אור ברסלב
מלאכת חושב תמורה › דף כא.

מלאכת חושב· רבי משה בצלאל לוריא

תמורה · דף כא.

דף כ:

מי אמרינן כיון דלא קריבן לא מיחייב כו'. עי' בע"ז דף י"ג ע"ב דבזה"ז לא חזי להקרבה רק מדרבנן אסור להטיל מום בקדשים וקיל ממטיל מום דבבע"מ משום דבזה"ז לא חזי לא לגופיה ולא לדמי ע"ש בפרש"י. ובח"ס חי"ד סי' ש"ו הק' מעירובין דף מ"ג ע"ב דהאומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא אסור לשתות יין כו' וא"כ ה"נ חזי כל שעתא לגופיה עכ"ד. והנ"ל דצריך ביאור האי איסור שתיית יין אם הוא ככל ספק תורה. וכן הא דגיטין דף כ"ח ה"ז גיטך שעה אחת קודם מיתתו דאסורה לאכול בתרומה מיד יש לעיין כנזכר. והנה בנוב"ק חי"ד סי' נ"ו כתב אף דלא יועיל חזקת חיים דהבעל על להבא כיון שסוף אדם למות. מ"מ חזקת היתר דהאשה שהיתה מותרת בתרומה עד עתה חזקה טובה היא. דאין לומר שהרי סוף הבעל למות ותיאסר דשמא לא ימות כל ימי חיי אשתו רק דאיתרע חז"ה שלה משעה שגירשה אף שגירשה רק שעה קודם מותו ומרמה לה למ"ש התוספות בכתובות דף כ"ג ע"א בד"ה תרווייהו ע"ש. וא"כ גם בזה דאנו בטוחים בביאת בן דוד ובנין המקדש אלא שאינו ידוע מתי. ה"ל כהא דמיתה דל"מ מה שלא בא עד עתה על להבא וה"ל ספק שמא יבוא היום. אך יש חז"ה בשתיית יין כבאכילת תרומה דאשת כהן אלא דאיתרע משקיבל עליו הנזירות. וכן לענין הטלת מום חשש דשמא יבוא בן דוד ותהא הך בהמה חזיא לגופיה ליכא חז"ה שיהא כמקודם ההקדש שהיה מותר להטיל בם מום. משום דמיד שהקדישה איתרע חז"ה. וכבר כתב בשושנת העמקים כלל י"ב בד"ה והנה ראיתי לתרץ קושיית הפ"י בגיטין דכ"ח אהא דמחייב ר"א אשם תלוי בבא על אשת חרש דספק הוא ולא מוקמי' אחזקת פנויה. והוכיח מזה דבאיתרע החזקה. מה"ת לא אזלינן בתרה. והוא כתב דאם נאמר עתים חלים עתים שוטה ה"ל חזקה העשויה להשתנות דאינו חזקה וגם כשנימא דעתא קלישתא הוי כספיקא דדינא דל"ש אוקמי אחזקה ע"ש. וא"ת זה לא שייך בהא דה"ז גיטיך שעה אחת קודם מיתתו וכן בהא דהריני נזיר ביום שבן דוד בא דאינו בגדר חזקה העשויה להשתנות וכן אינו כספיקא דדינא ושפיר י"ל דאף דאיתרע החזקה. מה"ת אזלינן בתרה ורק מדרבנן האיסור. וא"כ גם בהטלת מום בקדשים בזה"ז גם כשניחוש לשמא יבנה המקדש לא יהא רק איסור דרבנן. דמה"ת ניזל בתר חז"ה שהיה ע"ע להטיל בו מום אף דאיתרע משהקדישו. וא"כ לא שייך להקשות למה אמר רבא בע"ז שם טעם דנראה כמטיל מום תפ"ל דחזי לגופיה כשיבנה המקדש. אלא אי מהך טעמא יהא אסור מה"ת להטיל מום [עי' מלא הרועים ערך ספיקא דאורייתא אות ז' והנמשכים. דלרבא סד"א מה"ת לחומרא]. אבל אי גם מהך טעמא רק מדרבנן אסור דמה"ת יש חז"ה. אין נפ"מ מהא דנקיט טעם דנראה כמטיל מום דהוא דרבנן. כיון דגם אי הוי נקיט טעם דספק שמא יבנה המקדש לא יהא נמי אלא איסור דרבנן ומתורץ ק' הח"ס. עוד הק' הח"ס מדקיי"ל מקריבין אע"פ שאין בית [עי' רמב"ם פ"ו מהלכות בית הבחירה הט"ו] ע"ש. והנה התוס' בע"ז שם ד"ה ונשחטי' דפי' משום דבזה"ז אין חייב שוחט בחוץ מאחר שאין ראוי לבוא לפתח אהל מועד כשלמים ששחטן בחוץ קודם פתיחת דלתות ההיכל דפטור למ"ד ביומא דף ס"ג מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי ע"ש ופשוט דלענין הטלת מום קודם פתיחת דלתות ההיכל לא חשיב לא חזי להקרבה כמו לענין שחיטה בחוץ. דאין לדמות הענינים ובודאי חייב משום מטיל מום בכה"ג. ומה"ט יש לעיין במש"ש בח"ס במ"ש בס' המצות ל"ת צ' דהשוחט בחוץ בזה"ז חייב משום דמקריבים אע"פ שאין בית ובל"ת צ"ז כתב דמטיל מום בקדשים לוקה ובתנאי שיהא זה בזמן שבהמ"ק קיים וכתב הח"ס דראוי לבוא בפנים לענין שחוטי חוץ ולא לענין מטיל מום ע"ש. והרי בזמן שבהמ"ק קיים מקלינן יותר בשחוטי חוץ דשלמים קודם פתיחת דלתות ההיכל דפטור. ולא אשתמיט מי לומר כן במטיל מום בקדשים דשלמים קודם פתיחת דלתות היכל שיפטור]. ואפשר דאף אם יפרש גם הרמב"ם סוגיא דע"ז בהא דפריך ונשחטי' כמו שפי' התוס'. לא תקשי כ"כ מה שפסק בהלכות בית הבחירה ובפי"ט ממעה"ק הלכה ט"ו דמקריבין אף ע"פ שאין בית לכך חייב בשוחט בחוץ בזה"ז. דאולי לא חש לסוגיא דע"ז מפני סוגיות אחרות דמשמע ליה מינייהו לפסוק דמקריבין אף ע"פ שאין בית. עי' כ"מ פ"ו מבית הבחירה. ועי' מ"ש המג"א סי' תקס"א סק"ב מהתוס' דשבועות שרמז עליו הח"ס שם. ועי' מ"ש בהגהת הרש"ש בע"ז שם להעיר אמאי לא אמר הגמרא שם כמ"ש התוס' הכא דבע"מ חזי להקרבה קודם המום אבל הני דלא חזי לעולם להקרבה לא לקי. וה"נ בזה"ז ע"ש. ול"נ דלא שייך רק הכא דמעולם לא חזו וגם לעולם לא מ"ל שיהיו ראוים להקרבה. אבל בזה"ז אף שמעולם לא נראו להקרבה. נגד זה אית בזה מעלה דמ"ל אפשרות שיהיו ראוים להקרבה הם עצמם אם מהרה יבנה המקדש.

ורק נגד הא דהשתא גם לדמיה לא חזי זהו מסתבר להש"ס דקיל מבע"מ ודוק. שוב ראיתי קושיית הח"ס בט"א במגילה דף י' ע"א סד"ה מתיב. וכתב דהא דע"ז כמ"ד לא קידשה לע"ל אתי ע"ש:

אי קסבר כו' ל"ש בכור ל"ש מעשר בני הבאה נינהו. בתוס' הק' הא בעי מזבח ותי' בתירץ ב' דפריך בכור נמי נייתי ויבנה מזבח. וצע"ק למ"ש הרמב"ם בס' המצות סוף מנין העשין דמצות עשה דבנין בית הבחירה היא חובת הצבור ולא על כ איש ואיש ושם במצוה כ' משמע דבנין המזבח הוא בכלל מצות בנין בהמ"ק ע"ש.

וא"כ כל זמן שאין מזבח בנוי אין חובה עליו להביא הבכור. ואפ"ל דאף דאינו חיוב על היחיד מצר עצם מצוה זו. מ"מ כדי להביא הקרבן שחייב להביאו וא"א להקריבו בלי מזבח חייב גם בבנין המזבח כשהיכלות בידו. ועי' בט"א בר"ה דף ט"ז ע"ב בד"ה חייב אדם לטהר עצמו ברגל שנא' ובנבלתם לא תגעו דהוא משום כדי שיוכל לקיים חובת הרגל ראיה וחגיגה ושלמי שמחה יעו"ש. ומזה ניליף לכל כה"ג שיצטרך לעשות פעולה אף שאין בה חיוב מצד עצמה כדי שיהא יכול לקיים המצוה שחייב בה. ועי' מ"ש בספרי נהור שרגא ביבמות דף י"ז ע"ב סד"ה מחיים. ותראה דיש לחלק קצת בין חובת הרגל שהיא יותר חובת הגוף על האדם [עי' משל"מ רפ"א מקרבן פסח] מהא דהבאת הבכור דהיה יכול לפטור מזה אלו לא הי' לו פרה מבכרת או אי הוי שדי מום בהבכור קודם שיצא לאויר העולם דמותר כדאיתא בבכורות דף ל"ה ע"א. וי"ל דאין לחייבו לבנות מזבח [מה שאין חיוב זה בעצם עליו] משום כדי שיהא יכול להביאו להקרבה ול"ד להא דחייב לטהר עצמו ברגל וצ"ע ואכמ"ל בזה. והנה במגילה דף י' א"ר יצחק שמקריבין בבית חוניו בזה"ז דקסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לע"ל ומשחרבה ירושלים הותרו הבמות והק' הס"א אמאי לא פריך לר"י מר' יהושע דיהיב טעם להא דמקריבין אע"פ שאין בית לפי שק"ר קידשה לע"ל דמשמע דאי לא קידשה לע"ל אין מקריבין ולר"י הא מקריבין אפי' שלא במקום המקדש ע"ש. והנ"ל למאי דתנן בזבחים דף קנ"ג דאין כיהון ובגדי שרת בבמה. וא"כ נפ"מ טובא בין אי קידשה לע"ל. דאם בונה מזבח במקומו ה"ל כאילו בהמ"ק קיים וצריך כהן ובגדי כהונה שהוא מכלאים וא"כ הא דאמר ר' יהושע מפני שקידשה לע"ל הוא כדי ליתן עליו דין מזבח שבבהמ"ק להתירו בבגדי כהונה אבל אי לא קידשה לע"ל אלא מטעם היתר במה כדר' יצחק היה אסור ללבוש בגדי כהונה כנ"ל בזה:

ואי קסבר כו' ולא קידשה לע"ל אפי' בכור נמי תיבעי לך. הק' התוס' למ"ד לא קידשה לע"ל אין קדושה בירושלים יותר משאר ערים. וכתב בצ"ק דלפרש"י במכות די"ט וזבחים דף ס' דמוקי בבכור שקרבו דמו ואימוריו קודם החורבן ובשרו קיים כמו מעשר לק"מ עכ"ד. והנה בהגהת חק נתן פירש קושייתם דכיון דאין קדושה בירושלים יותר משאר ערים א"כ הוי כאוכל קדשים בחוץ ע"ש.

וא"כ מה יועיל לזה מה שקרב דמו ואימוריו קודם החורבן על שיהא מותר לאכול אחר החורבן אי בטלה אז קדושת ירושלים וחשיב כשאר עיר. אך נ"ל למ"ש בח"ס חי"ד סי' רל"ג דלכ"ע ודאי ירושלים ובהמ"ק מקודשים טפי מכל ערי א"י וז"ל בסי' רל"ד הנצרך לעניננו אין ליכנס כלל בפלפול אי ק"ר קידשה לע"ל ובפלפול הרמב"ם והראב"ד בקדושת המקדש בזה"ז אי חייב כרת הנכנס לתוכו כו' רק בקדושה עליונה שירושלים הוא שער השמים מימות עולם אפי' כשהיה היבוסי יושב בירושלים כו' ולא זזה ולא תזוז שכינה מכותל מערבי אפי' בחורבנה כו' ע"ש. וא"כ שפיר י"ל דגם למ"ד לא קידשה לע"ל ז"א רק לענין שלא להקריב קרבנות במקומו וכן שלא לחייב כרת הנכנס לתוכו דכל זה תלוי בקידוש ע"פ מלך ונביא עי' רמב"ם פ"ו מבית הבחירה הלכה י"א י"ב י"ג. וזה י"ל דנתבטל בחורבנו למ"ד ל"ק לע"ל. ולא קדושה העליונה. ושפיר י"ל בכבר נקרב דמו ואימוריו קודם החורבן שפיר קרינן ביה ואכלת לפני ה' אלהיך כו' כיון דגם בחורבנו לא זזה שכינה משם לפני ה' אלהיך קרינן ביה ואינו ענין להא דאין מקריבין קרבנות בזה"ז משום דזה לא תלוי במה ששכינה שם אלא בקידוש ע"פ מלך ונביא שנתקדש מאז וזה י"ל דנתבטל בחורבנו. ומ"ש הרמב"ם שם הלכה ט"ז דלכך במקדש וירושלים קידשה לע"ל ולא כקדושת שאר א"י לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינו בטלה כו' ע"ש. י"ל דגם הסובר ל"ק לע"ל מודה דקדושתם מפני השכינה ולא בטלה אלא דסובר דלא תליא הקרבת קרבנות בשכינה אלא בקדושה שע"פ מלך ונביא וזה סובר דבטל בחורבן ושפיר פריך בכור נמי תיבעי לך. ובתוס' הק' בהא דמשני לעולם קסבר ל"ק לע"ל דא"כ ל"ל טעמא דאיתקש בשר לדם תפ"ל דנפסל ביוצא דכמי שאין לו חומה דמי. ולמשנ"ת י"ל דכמו למ"ד קידשה לע"ל אוכל בלא חומה משום הקדושה הראשונה כמבואר ברמב"ם שם הלכה ט"ו. ה"נ לסברתינו שייך כן לענין אכילה אף בלא חומה ומחיצות משום הקדושה העליונה דחשיב לפני ה' ואינו נפסל ביוצא כל שנקרב דמו ואימוריו בעת שהיה מחיצות אף דלענין להקריב ולחייב כרת בהכנסה למקדש ודאי ל"מ קדושה העליונה אי ק"ר דע"פ מלך ונביא לא קידשה לע"ל. י"ל דלאכילה שאני ואינו כאוכל קדשים בחוץ דקרינן ביה לפני ה' מחמת שהשכינה לא זזה משם.

ובקושייתם ממזבח שנפגם אין אוכלין בגינו קק"ל מדאתקיש בשרו לדמו והכא אמר דהקישא דבשר לדם הוי למ"ד ל"ק לע"ל. ופי' בש"מ בהשמטות דמשמע דאם לא בטלה קדושת הבית היה מותר אף ע"פ שאין מזבח קיים וכזה כתב בהגהת חק נתן יעו"ש:

הנה למ"ש התוס' בזבחים דף ס' ע"ב בד"ה קסבר דמה בכור אינו אלא בפני הבית. למ"ד קידשה לע"ל האי בפני הבית היינו בפני מזבח ולא בית ממש ע"ש. וא"כ אינו סתירה דשפיר ניליף מהיקש דבשר לדם להא דהכא אי ל"ק לע"ל. וכן למזבח שנפגם דאין אוכלין קק"ל גם אי קידשה לע"ל דכמו דצריך מזבח להקרבה גם אי קידשה לע"ל כמ"ש התוס' הכא בתי' ב' כן צריך לאכילה אף שמחיצות א"צ כנ"ל לגירסא זו דרש"י ועי' בהגהת חק נתן בביאור ד' התוס':

תוכן העניינים

מלאכת חושב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה