מלאכת מחשבת חלק ב· רבי משה חפץ
ספר במדבר · פרשת במדבר
ואתכם יהיו איש איש למטה איש ראש לבית אבותיו הוא:
ביאורו של דבר הוא לפי שאין ממנין פרנס על הצבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו. ולא יתגאה בפרנסותו בראותו אבותיו וזקניו בני בלי שם ויחס. ואמרו על חכם אחד שנולד גם הוא מיחס נבזה על ריב ומצה עם איש סכל ואולם מתנשא בזכות אבות כה אמר בלכתו אני ראשית כבוד משפחתי ואתה סוף לה. על כן ספר לנו הכתוב שהקדוש ב"ה חלק כבוד זה לנשיאים אלו אשר בטרם זאת לא היתה גדולה וממשלה להם ולא לאבותם באופן שכל אחד מהם עתה הוא ראשית לגדולת ביתו. וזה מאת הי"ת שלא יעלה בלבבם רוח גאוה הואיל ואחוריהם קופה של שרצים וכל אחד מהם ראש לבית אבותיו הוא:
דבר אחר להורות שפלות ונמיכות רוחם ושהיו ענוים ויראי ה' כמו שאמרו במסכת בתרא האי מאן דיהיר אאינשי ביתיה לא מתקבל. אמנם אלו לא התהלכו בגדולות ואנשי ביתם כבר קבלום עליהם לראשים עד שכל אחד היה ראש לבית אבותיו:
אלה קריאי העדה נשיאי מטות אבותם ראשי אלפי ישראל הם:
ויקח משה ואהרן וגו':
תמה אני איך עתה קראום ראשי אלפי ישראל תחת היותם ראש בית אבות לבד כאמור בסמוך ולקמן עוד? ועוד יקשה אמרו ויקח משה האנשים האלה וגו' ולא אמר אותם הנזכרים כבר מלבד שיקראם אנשים האלה בלשון בזוי ולא נשיאים ולא אלפי ישראל? וכדי בזיון וקצף! וגם מה שכתוב איש ראש לבית אבותיו הוא ולמטה כתוב אלה הפקודים וגו' איש אחד לבית אבותיו היו ולא אמר הוא כאשר בתחילה? והנכון ברצות ה' להודיענו שזכו האנשים האלה שלמים לגדולה לשפלות רוחם וענוותם ומקדם לא זו שברחו מן השררה אלא אף לא רצו שיקרא עליהם שם.
(א) כדרך איש שפל ברך בתוך עמו ישב ולא ישמיע בחוץ קולו לאמר ראו קרא ה' בשמי ללמוד ולעשות! לכן העיד ה' עליהם איש ראש לבית אבותיו הוא ופירושו בעבור זה אני בוחר בהם שכל אחד הוא ראש לבית אבותיו ולא יותר ובמופלא ממנו אל ידרוש וזו היא סיבה שקראתים קריאי מועד וגו' כי זה שכרם אתם להיות שלומי אמוני ישראל. והראיה על זה כי כאשר צווה משה לבחור בהם הוצרך לבקשה בשמות כי היו בעת ההיא בני בלי שם בתוך בני ישראל. ולזה כוון באמרו ויקח משה את האנשים האלה כלומר אנשים בלתי ידועים אם לא אשר נקבו בשמות. ולקיים הדבר הזה הוסיף הכתוב שנית ידו אחר כל הפקודים ונשיאי ישראל שנים עשר איש איש אחד לבית אבותיו היו רוצה לומר לכך זכו להיות נשיאי ישראל הואיל ולפני כן איש אחד לבית אבותיו היו תמימים יושבי אוהלים ולא רמו עיניהם ללכת ברחובות עיר להשמיע בחוץ קולם:
ויהיו בני ראובן וגו' במספר שמות לגלגלותם. וכן כתוב בשבט שמעון ובשאר השבטים לא כתב לגלגלותם? גם בשבט שמעון הוסיף מלת פקודיו ואין ככה בשאר השבטים? פירש רש"י שכתב לגלגלותם ע"י שקלים בקע לגלגלת. וכבר ידענו טעם מחצית השקל להנצל מעין הרע. ואמנם שבט ראובן ושמעון היו מוכנים לפורענות ראובן בעדת קרח ושמעון בבעל פעור. ולזה כתבה התורה בערבות מואב בפקודי ראובן בלועי קרח להגיד שבשבילם נתמעטו. וראינו שנחסר שבט שמעון עד מאד שכלם נפלו משבטו. יאמר ששני אלה השבטים מזומנים ליום רעה בחטאם על כן צריכים אלו להשמר ביותר מעין הרע ולא יהיה נגף בפקוד אותם. ויותר שבט שמעון משבט ראובן כי מכתו רבה משבט ראובן. לפיכך הזכיר כאן לגלגלותם על שני אלו לבד. כי הוצרכו השקלים להם מכל שאר השבטים. ואף גם זאת לא די בשמעון עד שהוסיף פקודיו להודיע כי תמיד היה פוקד שבטו לידע חסרונו ולזה הנגף מתמיד בו ואין הברכה מצויה בדבר המנוי:
אשר פקד משה ואהרן ונשיאי ישראל שנים עשר איש איש אחד לבית אבותיו היו:
להודיענו שכלם בלב אחד ובעצה אחת היו ולא חלק לבם לדמיון ראשי העם תחת עבד כי ימלוך. ובא כמתרץ למה כתב אשר פקד ולא פקדו לפי שכלם כאיש אחד היו ולא בלב ולב ידברו:
והלוים למטה אבותם לא התפקדו בתוכם, וידבר וגו'. אך את מטה לוי לא תפקוד ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל:
ראוי להבין מדוע משה לא פקד הלוים עד לא צוהו ה' ומה ראה על ככה? ואיך צוה אותו אלהים אח"כ אך את מטה לוי לא תפקוד אם כבר משה לא פקדם מעצמו? ומה שאמר לא תפקוד ולא תשא בשתי לשונות ומשה לא כתב אלא לא התפקדו ועזב לשון נשא ל וגם מה שאמר מטה ללא צורך כאשר באמרו הלוים ידענו שהם מטה בני לוי לוי? אולם פירש רש"י וז"ל אך את מטה לוי לא תפקוד כדאי הוא לגיון של מלך להיות נמנה לבדו ד"א צפה הקב"ה שימותו במדבר כל הנמנין מבן עשרים שנה ומעלה אמר אל יהו אלו בכלל לפי שהם שלי שלא חטאו בעגל ע"כ. על פי שני אלה הטעמים יש להשיב כי אולי מרע"ה עלה על לבו שלא לפקוד הלוים בשביל הטעם השני הואיל ולא חטאו בעגל ולא מיראה שימותו כי לא ידע בכל אלה משה ולא נגזרה עדיין הגזרה אלא חשב שראוי להגדיל הלוים ביתר שאת על שאר העם בשביל זה ולא ימנה אותם בכלל קהל ישראל וזה להם מעלה ויתרון. על כן אמר משה והלוים למטה אבותם לא התפקדו בתוכם ר"ל שהלוים לא התפקדו עם ישראל בשביל מטה אבותם ובעבור מעלה שיש להם על שאר העם שלא חטאו בעגל. הלכך אמר לו הי"ת שאין הדבר כן אלא בעבור טעם ראשון שראוי למנותם לבדם להיותם לגיון של מלך ולא בעבור היות להם שבח ויתרון הכשר חכמה על שארית ישראל כי אין להם מעלה עליהם וכל העדה כלם קדושים ועל כן אמר אך את מטה לוי לא תפקוד כלומר אין הדבר כמו שחשבת אלא את מטה לוי לא תפקוד ירצה בשביל שהוא מטה לוי ולגיון של מלך ולא בשביל אבותיהם ובזה את ראשם לא תשא בתוך בני ישראל ולא תתן להם שררות וממשלה ולא תעשה יקר וגדולה אל הלוים בתוך שאר ישראל. כי אמנם תשא הוא לשון מעלה כדברי בעל כלי יקר, כלומר כי תפקדם לבדם לא מצד מעלת עצמם אלא להיותם לגיון של מלך יצא מזה שלא תנשאם על יתר העם בכבוד וביקר כי ממני הכל. ובעבור היותם צבאותי הכבוד בא להם. על כן לפנים חזר וכתב והלוים לא התפקדו בתוך בני ישראל כאשר צוה ה' את משה והדבר כפול ומכופל עד הנה מבלי שישמיענו שהיה כן שלא התפקדו בתוך ישראל? כי אמנם שמה הפירוש שלא פקדם משה כאשר עלתה דעתו לנטלם לנשאם על אחיהם בני ישראל בזכות עצמם אלא כאשר צוה ה' את משה רצונו להיותם לגיון של מלך. ולכן לא אמר שם למטה אבותם. והטעם לכל אלה כי התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים כדברי חז"ל. דבר אחר אך את מטה לוי לא תפקוד וגו' והלוים יחנו סביב למשכן העדות ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל הטעם לפקדם לבדם הואיל והלוים מזומנים לפורענות במשאם ובפקודתם סביב למשכן כאמרם ז"ל שהארון היה מכלה בהם לכך המה לבדם ישאו את עון המשכן ושלום על ישראל. שאם יפקדו אותם במנין בני ישראל יחשבו כלם לעם אחד וכאשר יהיה קצף בגשתם אל הקדש יענשו כל העם על כן יפקדום לבד ולהם לבדם ניתנה השמירה וכל בית ישראל נקיים:
ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה בהר סיני, ואלה שמות בני אהרן וגו':
יקשה על לא זכר תולדות משה? ועוד מה ענין תולדות אהרן ומשה בתוך בני ישראל היה להביאם בתוך בני לוי? ונוסף על זה מה שאמר ביום דבר ה' את משה בהר סיני כאלו ביום ההוא נולדו? ואין הדבר כן. ויקשה גם מה שהוסיף ואמר ואלה שמות בני אהרן לאין צורך וכאן הזכיר שמות ובפסוק ראשון תולדות? גם מה שספר שבנים לא היו לנדב ואביהוא מה בא ללמדנו אחר שלא מנה גם בני אלעזר ואיתמר במקום הזה? ויתיישב על אמרם ז"ל כל המלמד בן חבירו תורה כאלו ילדו ונקראו תולדותיו. על כן בפסוק ראשון קראם תולדות ולא בנים שהם תולדות משה בלמוד. ואמנם הוסיף הכתוב להגיד כי כל קהל עדת ישראל הפקודים היו תולדות אהרן ומשה בחכמה ומעלה עליהם כאלו ילדום על כי למדום תורה שדבר ה' עם משה בהר סיני. והביא אחריהם שמות בני אהרן ולא אמר תולדות ליתן הפרש בין תולדות שפירושם תלמידים כאשר אחרנו. ואולם מנה בני אהרן להגיד שאלו לבדם הורמו מכל בני לוי להיות כהנים אשר מלא ידם לכהן ולכך לא יפקדם בתוך בני לוי לקמן. וספר שזכו למעלה רמה על כל שאר הלוים להיותם בני אהרן אשר זכה וזיכה את הרבים בלמודו. אבל נדב ואביהוא שלא שמשו כל צרכם מתו על פני אהרן אביהם כמו (איוב א') על פניך יברכך שמתו ולא הועיל להם זכות אבות הואיל והורו הלכה בפני אביהם ורבם והיה הדבר סבה לפי שבנים לא היו להם ולא ידעו מורא אב ואם:
נשא את ראש בני קהת וגו' עד אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי וגו':
ההערות על השנויים והכפל נכוחות למבין ואין צורך לסדרם. ואמנם אחשוב אני שכל הפרשה מדברת נגד הרבנות שמקברת את בעליה ורפואתה להשפיל עצמו בנמיכות רוח. כי (ב) כל השוכן בשופע ההצלחות ביותר הוא מוכן אל הנפילה אל הפורענות. ומאן דבעי למזבן סם חיי ועשה והצליח יחשוב עצמו קטן ושפל וזה יביאנו אל המנוחה ואל הנחלה וסרה מעליו קנאת העולם וישכון לבטח. וכבר אמרנו למעלה על את ראשם לא תשא שהיא לשון רוממות ומכ"ש בזה דכתיב מתוך בני לוי משמע שנשא אותם וינטלם וינשאם מתוך בני גילם למעלה להגדיל. והיתה גדולתם על אחיהם משא הארון וכלי הקדש ולוי אחר לא היה רשאי לנגוע בם. ומ"מ כדי שלא ירום לבבם בגאוה על זה ולא ימותו נתן להם הקב"ה אליה וקוץ בה שאינם רשאים לשאת כי אם אחר שאהרן ובניו יכסו את הקדש ויכינו את אשר יביאו כדי שיכירו עליהם קצין שוטר ומושל וגנאי להם בל יוכלו יגעו בלבושיהם אל הקדש ולך לך אמרין נזירא אל תגע בו יד. זה היה טרחם ומשאם נלאו נשוא. וכך אמר הכתוב אלה משא בני קהת וגו' כלומר זה היה עמל ואון על לב בני קהת לדום ולהמתין שיערוך הכהן את משאם. ולהעמיק במחשבתנו את כל זאת הוסיף ואמר אל תכריתו וגו' רצונו אין ראוי שיכרתו הקהתים בעונש הגאוה ורום הלבב בהתנשאם על הלוים להעמיד חזון וכבוד ונכשלו ותגרום הרבנות להם מיתה אלא צריך לתקן זה בקצה אחר ובשפלות ויחיו. בזאת שאהרן ובניו יבואו ושמו אותם איש איש על עבודתו ועל משאו ובאלה ילמדו מדת הענוה לעבוד ולשרת אהרן ובניו ולא ימותו בגאותם וזדון לבם כי ישתררו על אחיהם גם השתרר כאמור: