ש והמבי"ט ז"ל בח"א סי' ק"ב הביאה ג"כ.
ואחרי המחילה רבה לא זכיתי להבין דבריו דמה ראיה היא מהא דפ' השולח מנשאת לאחר והיו לה בנים וכן מההיא דפ' יש בכור דהא כל הישר הולך יורה דכונת הרב ז"ל אינו אלא אי בת בכלל ברם טומטום אינו בכלל בנים ואילו ההיא דפ' השולח ופ' יש בכור טומטום נמי הוי בכלל בנים דהא מוציאה מידי אילונית ועי' בפירוש המשניות להרמב"ם ז"ל בפ' השולח שנראה כן וכן גבי נחלות נמי מוציא מידי נחלות נמצא דהאי היו לה בנים לאו דוקא אלא הכונה ולד וא"כ מאי ראיה היא דבת בכלל היו לה בנים וצ"ע ומה שהביא מהמרדכי דחתניו בכלל בניו הכי איתא במרדכי בסי' רפ"ב שאלו לר"מ על ראובן שטען על שמעון השאלתיך ס' קדשים להעתיק ממנו החזירהו לי וכו' ואין לומר לבנו נתן לו רשות להשאיל ולא לחתניו דהא לאו מילתא היא דבלשון בני אדם חתניו בכלל דבעל כאשתו וכל הסומכין עליו בכלל דגדולה מזאת אמרו וכו' יעו"ש הרי דבת בכלל בן ובעל כאשתו וחתניו בכלל וכדברי הרב ז"ל. ומ"מ על הר"מ ז"ל קשה דבפ' מי שמת סי' תר"ג הביא המרדכי משמו וז"ל ונשאל הרבינו מאיר על עסק אדם שיש לו עדים שהתנה עם בניו הראשונים קודם שנשא אשתו הב' שכל בנים שיולדו לו ממנה ירשו חלקם בשוה עם הראשונים ולא נולד כי אם בת אחת אם זה נקרא אומד הדעת שתקח הבת בשוה והשיב זו אינה צריכה לפנים חדא דבת אינה בכלל בנים דתנן הריני נזיר לכשיהיה לי בן ילדה בת טומטום ואנדרוגינוס אינו נזיר ופריך בגמ' פשיטא ועוד וכו' יעו"ש באורך הרי דס"ל דבת אינה בכלל בנים היפך מה שפסק בפ' המפקיד דאפי' חתניו בכלל בנים בלשון בני אדם.
והנה לפום ריהטא י"ל דבפ' מי שמת דמיירי שכל הבנים שיולדו ממנה ירשו חלקם בשוה וכו' שהוא לשון ירושה בהא הוא דקאמר מהר"מ ז"ל דאין הבנות בכלל והיינו טעמא משום דאמרינן דאינו רוצה לעקור נחלה דאורייתא אבל בלשון מתנה מהני וכמ"ש הסמ"ע ומרן החבי"ב ז"ל בסי' רפ"א הגהת ב"י אות י"ב יעו"ש ומ"מ לא תעזוב נפשי לשאול דהן אמת דמה ששאלו למהר"ם אינו אלא במי שאמר ירשו הבנים מ"מ מהראיה שהביא מההיא דנזיר נראה שאינו תלוי משום שאמר בלשון ירושה או לשון מתנה דאף אם השאלה היתה למי שהתנה בלשון מתנה דינא הכי דבת אינו בכלל בן ואין בין לשון ירושה ללשון מתנה להך ראיה כלום כי אם לו ועוד שכתב אח"כ וא"ת דאם כדברנו תקשיה ליה הך מימרא דרב אמי דאמר הראוין לבנים לבנים הראוין לבנות לבנות ואע"ג דזה לא אמר אלא לבני וי"ל דהא לאו מילתא היא דהתם שיש לו בנים ובנות ואמר לבני אמרינן דודאי לבנות נמי שדר והוי בכלל בניו אבל במתנה ע"מ אינו בכלל בנים ומפרשינן מילת בנים כפשטיה זה הוא מה שנ"ל אם כונת מהר"מ כמ"ש דלהך טעמא לא שנא בין לשון ירושה ללשון מתנה ואיך שיהיה לא נאריך כי זו אינה משלנו.
ולענין מה ששלח עוד מטלטלי הבית שיתנם לבניו ולבנותיו בהא ודאי שזכו כל אחד הראוי להם ולא עוד אלא שאפילו שלא היו דברים הראוין לבנות נוטלת דעד כאן לא אמרינן הראוין לבנים לבנים ואין לבנות חלק בהם אלא כשאמר לבני ולא הזכיר הבנות אבל היכא דהזכיר ג"כ לבנות כנדון דידן נוטלות וראיה מהא דכתב המרדכי ז"ל והביאו מור"ם ז"ל בסי' הנ"ל וז"ל הראוין לבנים לבנים מכאן פסק ר"י אדם שאמר כתבו נכסי לבני ולבנותי מהיום ולאחר מיתה אם שכיב מרע או מצוה מחמת מיתה ויש שם נחלות קרקע ותכשיטי נשים הראוין לבנים לבנים הראוין לבנות לבנות עד כאן ואע"ג דבשכיב מרע שאמר נכסי לבני אין הבנות בכלל כדאיתא בירושלמי פ' ב' דייני גזרות ופסקוה הפוסקים וכתב עליו הרב ט"ז הנ"מ דאפי' שאין שם דברים הראוין לבנות חולקות יעו"ש וא"כ בנדון דידן אין ספק דדברים הראוין לבנות נוטלות אלא דהא מספקא לי בראוין לשניהם מאי נידון ביה דאפשר דכיון שנטלו הדברים הראוין להן תו פקע מינייהו זכות שהיה להן והדר דינא למי שאמר נכסי לבני דאם היו דברים הראוין לשניהם דיטלו הבנים לכו"ע בין להרמב"ם בין להרמ"ה ז"ל או דילמא כיון דאחשבינהו לבנותיו כמו לבניו הוא לאלומי כחן אפי' לדברים הראוין לשניהם ולא גרע מאומר נכסי לבני ביתי דבדברים הראוין לשניהם חולקים ולזה הדעת נוטה ועיין להרב מחנה אפרים בסי' הנ"ל על מה שהקשה על המרדכי זה וע"ע הנראה לענ"ד כתבתי
הצעיר שלמה בכר שמואל חכים ס"ט