אור ברסלב

מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי שלמה חכים

פרק ו · הלכה יא

הלכה ט

הכותב כל נכסיו לבניו וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל וכתב רשב"ם וכו' אבל בע"ח ודאי לא אבד זכותו בשותק וכ"כ ז"ל עד כאן וכ"כ הר"ן והביאו מרן ב"י בסוף סי' ק"ו וז"ל וכ"כ הר"ן וז"ל מראין הדברים דדווקא בכתובת אשה ומקולי כתובה אבל בבע"ח אי נמי בנדוניא שהיא כבע"ח לא עד כאן (א"ה ס"ט עיין להרב בית דוד באה"ע סי' פ"ט דף ס"ב ע"ג שכתב וז"ל אמנם איכא לספוקי וכו' וכמ"ש הרב ב"י אה"ע סי' ק"ו וז"ל וכתב הרה"מ פ"ו מהל' זכיה בשם רבינו שמואל ובשם המפרשים ומדבריהם ז"ל נלמוד דאין דברים הללו אמורים אלא בעיקר כתובה ואפשר דאף תוספת דינו כן אבל נדוניא ודאי לא וכ"כ הר"ן ז"ל מראים הדברים דדוקא כתובה וכו' עכ"ל הרב ב"י ולא מצאתי בסגנון זה לא בהרה"מ ולא בהר"ן עכ"ל ואחרי נשיקת ידי ורגלי קדשו כונת מרן מבוארת כמ"ש וכתב הרה"מ ז"ל דקאי על מ"ש קודם לכן כתב בעל התרומות בשער נ"ט שאין דבריו אלו אמורי' וכו' אבל בע"ח לא ע"ז כתב שכן כתב הרה"מ פ"ו מהל' זכיה הי"א בשם רשב"ם ושאר מפרשים ואח"כ כתב מדנפשיה ומדבריהם ז"ל נלמד וכו' והביא שכן כתב הר"ן בחי' וכן הבין מהרימ"ט בפשיטות כמ"ש בשם הר"ן היינו בחי' הנ"ל כן השיב כמהר"ר דש"ן נר"ו) והרב בצלאל בשטמ"ק בפ' יש נוחלין הביא משם הר"ן וז"ל וכ"כ הר"ן נראה מדבריו דהאי קבלה לאו קבלה גמורה היא לומר שהיא מוחלת זכותה מאותם הנכסים דאי הכי מחילה אלא הך קבלה היינו שנתרצית בחילוק אותם הנכסים והך קבלה דוקא בכתובה מהנייא אבל בבע"ח מצי למימר לפיכך נתרציתי לפי שהשני נוח לי וכו' יעו"ש.
אשר בזה נראה לומר שזה הוא דעת הרב בעל התרומות בשער נ"ט ח"א שכתב וז"ל אבל בבע"ח בכה"ג לא מחל שעבודו אפי' בכתיבה וקבלה ותמה עליו הגידולי תרומה וז"ל ודברי רבינו מתמיהים במ"ש דבבע"ח לא מחיל שעבודו אפי' בכתיבה וקבלה דנראה דאפי' קבל הבע"ח בפירוש שמוחל השעבוד ע"י קרקע לאו כלום הוא וכו' יעו"ש ולפי מ"ש משם הר"ן דהך קבלה לאו קבלה גמורה היא אלא שניתרצית ומשו"ה בע"ח בכה"ג לא מחיל וכו' ואפשר לומר שזה הוא דעת הרב בעה"ת והנה מהרימ"ט בח"א סי' קי"ט כתב להחכם שכנגדו וז"ל ומיהו מה שהביא מדברי הר"ן שכתב אבל בבע"ח ואי נמי בנדוניא שהיא כבע"ח לא אף שפשטן נראין מ"מ לא ידענא מה אידון בהו ואפשר דה"ק אבל בנדוניא לא שהיא כחוב אלא בנדוניא שהיא כבע"ח כאותו נדון של הרא"ש שהיו כותבין הנדוניא בשטר לעצמו והיא נגבית מחיים וכמלוה זקופה ומה שאני מפקפק בדבריו הוא לפי שמצאתי לו ז"ל דלא פסיקא ליה מילתא דבסוף פ' הנושא כתב בלשון הזה ואפשר דדוקא בתוספת אבל נדוניא כחוב משמע דהרב ז"ל אין ולאו ורפיא בידיה יעו"ש ואני בעוניי לא ידעתי מה לו להרב ז"ל להביא ראיה דבפ' הנושא בספק אמרה ולמה לא הביא מריש פ' אע"פ שכתב וז"ל ולפיכך אפשר דלשבח קרקעות ולשביעית ולגבות מן הקרקע ומן הזבורית נדוניא הרי הוא כחוב הרי דאין ולאו ורפיא בידיה ובודאי דגם למ"ש שם בגמ' ולכותב כל נכסיו לבניו דינא הכי ואף שלא הזכירו הר"ן דאי לא תימא הכי אלא דמדמה ליה הר"ן ז"ל הך דכותב כל נכסיו למורדת ולמוכרת ומוחלת כל שכן דאבדה ג"כ הנדוניא דהא התם לכו"ע נדוניא כעיקר כתובה וא"כ הוי היפך הרב שכנגדו לגמרי.
01עוד כתב הרב ז"ל וז"ל אלא הא מילתא תליא באשילי רברבי אי בכל מקום שאמרו חכמים כתובה סתם אם הנדוניא בכלל או לא שדעת הרמב"ם בפט"ז מהל' אישות וכו' והרב המגיד ז"ל הרחיב לבאר דבר זה וכו' וכתב שהרמב"ן חלק בזה וכו' ואף רש"י ז"ל ס"ל שנכסי צאן ברזל בכלל כתובה הם ממ"ש בפ' הכותב דאמרינן האי מאן דאיכא עליה כתובת אשה ובע"ח ואית ליה ארעא ואית ליה זוזי לבע"ח מסלקינן ליה בזוזי לאשה מסלקינן לה בארעא האי כדיניה והאי כדיניה ופירש"י זו סמכה על הקרקע והיא לא נתנה כלום ואי בשביל נכסי צאן ברזל הנשומים בכתובה הרי גבה בהם מיד וזו צרפתן עם הכתובה על שעבוד על (לקרקע) [הקרקע] וכן הביא הטור בסי' ק"ב שמדברי רש"י משמע שדין נכסי צאן ברזל כדין כתובה ואנא חכים ולא בחכמה לא זכיתי להבין דברי הרב ז"ל דאי מדברי רש"י הללו איכא למישמע דקאי בשיטת הרמב"ן ז"ל דבכל דוכתא שהזכירו חכמים כתובה הנדוניא בכלל א"כ מן הבאר ההיא ממנו ניקח להר"ן ז"ל כן דהא (בדברי) [כדברי] רש"י כתב ג"כ הר"ן ז"ל שם במקומם ובצביונם שם בפי' ההלכות וקשה עליה דמר תרתי חדא דלמה לא הוכיח מדברי הר"ן הלזו בפשוט שמה שהביא מרן משם הר"ן לא מיירי אלא בשטר נדוניא שכתב בפני עצמו ועוד דבריש פ' אע"פ מוכח היפך מ"ש בהכותב ואף דהתם בלשון אפשר כתב וכ"כ בפ' הנושא מ"מ בריש פ' הניזקין הסכים דעתו דנדוניא כבע"ח לגבות מבנונית היפך דעת הרמב"ן ז"ל דס"ל דבכל דוכתא נדוניא היא כעיקר כתובה ושם כתב וז"ל וכתובת אשה בזבורית ויש כותבין דאף הנדוניא אינה נגבית אלא מן הזבורית דהא קי"ל דבר תורה בע"ח בזבורית אלא שלא תנעול דלת בפני לווין והכא ליכא נעילת דלת וכו' ויש דוחין זה דודאי במה שמביאה מבית האב אם תוציאנה בזבורית ממנעי ולא נסבי ולזה הדעת נוטה וכו' הרי דנטה דעתו לדעת רבינו דנדוניא היא כחוב ויותר קשה לי על הרב ז"ל דבחלק חו"מ סי' ח' הביא הך פלוגתא דרבינו והרמב"ן ז"ל ושרש"י ז"ל קאי בשיטת הרמב"ן ז"ל וכתב וז"ל וכלשון הזה כתב הר"ן וכו' ולא זכר ש"ר להני תרי לישני דהר"ן דכתיבנא.
עוד כתב הרב ז"ל לעיל מזה וז"ל ומתשובת הרא"ש איפכא איכא למידק מדבריו שכך היא נוסח השאלה מי שמחלק נכסיו לאשתו ולבניו שאבדה כתובתה אם אבדה נמי שטר נדונייתא מאחר שנדוניא יכולה לגבות מחיים תשובה נ"ל כיון דקי"ל מקולי כתובה דדוקא בכתובתה קאמר ולא בשטר שיש לה עליו משמע שלא היתה השאלה אלא בשטר הנדוניא שכתב בפני עצמו כדין חוב שגובה אותו כל זמן שתרצה בחיי בעלה וכו' משמע שהיה מקום לחלק בשטר חוב זה כיון שהוא מנדוניא שאילו היה כלול בכתובה היה דינו ככתובת וכו' יעו"ש.
ואני הדל באלפי לא ידענא מאי קאמר דהא אחד הרואה בר"פ אע"פ עלה דקאמר בגמ' תנאי כתובתה ככתובה כתב וז"ל פרש"י ז"ל תוספת שהוא נותן לה וכן מזונות וכו' הילכך אין להזכיר כאן אלא תוספת ונדונייא נמי דמקריא כתובה כדאמרינן לעיל קבורתה תחת כתובתה אין דינא ככתובה לכל מילי ואמרינן לקמן אם היא זנתה כליה מי זנו ועוברת על דת נמי יש לה נדונייא ואין לה כתובה וכו' וכ"כ בתוספותיו ועיי"ש וכ"כ בפ' הנושא דף פ"ו וז"ל ודוקא תוספת אבל נדונייא מסתבר שהוא כחוב עכ"ל הרי דנראה דאף שהנדוניא בכלל הכתובה קאמר שאין דינא ככתובה ודוק.

תוכן העניינים

מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה