מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי שלמה חכים
פרק ו · הלכה ב
וכן הכותב כל נכסיו וכו'. שאלה ראובן היה שכיב מרע ונתן כל נכסיו לבנו הקטן ופרש לו בשטר המתנה שהקנה לו כל זה בקנין מטלטלי ואגב מקרקעי ועבד הכי יען היותו זה הבן ת"ח ואין לו במה להתפרנס ואחיו אינם אתו כשמעון אחי עזריה וכ"ז כתב לו במייפה את כחו כי היכי דליהוי דבריו קיימים ומת מאותו חולי וחיים לכל ישראל שבק והנה בעת"ה בא האיש הזה לזכות בנכסים מכח שטר מתנה שבידו ואחיו ממאנין בשטר צואה זאת באומרם דבמתנה זאת לא חלו בה ידים ולא עבד הכי כי אם למנותו שר וגדול עליהם ולא שיאכל הוא לבדו והם ילכו וקוששו להם מאשר ימצאו יורנו אם יש ממש במתנה הזאת אם לאו ויבא שכרו כפול מן השמים.
תשובה עיקרא דהאי מילתא איתא בפ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קל"א) אמר ר' יהודה אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשה אלא אפוטרופא פשיטא בנו הגדול לא עשאו אלא אפוטרופוס בנו הקטן מאי איתמר רב חנילאי (א"ר יאודה) [בר אידי] אמר שמואל אפי' קטן המוטל בעריסה וכו' והנה בשמועה זאת מקהו בה רבוותא מהא דשנו חכמים בלשון המשנה בו בפ' האומר פלוני ירשני במקום שיש בת בתי תרשני במקום שיש בן לא אמר כלום וכו' ר' יוחנן בן ברוקא אומר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימים ופסקו בגמ' הלכה כר"י ב"ב יעו"ש אלמא דלא אמרינן לא עשאו [אלא] אפוטרופוס כדשמואל ונאמרו בזה כמה חלוקים ורשב"ם ז"ל תירץ וז"ל הלכה כר"י ב"ב וכו' והא דאמרינן לקמן אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופוס ואמרינן וה"ה לבנו דאם כתב לו כל נכסיו לא עשאו אלא אפוטרופוס וכו' ה"מ כותב לשון מתנה דלכבודו איכוון להקנות לו כל נכסיו אבל לשון ירושה קנה הכל כדין תורה עיי"ש באורך. וכ"כ הרא"ש והטור בסי' רמ"ו וז"ל וכן הכותב כל נכסיו לאחד מבניו לא שנא בריא ולא שנא שכיב מרע לא קנה אפי' קטן המוטל בעריסה בד"א שכתבו לו בלשון מתנה אבל אם כתב לו בלשון ירושה קנה עד כאן והא דכתב הטור בסי' רנ"ג סי"א וז"ל שכיב מרע שאמר נכסי לפלוני או שאמרו לו נכסיך למאן והשיב להם למי יהיו אלא לפלוני אם ראוי ליורשו זוכה בהם משום ירושה וכו' בד"א בבת או אח או שאר יורשים אבל אם הוא בנו לא עשאו אלא אפוטרופא וכו' כבר הקשה עליו מוהרי"ל ז"ל והביאו מרן ב"י שם וז"ל ותמהני עליו מנא ליה הא דהא איהו גופיה לא הביא [אלא] דרשב"ם דמחלק בין ירושה ומתנה בההיא דלא עשאו אלא אפוטרופוס וכו' יעו"ש.
וראיתי להרב מהריט"ץ בסי' קפ"ב שהקשה עליה דמהרי"ל ז"ל דאיך תלה תמיהתו בפי' רשב"ם דאפי' אם הוה ס"ל כדעת הרי"ף ז"ל דמחלק בין כותב לאומר אכתי הוה קשה דהא הרי"ף דמחלק בין שאר יורשים לבן היינו בכותב אבל באומר לא שאני בן לשאר יורשים והכא באומר קיימינן יעו"ש. ומפי החכם השלם הדיין המצויין יו"ט ראשון דאורייתא יש"ל בשנותינו עמו פתח לה פתחא דהכונה לומר דאם הוה ס"ל כדעת הרב אבן מגש ז"ל דמחלק בין ברר ללא ברר ניחא דכל זה הוא בבן בין הבנים אבל בשאר יורשים אפי' לא ברר קנה וכמו שאבאר בס"ד ומשו"ה מחלק הכא בין שאר יורשים לבן אבל עכשיו דמחלק בין לשון ירושה ללשון מתנה א"כ אין חילוק בין שאר יורשים לבן אלא הכל תלוי בלשון הנותן אם אמר בלשון מתנה או בלשון ירושה וה"ה נמי דאי הוה ס"ל כדעת הרי"ף וסיעתו דהוה קשה ליה הכי כיון דבאומר מיירי אלו תוכן דבריו נר"ו.
ולענ"ד נראה לומר נמי כעין זה והוא דהרא"ש ז"ל מייתי משם ר"ח וז"ל ור"ח תירץ דהתם באומר והכא בכותב ועוד תירץ דהכא מיירי בכל הנכסים והתם בר' יוחנן בן ברוקא מיירי כשריבה לאחד ומעט לאחד וקשה מהא דאמרינן לקמן אמר רב הונא שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחר רואין אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה אלמא בכל הנכסים ובכותב נמי וכו' ומצינן למימר דר"ה מיירי בבת בין הבנות ובאח בין האחין אבל בבן בין הבנים עשאו אפוטרופוס יעו"ש נמצא דלתירוץ ב' של ר"ח דמחלק בין כל נכסיו למקצת היינו בבן אמנם בשאר יורשים לא שנא כל נכסיו ולא שנא מקצת נכסיו בכולהו קנה והיינו ההיא דר"ה ולזה תלה הקושיא בפירוש רשב"ם לאפוקי אי הוה מחלק כתירוץ ב' של ר"ח דכיון דהכא מיירי בכל הנכסים כמבואר מפשט הלשון א"כ שפיר חזי לחלק בין שאר יורשים לבן דבבן לא קנה וכדשמואל ובשאר יורשים קנה וכדרב הונא ומעתה אין חילוק בין כותב לאומר ברם כיון שהוא מחלק כרשב"ם א"כ אין חילוק בין שאר יורשים לבן זה נראה לי להליץ בעד מהרי"ל ז"ל.
עוד כתב מהרי"ל שם וז"ל ומותבינן אשמעתתא א"כ יפרש התם האי נפקותא בהא דאם ראוי ליורשו דנפק"מ דלא הוי אפוטרופוס ונראה דניחא ליה לפרושי אליבא דכו"ע וכו' ע"כ. וכתב עליו מרן החבי"ב וז"ל ולא ידענא מאי קאמר דאי משום דלהרי"ף אין חילוק בין מתנה ללשון ירושה לרשב"ם בתלמוד ליכא פלוגתא בזה וא"כ לימא בגמ' האי נפקותא מורה צדק בשם הרש"ף עד כאן ולפי קוצר עניות דעתי נראה לומר דכונת מהרי"ל ז"ל לומר דהא דקאמר הש"ס דנפק"מ לאומר נכסי לך ואחריך לפלוני וכו' הוא משום דהך דינא דירושה אין לה הפסק לא לר' יוחנן בן ברוקא לחוד איתיה אלא אף לרבנן וכגון שאין שם אלא בן אחד וכתב לו כל נכסיו ואחריו לפלוני אם הראשון הוא בנו אין לאותו פלוני כלום דירושה אין לה הפסק והא דקאמר לדברי ר"י ב"ב אינו אלא בדאית ליה בנים רבים דמצי להוציא מזה ולהנחיל לזה ונמצא דאפי' דרב הונא מיירי בדאית ליה בנים אחרים מ"מ הנפקותא דאם אמר ואחריך לפלוני אם היה הראשון ראוי ליורשו אין לב' כלום משום דירושה אין לה הפסק והוא אליבא דכו"ע למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אבל אי הוה מוקי הנפק"מ דלא עשאו אפוטרופוס לא הוה אתי אלא לר"י ב"ב וכל מה דמצי לאוקומי אליבא דכו"ע מוקי ומ"ש עוד וז"ל ואי נמי ניחא ליה לפרש דאין שם אלא חד ברא וכו' הכונה לומר דבאין שם אלא חד ליכא למימר אפוטרופוס שוייה ומשו"ה קאמר דנפק"מ לאחריך ומאי דקאמר לדברי ר"י ב"ב ר"ל דרב אחא קאמר לר"י ב"ב היכא דאית ליה בנים אחרים ועיין בס' זקן שמואל מה שתירץ עוד.
ובעיקר דברי רשב"ם דכתיבנא דמחלק בין לשון מתנה ללשון ירושה ראיתי להרבינו יונה בעליותיו והביאו הרב בצלאל בשטמ"ק לבתרא שהקשו ופירשו הגאונים וז"ל וכו' וי"ל עוד טעם אחר במשנתינו דכיון שאמר בלשון ירושה לא תלינן שעשאו אפוטרופוס וכפירוש רשב"ם וסברא מעליא היא וקשה לן מהא דאמרינן לקמן אמר רב הונא שכיב מרע שכתב כל נכסיו וכו' ולא [אמרינן לא] עשאו אלא אפוטרופוס וכו' ולפום הך מסקנא קשיא לן כיון שאמר בלשון מתנה ושטר נמי כתב ליה אמאי לא אמרינן לא עשאו אלא אפוטרופוס ונראה בעיני כיון דאמר ואחריך לפלוני לא שייך למימר לא עשאו אלא אפוטרופוס אע"פ שהראשון בנו שהרי לא כתב לו כל נכסיו כיון שנתנם אח"כ לאחר עד כאן ולי נראה לומר דאין מכל זה טענה עליה דרשב"ם דהא הוא ז"ל פירש במימרא דר"ה וז"ל שכתב כל נכסיו סתם ולא פירש לא לשון מתנה ולא לשון ירושה רואין אם אותו מקבל מתנה ראוי ליורשו כגון בן בין הבנים נוטלן כר' יוחנן וכו' יעו"ש וכ"כ עוד אין ה"נ קאמינא על הכותב כל נכסיו סתם באתי להורות דזימנין הוי ירושה וזימנין הוי מתנה עד כאן הרי דדעת רשב"ם ז"ל דר"ה בסתם מיירי ומשו"ה הוא דאמרינן אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה ונפק"מ דאם אמר ולאחריך אבל בנותן בלשון מתנה בפירוש וכתב לו שטר אי נמי אפי' בלא שטר אפשר דלא קנה אפי' אם אמר ואחריך וכדעת מאן דס"ל הכי ועיין במרדכי פ"ח והכא לא איירי כי אם בשטר שכתוב נכסי לך ולא עוד וכדאמרן.
איך שיהיה נמצא לענין דינא לדעת רשב"ם והרא"ש והטור דבכותב כל נכסיו לבנו בלשון מתנה לדעת הני רבוותא לא זכה כי אם שעשאו אפוטרופוס ולא זכה יותר מזה ויחדיו יחלקו וא"כ בנדון דידן שכתב כל נכסיו בלשון מתנה לדעת הני רבוותא לא זכה ואין לזכות מהא דכתב הרז"ה והביאו מרן בב"י סי' רמ"ו וז"ל והר"ן ז"ל כתב אהא דמסקינן דבנו וכו' כתב הרז"ה דדוקא בשצריכין אפוטרופוס כגון קטן בין הבנים או דליתנהו הכא הא גדולים ואיתנהו הכא מתנה גמורה היא והרשב"א ז"ל מסופק בדבר ע"כ. וא"כ בנדון דידן דהבנים הם גדולים ואיתנהו הכא שפיר קנה. אמינא דהא ודאי ליתא דכל הפוסקים דחו הך סברא מהלכה והרשב"א דמסופק בדבר בתשובה ח"ב סי' רס"ה דכתב דאין דברי הרז"ה מחוורין והביא ראיה לסתור דבריו יעו"ש ועיין בשטמ"ק בסוגיין שהביא כן משם הרשב"א ומרן החבי"ב כתב דאין המוחזק יכול לומר קים לי כהרז"ה יעו"ש. וכן נמי להרי"ף ולהרמב"ם נראה דמגן שוייא מתנה זאת דהא הרי"ף דמחלק בין כותב לאומר וז"ל אמר ר' יהודה אמר שמואל הכותב וכו' ומפרשי דוקא כותב אבל אמר ירשני בני שפיר דמי וירית ליה דקי"ל כר' יוחנן בן ברוקא וקשיא לן מההיא דאמרינן לקמן אמר רב הונא שכיב מרע שכתב כל נכסיו וכו' ההיא בשאר יורשים כגון בת בין הבנות וכו' עד כאן וכן הוא דעת הרמב"ם בפ"ו מהלכות זכיה יעו"ש בכ"מ.
ומהריט"ץ ז"ל בסי' הנ"ל דקדק מדברי הרי"ף וכן מדברי הרמב"ם דהא דאמרינן דבאומר זכה המקבל מתנה היינו דוקא באומר בלשון ירושה דהכי דייק לומר אבל אמר ירשני בני שפיר דמי עד כאן אבל בלשון מתנה אפי' באומר לא קנה וכן דקדק מדברי הרמב"ם שבפ"ו מהל' נחלות. ואחר המחילה רבה נראה דזה אינו דהא בפי"ב מהל' זכיה פסק וז"ל שכיב מרע שאמר נכסי לפלוני ואחריו לפלוני אם היה הראשון ראוי ליורשו כגון שהיה בן מכלל הבנים אין לשני כלום שכל לשון מתנה ליורש הרי הוא כלשון ירושה והירושה אין לה הפסק וכו' עד כאן הרי דאף באומר בלשון מתנה הדברים אמורים דקנה ולא אמרינן דעשאו אפוטרופוס וכן נראה דיש לומר לדעת הרי"ף ז"ל ולא עוד אלא שנראה לענ"ד לדקדק בהיפך מהא דכתב הרמב"ן ז"ל בחי' בסוגיין וז"ל ורשב"ם מתרץ דהא דשמואל באומר בלשון מתנה אבל בלשון ירושה יורש הוא וקנה וכו' ותירוץ זה מספיק ומה שהוצרך הרי"ף לחלק בין כותב לאומר לא משום [לשון] ירושה אלא משמע ליה משנתינו בלשון ירושה וכל שכן בלשון מתנה אפי' לרבנן בלשון מתנה דבריו קיימים עכ"ל הרי דאפי' לרבנן דס"ל דבלשון ירושה לא קנה בלשון מתנה קנה וכל שכן לדעת ר' יוחנן בן ברוקא בלשון מתנה דקנה משו"ה הוצרך הרי"ף לחלק בין כותב לאומר ובאומר לא שנא בלשון ירושה ולא שנא בלשון מתנה בכולהו קנה וצריך ישוב ועוד יש לעמוד עליו ואין הספר מצוי אצלי. ונמצא לפי"ז בנדון דידן דאף לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל לא זכה הבן במתנה זאת יען היותו כותב.
וכן אין לומר בנדון דידן דקנה מפאת שנתנו בקנין וכתב הרב יונה משם איכא מ"ד והביאו הטור והרב נמוק"י ז"ל דדוקא כתב לו שלא בקנין אבל אם כתב לו בקנין קנה כיון שייפה את כחו בקנין וכו' יעו"ש בב"י וב"ח וש"ך דהא נמי רבים לוחמים עלה וס"ל דאפי' בקנין לא קנה וכמבואר אלא דבנדון דידן איכא למימר דקנה לפי מה שבא בשאלה שההקנאה היתה בקנין אגב וכתב מרן החבי"ב אות כ"ה וז"ל בשכתוב בשטר שהקנה לו מטלטלי אגב מקרקעי ויראה אפילו מי שחולק בקנין דלא קנה בשכותב לו מטלטלי אגב מקרקעי מהני וקנתה אבל מהר"ש יונה בסי' מ"ו כתב דהחולקים בקנין חולקים ג"כ בקנין אגב וליתא דאי הא בהא תליא וכו' איך כתב הרשב"א בתשובה שהעתיק רבינו המחבר לתרי טעמי וגם מדברי רבינו המחבר כך מתבאר שאחר שהביא מחלוקת של הרי"ף והראב"ד בקנין כתב וכתב עוד הרשב"א ואם כתב מטלטלי אגב מקרקעי הוי כאילו ברר גם מדבריו בס' הקצר מוכח כן וכו' יעו"ש ועיין בהרשב"א שהביא מרן בסי' ר"נ מחודש ח' שכתב שכיב מרע שנתן קרקעותיו ואגבן כל נכסיו שלא זכה במטלטלין ושטרות וכו' ואפי' אמר במתנת המטלטלין הרי אני נותן לו מטלטלי אגב מקרקעי [אינו אלא כמיפה] (במיפה) כחו אלא א"כ יאמר והרי אני נותן לו מטלטלי ואף אגב מקרקעי שהדבר נראה שהוא נותן לו מטלטלי במתנת שכיב מרע ועוד מוסיף לו אגב קרקע וכו' יעו"ש. וא"כ על כרחך צ"ל דהכא מיירי במיפה את כחו במתנת אגב וכמבואר.
ודע דהא דאמרינן בכותב כל נכסיו לאחד דעשאו אפוטרופוס היינו דוקא שכתב לו במיפה את כחו דאי לא אפי' אפוטרופוס לא הוי משום דאין שטר לאחר מיתה וכמ"ש רבינו יונה והביאו הטור ז"ל וראיתי למרן החבי"ב ז"ל בהגהת הטור אות כ"ה שהקשה להרשב"א ז"ל מדידיה אדידיה דבתשובות המכונות להרמב"ן סימן ע"ב כתב כדברי הר' יונה דצריך יפוי כח השטר דאם לא אפי' אפוטרופוס לא הוי ואילו בתשובה שהביא מרן בסי' ר"נ מחודש ח' נראה בהיפך שכתב וז"ל דלא אמרינן אין שטר לאחר מיתה אלא לענין מתנות אבל לענין אפוטרופוס אינו כך דמה הוא נותן להם דנאמר לא גמר להקנותו אלא בשטר והלא השטר אינו אלא לראיה שממנה אותו אפוטרופוס והיא בח"ב סי' קכ"ז ויש לתמוה שסותר את עצמו מתשובה לתשובה יעו"ש. ולענ"ד נראה לחלק ולומר דלא דמי דהכא מקנה לו הנכסים להיותם ברשותו וזה הוא מתנה שנותן לו וכמו שפירש רשב"ם ז"ל בדף ק"ל שיש נותן מתנה גמורה ויש נותן מתנת אפוטרופוס וה"מ דלישתמעון מיליה ומשו"ה כתב לו הנכסים בדרך הקנאה ועל כן אמרינן שצריך ליפות את כחו דאם לא אמרינן אין שטר לאחר מיתה אבל התם מיירי בסתם אפוטרופוס שממנה לאפוטרופוס ואינו מקנה לו הנכסים להיותן ברשותו והשטר אינו אלא לראיה בעלמא ומשו"ה לא בעי יפוי כח וברור.
האמנם נראה דזכה המקבל מתנה מטעם אחר והוא שכתוב בשאלה דעבד הכי יען היותו אותו הבן ת"ח ואין לו מי שיזון וכו' דמורה בפירוש דלמתנה גמורה איכוון לתת דאי לאפוטרופוס מה יתן ומה יוסיף היותו אפוטרופוס ובמה יתפרנס וזה ודאי הוי דינו של הרא"ם שהביא הרב המגיד בפ"ו מהלכות זכיה וז"ל והרב אבן מגש נחלק עליהן ואמר לא שנא כותב ולא שנא אומר אלא ההיא דר' יוחנן בן ברוקא בשברר דבריו דלהקנאה גמורה איכוון דשמואל בדלא בירר וכו' ראיתי להחכם השלם מהרימ"ט בחלק חו"מ סי' נ"ג שכתב וז"ל יראה לי דלא חיישינן בהכי דלא משכחת תנא דמחמיר בה ב' חומרי דבבת בין הבנות ובאמירה לכו"ע זכתה כי הרב אבן מגש שנחלק על הרי"ף ואמר דלא שנא כותב ולא שנא אומר לא קנה לא נחלק בחילוק האחר של הרי"ף ז"ל דדוקא בבן ולא בשאר יורשים מטעם שכתב הרי"ף דכיון דהלכתא בלא טעמא היא אין לנו בה אלא חידושו עכ"ל וכ"כ הרב אבן מגש בפירו' והביאו הרב בצלאל בשטמ"ק בסוגיין בד"ה נמצא עכשיו הכלל העולה בידינו וכו' יעו"ש. איברא דבדברי הרב כתב הרב המגיד בפ"ט מהלכות זכיה על מ"ש הרמב"ם בד"א כשהיה היורש זה וכו' וז"ל זה פשוט וכ"כ הרב אבן מגש ז"ל וכבר נתבאר פ"ו והוא כדברי הרב ז"ל ומהתימה שלא זכר ש"ר ויושב ודורש כמשה מפי הגבורה ומ"מ לדינא מסכים עם מ"ש הרב ז"ל.
ודרך אגב ראיתי לכתוב כאן מה שהקשה הרב פני משה בח"א סי' ל"ה עליה דהרשב"א שהביא מרן בסי' רמ"ו במחודש ד' וז"ל הרב פני משה לא ידעתי להלום במ"ש וסיים בלשונו וז"ל מ"מ כל שבנו מוציא אינו כמחולק מהו כונת דברים הללו חשבתי דרכי לומר שהכונה היא דמ"מ לא לגמרי הוא אלא שהחולק יסתפק בדבר ולספק אמרה דזה מקרי כותב כל נכסיו וכו' ויש עוד צד אחר כיון דשייר קצת וכו' מ"מ כיון דהכל בשעה אחת היא כנותן לאשתו ומשייר דמי וכיון שכן הו"ל ספקא ואפשר דהאשה תקרא מוחזקת וכו' ובטעם ג' פירש שאפשר דנכסי השכיב מרע בנדון הרשב"א ז"ל היה בשכבר היו ביד האשה וצוה בצואתו שנתן לבנו כך וכך מהם והשאר לאשתו שתחזיק בהם ע"כ כשכתב דיש לבעל דין לחלוק דזה לא מקרי שיור כיון שלא שייר כלום אחר מתנת אשתו ניחא ליה כיון שמתנת בנו בנכסים ההם צריך הוא להוציא חלקו מיד האשה שהם בידה כיון שחלק שנתן לבנו אינו מחולק אלא מעורב בתוך הנכסים שנתן לאשה צריך ליטול חלק ממנה וא"כ אין לך שיור גדול מזה יעו"ש באורך ומרן החבי"ב ז"ל בהגהת ב"י אות נ' כתב דבטעם א' מטעם הוכחא אתי עלה וכו' ומשום דקשיא ליה בטעם זה דאינו הוכחא גמורה דאין טעם ברצון ועוד דאפי' בהוכחא גמורה במחלוקת היא שנויה דלהרי"ף או להיש מרבותינו שכתב הרמב"ן ז"ל לא מהני אפי' ברר אתי עלה בטעם שיור ומשום דקשיא ליה דה"מ בנותן בבת אחת אבל בזה אחר זה לא כתב דה"נ בבת אחת נתן לבן והשאר לאשתו ומ"ש כל שבנו מוציא אינו כמחולק הכונה לומר דאע"ג דיש לבעל דין לומר דשיור ליורשיו לא מקרי שיור מ"מ כל שבנו מוציא מידי זה אינו כמחולק שכתב לו שאר נכסיו כל שבנו לוקח ממנו מה שנתן לו הרי הוא כמחולק ושיור מקרי יעו"ש באורך. ומור"ם ז"ל באה"ע סי' ק"ז הביא הך דרשב"א ז"ל ועיין בחלקת מחוקק מה שהקשה עליו ובמה שהקשה שהרשב"א נתקשה בזה יעו"ש באורך ועיין בפרח מטה אהרן ח"א סימן ל"ט בכונת הרשב"א ז"ל..
ואנא לא בחכמתא דאית בי אמינא אחר בקשת מחילה מכבוד רבנותם דאין אנו צריכים לכל הני דברים שכתבו הם ז"ל דהא הך תשובת הרשב"א היא בח"ג סי' ק"כ שכתב וז"ל שאלת ראובן שצוה מחמת מיתה ונתן מקצת נכסיו לבנו והשאר כל לאשתו וכך כתוב וכו' אני נותן לאשתי מתנה גמורה שרירה כחומר כל שטרי צואות ולא שיירתי בה לפלוני בני שום שיור ולא יהיה רשאי פלוני בני לטעון ולומר שלא עשיתיה אלא אפוטרופיא לפי שבלב שלם נתתי לה וכו'. תשובה מדעתי כי כבר עמדתם על כל מה שאמרו הראשונים ולפיכך ראיתי שלא לכתוב וכו' אלא מה שאני מסכים עליו והוא שאני סבור שלא עשאוה כהלכתא בלא טעמא לחלוטין ושלא יועיל שום גילוי דעת וכיון שכן מתני' בשברר דבריו ודשמואל בשלא ברר ודרב הונא מסייעני דאמר שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחר רואים אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה דאלמא אפי' כתב כל נכסיו למי שראוי ליורשו מתנתו מתנה גמורה וסתמא קאמר אם ראוי ליורשו ולא חלק יעו"ש הרי דאחר דאתי עלה מטעם ברר שכן מסכים עליו וכמ"ש בסוף דבריו וז"ל וכל שכן כאן שנתן לבנו חנוך קצת מנכסיו ושאין לו אלא אותו הבן וכו' ועוד שכבר אמרו ה' עד שיכתבו כל נכסיהם וכו'. ואע"פ שיש לבעל דין לחלוק בזה ולומר דמה שנתן לבן הרי הוא כמחולק מנכסיו והשאר היינו כל נכסיו תחילה חוץ מאותו חלק שנתן לאחר מכאן לבנו שבשעת מתנת האשה שייר אותו כל שהוא משא"כ בנותן מקצת תחילה וכל שאר לאשה מ"מ כל שבנו מוציא מידי זה ועוד כיון דבשעת אחת וכו' ועוד מ"ש למעלה עכ"ל.
הרי דמילת אינו כמחולק דקשיא להו להני רבוותא ליכא בדברי הרשב"א וא"כ לפי האמת אין צ"ל דמיירי הרשב"א דהבעל דין יחלוק עליו בספק דמ"מ האשה היא המוחזקת או שהנכסים היו ביד האשה וכמ"ש הרב כ"מ ז"ל וגם לא בא לומר דשיור דשייר ליורש לא הוי שיור וכדברי מרן החבי"ב ולא כדברי הרב חלקת מחוקק שהביא אינו כמחוזק שלא ידעתי היכן מצא גירסא זאת וגם מ"ש שהרשב"א נתקשה בזה וכתב אף שיש לבעל דין לחלוק וכו' הרואה תשובת הרשב"א במקומה יראה דאין מכל זה טענה עליו אלא הדברים כפשטן דמה שיש לבעל דין לחלוק הוא כמבואר בדבריו ז"ל משום שהקדים לבנו ומה שנתן לאשתו אח"כ הוי כל נכסיו ומ"ש כל שבנו מוציא מידי זה נ"ל דהכונה לומר כמ"ש רב האי גאון ז"ל והביאו מרן במחודש ד' על שכיב מרע שאמר תיטול בתי נ' זהובים ובתי פלונית נ' והיו לו ג' בנות ואשה אחת וא"ל אחיו ואשתך מה תתן לה א"ל השאר שלה והשיב דבריו קיימים ולא אמרינן דעשאה אפוטרופוס כיון שחלק נכסיו שהן יורשות וכו' וא"ת שהרי יש גדולה שלא נתן לה כלום כיון שהעמיד ירושת התורה אפי' באחד מבניו הרי קמה וכו' יעו"ש וזה הוא מ"ש הרשב"א ז"ל ומ"מ כל שבנו ר"ל שמה שכתב הוא נכסיו לבנו ואינו אחר הרי העמיד ירושת התורה ומוציא מידי זה וא"צ להקדים וכו' ועוד נ"ל דכל זה שכתב הרשב"א ז"ל אינו אלא לרווחא דמילתא דהא כבר כתבתי לעיל דעיקר טעמו דהרשב"א ז"ל אינו אלא משום דברר וכמ"ש והוא העיקר וכו' ובשנות את טעמו כתב וכל שכן שנתן וכו' ועוד שכתב בסוף דבריו ועוד כמ"ש למעלה עד כאן ואיך שיהיה לא כתבתי זה אלא להעיר אוזן המעיין ושיתן את לבו לראות דברי הרשב"א במקומם ומה שיש לעמוד עוד בדברי הרב פני משה במקום אחר כתבתי.
עוד כתב מהרימ"ט וזה ומה שהוצרך הרב אבן מגש ז"ל להעמיד מילתא דר' יוחנן בן ברוקא כשברר דבריו ולא העמידה בבת בין הבנות משום דמשמע ליה דההיא דר"י ב"ב אף בבן בין הבנים איתא דאמילתא דתנא קמא קאי וכו' ולענ"ד נראה דאין אנו צריכים לסתמא ודאמילתא דת"ק קאי דהא בפירוש אמרינן התם בגמ' והתניא ר' ישמעאל בנו של ר"י ב"ב אומר לא נחלקו אבא וחכמים וכו' על מה נחלקו על בן בין הבנים ועל בת בין הבנות שאבא אמר וכו'. ומיהו אע"ג דכתיבנא לעיל דאפי' ברר לא מהני לדעת הרי"ף כיון דכל הפוסקים חולקים עליו ולא נמצא לו חבר בזה הכי נקטינן ולא מצי המוחזק לומר קים לי כוותיה כי יש מרבותינו שכתב הרמב"ן ז"ל [הוא] הרי"ף ומבואר מתשובת הרשב"א בסי' רס"ג וכ"כ מהר"ש יונה ז"ל סי' מ"ו דלא מצי המוחזק לומר קי"ל וגדולה מזו כתב מרן החבי"ב ז"ל בסי' רמ"ו דאפי' תימא דיש מרבותינו שכתוב בתשובת הרמב"ן ז"ל אינו הרי"ף אלא רב אחר אין המוחזק יכול לומר קים לי כהרי"ף ויש מרבותי דבשלמא אם דעת הרי"ף היה מבורר דס"ל דאפי' בירר בפירוש לאפוטרופוס איכוון ניחא אבל כיון דדעת הרי"ף אינו מבורר אלא שהרשב"א כתב ונראה שהרי"ף אינו נראה סובר כן אין לצרפו עם יש מרבותינו שכתב הרמב"ן כיון שאין דעתו מבורר שלא מצינו פוסק שיאמר בדעת הרי"ף בהחלט דאפי' ברר לא עשאו אלא אפוטרופוס ולא עוד אלא שאפי' הרשב"א גופיה בתשובה זאת כתב ומ"מ לא נתברר לנו דעת הרי"ף יעו"ש. וא"כ בנדון דידן שבירר דבריו דלמתנה איכוון יען שפירש דעבד הכי משום היותו הבן ת"ח ואין לו במה להתפרנס וכו' ומה גם שהקנה לו מטלטלי ואף אגב מקרקעי וכ"כ מרן החבי"ב דאפשר אפי' מאן דפליג בבירר מודו בדהקנה לו באגב ואף שכתב דזה דוחק מ"מ אפשר דבכה"ג אפי' הרי"ף מודה בזה ולכו"ע זכה המקבל מתנה הנראה לענ"ד כתבתי כה דברי הצעיר שלמה בכר שמואל חכים ס"ט