אור ברסלב
מלא הרועים חלק ב שונה הלכות

מלא הרועים חלק ב· רבי יעקב צבי יולס

שונה הלכות

אות ש

ראיתי לבאר כאן כללים בהלכות שבש"ס בין מתנאים ואמוראים וגם כמה עניני סוגיית שבש"ס כיד ה' הטובה עלי:

ר"ע ור' יוסי ור"ש ור"מ ור' יהודה רבי ור' נתן

א

ר' יעקב ור' זריקא אמרו הלכה כר"ע מחבירו וכר' יוסי מחביריו וכרבי מחבירו עירובין מ"ו ב':

ב

רב אסי אמר הלכה ר"ל דהלכה ממש קאמרי ר' יעקב ורבי זריקא למיגמר מעשה ולמיעבד כר"מ היכא דיחיד פליג עליו וכרבי יוסי אפילו במקום רבים ולמ"ד הלכה דרשי' בפרקי ברבים כך הוא דעת רש"י שם ודעת התוס' שם דלמ"ד הלכה אי עביד כאידך מהדרי' עובדא דהלכה פסוקה כזה והוא עביד כאידך:

ג

ר"ח בר אבא אמר מטין ר"ל ר' יעקב ור' זריקא לאו הלכה ממש פסקו אלא מטין ההוראה אחר ר"ע ור"י ואורויי מורינין ליחיד לעשות כמותם אבל מדרש בפרקי לא דרשי' כך הוא דעת רש"י שם והתוס' פירשו למ"ד מטין אורויי מורינן כמו זה ואם בא למיעבד כאידך מחינן בידיה ומיהו אי עביד כאידך לא מהדרינן עובדא תוס' עירובין שם:

ד

ר"י בר חנינא אמר נראין ר"ל אורויי לא מורינין כר"ע ור"י ורבי אך אי עביד לא מהדרי' עובדא כך הוא דעת רש"י שם ובתוספות הקשו עליו דאפילו לא איתמר נראין לא מהדרי' עובדא כיון דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר ופירשו בתוס' נראין אורויי מורינן כר' עקיבא ור"י ורבי ואי בעי למיעבד כאידך לא מחינן בידיה:

ה

ר' חייא מספקא ליה אי הלכה כרבי מחביריו ואפי' מחביריו ב"ב קכ"ד ב' אך התוספות כתבו שם דדוקא בהך דהתם לבד מספקא ליה הלכה כרבי אפילו מחביריו אבל בעלמא פשיטא ליה דמחביריו לא:

ו

רב פשיטא לי' דהלכה כר' מחבירו ולא מחביריו ב"ב קכ"ד ב':

ז

רב נחמן ס"ל הלכה כר' מחבירו ואפילו מחביריו ב"ב שם אך התוספו' שם כתבו דוקא בהך דהתם אפי' מחבירו אבל בעלמא מודה דלא מחביריו:

ח

רבא ס"ל התם הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו אך אי עביד כרבי אפילו מחביריו לא מהדרי' עובדא ב"ב שם כפי פירוש רשב"ה בפי' מטין וכן פירשו התוספ' בעירובין מ"ו ב' יעיי"ש:

ט

רבי ורבי נתן דעת רש"י דהלכה כרבי נתן דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא ודעת התוס' דהלכה כרבי מחבירו ועיין רש"י ב"מ נון ע"ב ד"ה ומחזיר ובתוספ' שם ד"ה אמר רבא עיי"ש:

י

ר"ל ס"ל הלכה כרבי עקיבא אפילו מרבו ורבי יוחנן ס"ל ולא מרבו וזהו לחד לישנא בכתובות פ"ד ב' ולאידך לישנא כ"ע ס"ל הלכה כר"ע מחבירו ולא מרבו אלא דבהא פליגי:

יא

ר"ל סובר הלכה איתמר הלכה כר"ע ואי עביד כאידך מהדרי' עובדא שם:

יב

ורבי יוחנן ס"ל מטין איתמר מטין ההוראה אחר ע"ע ואי עביד כאידך לא מהדרי' עובדא שם:

יג

ר"י אמר שמואל ס"ל הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו כתובות כ"א א':

יד

אמר ר' יוחנן ר"מ ור"י הלכה כר"י רבי ור' יוסי הלכה כר' יוסי ואצ"ל ר"מ ור' יוסי דהלכה כר' יוסי השתא במקום ר' יהודה ליתא במקום ר"י מיבעיא עירובין מ"ו ב' ועיין לקמן באות כ"ד מש"ש:

טו

א"ר אסי ר' יוסי ור' שמעון הלכה כר' יוסי:

טז

דא"ר אבא א"ר יוחנן ר' יהודה ור"ש הלכה כר"י השתא במקום ר' יהודה ליתא במקום ר' יוסי מיבעיא עירובין שם:

יז

איבעיא להו ר"מ ור"ש מאי תיקו עירובין שם ובירושלמי רפ"ג דתרומה פשיטא להו דהלכה כר"ש נגד ר"מ ולפי מ"ש הש"ך ביו"ד סי' קמ"ה ס"ק א' דהיכא דבבבלי מספקא לן ובירושלמי פשיט' לן לא שבקינן פשיטותיה דירושלמי משום ספיקא דבבלי א"כ הי' ראוי לפסוק כר"ש נגד ר"מ בכל דוכתא ומבוא התלמוד פסק דהלכה כר"ש נגד ר"מ וראיתי בתשו' נ"ב ח' יו"ד סימן נ"ו שתמה עליו דגמרא איבעיא להו ולפמ"ש לא קשה מידי ונעלם מהגאון בעל תשובת נ"ב דברי הירושלמי אלו והנה דבר זה יהיה תלוי בפלוגתא שבין הר"מ והראב"ד בפ"ח מה' עכו"ם באבני הר שנדלדלו דהר"מ דפסק שם דמותר כפשיטותי' דירושלמי כמ"ש הש"ך סי' קמ"ה אזי הלכה כר"ש נגד ר"מ כפשיטותי' דירושלמי והראב"ד שמשיג שם וס"ל דספיקא דבבלי עדיף מפשיטותי' בירושלמי א"כ עדיין ספק אי הלכה כר"מ או כר"ש וראיתי בס' באר יעקב ביו"ד סי' קמ"ה א' שמקשה מדברי הר"מ בפ"ב מה' טומאת צרעת דפסק כר"מ לחומר משום דמספקא לן בבבלי אי הלכה כר"מ או כר"ש ונקטינן לחומרא אלמא דס"ל דלא נקטינן כפשיטותי' דירושלמי ותי' דבאמת טעם הר"מ לפסוק כר"ש נגד ר"מ כפשיטותי' דירושלמי אך במה שפסק שם כר"מ משום דס"ל כמ"ש מהרי"ק בשורש קס"ה ענף ד' דלא אתמר הך הלכתא בגמרא רק על דינים הנוהגים בזמנינו אבל לא על דינים שאין נוהגים בזמנינו ויתבאר בסמוך דירושלמי הנקבע בא"י ושם נזהרים בנגעים כמ"ש בברכות הא לן והא להו ועיין שם בתוס':

יח

רב לית ליה להני כללי דכייל ר' יוחנן דר"מ ור"י כר"י ור' יהודה ור' יוסי כר' יוסי ור"ש ור"י כר' יהודה ורב לית ליה להנך כללי עירובין מ"ז ב':

יט

ר' יוחנן ס"ל להנך כללי דר"מ ור"י ור' יוסי וכ"ש אפילו בברייתא עירובין מ"ז ב':

כ

הרב בתשובת מהרי"ק שורש קס"ה ענף ד' כתב דהנך כללי דהלכתא לא ירדו לסוף כל מחלוקת ומחלוקת לומר דבכל מחלקותן הלכה כמותן אלא על הרוב נאמר דע"פ הרוב הלכה כזה ויש ראיה לזה ממ"ש בעירובין מ"ו מ"ז דלמא היכא דאתמר אתמר ש"מ דיש מיעוט דלא כהך כללא ואין להקשות דא"כ מנ"ל דרב פליג אהנך כללי מדאצטריך למימר סיים בה נמי הלכה כר' יהודה ומאי קושיא כיון דאיכא מיעוט דאין הלכה כר"י לכך צוה לסיים הלכה כמותו אבל באמת ס"ל להך כללא ע"פ הרוב דהלכה כר"י אך ז"א דאם עפ"י הרוב ס"ל דהלכה כר"י לא הוצרך לסיים הלכה כר"י וא"ל שלא יטעה שמא הלכה זו מן המיעוט דאין הלכה כר"י דאי לא הוי הכא הלכתא כר"י הוי מפרש בהדיא דהא זהו חידוש ומדלא מפרש דאין הלכה ממילא ידעינן דהוא הלכה כמו ברוב דוכתא דהלכה כר"י ומדהוצרך רב לסיים הלכה כר"י ש"מ דס"ל דברוב דוכתא אין הלכה כר"י ודו"ק:

כא

עוד כתב מהרי"ק בתשו' שם דלא נאמר הך כללא אלא בדינים הנוהגים בזמנינו אבל לא על דינים שאין נוהגין עכשיו וכבר השיג עליו בספר לקט יוסף הנדפס אצל ס' כריתות ד' אמשטרדם ועיי"ש גם בתוי"ט פ"ג דכלים משנה ב' הביא דברי מהרי"ק ובתוספות חדשים שם השיג עליו מכמה מקומות בש"ס יעיי"ש והנה מה שהשיג מדברי רש"י מנחות נ"ב א' ד"ה הי מינייהו אחריתי יפה השיג אך מה שהשיג עוד ממנחות נ"ב ב' דפריך שם ומי אר"י הכי והאר"י הלכה כסתם משנה אף שאין נוהג בזמנינו נראה לענ"ד דאין מכאן השגה דהא חזינן שם דר"י אמר הלכה כאבא יוסי בן דוסאי אף דהוא הלכתא למשיחא וכמו שהקשו בתוס' שם א"כ ע"כ צ"ל דר"י ס"ל אף בהלכתא למשיחא פסקינן הלכתא או דס"ל דיש ג"כ איזה נפקותא האידנא באיזה צד רחוק שראה בחכמתו או דס"ל למסבר קראי דרשי' הלכה כמ"ש בפ"ק דיומא וא"כ על ר"י גופא שפיר מקשה והאר"י הלכה כסתם משנה דע"כ ר"י ס"ל דאפי' הלכתא למשיחא דרשי' הלכתא וא"כ אף הך כללא דהלכה כסתם משנה כייל אף בדברים שאין נוהגין עתה דהא עיקר טעמיה דמהרי"ק דלא נאמר על דברים שאין נוהגין עתה משום דהוי הלכתא למשיחא כמ"ש מהרי"ק שם והרי ר"י פסק הלכתא למשיחא עוד נ"ל דלא אמרו מהרי"ק רק על הנהו כללא דכיילי אמוראי ר"ה ור"י הלכה כר"י וכיוצא בהן אבל במ"ש ר"י הלכה כסתם משנה עיקר טעמיה דר"י לא מדעת עצמו רק מדסתם רבי כן ש"מ שעלה במוסכם חכמי המשנה בימי רבי לפסוק הלכה כן וכך היה הלכה רווחת בימיהם דאל"כ לא הו"ל לסתום אלא לפרש הפלוגתא א"כ בודאי אף בדברים שאין נוהגין אין לומר כיון דאין נוהגין הך הלכתא למשיחא דא"כ קשה למה סתם וא"ת דסתם אף שאין הלכה כן א"כ נימא מדחזי' דלא הקפיד רבי בסתימתו דהרי בכל סדר קדשים וטהרות סתם אף שאין הלכה כן וא"כ מנ"ל גם בשאר סדרים דהלכה כסתם דהרי חזינן דלא הקפיד אך דזה יש לדחות דבשלמא בסדר קדשים וטהרות כיון דלא נ"מ האידנא לדינא לא הקפיד אבל בשאר סדרים דנ"מ לדינא הקפיד ועיין במג"א סי' רי"ח ס"ק ג' הביא דברי הל"ח דס"ל ג"כ דהך כללא אינו בדברים שאין נוהגין עכשיו והשיג מתוס' זבחים דף ו' ונעלם ממנו כל המקומות.

כב

ר' אבא בר יעקב ורב פפי ס"ל ג"כ ר"מ ור' יוסי הלכה כר"י אבל היכא דסתם תנא הלכה כר"מ הלכתא כר"מ סנהדרין כ"ו א' ב':

כג

רב הונא נלענ"ד דלית ליה הך כללא דר"מ ור"י הלכה כר' יהודה דהוא תלמידיה דרב ורב רבו לא ס"ל הנך כללי כמ"ש אות י"ח ובזה מיושב קושיית התוס' ע"ז א' ד"ה פשיטא שהקשו למה ליה לאקשויי מחמת מחלוקת ואח"כ סתם תיפוק ליה דר"מ ור"י הלכה כר"י ולפמ"ש י"ל דהתם הקושיא על רב הונא ורב הונא תלמידיה דרב כרבו ס"ל כדאמרי' בסנהדרין ו' ב' ורב לא ס"ל להני כללי כמש"ל.

כד

הב"ח ביו"ד סי' ר"א ס"ל דלא אתמר הך הלכתא כר"י ור' יוסי נגד ר"מ רק היכא דאפליגו אליבא דנפשייהו ולא היכא דפליגי אליבא דאחריני והש"ך שם ס"ק צ"ג חולק עליו וס"ל דאפילו היכא דפליגי אליבא דאחריני הלכה כר"י ור"י נגד ר"מ:

כה

עולא לא ס"ל להך כללא דר"י ור' יוסי הלכה כר"י מ"ק י"ז ב' ועיין בתוס' שם ד"ה ושמואל:

כו

היכא דרבי יהודה חולק עם ר"מ ור"ש הלכה כוותייהו אף ע"ג דר"מ ור"י הלכה כר"י ור"ש ור"י הלכה כר"מ מ"מ היכא דשניהם יחד פליגי על ר"י טובים השנים מן האחד כך מתבאר מש"ס ביצה כ"ז א' גבי השוחט הבכור ואח"כ הראה מומו כמ"ש רש"י שם:

הלכה כר"מ בגזרותיו

א

הלכה כר"מ בגזרותיו ובתשובת שבות יעקב סי' ל"א רצה לומר דדוקא נגד רבי יוסי הלכה כר"מ בגזרותיו ולא נגד רבי יהודה ושוב חזר בו דבפרק בכל מערבין מבואר דרבי יוסי עדיף לענין הלכתא מרבי יהודה והשאיר הדבר בצ"ע ואני מצאתי הדבר מפורש ואציע לפניך הענין במנחות פ' התכלת דף מ"א אמר רחבא אמר רב יהודה טלית שנקרעה תוך ג' לא יתפור תניא נמי הכי טלית שנקרעה כו' תוך ג' רמ"א לא יתפור וחכמים אומרים יתפור כך היא גירסת הרי"ף והרא"ש וכתב בהגה"מ החדשות פ"א מה' ציצית והביאו הב"י בטוא"ח סי' ט"ו מר"מ מייתי ראיה ואף דחכמים פליגי עליה הלכה כר"מ בגזרותיו ע"כ הרי דאף נגד חכמים דר"מ דהוא רבי יהודה הלכה כר"מ בגזרותיו אך גי' הנ"י בהלכות ציצית הוא דחכמים אומרים לא יתפור וכ' דאתי' רב יהודה כחכמים דהלכתא כוותייהו עכ"ד ואם נאמר דהנ"י בכיון שינה הגירסא ממ"ש הרי"ף והרא"ש דחכמים אומרים יתפור משום דקשה ליה היכי מייתי ראיה לרב יהודה מר"מ ע"כ לומר דס"ל לנ"י דאין הלכה כר"מ בגזרותיו אך האמת יורה דרכו דנ"י לא שינה הגירסא שהרי לא הביא כלל גי' אחרת רק שכך היה הגירסא לפניו דחכמים אומרים לא יתפור ור"מ ס"ל יתפור ובכה"ג ודאי דלית הלכתא כר"מ דאינו מחמיר אדרבא מיקל ולכך הלכה כחכמים וכן מוכח בתוספות ביצה כ"ז א' ד"ה אלא וכתב שם דפסק ר"י דהלכה כר"י ואע"ג דהלכה כר"מ בגזרותיו כו' מבואר דאף נגד ר"י הלכה כר"מ בגזרותיו:

ב

הלכה כר"מ בגזרותיו ולא בקנסותיו תוספות ביצה כ"ז א' ד"ה אלא:

ג

הלכה כר"מ בגזרותיו אף נגד רבים כדמוכח בכתובות נ"ז גבי הא דאמר ר"מ אסור להשהות אשתו אפי' שעה אחת בלא כתובה וכ"כ התוס' בשבת ט' א':

ר' שמעון שזורי

א

רבין בן חנינא אמר עולא א"ר חנינא כ"מ ששנה ר"ש שזורי במשנתינו הלכה כמותו חונין ע"ה ב' ועיין בתוס' שם ד"ה אלא כי האי ס"ל דמדבריהם שם מבואר דס"ל דאף בברייתא הלכה כמותו דאל"כ מאי כ' ואהא סמכי' להדליק נר בכל השמנים הא אפי' למ"ד הלכה כר"ש שזורי דהתם לא פליג ר"ש שזורי במשנה רק בברייתא אלא ש"מ דס"ל דאף בברייתא הלכה כמותו:

ב

רבי יונתן ס"ל דאין הלכה כר"ש שזורי רק במסוכן ותרומת מעשר של דמאי אבל בשאר דברים אין הלכה כמותו חולין שם ומשמע מדברי התוס' הנ"ל באות הקדום דאף בברייתא מיעוט ר' יונתן דאין הלכה כמותו:

ג

רב אשי ס"ל דאין הלכה כר"ש שזורי רק במסוכן ותרומת מעשר כרבי יונתן דלעיל חולין שם:

רשב"ג

א

רבה בב"ח א"ר יוחנן ס"ל כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו (ב"מ ל"ת ב' ב"ק ס"ט) ועיין ברא"ש פ' שור שנגח את הפרה סימן ה' שכ' דלרב אלפס לית ליה ההוא כללא דרבי יוחנן דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו וכן דעת הרמב"ם שם בפ"ד מה' חובל ודעת התוס' ור"ח ור"ת לפסוק הלכה כרשב"ג במשנה וכן בברייתא כמבואר בדבריהם ברכות י"ז ב' ב"מ ס"ט א' ועוד דוכתי טובא ועיין ברמב"ם פ"ז מה' חובל שכתב הה"מ שם לענין מזיק שעבודו של חבירו שפסק כרשב"ג דס"ל כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו וכבר תמה שם בלח"מ דהא הרמב"ם לית ליה ההוא כללא ונ"ל דבאמת לית לן כלל זה אך עכ"פ יש לנו דברי רבי יוחנן דס"ל הכי וכ"מ שמצינו רשב"ג במשנה נדע דרבי יוחנן פסק כוותיה ואם נמצא מי שחולק עליו צריכין אנו לעיין אם הלכה כמותו נגד רבי יוחנן ולפ"ז במזיק שעבודו של חבירו דאוקי רב פלוגתייהו דחכמים ורשב"ג במזיק שעבודו דס"ל לרשב"ג מזיק שעבודו של חבירו חייב ועולא ס"ל דלכ"ע מזיק שעבודו של חבירו חייב ועיין בפ"י שם ומוקי פלוגתייהו בהיזק שאינו ניכר ולפ"ז לרבי יוחנן ועולא מזיק שעבודו חייב בודאי לר' יוחנן דאף אי מוקי כרב מ"מ הא פסק הלכה כרשב"ג ולעולא לכ"ע חייב ולרב נהי דס"ל דאין הלכה כרשב"ג מ"מ קי"ל רב ור"י הלכה כר"י ומכ"ש דר"ח קאי כוותיה אך לפמ"ש בסמוך דאליבא דר"י גופא איכא פלוגתא לא א"ש ומ"מ יש ליישב ודוק ועיין באות ו':

ב

ר' אבא בר יעקב א"ר יוחנן לית ליה ההוא כללא דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו שם בב"מ ל"ח ב' אמוראי נינהו ואליבא דר"י:

ג

רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל לית ליה ההוא כללא מדאמר בשבת ובביצה כ"ד א' הלכה כרשב"ג ש"מ דלא ס"ל דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו דבכה"ג פריך בב"מ ל"ח ודייק מיניה דר"ח בר יעקב לית ליה ההוא כללא אליבא דר"י ועיין באות ט' וכ"כ התוס' להדיא בע"ז דף י"ב ב' ועיין רשב"ם ב"ב קל"ג ב' שכ' דשמואל לית ליה ההוא כללא:

ד

רבא אמר רב נחמן לית ליה ההוא כללא דפסק בב"מ ל"ח כחכמים נגד רשב"ג וכן בסנהדרין דל"א בהגהת הרא"ש כ' דר"נ לית ליה ההוא כללא ועיין רשב"ם בב"ב קל"ג שכתב דרבא לית ליה ההוא כללא ויש הוכחה לזה מדאמר בע"ז ס"ט ב' הלכה כרשב"ג הואיל וסתם לן תנא כוותיה משמע דבל"ז אין הלכה כרש"ג אף במשנה:

ה

עולא עיין בחיבורינו חלק ראשון מזה הספר ערך היזק שאינו ניכר אות ט' שצדדנו לומר דדעת התוספות דעולא ס"ל כר' יוחנן רבי' דהלכה כרשב"ג במשנתינו אך השארנו הדבר בצ"ע שם:

ו

ר' אבוה נראה דס"ל ג"כ דר"י רבי' לאו כללא כייל דהלכה כרשב"ג במשנה דהא במגילה ט' ב' א"ר אבוה אר"י הלכה כרשב"ג משמע דבכ"מ לית הלכתא כוותיה כדדייק גמרא ב"מ ל"ח על רבי אבא בר יעקב כמ"ש באות ב' יעיי"ש:

ז

בתוספות דב"מ ס"ט א' ד"ה אלא שיטה אתמר מבואר שם דאף בברייתא הלכה כרשב"ג ומבואר שם דר"י אף דאמר במשנתינו ה"ה בברייתא ועיין מ"ש בגליון הש"ס שלי כתובות דף ס"ו א' תימא ע"ז וכן דעת הש"ך בחו"מ סי' קע"א ס"ק ט' כתוס' וכן כתב בתשובת חוות יאיר ובמרדכי גיטין פ' מי שאחזו סימן תל"א כתב דוקא במשנה ולא בברייתא וברא"ש פ"ג דנדה סי' ג' כתב ג"כ דדוקא במשנתינו פסק ר"י הלכה כרשב"ג ולא בברייתא ובתהה"א בית שביעי שער ראשון דף קס"ה ב' כתב ואע"פ שאמרו כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה הא אסיקנא בכתובות דמשנתינו דוקא קאמר ולא בברייתא ועיין בשבת דף נ' דפליג שם רשב"ג עם חכמים ורב פסק שם כתנא ושמואל פסק כרשב"ג דא"צ מעשה והיה אפשר לומר דפליגי בהא דרב ס"ל דאין הלכה כרשב"ג בברייתא ושמואל ס"ל הלכתא כוותיה אף בברייתא אך ז"א דכבר כתבנו אות ג' דשמואל לית ליה ההוא כללא דהלכה כרשב"ג אף במשנה וכ"ש בברייתא רק דהתם נ"ל לפסוק כרשב"ג מאיזה טעם שהיה לו. אך עכ"פ:

ח

דרב ס"ל עכ"פ דאין הלכה כרשב"ג בברייתא ועיין לקמן אות י"א ומיהו מהא דתני שם רבב"ח ואמר הלכה כרשב"ג יש קצת הוכחה:

ט

דרבב"ח אליבא דנפשיה ס"ל דאין הלכה כרשב"ג בברייתא דאל"כ למה לי למימר הלכה כדדייק בב"מ כמש"ל אות ב' ולכאורה י"ל דאין ראיה מהך דב"מ בשלמא ר"י דאמר בהדיא כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו מקשה שפיר למה אמר הלכה כרשב"ג אבל בשאר אמוראי דלא מצינו דאמרי בהדיא כ"מ ששנה רשב"ג איכא למימר דס"ל ג"כ דבכ"מ הלכה כרשב"ג רק כיון דלא אמרי הך כללא צריכין לפרושי בכ"מ דכאן הלכה כרשב"ג אך ז"א דהו"ל גם כן למימר הך כללא ולא הוי צריכין לפרש בכ"מ בפרטות ועיין ברמב"ם פ"ב מה' שבת וטוש"ע או"ח סימן ש"ה ס"ז דפסקו דאין חמור יוצא באוכף אף שקשורה לו בע"ש כת"ק כרשב"ג בברייתא שבת ד' נ"ג א' ש"מ דאין הלכה כרשב"ג אף במשנה כמש"ל אות א':

י

רבב"ח אר"י כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידון וראיה אחרונה ב"מ ל"ח ב"ק ס"ט סנהדרין ל"א ורבה בר"ה אר"י ס"ל דאף בערב וצידון הלכה כרשב"ג חוץ מראיה אחרונה לבד סנהדרין ל"א א':

יא

רב יש קצת ראיה דס"ל דהלכה כרשב"ג במשנה מגיטין דף מ"א א' דמוקי פלוגתא כרשב"ג ורבנן במזיק שעבודו וכתב התוספות שם והא דלא מוקי פלוגתייהו בדד"ג דאפי' מאן דפטר גרמי אפשר דמחייב במזיק ולפי הפשוטו נראה דס"ל דהלכה כרשב"ג במשנה וס"ל גרמי פטור ולכך לא מוקי בגרמי דא"כ יסבור רשב"ג גרמי חייב והוא ס"ל הלכה כרשב"ג במשנה וס"ל הלכה גרמי פטור ויהיה קשה הלכתא אהלכתא אך לפמ"ש בחלק ראשון מזה החבור ערך גרמי אות ט' דרב ס"ל גרמי חייב קשה אמאי לא מוקי פלוגתייהו בגרמי:

יב

בחולין דף מ"ד ב' בהא דאיתא שם דר"א כי הוי מזמני ליה לא אזיל ור"ז כי מזמני ליה אזיל כתבתי שם בחידושי דפליגי בפלוגתא דרשב"ג ורבנן בב"ב די"ג ב' ומבואר בחו"מ סי' קע"א ובסמ"ע שם ס"ק כ"ד ור"א ס"ל דהלכה כרשב"ג אף בברייתא ור"ז ס"ל דאין הלכה כמותו בברייתא ע"ש ודו"ק:

יג

הרי"ף ס"ל דל"א הלכה כרשב"ג אלא היכא דמסתבר טעמיה עיין ברי"ף פ"ק דב"ב ועיין ש"ך סימן שפ"ו וסימן קע"א ס"ק ט':

יד

אי אמורא בתרא חולק על דברי רשב"ג נראה מסברא דלא לפסוק כרשב"ג והלכה כבתראי והנה בכתובות דף י' ע"א דאיתא שם דלא קי"ל כר"נ רק סמכינן ארשב"ג דקי"ל הלכה רשב"ג במשנתינו מבואר דס"ל דאף דאמורא פליג עליו הלכה כרשב"ג והרא"ש כתב שם דקשיא שם הלכתא אהלכתא דקי"ל הלכה כר"נ בדיני וקי"ל הלכה כרשב"ג משמע דאי אמורא אחר חולק ארשב"ג אעפ"כ הלכה כרשב"ג וצ"ע:

משנת ראב"י קב ונקי

א

משנת ראב"י קב ונקי כתב הרא"ש בפ' בית כור סי' ב' ובנדרים ר"פ השותפין דהיכא דמוכח מגמ' קצת דלית הלכתא כוותיה לא אזלינן בתר האי כללא ולכך בהך דר"פ השותפין דס"ל לראב"י ברירה לא פסק כוותיה דבסוף ביצה מסקינן דבדאורייתא אין ברירה:

ב

אין הלכה כראב"י נגד רבותיו דאין הלכה כתלמיד במקום הרב כ"כ בתשובת ח"צ סי' יו"ד:

ג

הרב בכ"מ כ' במדידת עגלה דפסק הרמב"ם כר"ע ולא כראב"י משום דהך כללא דהלכה כר"ע מחבירו עדיף מהך כללא דמשנת ראב"י קב ונקי וכתב הרב בתשו' ח"צ דלפ"ז רשב"י שאמר לתלמידיו שלו מדותי שהם מדות תרומיות ממדותיו של רע"ק הלכה כמותו נגד ראב"י זולת היכא שנחלק רשב"י עם תלמידי רע"ק דאין הלכה כמותו ואח"כ סתר זה דראב"י ג"כ מתלמידי ר"ע וראוי לפסוק כמותו נגד רשב"י דמשנתו קב ונקי:

ד

הרב בכ"מ בה' ק"פ שם בהג"ה ובפ"ב מה' בית הבחירה דין י"ח פסק כרשב"י נגד ראב"י משום דהוא מארא דתלמודא טפי מראב"י ואי משום דמשנת ראב"י קב ונקי ה"מ במשנה אבל לא בברייתא עכ"ד והרב בתשובת ח"צ סימן יו"ד האריך לחלוק עליו דמצינו אף בברייתא נקטינן להך כללא דמשנת ראב"י קב ונקי ועיין באות שאח"ז וברשב"ם ב"ב קל"ח א' מבואר להדיא דאף בברייתא הלכה כמותו:

ה

עיין בכנה"ג ביו"ד סימן רצ"ד סעיף י"ז כתב גם כן דלדעת הרמב"ם לית הלכתא כראב"י בברייתא ולא כנגד רבים וכן דעת הר"ן בפ' שבועת הדיינים דלית הלכתא כראב"י נגד רבים אבל הרא"ש פסק כראב"י בברייתא וגם כנגד רבים בפ"ק דיו"ט עכ"ל וכוונתו למש"כ הרא"ש שם בסי' ז' באפרוחים שלא נפתחו עיניהם דהלכה כראב"י אף בברייתא ושם מבואר דדעת הרי"ף דאין הלכה כראב"י בברייתא אך י"ל דדעת הרי"ף ג"כ למפסק כראב"י אף בברייתא רק מה שפסק שם דלא כראב"י י"ל כמ"ש הר"ן דרב ור"י הלכה כר"י ור"י ס"ל התם דלא כראב"י ועיין בט"ז ביו"ד סי' ט"ו וגם הרא"ש באלו טריפות פסק בסי' ס"ד דלא כראב"י וסתר דבריו שבפ"ק דיו"ט ועיין במעד"מ שם ובט"ז סי' י"ט ביו"ד גם מ"ש בכנה"ג שם דהר"ן אפשר דסובר דאין הלכה כראב"י בברייתא אישתמיטתי' דברי הר"ן בפ"ק דיו"ט שהבאתי שכ' בהדי' דהלכה כראב"י בברייתא והנה מה שהוכיח הרא"ש דהלכה כראב"י בבריי' מיבמות דף ס' היה אפשר לומר דהתם קאמר הש"ס אליבא דרב יעיי"ש ורב באמת ס"ל כראב"י אף בברייתא כי היכא דס"ל בהך דאפרוח שלא נפתחו עיניו כמ"ש בשם הר"ן אבל לפי מה דקי"ל כר"י דלא פסק כראב"י בהא ש"מ דר"י ס"ל דאין הלכה כראב"י בברייתא אבל בהך דהחולץ דף ל"ז דקאמר שם אביי ורבא דמוקי לראב"י דנימא אליבא דהלכתא כי היכא דלא קשיא הלכתא אהלכתא מבואר שם דאביי ורבא ס"ל דאף בברייתא הלכה כמותו ואפשר לומר דאף דאין הלכה כמותו בברייתא מ"מ כיון שמשנתו קב ונקי ודבריו נקיים וברורים ראוי ליה לאוקמינהו אליבא דהלכתא אף בברייתא ואף דבברייתא אם ימצא חולק עליו רבו או רבים אין הלכה כמותו מ"מ כיון דחזי' דשלמה משנתו ראוי למיהדר למוקמינהו אליבא דהלכתא אף בברייתא והא דקאמר קשיא הלכתא אהלכתא לאו דוקא כנ"ל לדחוק לפי דעת הסוברים דאין הלכה כראב"י בברייתא ואפשר לומר דהנך דסברי דאין הלכה כראב"י בברייתא דוקא נגד רבים אבל נגד יחיד הלכה כמותו אף בברייתא אך קשה דביבמות דף ס' ול"ז נגד רבים נינהו יעיי"ש ואעפ"כ קאמר דהלכה כראב"י וצ"ע גם לפמ"ש הכ"מ שהבאתי באות הקדום ס"ל אף נגד יחיד אין הלכה כמותו בברייתא:

ו

וע' במג"ש דף פ"ז בדפוס אמשטרדם שהאריך בכלל זה דמשנת ראב"י ומסיק דנגד סתם משנה אין הלכה כראב"י יעיי"ש דבריו באורך ועיי"ש שהביא דברי הסמ"ג דס"ל ג"כ דאף בבריי' הלכה כמותו וראיה לדבריו מסוטה דף מ"ג דבמשנה א' הבונה בית התבן בית הבקר כו' וראב"י בברייתא שם פליג ואמר בית כמשמעו וכן בכרם פליג שם ואמר כרם כמשמעו ושם פסקו כל הפוסקי' כסתם משנה וצ"ל דהך כללא דסתם במשנה ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם משנה עדיף מכללא דמשנת ראב"י קב ונקי:

סתם סתם ואח"כ מחלוקת מחלוקת ואח"כ סתם

א

אמר רבב"ח א"ר יוחנן הלכה כסתם משנה חולין מ"ג א' וע' רש"י שם דלא גריס רבב"ח וע' בסמוך אות ג' דרבב"ח לית לי' האי כללא אליבא דר"י כדמשמע במס' גיטין דף פ"א ב' וע' בגליון ש"ס שלי בב"מ נ"ה א' שצדדתי דוקא היכא דמפורש במשנה הכי ס"ל הלכה ולא היכא דנשמע מדיוקא דמשנה או ממשמעותא ועיי"ש שכתבתי תי' אחר ולתי' הב' אין חילוק והיכא דאיכא תרי סתמי דסתמי אהדדי אחרון עיקר היכא דיש סדר למשנה כגון בחד מסכתא אבל אי הוא חד בבא כגון ב' משניות סמוכים לזה שעוסקי' בענין א' כגון אלו טריפות בבהמה ואלו כשרות אזי אין סדר תוס' חולין שם ד"ה והאמר ר"י יעיי"ש ובכה"ג דאין סדר ולא ידעינן איזה מהן הוא בתרא אזלינן לחומרא כמבואר בקדושין ל"ז בסוגיא דחדש (וקושית התוס' בחולין שם ע' בראש יוסף בחולין שם שמיישב דבריהם) והיכא דאיכא טעמא לאלומי חדא מחברתה כי ההוא דסנהדרין ל"ד אזלינן בתר ההוא סתמא רש"י חולין שם:

ב

סתמא דרבים עדיף סנהדרין ל"ד ב' ר"ל היכא דאיכא תרי סתמי דסתרי אהדדי וסתם האחד סתמו רבי אליבא דיחיד דס"ל הכי וסתם הב' סתמו כרבים דפליגי על יחיד זה אזלינן בתר סתמא דרבים והנה יש לעיין היכא דסתמא דיחיד הוא בתרא אי אזלי' בתר סתמא דרבים או בתר בתרא כמ"ש התוס' הבאתיו באות הקדום והנה מהך דסנהדרין שם אין ראיה אף דהתם אזלי' בתר סתמא דרבים אף דסתמא דיחיד הוא בתרא דהוא במס' נדה וסתמא דרבים הוא בסנהדרין י"ל דהתם בתרי מסכתא אין סדר למשנה אבל בחדא מסכתא דיש סדר כמ"ש התוס' חולין שהבאתי באות הקדום י"ל דאזלי' בתר בתרא מיהו לפי מה שכתבתי לקמן דיש סוברים דבתרי סדרי יש סדר יש ראיה מהך דסנהדרין אך לפי הדעת תורה נראה דאי אזלינן בתר בתרא אפילו נגד סתמא דרבים ראוי למיזל בתריה כי היכא דליכא אלא חד סתם אזלינן בתרי' אפי' נגד רבים ה"ה בסתמא בתרא דאמרי' הטעם דרבי חזר מסתמא קמא וסתם באחרונה להיפך יש לנו למיזל בתרי' אפי' נגד רבים ויש לדחות וצ"ע:

ג

רב יצחק בר יוסף לית ליה הך כללא אליבא דר' יוחנן הלכה כסתם חולין מ"ג א' אמוראי נינהו ואליבא דר"י ורב יצחק בר יוסף ס"ל דלא כייל ר"י הלכה כסתם משנה ותימא דבשבת ד' מ"ו מקשה והאר"י הלכה כסתם משנה ושם מקשה על רב יצחק בר יוסף דאמר שם משמי' דר"י הלכה כר"י ועיי"ש ואף דרב יוסף דייק שם מרבב"ח דאמר אמרו הלכה כר"ש מכלל דלדידי' לא ס"ל זהו דיוק אבל י"ל דרבב"ח ס"ל דר"י לגמרי כר"ש ס"ל ועיקר הקושיא על רבי יצחק בר יוסף ומאי מקשה והא ר"י בר יוסף לית ליה האי כללא דהלכה כסתם משנה ובפרט לפי מה שאכתוב לקמן מגיטין דגם רבב"ח לית ליה הך כללא קשה טפי וגם קושיא זאת קשה בב"מ ל"ג א' דמקשה והאר"י הלכה כסתם משנה ושם קאי על רב יצחק בר יוסף וקשה ג"כ כנ"ל דהא ר' יצחק בר יוסף לית ליה הך כללא וצ"ע מיהו בכל דוכתא מקשינן והא ר"י אמר הלכה כסתם משנה משמע דתופסין דעת רבב"ח לעיקר דהיה רגיל אצל ר"י וכמה שמעתתא מתאמרין על ידי' משמי' דר"י בדוכתא טובא והוא מר דתלמודא טפי מרבי יצחק בר יוסף אך יותר תימא דבגיטין פ"א ב' מבואר דרבב"ח גופא לית ליה אליבא דר"י האי כללא דהלכה כסתם משנה והוא תימא דבחולין מ"ג מבואר דרבה בב"ח ס"ל הך כללא כמש"ל אות א' אך לרש"י בחולין שם דלא גריס רבב"ח רק סתם והאר"י א"ש דרבב"ח לית ליה האי כללא ובזה מיושבת קושית התוס' שבת דף ל"ט ע"ב ד"ה אמר רבב"ח יעיי"ש:

ד

היכא דאיכא תרי סתמי דסתרי וסתמא חדא תני לה גבי הלכתא דשייכים לזה אזלינן בתרא סנהדרין ל"ד ב' ופי' הדבר כגון בהך דסנהדרין דמיירי שם מעסקי הדין וסתם שם דסומא יכול לדון ובנדה לא מיירי בעניני דינים רק אגב גררא סתם שם דסומא אינו יכול לדון אזלינן בתר סתמא דסנהדרין דשם שייך הדין ומסתמא סתם שם אליבא דהלכתא והנה יש לעיין בזה דלכאורה זה סותר למ"ש בב"ק ק"ב א' ע"ז ז' א' דהיכא דתני לההוא בהלכתא פסיקתא הלכה כוותי' ופירש"י דהיכא דהך מילתא לא שייכא התם כלל ואעפ"כ תני לה ש"מ למפסק הלכתא תני ואזיל הרי דאדרבה היכא דתני דבר גבי הלכתא שאין שייכים לזה ש"מ דהלכה כמותו והנה לדעת התוס' ב"ק ק"ב א' ד"ה גבי הלכתא פסיקתא דלשון כל המשנה וכל החוזר משמע למפסק הלכתא ח"ש אך לדעת רש"י קשה לכאורה אך אחר העיון יראה דלק"מ דהמעיין בלשון רש"י שם יראה דהך דהלכתא פסיקתא אינו רק היכא ששונה דבר עם דבר שאינו שייך לזה כלל ובאותו דבר ליכא פלוגתא כלל אזי אמרינן דלכך סמך הך מילתא דאית בה פלוגתא להך דאין בה פלוגתא כלל למפסק כוותי' ולאורויי כמו דבהך ודאי הלכה כמו דתני כאן דלית פלוגתא בזה ה"ה בזה אף דאיכא פלוגתא הלכה כמו דסתם אבל היכא דסמכה לדבר שגם באותה דבר יש פלוגתא אזי אין זה הלכתא פסיקתא ודוק:

ה

רב יהודה אמר שמואל ס"ל אפי' במחלוקת ואח"כ סתר בחד מסכתא אין הלכה כסתם כ"כ התוס' בע"ז ז' א' מהא דפסק ר"ש א"ש בע"ז כ"א הלכה כר' יוסי נגד ר"מ אף דסתם לבתר הכי כר"מ ועיי"ש דבריהם ונ"ל דאין ראיה מזה דלא ס"ל הלכה כסתם רק דס"ל דהך כללא עדיף דקי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י דנימוקו עמו ולכך אזיל בתר הך כללא דעדיף אבל היכא דליכא כלל הסותר לזה י"ל דמודה דהלכה כסתם ודו"ק:

ועיין בתוס' שבת פ"א ב' ויש לעיין אף לדעת התוס' דלא ס"ל לר"י א"ש הך כללא דהלכה כסתם היכא דיש מחלוקת קודם איכא למיבעיא היכא דהוא סתם גרידא וליכא מחלוקת כלל במתני' רק מחלוקת הוא בברייתא אי ס"ל לר"י א"ש הלכה כסתם משנה ומדברי התוס' שם שכתבו ואפי' לגבי מחלוקת ואח"כ סתם משמע דס"ל דמחלוקת ואח"כ סתם עדיף מסתם גרידא ומאן דס"ל אין הלכה כסתם במחלוקת ואח"כ סתם כ"ש בסתם גרידא יעיי"ש שכן מוכרח בדבריהם שם אמנם לא זכיתי להבין טעם לדבריהם שיהיה עדיף מחלוקת ואח"כ סתם מסתם גרידא שיש סברא לכאן ולכאן וצ"ע:

ו

רבא ס"ל הך כללא דרבי יוחנן אמר הלכה כסתם משנה שבת פ"א ב' מי אמר ר"י הכי והאר"י הלכה כסתם משנה:

ז

סתם ואח"כ מחלוקת מודה ר"י דאין הלכה כסתם יבמות דף מ"ב ב' ועיין בתוספ' שבת פ"א ב' ד"ה והאמר דאפי' בתרי מסכתי דהסתם אחר המחלוקת כגון מחלוקת בביצה וסתם בנזיר אף עפ"כ אין הלכה כסתם לר"י כיון דר' יוחנן דבתרי מסכתות אין סדר שמא סתם ואח"כ מחלוקת הוא יעיי"ש ואח"כ כ' בשם הר"ר שמואל מוורדין דאף בתרי מסכתא מחלוקת ואח"כ סתם ס"ל לר"י הלכה דמסתמא הסתם נשנה לבסוף ובחד מסכתא אף שאר אמוראי מודה דהלכה כסתם במחלוקת ואח"כ סתם רק בב' מסכתי פליגי:

ח

רחב"א ס"ל דר"י לא אמר הלכה כסתם כך הוכחתי מחולין קט"ז ב' קאמר רחב"א משמי' דר"י דאין מעמידין בקיבת שחיטת כותי כר"א דסתם מחשבתו לע"ז ובחולין י"ג א' קאמר רחב"א גופי' דסתם משנה דלא כר"א דקתני שחיטת נכרי נבילה אבל איסור הנאה לא דלא כר"א ושם ג"כ קאמר ליה משמיה דר"י וכיון דסתם משנה ס"ל דסתם מחשבת גוי אינו לע"ז איך פסק ר"י דסתם מחשבתו לעכו"ם ש"מ דס"ל אין הלכה כסתם:

רב חסדא ורב יוסף ורבה ורבא אליבא דכ"ע ורב חייא לדעת רש"י דס"ל אוכל מכשירי נפש מותר ביו"ט כר"י ע"כ דס"ל אין הלכה כסתם משנה דכמה סתמי דלא כר"י במגילה ז' ב' אין בין וסתם משנה בביצה כ"ח א' אין משחיזין וסתם משנה שם ל"ב ב' אין גורפין וע' בערך מכשירי אוכל נפש אות י"א דשדיתי נרגא בהני סתמא די"ל דאתי' כר"י וצ"ע ועיין באות י"ג ובאות י"ד:

י

רב נחמן ס"ל הלכה כסתם מדאמר ריש ביצה גבי שבת דסתם לן תנא כר"ש משום דלא תיקשי הלכתא אהלכתא אלמא ס"ל הלכה כסתם ואע"ג דבאותו משנה פליג חד תנא עלי' אעפ"כ ס"ל לר"נ כיון דא' נזכר בשמו והב' סתם לן ש"מ דהלכתא כוותי' לכך סתם ליה דלסברו שדין זה רבים אמרוהו כ"כ שם התוספות גבי ההוא דבשבת סתים כר"ש ואע"ג דר"י פליג באותו משנה ואפשר דשאר אמוראי רבה ורב יוסף ורב יצחק פליגי עליה דר"נ אפשר משום דס"ל דבכה"ג לא חשוב סתם וזה דוחק דהא לכ"ע קי"ל בשבת במוקצה כר"ש והא דנאדו מהאי אוקימתא דר"נ משום קושיא דנפלוג בתרוייהו כדאיתא שם ועיין באות שאח"ז:

יא

אפילו היכא דמוזכר פלוגתא באותו שעה מ"מ כיון דא' מוזכר סתם ולא נזכר שמו ש"מ דהלכה כוותיה דהוי איהו רבים וההוא דפליג עליה הוי יחיד תוס' ריש ביצה אך לא דמי לגמרי לסתם דסתם עדיף מהא והראיה מדלא אמר בשבת קנ"ו ב' דר"י הך סתמא דמחתכין אשכח ש"מ דזהו לא חשוב סתם וכ"כ התוס' שבת ומבואר מזה דר"י ל"ח בכה"ג סתם למפסק הלכתא כוותי ואפשר לומר דבשביל כך לא ס"ל לר"י אוקימתא דר"נ בריש ביצה דר"י פליג שם וס"ל משום משקין שזבו אך ז"א דגם לר"י סתם לן תנא בשבת כר"ש הך דמגביהין כמ"ש בשבת שם:

יב

ר' זירא נ"ל דס"ל הלכה כסתם ממה דאמר בביצה כ"ז אנא מסבר' אמרי דהלכה כר"ש מדתני לה בלשון חכמים בברייתא וא"כ כ"ש כשסתם לגמרי במשנה דזהו הטעם של הסתם סתם לה דליהוי רבים כמ"ש בתוספות ריש ביצה והוי רבים ר"ש כו' יעיי"ש:

יג

רב יוסף עיין באות ט' דמשמע דלא ס"ל הלכה כסתם והנה לכאורה נראה דס"ל הלכה כסתם משנה בע"ז דף ז' א' אהדרינהו רב יוסף לאפי' כו' מחלוקת ואח"כ סתם הוא משמע דס"ל הלכה כסתם ואפשר דמחלוקת ואח"כ סתם עדיף מסתם לחוד מיהו דלמה דמסיק אבע"א משום דתני לה גבי הלכתא פסיקתא אין ראיה וכן לפמ"ש התוס' שם דאף למ"ד דאין הלכה כסתם מ"מ הוי רבים יעיי"ש אין ראיה:

יד

רבא ע' באות ו' דכתבתי דס"ל הלכה כסתם ובאות ט' משמע דס"ל דאין הלכה כסתם ויש עוד הוכחה לכאורה דס"ל אין הלכה כסתם דס"ל לרבא בב"מ מ"ג ב' שליחות יד אינה צריכ' חסרון ומשנה שם הגביה ונטל הימנה רביעית מבואר דצריכה חסרון דאל"כ אף שלא נטל למחייב אך ז"א דבש"ס שם אסיק דכיון שהגביה ליטול אפילו לא נטל יעיי"ש:

טו

היכא דסתם משנה כחד מ"ד ואידך מכריע אעפ"כ הלכה כסתם וה"מ כשהוא סתם גמור אבל אם הוא סתם משנה ומחלוקת בברייתא אע"ג דגם זה חשוב סתם ה"מ דאין א' מכריע אבל אם א' מכריע הלכה כמכריע וכל זה אליבא דרבב"ח אליבא דר"י בשבת דל"ט ב' כמבואר בתוס' שם ד"ה אמר רבב"ח ועיי"ש:

טז

היכא דסתם לן במשנה ב' דברים והא' אין הלכה כמותו משום דיש לן סתמא אחרינא דלא כו תיה או דיש לן א' מכריע והלכה כמכריע כמ"ש באות הקדום בסתם משנה ומחלוקת בברייתא ואיכא מכריע הלכה כמכריע וא"כ הרי דכבר נסתר סתם זה לענין דין א' אעפ"כ לענין דין הב' דסתם שם במשנה ולית לן ראיה לסותרו לדין זה ממקום אחר הלכה כסתם זה כנלענ"ד ולא כיון דכבר בטל סתם זה במקצתו וסתם שבטל במקצתו בטל כולו לא אמרינן הכי אלא במה דיש לן ראיה לבטל בטל הוא ובאידך כדקאי קאי ונחשב כשאר סתם וראיה לדברי מהא דאמרי' בשבר דף קמ"ז ב' ומי אמר ר"י הכי והאר"י הלכה כסתם ותנן ונסתפג בעשר אלונטות לא יביאם בידו ומאי קושיא הא בהאי סתם משנה סתם ג"כ כר"ש דמותר להשתטף בחמין כדאיתא שם בש"ס מקודם ואעפ"כ פסק ר"י בפ' כירה דף ל"ט ב' הלכה כר"י דבחמין אסור דהו"ל מכריע א"כ נימא כיון דלית הלכתא כוותיה דהך סתמא לענין להשתטף גם לענין אלונטית לית הלכתא כוותיה דסתם שבטל מקצתו בטל כולו ש"מ דלא אמרינן הכי אך י"ל דהא דפסק ר"י כר"י דהו"ל מכריע אף דסתם משנה דפ' כירה כר"ש הוא משום דהוי סתם במשנה ומחלוקת בברייתא ולא חשוב סתם גמור כמש"ל אות ט"ו בשם התוספות שם וכ"ז כשאין כאן אלא סתם א' א"כ המחלוקת דברייתא מגרעו ושוב הלכה כמכריע אבל כשיש כאן עוד סתם א' נהי דסתם הראשון נגרע ע"י מחלוקת דברייתא ואוקי חד לגבי חד הסתם הב' נשאר בתוקפו וא"כ לפ"ז לפי מה דס"ד שם דהך דשבת קמ"ז סתמא הוא א"כ גם לענין להשתטף הלכה כסתם כיון דאיכא תרי סתמי לא מגרע לן המחלוקת דברייתא רק חד סתמא ושפיר מקשה והאר"י הלכה כסתם אבל היכא דאין הלכה כסתם משנה לענין דין א' י"ל דאמרי' סתם שבטלה מקצתו בטלה כולו ולא גמרינן מיניה מידי אך ביבמות פ' מצות חליצה ד' ק"א אמרינן מה לי חד סתמא מה לי תרי סתמא ויש לדחות וצ"ע:

יז

כבר נתבאר דסתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתניתין כמבואר יבמות מ"ב ב' מיהו אם המחלוקת בברייתא דא' מכריע ביניהם הלכה כמכריע ואע"ג דסתם מתני' לאו כדברי המכריע שכן כתבו התוספ' בשבת דף ל"ט ב' ד"ה אמר רבב"ח אבל אי ליכא מחלוקת בברייתא רק דאיכא מחלוקת במשנה וא' מכריע ואע"ג דבמשנה גופא איכא מחלוקת מ"מ כיון דקי"ל מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם לא אזלינן בתר המכריע כ"כ התוספות שם ולפ"ז מוכח דסתם מתני' ומחלוקת בברייתא גרע ממחלוקת ואח"כ סתם דהא בסתם מתניתין ומחלוקת בברייתא ס"ל להתוס' דאין הלכה כסתם היכא דאיכא מכריע ונ"ל הטעם דסתם מתניתין ומחלוקת בברייתא הוי כסתם ואח"כ מחלוקת דברייתא נישנית בתר המשנה אך בדליכא מכריע נקטינן כסתם מתניתין אבל באיכא מכריע נצטרף למחלוקת דבריתא ולא עבדינן כסתם מתניתין אבל מחלוקת ואח"כ סתם אין בזה גריעות כלל כיון דלבתר המחלוקת סתם כהך ודאי הילכתא כוותיה:

יח

בחדא מסכת יש סדר למשנה לענין סתם ואח"כ מחלוקת בתרי מסכתי אין סדר למשנה ע"ז ז' א':

יט

בתרי סדרי אי יש סדר למשנה יש מחלוקת בין הפוסקים דעת מהרי"ט בחידושיו לקדושין פ' האיש מקדש בסוגיא דהתקדשי לי בתמרה דכיון דבב' מסכתי אין סדר למשנה כ"ש בתרי סדרי ייע"ש במה שמקשה על הר"ן אך הכ"מ בפ"ט מה' רוצח דין א' כתב דבתרי סדרי יש סדר למשנה והרב בתויו"ט פ"ט דסוטה משנה א' האריך בזה וכתב דמדברי התוספות שבת דף פ"א יבמות דף מ"ב משמע דס"ל דאפי' בתרי סדרי אין סדר והביא ג"כ תשובת מהר"מ מרוטנבורג דס"ל אף בב' סדרי אין סדר וכן כתב שהוא דעת הרי"ף והרא"ש כמ"ש במשנה ט' פ"ק דקדושין יעיי"ש והרב בשער המלך האריך בזה בפ"ה מה"א ה' כ"ו והביא בשם מורו הרב בס' מקראי קודש בפ"ב מה' חמץ ד' פ"ח שייחס דיעה זו לרש"י ותוס' דס"ל דבתרי סדרי יש סדר למשנה ועיי"ש שהאריך בזה וגם האריך שם לבאר דעת הר"ן אי ס"ל יש סדר בב' מסכתי:

כ

מדברי הר"ן ס"פ ע"פ גבי הא דאמר רבא אכל מצה בזה"ז אחר חצות לא יצא מבואר שם מדבריו דהא דאמרי' אין סדר למשנה הוא דספיקא הוא הי מינייהו בתרא ולפ"ז בספיקא דאורייתא אזלינן לחומרא ובדרבנן לקולא וכן מבואר מדברי הרא"ש ר"פ כל הבשר הביאו הרב בעל יבין שמועה כלל שס"ז ועיין בשער המלך פ"א מה"א ה' כ"ו:

כא

ר"י ס"ל דאפי' בתרי מסכתות יש סדר לענין סתם ואח"כ מחלוקת דמסתמא סתם לבסוף ואין לנו לומר שמתחלה סתם כך ואח"כ חזר בו כ"כ התוספות בשבת דף פ"א ב' ולפי דעת הפוסקים דבתרי סדרי יש סדר י"ל דאף ר"י ס"ל אין סדר בת מסכתות ושאני התם דתרי סדרי הוא כמ"ש התוי"ט בפ"ט דסוטה ועיין בדברי מהר"מ בחידושיו שם בשבת בתוספות הנ"ל דלפי פירושו דלדברי התוס' אמוראי נינהו אליבא דר"י בהא אי בתרי מסכתי יש סדר אך דבריו תמוהים דהא דאמרינן בחולין אמוראי נינהו הוא בעיקר מילתא דר"י אי אמר הלכה כסתם ודברי המהרש"א שם בפי' דברי התוס' נכונים:

כב

ר"ה ס"ל אין סדר בתרי מסכתא וס"ל דכולה נזיקין לאו חדא מסכתא ע"ז א' ורב יוסף ס"ל אין סדר בתרי מסכתא אך ס"ל דכולה נזיקין חדא מסכתא הוא שם:

הלכה כמכריע

א

א"ר תנחום א"ר אמר ר' ינאי אמר רב (בהגהות ר"י פיק הוגה ר' וכן נראה דר' ינאי רבי' דרב ותלמידו דרבי ומיהו כמה פעמים מצינו שאומר הרב הלכה בשם תלמידו אר"י אר"ל אר"י אר"א וכהנא רבות) כ"מ שאתה מוצא שנים חלוקין וא' מכריע הלכה כדברי המכריע שבת ל"ט ב':

ב

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה