מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות גניבה· רבי שלמה חכים
פרק ב · הלכה א
וכן הגונב קדשים מבית בעליהן וכו'. דין זה הוציא רבינו מדאמרינן בכמה דוכתי וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש. והתוס' ז"ל בפ"ק דב"ק ד"ה שור רעהו כתבו דהא דממעטינן הקדש מדין גנב לאו דוקא דה"ה מדין דכל ד' אבות נזיקין ליתנהו בהקדש, והוקשה להם מהא דאמרינן בהשואל כי יאכל קדש פרט למזיק דפטור מן החומש הא קרן משלם וכו' יעו"ש. והרב מל"מ ז"ל כתב על דברי התוס' וז"ל וא"ת אמאי לא הוקשה להם מהא דתנן בגטין דף נ"ד ע"א כהנים שפגלו במקדש במזיד חייבים, ואמאי אף דנימא דהיזק שאינו (ניזק) [ניכר] שמיה הזיק הא הקדש ליתיה בתורת נזיקין, ואולי הו"א דמתני' ר' שמעון היא דאית ליה דקדשים שחייב באחריותן חשיב רעהו וכו' א"נ בקדשים קלים ואליבא דר' יוסי הגלילי דאמר קדשים קלים הוי ממון בעלים, אבל ההיא דפרט למזיק לא מצינן לאוקומה בקדשים קלים יעו"ש.
וקשיא לי טובא מהא דאמרינן בפ' התכלת (מנחות דף מ"ט ע"א) תני רבה בר בר חנה קמי דרב כבשי עצרת ששחטן לשום אילים כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, א"ל רב עלו ועלו, אמר רב חסדא מסתברא מילתיה דרב בכסבור אילים ושחטן לשם כבשים שהרי כבשים לשום כבשים נשחטו, אבל כסבור אילים ושחטן לשום אילים לא, עקירה בטעות הויא עקירה ורבה אמר עקירה בטעות לא הויא עקירה, אמר רבא ומותבינן אשמעתין הכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין הא שוגגין פטורין, ותני עלה פיגולן פיגול, היכי דמי אילימא דידע דחטאת היא וקא מחשב בה לשום שלמים האי שוגגין מזידין הוו, אלא לאו דכסבור שלמים הוא וקא מחשב בה לשום שלמים וקתני פיגולן פיגול, אלמא עקירה בטעות הויא עקירה, א"ל אביי לעולם דידע דחטאת היא וקא מחשב בה לשום שלמים ובאומר מותר ע"כ. הרי דהש"ס מוקי לה להאי מתני' בקדשי קדשים היפך מ"ש הוא ז"ל דאפשר לאוקומי בקדשים קלים וצ"ע (א"ה ס"ט עיין להרב המגיה בס' שורשי הים בפירקין).