מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי שלמה חכים
פרק ו · הלכה א
לעולם אומדין דעת הנותן אם היו הדברים מראין סוף דעתו עושין ע"פ האומד וכו'. הנה התוס' בפ' הגוזל קמא (בבא קמא דף ק"י) הקשו עלה דפריך הש"ס שם מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה וכו' וז"ל וא"ת אדם שקנה מחברו שום דבר ונתקלקל יבטל המקח דאדעתא דהכי לא קנה וי"ל דהתם לאו בלוקח לחודיה תליא מלתא אלא כמו כן בדעת המוכר ומוכר אקנה ליה אדעתא דהכי אבל בקידושין בדיד(י)ה קיימא והוא אינו חושש היאך דעתה להתקדש וכן גבי מקדיש בדידיה קאי וכן נותן הגזל בדידיה קאי עד כאן וכ"כ ג"כ בפ' הנערה דף מ"ז ד"ה שלא כתבו וכו' וז"ל וא"ת כל הלוקח פרה מחבירו ונטרפה או מתה אנן סהדי שלא ע"מ כן לקחה וכו' ואומר ר"י דלא פריך התם אלא משום דהוי דומיא דקאמר וכו' ולא דמי ללוקח חפץ ואירע בו אונס דלא אמרינן אדעתא דהכי לא קנה ומבטל המקח דאינו תלוי בדעת הקונה לבדו דהא איכא נמי דעת המקנה שלא היה מקנה לו לדעתו אם לא יפרש יעו"ש באורך.
וראיתי להרב מל"מ ז"ל שכתב דהרא"ש ז"ל נראה דפליג עלייהו מדכתב בתשובה כלל ח' סי' ד' במי שנדר לנשואי בתו סך מה ונתקלקלו חובותיו שאין לו לפרוע כי אם מבית דירתו וכלי תשמישו דאדעתא דהכי לא נדר עד כאן והרי התם דאיכא דעת המשדך דאפשר שלא היה מתרצה לשדך בלתי אם יתקיים את נדרו ואף אם יוצרך למכור את בית דירתו ואת כלי תשמישו וכו' אך כד מעיינינן שפיר נראה דאין מדברי הרא"ש ז"ל ראיה שחולק על התוס' דשאני נדון הרא"ש דלא היה שום חיוב בדבר כי אם מכח שבועה וכיון שכן הן בדברים שבינו ובין קונו שייך לומר אדעתא דהכי לא נשבע והכי דייק דבריו דלא היה שם כי אם חיוב שבועה וכו' אבל היכא דאיכא חיוב כגון בלוקח מקח מחבירו יודה הרא"ש דהיכא דאיכא דעת אחרת לא אמרינן אדעתא דהכי שוב ראיתי להרב פני משה שכתב חילוק זה לישב דברי הרא"ש עכ"ל.
ואני בעוניי אמינא דאף כי הרב ז"ל לא הכריח בדעת הרא"ש ז"ל כי אם שאין להוכיח דפליג על התוס' אבל דס"ל הכי לא מ"מ ראיתי להרב בצלאל בשיטתו לכתובות הביא משם הרא"ש וז"ל שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה תימה דהכא ובכמה מקומות בתלמוד אנו אומרים הכי א"כ בלוקח פרה מחבירו ונטרפה אנן סהדי דע"מ כן לא קנה וי"ל וכו' עוד כתב הרא"ש דהא דפריך תלמודא בהגוזל יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה וכו' ולא דמי ללוקח חפץ דאין לומר אדעתא דהכי לא זבין דהא איכא כמו כן דעת המקנה שלא היה מקנה לדעתו וכו' יעו"ש הרי לך בפירוש דהרא"ש גופיה בשיטת התוס' קאי והתם בתשובה הרואה יראה שדברי הרב מל"מ ז"ל נכונים בטעמם דלא קאי אלא לדברי השואל ששאל אם עובר על שבועתו וחייב מלקות או הוי אונס וע"ז השיב וכדברי הרב ופשוט.