אור ברסלב

מלא הרועים חלק ב· רבי יעקב צבי יולס

אות ש

אות ק

שני כתובין הבאים כאחד

א

ר' יהודה ס"ל שני כתובין הבאים כאחד מלמדין בסנהדרין דף ס"ז ע"ב א"ר זכריה עדא אמרה קסבר ר' יהודה ב"כ הבאים כאחד מלמדין ולכך יליף דמכשף בסקילה מאוב וידעוני ול"א דהוי אוב וידעוני ב"כ הבאים כאחד דאף ב' כתובים מלמדין:

ב

אף ר"י דס"ל ב"כ מלמדין בג' כתובין מודה דאין מלמדין קדושין דף ל"ח א':

ג

רשב"א ס"ל ב' כתובין אין מלמדין דלכך לא ס"ל תנאי כפול משום דאין לך תנאי בכתובין שאינו כפול והוי ב' כתובין גיטין ע"ו ואפילו לאידך לישנא שם דה"ק רשב"ג אין לך תנאי בכתובין שאינו כפול וגמרינן מינייהו אין הטעם דס"ל מלמדין רק כמ"ש רש"י ותוספות משום דאצטרך להו להנהו כתובין אך אין ראי' מהתם די"ל דס"ל ב"כ מלמדין רק התם איכא ג' כתובין ויותר ובכה"ג מלמדין כמו לר' יהודה ובגמרא לאו דוקא ב' כתובין קאמר ודו"ק ועיין בח"א ערך תנאי כפול אות ה':

ד

מאן דס"ל חליפי ע"ז אסור ס"ל ב"כ מלמדין ע"ז נ"ד ב' ובהא פליגי ר' ישמעאל בר' יוסי ורבנן ח"א חליפי חליפין אסור וס"ל ב"כ מלמדין וח"א מותר וס"ל אין מלמדין והנה הר"מ פוסק דחליפי חליפין אסור ותמה בכ"מ כיון דאנן קי"ל ב' כתובין אין מלמדין א"כ חליפי חליפין מותר ולענ"ד י"ל דבאמת התם לא חשוב ב"כ כמו שהקשו בתוס' ועיין תוס' קדושין נ"ח א' ובחידושי חולין שלי דף ד' ב' כתבתי די"ל דאף מאן דס"ל מלמדין הפי' דלמדין בעלמא מהם עיי"ש:

ה

ב' כתובין אין מלמדין אף דחד קרא לא הוי מצי למילף מאידך מ"מ כיון שהשני מצי למילף מן הראשון אף שהראשון לא מצי למילף מן השני כמו ע"א ושבועות דהוי ב"כ דשבועות לא מצי למילף מע"א דהא אסורי הנאה מ"מ כיון דע"א יכול למילף משבועות הוי ב' כתובין כך כ' התוס' קדושין נ"ח א' ועיי"ש:

ו

כתובין אין מלמדין אפי' בגז"ש לא ילפי' מב' כתובין אלו כך מבואר בזבחים נ"ז א' אמר אביי למה לי למיכתב סביב בעולה סביב בחטאת הוי ב' כתובין דלא נלמוד בכור מינייהו בגז"ש דזריקה זריקה וכ' רש"י שם ואע"ג דהכא לאו בבנין אב אנו באין ללמוד אשמועי' אביי דב' כתובין הבאים כאחד אין מלמדין אפי' בגז"ש אותו דבר שנכתוב בשניהם ולמדנו מזה אף דקי"ל אין גז"ש למחצה מ"מ בדבר א' שיש בלמד שהוא ב"כ אין מלמדין דבר זה דהא התם ילפי' גז"ש זריקה זריקה בכור מעולה דטעון מתן דמים כנגד היסוד ולא אמרי' דאין גז"ש למחצה ונילף ג"כ מעולה ב' מתנות שהן ד' וקאמר דלענין ב' מתנות הוי עולה וחטאת ב"כ ובכה"ג ילפי' גז"ש למחצה והיה מקום אתי לומר דבאמת למאי דקי"ל אין גז"ש למחצה אזי ילפי' אפי' מב"כ והראיה דהא בעצמות יוסף בקדושין כ' דאפי' בק"ו ילפי' מב"כ כמ"ש לקמן יעיי"ש באות י"א מכ"ש גז"ש דעדיפא ובפרט כיון דכבר דרשי' גז"ש למילתא אחרינא אמרי' אין גז"ש למחצה והא דאמר אביי שם הוי ב"כ משום דאביי לשיטתיה דס"ל יש גז"ש למחצה כמ"ש בערך גז"ש אות ט' ועיי"ש אך דלפי זה תיקשה לדידן נילף ב' מתנות בבכור מעולה מחמת גז"ש דזריקה זריקה וצ"ע שוב מצאתי בתוס' פסחים דף ס"ד ב' שכתבו דהכא כיון דהתם מצי למיגמר חטאת ואשם מעולה בגז"ש וכתב לתרווייהו א"כ מוכח דאף בגז"ש אין למידין ע"ש ועיין במהר"מ שם למידין מדבריהם דהיכא דב"כ אלו מצינן למילף בגז"ש חד מחבריה ואפ"ה כ' תרווייהו מוכח דאף בגז"ש אין למידין ממנה אבל היכא דבהך ב"כ לא הוי מצינן למילף חד מחברי' בגז"ש רק בשאר מדות אזי ליכא הוכחה על גז"ש ושפיר ילפינן מינה בגז"ש דאין גז"ש למחצה:

ז

לא הוי ב' כתובין רק אי כולן נכתבו בסגנון א' אבל שלא בסגנון א' לא ודבר זה למדתי מדברי התוס' שבת דף ע' שהקשו שם על הא דפירשו דלא ילפי' חילוק מלאכות מחריש וקציר דהוי ב' כתובין והקשו דאכתי היכי ילפי' מלא תבערו דהוי ג' כתובין ותי' דלא הוי ג' כתובין מדלא כתבינהו או כולהו בלאו או כולהו בעשה עיי"ש:

ח

והנה טעם דב"כ מלמדין לר"י יש בזה ג' טעמים הא' כתבו התוספות ביומא דף נ"ט וס' דכמה פעמים מצינו בתורה שנאמרה ונישנית פרשה אחת ולפ"ז כשיש ג' קראי אין כאן לומר דנישנית ג"פ דזה לא מצינו ולפ"ז י"ל אף דשני המקראות אינם מיותרים כיון דהג' מיותר סגי דכיון דנאמר ונשנה ב"פ הג למה לי ויש לסתור דמ"מ דרך המקרא לייתר פ"א הטעם הב' הוא טעם ס' כריתות דלכך ס"ל מלמדין דמילתא דאתיא בק"ו טרח וכ' לה קרא אבל בג' כולי האי לא טרח קרא ולפ"ז ברור דבג' כתובין בעי' תרי קראי מיותרים הטעם הג' נלע"ד דר' יהודה דס"ל מלמדין (דרש"י בסנהדרין כ' דבכ"מ דאמרי' ב"כ מלמדין הוא ר"י) ורבי יהודה לשיטתיה דס"ל כל המדות ניתנו לדרוש (עיין בכלל אי ניתנו י"ג מדות לדרוש מעצמן מש"ש) לבד מק"ו ולכך ב"כ מלמדין דליכא למימר לכתוב חדא ולילף אידך מיניה במ"מ דהא גם במ"מ או שאר מדות לא ניתנו לדרוש מעצמן וא"ל דהו"ל להקב"ה למסור למשה בע"פ לדרוש כאן מה מצינו ולא לכתוב בתורה דמה לי אם הוצרך לאומרו ע"פ או אם הוצרך לכותבו אבל בג' קראי קשיא שפיר למה לי למיכתב ב' קראי מיותרים היה לו לומר למשה בע"פ שידין במ"מ מכאן והוי מייתר ב' קראי ולפ"ז צריך להיות ג"כ שיהיו ב' קראי מיותרים שוב מצאתי בג"ו כלל י"ב שכתב טעם זה:.

והנה לכאורה יש להקשות לפי טעם זה דב"כ מלמדין משום דלא ניתן י"ג מדות לדרוש מעצמן כ"א בק"ו ולפ"ז צ"ל מאי מלמדין בק"ו דשאר מדות לא ניתנו לדרוש מעצמן וא"כ מאן דס"ל אין מלמדין אף בק"ו אין מלמדין וא"כ קשה על מ"ש לקמן אות י"א בשם עצמות יוסף דבק"ו למידין אף למ"ד אין מלמדין א"כ מאי בינייהו דבשאר מדות אף לרבי יהודה אין מלמדין ובק"ו אף לחכמים למידין בשלמא אם נאמר דהטעם דב"כ מלמדין כהתוס' או כר"ש מקינון שכתבתי לעיל אין להקשות דהא לא מצינו מאן דס"ל מלמדין רק ר"י ור"י ס"ל אין דנין י"ג מדות מעצמו רק ק"ו א"כ ע"כ צ"ל מלמדין רק בק"ו ואס"ד אף לרבנן בק"ו למידין מאי בינייהו די"ל דהא כבר כתבתי לקמן דאם אלו הב"כ הוי מצינן למילף חד מחבריה בק"ו אזי אף בק"ו אין למידין מב"כ בכה"ג וא"כ איכא בינייהו ב"כ דמצינו למילף חד מחבריה בק"ו דלר"י אף בכה"ג למידין בק"ו ולרבנן אין מלמדין אבל לפי טעם הג' שכתבתי דטעם דב"כ מלמדין דלא מצינן למילף חד מחבריה מעצמו דאין אדם דן י"ג מדות בעצמו א"כ היכא דמצינו למילף חד מחבריה בק"ו אף ר' יהודה מודה דאין מלמדין דהא ק"ו לכ"ע אדם דן מעצמו ונסתר טעמו של ר"י וא"כ היכא דמצינו למילף בק"ו חדא מחבריה ונכתבו שניהם אף לר"י אין מלמדין בק"ו והיכא דלא מצינו למילף חדא מחבריה בק"ו אף לרבנן בק"ו למידין מב"כ ובשאר מדות אף לר"י אין למידין דהא אין אדם דן אותם מעצמו וא"כ מאי בינייהו וי"ל דאיכא בינייהו היכא דכבר נמסר לדרוש כאן במדה עד"מ מעילה וטביחה ב"כ דיש שלד"ע לר"י מלמדין לפ"ז מעילה ותרומה דכבר נמסר גז"ש דחטא חטא למילף חדא מאידך מצינו למילף גם בתרומה שלד"ע ממעילה כיון דכבר נמסר גז"ש זו וכיוצא בזה בשאר דוכתין היכא דנמסר ההיקש כגון טביחה דאיתקש למכירה וטבחו או מכרו ילפי' דמכירה ג"כ יש שלד"ע ולרבנן אין למידין. איברא דלפי טעם זה למ"ד ב"כ למידין דוקא אם הב"כ אין יכולין ללמוד זה מזה בק"ו רק בשאר מדות לכך אמר ר"י דבכה"ג לא מייתרי דאין יכול לדרוש מעצמו אבל היכא דיכולין ללמוד זה מזה בק"ו למידין א"כ מאי מקשה בקדושין דף מ"ג על ב"כ דמעילה וטביחה למ"ד מלמדין מא"ל הא י"ל דס"ל כב"ה דהלכתא כוותייהו דבשליחות יד ג"כ יש שלד"ע ואיכא ג' כתובין ולכ"ע מלמדין וכן מצאתי בעצמות יוסף קושיא זו ואמנם בחידושי ישבתי קושיא זו עפמ"ש המהרי"ק דבאמת טביחה לא מייתר דאיצטריך למיכתב קרא לרבות אפי' טבח ע"י קטן ואליבא דאמת ליכא ג' כתובין רק ב"כ מעילה ושליחות יד ושפיר מקשה למ"ד מלמדין מא"ל כך ישבתי בחידושי וא"כ לפי טעם שכתבתי כאן תי' זה אינו עולה יפה דהא שליחות יד יכול למילף ממעילה בק"ו מה מעילה שלא נתמנה שומר עליו חייב ע"י שליח כ"ש שליחות יד שנתמנה שומר עליו וכמ"ש מהרי"ט בחידושיו ובכה"ג אף לר"י ב"כ אין מלמדין וצ"ע ליישב זה:

ט

דעת רש"י בקדושין ל"ד דב' כתובין הבאים כא' דאין מלמדין מהם ה"ה דלא ידעי' בעלמא להיפוך מהלמד מב' כתובין ולכך כ' דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג מתפילין דבלא תפילין לא הוי ידעי' בעלמא ואף דאיכא ב' כתובין לא ילפי' מינייהו דליהוי באחריני בהיפוך יעיי"ש:

י

ודעת התוס' שם דב' כתובין הוי כמו מיעוטא דדוקא בהנהו חייבין אבל בכולהו פטורין ויש. ראיה לשיטתם מסוגיא דנשר בחולין פ' א"ט דקאמר טעמא דכ' רחמנא נשר הא בלא"ה הו"א לילף מפרס ועזני' הא הו"ל פרס ועזני' ב' כתובין וקשה מה בכך נהי דאין מלמדין מהם לאיסור מ"מ איכא למילף מתורים דלא מכשר רק בד' סימנים של היתר ואף דגמרא דחי לעיל א"כ שאר עופות טמאים למה לי היינו מעיקרא דאזדא הסוגיא לפי המסקנא דכתיב נשר ואיכא למילף מהיפוך מנשר דלא מטריפי' רק כשאין בו סי' טהרה כלל אבל השתא דלא כתיב נשר י"ל דהו ילפי' מתורים עכ"פ דלא לכשיר בסי' א' של טהרה ונהי דמב' כתובין אין מלמדין מ"מ מתורים מצי למילף כיון דלא כתיב נשר דסותר לדיוק דתורים ש"מ כשיטת התוס' דהיכא דאיכא ב' כתובין אזי הוי כמו מיעוט דוקא הכא אסור אבל בעלמא שרי ודוק ואף שזקני בת"ח שם כ' דבאמת קושיית הגמ' הוא אף אי הוי כתב נשר עיין מ"ש בסמוך בס"ד דדבריו אין מוכרחי':

יא

הרב בע"י קדושין ל"ז כ' דוקא במה מצינו לא ילפי' אבל בק"ו ילפי' יעיי"ש דבריו ואיכא למידק מהא דכתבו התוס' חולין דף ס"א ע"ב ד"ה מכדי דהקשו שם דלמה לי קרא בפרס ועזני' דבחד מינייהו איכא חד סי' טהרה מהנהו תלתא דאיכא בשאר עופות טמאים וא"כ ניליף מק"ו משאר עופות טמאים דאית בהו הך סי' טהרה ועוד ב' נוספים מכ"ש הך דלית ביה רק חדא לחודא ותי' דשאר עופות טמאים הוא י"ט כתובי' ואין מלמדין מהם (ועיי"ש שכ' לפרש כל הסוגיא באופן אחר ואפשר לומר שזהו מחמת דקשי' להו על התי' הנ"ל מה שהקשיתי אך לבסוף מסקו שם כפירש"י וכמו שתי' לעיל יעיי"ש ודוק) ולדברי הרב בעצמות יוסף אף בכה"ג מלמדין בק"ו ונראה לתרץ דזהו דוקא היכא דב' כתובין גופייהו לא מצי' למילף חד מחבריה בק"ו רק במה מצינו ולכך אמרי' מדכתובין תרוייהו ש"מ דלא ילפי' להו חדא מחבריה במה מצינו אבל בק"ו שפיר מצי למילף מינייהו אבל היכא דהנהו ב' כתובין גופייהו הוי מצינן למילף חד מחבריה בק"ו ש"מ מדכתובין תרוייהו דאף בק"ו לא ילפי' מינייהו ודוק:

שוב מצאתי סברא זו בג"ו כלל י"ב ולפ"ז א"ש דהתם שפיר כ' התוס' דלא מצי למילף היכא דאיכא בהו חד מסימני טהרה דטמא מק"ו דשאר מיני עופות טמאים דיש בהו ג' סימני טהרה וטמאים משום דהוי י"ט כתובי' וא"ל דבק"ו מצי' למילף ז"א דע"ז כ' התוס' שם ולהכי נמי פרט בעורב דלא ילפי' מיניה כלל ועיי"ש בדברי התוספות ר"ל דהא בעורב אינו רק ב' סימני טהרה מהנך ג' דאיכא בשאר עופות טמאים ואעפ"כ לא ילפי' מינייהו ש"מ דאף בק"ו לא ילפי' מהנך י"ט כתובין ודוק:

מיהו שבתי וראיתי דבלא זה לא קשה על התוס' דהתוס' לא ס"ל כלל זה כמבואר בדבריהם ביומא דף נ"ט ב' ד"ה והרי שכתבו דאל"כ היכי נפיק בירושלמי מק"ו הא ב"כ אין מלמדין מבואר שם דס"ל דאף בק"ו אין מלמדין ואמנם אם זה הכלל שביארנו אמת הוא אזי יתיישב שם סוגיית הגמרא דתנא ר' חייא דעוף שיש בו סי' א' של טהרה טהור ומקשה וניליף משאר עופות טמאים דיש בהו ג' סימני טהרה ולא אכלינן להו וכ"ש תרי וחד ומשני א"כ עורב דכ' רחמנא למה לי ג' לא אכלי' ב' וחד מיבעי' והנה מה דמקשה משאר עופות טמאים הקשו התוספות דהא הוי י"ט כתובין ולא ילפי' מינייהו ומה שתירצו דעדיפא מזה פריך לא ידענא מאי עדיפא דאדרבה עדיפא למיפרך מיניה וביה א"כ כל הנך עופות טמאים למה לי לילף חדא מחבריה וע"כ דלא ילפי' מינייהו אך לפמ"ש א"ש דבאמת הגמרא ידע דאין מלמדין מי"ט כתובין אך הקושיא דעכ"פ תרי וחד דאיכא ק"ו מצי' למילף כסברת העצמות יוסף וע"ז משני כמו שתירצנו לעיל דהא עורב גם כן מצי למילף בק"ו וכתבה רחמנא וע"כ דגלי לן התורה דאף בק"ו לא ניליף מינייהו ודוק:

ובזה יתיישב קושית זקני בת"ח שם בסוגיא דמקשה אלא טעמא דכ' רחמנא נשר הא לא"ה לילף מפרס ועזני' הו"ל פרס ועזני' ב' כתובין והקשה דאצטרך נשר לגופי' לאסור נשר דלית ביה אפילו חד מסימני טהרה דהו"א דשרי כיון דמפרס ועזני' לא מצי למילף לאסור דהוי ב' כתובין ולפמ"ש א"ש דבאמת שפיר מצי למילף מפרס ועזני' נשר לאסור ואף דפרס ועזני' הוי ב"כ מ"מ מצי למילף בק"ו מה פ"ו דאית בהו חד סימן טהרה כ"ש נשר דלית ביה שום סימן טהרה אבל שאר עופות דאית בהו חד סי' טהרה שפיר קאמר דהוי פרס ועזני' ב' כתובין ולא מצי למילף מינייהו ודוק:

