מלא הרועים חלק ב· רבי יעקב צבי יולס
שונה הלכות · תיקו בש"ס
א
ספיקא דש"ס במדי דאורייתא להחמיר ובמידי דרבנן לקולא והיכא דבלישנא קמא דבש"ס, פשיטא ליה להחמיר ובלישנא בתרא מספקא ליה נראה דעת הרמב"ם פ"ז מה' עכו"ם דהוי ספיקא דרבנן ולקולא כיון דבכל מקום לישנא בתרא עיקר אך הר"ן בע"ז דף מ"ח גבי לא ישב בצילה תמה עליהם במה שפסקו דצל צילה מותר משום דבלישנא בתרא מספקא ליה כיון דללישנא קמא פשיטא לן לאיסור לא שבקינן פשיטותא דלישנא קמא משום ספיקא דלישנא בתרא ע"ש:
ב
דעת הגהות מיימוני דר"מ ושאר גאונים חולקים וס"ל דכל תיקו דאיסורא לחומרא אפילו במידי, דרבנן והביאו הב"י בטאו"ח סי' תנ"ז אכן דעת כל הפוסקים אינו כן רק כמ"ש באות הקדום וכ"כ בב"י שם ובכמה דוכתי וע' ברא"ש, פ"ק דביצה סי' כ"ד וביש"ש סי' מ"ז שם ומכאן קשה לי על הרא"ש דנראה דעתו פ"ק דביצה דס"ל תיקו דאיסורא לחומרא מדהשמיע הך בעי' דרב אשי וכמ"ש הר"ן לדעת הרי"ף שם וכמ"ש ביש"ש שם ובקרבן נתנאל שם ומההוא דפ"ק דפסחים סי' ד' שהביאו הב"י בסי' תל"ז מבואר שפוסק להקל בתיקו דאיסורא ואפשר דהתם הטעם כיון דפשטה ר"נ וס"ל דחזקתו בדוק ואף דבש"ס דחי לפשיטות דר"נ מ"מ לא שבקי' פשיטות' דר"נ מקמי ספיקא דש"ס ובפרט דספק דרבנן לקולא ועוד נ"ל דס"ל להרא"ש דוקא היכא דהש"ס קאמר בהדיא תיקו ס"ל תיקו לחומרא וכמ"ש היש"ש בפ"ק דביצה סימן מ"ז הטעם מאחר שחתמו התלמוד הא בעיא בתיקו אלמא שהניחוהו בספק איסור עד שיבא התשבי משא"כ בהך דפ"ק דפסחים דלא קאמר תיקו רק דדחי לפשיטותי' דר"נ בכה"ג מודה הרא"ש דספיקא דרבנן לקולא אכן דעת הר"מ ושאר גאונים שהביא הגה"מ הבאתי לעיל ס"ל אף דלא קאמר בהדיא תיקו רק שלא נפשטה האיבעיא פסקינן לחומרא דהא בהך דפסחים לא קאמר תיקו אך דעת הרמב"ם והטוש"ע או"ח סימן תקי"ו ס"ל דאף דקאמר תיקו מ"מ פסקינן לקולא כמ"ש שם דתלתא גברי ותלתא מיני שרי יעיי"ש נמצינו למידין דג' שיטות בדבר דעת הרמב"ם ושאר פוסקים דכל תיקו לקולא בדרבנן אף דמפורש בש"ס תיקו ודעת הרי"ף הרא"ש דהיכא דמפורש תיקו הוא לחומרא אבל כשאינו מפורש הוא לקולא ודעת הר"מ ושאר גאונים דאפילו באינו מפורש לחומרא אך קשה לי על דברי הר"י והרא"ש פ"ג דברכות סי' נ"ז על מש"כ הרי"ף בבעי' דצואה דבוקה בסנדלו דסיים הש"ס תיקו וכ' הרי"ף וכל תיקו דאיסורא לחומרא ובהזמנה לביהכ"ס למיקם בגוי' לצלויי כ' הרי"ף דהוא בעי' דלא איפשטא ולא כ' דעבדינן לחומרא וכ"כ תר"י והרא"ש הטעם דלעיל הוי אסורא דאורייתא ולכך פסק לחומרא משא"כ בהזמנה לבהכ"ס דהוי אסורא דרבנן פסק לקולא אלו דבריהם וע' בהשגות הראב"ד פ"ג מה' ק"ש דין ג' שכ' ג"כ קרוב לדרך זה וע"ש ולפמש"כ דעת הרי"ף דתיקו דאיסורא לחומרא אף בדרבנן א"כ אין חילוק בין דאורייתא לרבנן אך צריך לתרץ דברי הרי"ף דבהך דצואה דבוקה בסנדלו דסיים הש"ס תיקו אזי תיקו דאיסורא לחומרא משא"כ כאן בהזמינו לבהכ"ס דהוא בעיא דלא איפשטא ולא קאמר תיקו לכך אזלי' לקולא וזהו שדקדק הרי"ף בהך דצואה דבוקה כ' וכל תיקו דאיסורא לחומרא ובהך דהזמינו לבהכ"ס כתב דהוא בעיא דלא איפשיטא ר"ל דלא סיים בתיקו רק דלא איפשיטא כנ"ל נכון בדברי הרי"ף:
ג
במידי דאורייתא היכא דאיכא ב' לשונות פסקינן להחמיר אף אי לישנא בתרא לקולא כ"כ בתשו' הר"ן ס' ב':