מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות גניבה· רבי שלמה חכים
פרק ב · הלכה יב
גנב וקטע ממנה אבר וכו'. בעיא דר' ירמיה בפ' מרובה (בבא קמא דף ע"ח) ולא איפשיטא. ורבינו ז"ל השמיט בעיא דחוץ מעוברה, כנראה דס"ל דעובר ירך אמו ובעיא דר"י אינו אלא אליבא דמ"ד עובר לאו ירך אמו וכמ"ש הרב שער המלך. ועיין בתוס' פ' הנשרפין (סנהדרין דף פ') בד"ה עובר. והר"ן בפ' אלו טרפות (חולין דף נ"ח) מהש"ס בד"ה ולענין ולד שנולד מן הטריפה כתב, וז"ל לפיכך תירץ ר"ת דודאי קי"ל דעובר לאו ירך אמו הוא כדמוכח בשמעתין וכו' וההיא דגיטין דאמרינן אם היתה עוברה זכתה לו אע"ג דעובר לאו ירך אמו נהי שאינה מקבלת גט לחברתה מקבלת גט לעוברה דכיון דשייך בה ידה כידו וכו' יעו"ש.
וראיתי להרב שער המלך שהקשה על דברי הר"ן אלו, שאם כדבריו מאי פרכינן מינה בתמורה דף כ"ה לר' יוחנן דאמר הפריש חטאת מעוברת וכו' שאם שיירו משוייר מברייתא דקתני האומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו, התם שאני כמ"ש הר"ן ז"ל, ובפ"ב דגיטין מוקמינן להאי ברייתא כרבי דאמר המשחרר חצי עבדו קנה דקסבר עובר ירך אמו ולפי דברי הר"ן ז"ל אפי' כרבנן (דר"נ) [דרבי] דס"ל המשחרר חצי עבדו לא קנה מצי מתוקמא עיי"ש שהצריך עיון. ולענ"ד נראה לישב דעת הר"ן בזה האופן דמדקאמר הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מכפר רצה מכפר בולד, ומטעם דעובר לאו ירך אמו, נראה דר' יוחנן דס"ל דמשעת הפרשה חשיב ליה כילוד וכאילו הפריש שנים לאחריות, ואי לא הו"ל ולד חטאת דלמיתה אזלא. ואמטו להכי הקשה מהך ברייתא לר"י דקתני הרי את שפחה וולד בן חורין דאם היה עוברה זכתה לו אמו, אי אמרת בשלמא עובר לאו ירך אמו מני ר' מאיר היא אלא אי אמרת עובר לאו ירך אמו, והכונה דכילוד דמי ומשו"ה רצה מכפר בולדה, אמאי זכתה לו אמו, נהי דשייך בה ידה כידו מ"מ לא חשבין ליה כילוד, כן נ"ל לומר בדעת הר"ן ודוק.