איברא דיש להקשות דפ"ו גופייהו הוי מצי למילף מעורב ושאר עופות טמאים בק"ו וע"כ דגלי קרא דאף ק"ו לא נילף וא"כ הדרא קושיית הת"ח לדוכתא דאי לא כתב נשר לא הוי ידעי' נשר גופא דאין לומר כמ"ש דהוי ילפי' בק"ו דהא גלי קרא דאף בק"ו לא ניליף ויש לתרץ דהשתא ס"ד דהך סי' א' דבפרס ועזניה ליתא בכל שאר עופות טמאים וא"כ ליכא למילף מינייהו בק"ו ודוק אך קשה לפ"ז מאי מקשה א"כ פרס ועזניה דכ' רחמנא למה לי כו' כיון דבפרס ועזני' ליכא הך סימן דבשאר עופות טמאים א"כ ליכא למילף בק"ו וצ"ע ועיי"ש היטב בסוגיא ותבין כי דברינו בזה נכוחים בטעמם ואמנם מה שאמרנו דהיכא דב' כתובים הוי מצינן למילף חד מחבריה ואפ"ה כתיבי תרוייהו אזי אף בק"ו לא ילפי' מהנך ב' כתובין זה יתכן אם נאמר דבב' כתובין אפי' לא מייתר רק א' הוי ב' כתובין אבל אם נאמר דלא הוי ב' כתובים רק אם שניהם הוי מצינן למילף חד מחבריה א"כ לא מצינן לאשכוחי ב"כ דהוי מצינן למילף חד מחבריה בק"ו דאם יש ביניהם ק"ו אם כן הקל לא הוי מצי למילף מן החמור להחמיר עליו וכן להקל לא הוי מצינן למילף החמור מן הקל ונמצא דחד מינייהו לא הוי מצי למילף מחבריה בק"ו ולא מייתר אלא חדא דהוי מצי למילף מאידך וע' מ"ש לעיל אות ה' בשם התוס' דג"ז הוי ב"כ:

יב

ר"מ ס"ל ב"כ הבאים כאחד אין מלמדין קדושין ל"ה א' ואפשר דלמסקנא י"ל דס"ל מלמדין ועיי"ש ודו"ק:

יג

תנא דבי ר' ישמעאל ס"ל אין מלמדין קדושין ל"ז ב':

יד

שמאי הזקן ס"ל ב"כ מלמדין קדושין מ"ג לחד שינויא ולאידך שינוייא קאמר ואבע"א דריש הוא ההוא ולהך אבע"א י"ל ג"כ אבע"א דס"ל ב"כ אין מלמדין והא דקאמר אבע"א דריש כו' משום דבהך סיים:

טו

למאן דס"ל ב"כ מלמדין צ"ל דס"ל דדריש הוא ההוא דאי לא"ה אין שלד"ע מנ"ל עיין קדושין מ"ג וי"ל דלעולם לא דריש הוא ההוא רק דיש ג' כתובין מעילה ושליחות יד וטביחה והגמרא אזלא לדעת ב"ש דלדידהו ליכא שליחות יד כמ"ש בע"י עי"ש היטב:

טז

והנה ביארנו למעלה דבק"ו ילפי' מב"כ היכא דב"כ אלו אין לילף חד מחבריה בק"ו ולפ"ז אית לן לספוקי היכא דיש כאן ג' כתובין ואם נבא ללמוד דבר אחד מב' מהם לא נוכל ללמדו בק"ו ואם נבא ללמדו מהג' נוכל ללמדו בק"ו היאך נדון כאן ומקום הספק אבאר כגון לענין שלד"ע דיש ג' כתובין מעילה וטביחה ושליחות יד דבהנך תלתא יש שליח והנה עד"מ היכא דשליח שוגג ממעילה וטביחה ליכא למילף בק"ו מה מעילה וטביחה שהוא מזיד דמעילה ג"כ שוגג וטביחה לא ידעי' רק דומיא דמכירה מה מכירה ע"י אחר וי"ל באמת ע"י אחר רק בשוגג ועיין בתוס' ב"ק ע"ט א' ד"ה נתנו אבל משליחות יד נוכל למילף שוגג בק"ו מה שליחות יד דהוא מזיד דשלוחו דומיא דידיה שהוא מזיד וע' סמ"ע סימן רצ"ב ס"ק י' ובערך שלד"ע הארכתי ואם בש"י במזיד יש שליח ק"ו שוגג ומקום הספק בזה הוא כמו שאבאר דהנה לדעת רש"י שכתבתי באות ח' דב"כ לא הוי מיעוט ליכא למבעי' כלל דודאי ילפי' מכתוב הג' בק"ו כי קא מיבעי' לי לדעת התוס' דס"ל דב"כ הוי מיעוט וכיון דמעילה וטביחה הוציאו כל דכוותייהו דאין בהם שליח כגון שוגג תו לא מרבינן שוגג בק"ו משליחות יד דכי אמרי דבק"ו ילפי' היכא דליכא גילוי למעט בכתובין אלו דבר זה אזי אמרי' דלא נכתבו ב"כ רק למעט דברים שיכול ללומדם בבנין אב ולא דבר זה הנלמד בק"ו אבל כאן יש גילוי בב"כ שלא נלמד דבר זה דהרי ב"כ מיעטו כל דכוותייהו וזהו נמי דכוותייהו א"ד אמרי' סוף סוף כיון דדין ב"כ אינו למעט דבר הנלמד בק"ו והטעם דק"ו אלים טובא א"כ גם כאן אינו יכול למעט והנה לכאור' יפלא המעיין על ספק זה דהא לפי מה שביארתי דהיכא דהב"כ גופייהי יכולין ללמוד זמ"ז בק"ו אזי אף בק"ו לא ילפי' מיניה והנה בכאן דמב"כ אין ק"ו ומן הג' יש ק"ו א"כ אלו הב' שוין לזה שאנו רוצין ללמוד וכמו דזהו אנו יכולין ללמוד בק"ו מהג' כך אלו הב' יכולין ללמדו מהג' וא"כ בכה"ג אף בק"ו אין למידין ואין מקום לספק הנ"ל אבל באמת עדיין במקומו אני עומד בספק הנ"ל דאשכחן דאלו הב' יש להם צד א' חמור מהג' וצד א' קל מהג' ומדבר שאנו רוצין ללמוד דהשתא ליכא למילף ב' אלו מהג' וגם דבר הנלמד מהם א"א למילף בק"ו הואיל ויש בו דבר א' קל מדבר הנלמד כגון בגוונא דאיירינן בה במעילה וטביחה אף דהן בשוגג אין לילף בק"ו משליחות יד שהוא במזיד ויש שליח די"ל מה לשליחות יד שכן נתמנה שומר עליו ופשע בשמירתו בלאו שליחות מתחייב מצד שפשע שהוא מחוייב לשומרו שלא ישלח בו אחר ידו ולא די שלא שמר אף. הוסיף פשע וצוה לשלוח יד משא"כ במעילה וטביחה דל"ש בהו הך סברא אבל אם רוצה ללמוד ממנו דבר שהוא ג"כ שומר עליו ושם ל"ש שליחות יד ואז שפיר יכול ללמדו מק"ו משליחות יד שהוא מזיד ק"ו כאן שהוא שוגג וא"ל מה לשליחות יד שפשע בשמירה דגם כאן מיירי שפשע בשמירה שהרי נתמנה שומר עליו ואם תאמר כיון דגם כאן מיירי בעסק שמירה רק שאינו שליחות יד דמפורש בקרא לרבות בו שליח רק מיירי בענין שאמר לשליח להפסיד דבר של חבירו שנתמנה שומר עליו כגון שהופקדו אצלו שטרות וצוה לשלוחו למסור לשר שיקח מאתו השטרות עש"ך סי' שפ"ח ס"ק ס"ה דבכה"ג לא שייך שליחות יד יעיי"ש הטעם ואעפ"כ הוא ק"ו משליחות יד דגם כאן פשע בשמירה וא"כ גם ממעילה וטביחה אפשר למילף בק"ו מה מעילה וטביחה שלא נתמנה שומר ע"ז חייב המשלח כ"ש כאן שנתמנה המשלח לשומר אינו דין שחייב מ"מ יש לצייר איזה פירכא שיש למעילה וטביחה איזה חומרא יותר מזה שאתה דן עליו ובכזה יש לקיים הספק ועוד חזון למועד לעיין בזה:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה