אור ברסלב
מלא הרועים חלק ב שונה הלכות › רשב"ג

מלא הרועים חלק ב· רבי יעקב צבי יולס

שונה הלכות · רשב"ג

ר' שמעון שזורי

א

רבה בב"ח א"ר יוחנן ס"ל כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו (ב"מ ל"ת ב' ב"ק ס"ט) ועיין ברא"ש פ' שור שנגח את הפרה סימן ה' שכ' דלרב אלפס לית ליה ההוא כללא דרבי יוחנן דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו וכן דעת הרמב"ם שם בפ"ד מה' חובל ודעת התוס' ור"ח ור"ת לפסוק הלכה כרשב"ג במשנה וכן בברייתא כמבואר בדבריהם ברכות י"ז ב' ב"מ ס"ט א' ועוד דוכתי טובא ועיין ברמב"ם פ"ז מה' חובל שכתב הה"מ שם לענין מזיק שעבודו של חבירו שפסק כרשב"ג דס"ל כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו וכבר תמה שם בלח"מ דהא הרמב"ם לית ליה ההוא כללא ונ"ל דבאמת לית לן כלל זה אך עכ"פ יש לנו דברי רבי יוחנן דס"ל הכי וכ"מ שמצינו רשב"ג במשנה נדע דרבי יוחנן פסק כוותיה ואם נמצא מי שחולק עליו צריכין אנו לעיין אם הלכה כמותו נגד רבי יוחנן ולפ"ז במזיק שעבודו של חבירו דאוקי רב פלוגתייהו דחכמים ורשב"ג במזיק שעבודו דס"ל לרשב"ג מזיק שעבודו של חבירו חייב ועולא ס"ל דלכ"ע מזיק שעבודו של חבירו חייב ועיין בפ"י שם ומוקי פלוגתייהו בהיזק שאינו ניכר ולפ"ז לרבי יוחנן ועולא מזיק שעבודו חייב בודאי לר' יוחנן דאף אי מוקי כרב מ"מ הא פסק הלכה כרשב"ג ולעולא לכ"ע חייב ולרב נהי דס"ל דאין הלכה כרשב"ג מ"מ קי"ל רב ור"י הלכה כר"י ומכ"ש דר"ח קאי כוותיה אך לפמ"ש בסמוך דאליבא דר"י גופא איכא פלוגתא לא א"ש ומ"מ יש ליישב ודוק ועיין באות ו':

ב

ר' אבא בר יעקב א"ר יוחנן לית ליה ההוא כללא דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו שם בב"מ ל"ח ב' אמוראי נינהו ואליבא דר"י:

ג

רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל לית ליה ההוא כללא מדאמר בשבת ובביצה כ"ד א' הלכה כרשב"ג ש"מ דלא ס"ל דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו דבכה"ג פריך בב"מ ל"ח ודייק מיניה דר"ח בר יעקב לית ליה ההוא כללא אליבא דר"י ועיין באות ט' וכ"כ התוס' להדיא בע"ז דף י"ב ב' ועיין רשב"ם ב"ב קל"ג ב' שכ' דשמואל לית ליה ההוא כללא:

ד

רבא אמר רב נחמן לית ליה ההוא כללא דפסק בב"מ ל"ח כחכמים נגד רשב"ג וכן בסנהדרין דל"א בהגהת הרא"ש כ' דר"נ לית ליה ההוא כללא ועיין רשב"ם בב"ב קל"ג שכתב דרבא לית ליה ההוא כללא ויש הוכחה לזה מדאמר בע"ז ס"ט ב' הלכה כרשב"ג הואיל וסתם לן תנא כוותיה משמע דבל"ז אין הלכה כרש"ג אף במשנה:

ה

עולא עיין בחיבורינו חלק ראשון מזה הספר ערך היזק שאינו ניכר אות ט' שצדדנו לומר דדעת התוספות דעולא ס"ל כר' יוחנן רבי' דהלכה כרשב"ג במשנתינו אך השארנו הדבר בצ"ע שם:

ו

ר' אבוה נראה דס"ל ג"כ דר"י רבי' לאו כללא כייל דהלכה כרשב"ג במשנה דהא במגילה ט' ב' א"ר אבוה אר"י הלכה כרשב"ג משמע דבכ"מ לית הלכתא כוותיה כדדייק גמרא ב"מ ל"ח על רבי אבא בר יעקב כמ"ש באות ב' יעיי"ש:

ז

בתוספות דב"מ ס"ט א' ד"ה אלא שיטה אתמר מבואר שם דאף בברייתא הלכה כרשב"ג ומבואר שם דר"י אף דאמר במשנתינו ה"ה בברייתא ועיין מ"ש בגליון הש"ס שלי כתובות דף ס"ו א' תימא ע"ז וכן דעת הש"ך בחו"מ סי' קע"א ס"ק ט' כתוס' וכן כתב בתשובת חוות יאיר ובמרדכי גיטין פ' מי שאחזו סימן תל"א כתב דוקא במשנה ולא בברייתא וברא"ש פ"ג דנדה סי' ג' כתב ג"כ דדוקא במשנתינו פסק ר"י הלכה כרשב"ג ולא בברייתא ובתהה"א בית שביעי שער ראשון דף קס"ה ב' כתב ואע"פ שאמרו כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה הא אסיקנא בכתובות דמשנתינו דוקא קאמר ולא בברייתא ועיין בשבת דף נ' דפליג שם רשב"ג עם חכמים ורב פסק שם כתנא ושמואל פסק כרשב"ג דא"צ מעשה והיה אפשר לומר דפליגי בהא דרב ס"ל דאין הלכה כרשב"ג בברייתא ושמואל ס"ל הלכתא כוותיה אף בברייתא אך ז"א דכבר כתבנו אות ג' דשמואל לית ליה ההוא כללא דהלכה כרשב"ג אף במשנה וכ"ש בברייתא רק דהתם נ"ל לפסוק כרשב"ג מאיזה טעם שהיה לו. אך עכ"פ:

ח

דרב ס"ל עכ"פ דאין הלכה כרשב"ג בברייתא ועיין לקמן אות י"א ומיהו מהא דתני שם רבב"ח ואמר הלכה כרשב"ג יש קצת הוכחה:

ט

דרבב"ח אליבא דנפשיה ס"ל דאין הלכה כרשב"ג בברייתא דאל"כ למה לי למימר הלכה כדדייק בב"מ כמש"ל אות ב' ולכאורה י"ל דאין ראיה מהך דב"מ בשלמא ר"י דאמר בהדיא כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו מקשה שפיר למה אמר הלכה כרשב"ג אבל בשאר אמוראי דלא מצינו דאמרי בהדיא כ"מ ששנה רשב"ג איכא למימר דס"ל ג"כ דבכ"מ הלכה כרשב"ג רק כיון דלא אמרי הך כללא צריכין לפרושי בכ"מ דכאן הלכה כרשב"ג אך ז"א דהו"ל גם כן למימר הך כללא ולא הוי צריכין לפרש בכ"מ בפרטות ועיין ברמב"ם פ"ב מה' שבת וטוש"ע או"ח סימן ש"ה ס"ז דפסקו דאין חמור יוצא באוכף אף שקשורה לו בע"ש כת"ק כרשב"ג בברייתא שבת ד' נ"ג א' ש"מ דאין הלכה כרשב"ג אף במשנה כמש"ל אות א':

י

רבב"ח אר"י כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידון וראיה אחרונה ב"מ ל"ח ב"ק ס"ט סנהדרין ל"א ורבה בר"ה אר"י ס"ל דאף בערב וצידון הלכה כרשב"ג חוץ מראיה אחרונה לבד סנהדרין ל"א א':

יא

רב יש קצת ראיה דס"ל דהלכה כרשב"ג במשנה מגיטין דף מ"א א' דמוקי פלוגתא כרשב"ג ורבנן במזיק שעבודו וכתב התוספות שם והא דלא מוקי פלוגתייהו בדד"ג דאפי' מאן דפטר גרמי אפשר דמחייב במזיק ולפי הפשוטו נראה דס"ל דהלכה כרשב"ג במשנה וס"ל גרמי פטור ולכך לא מוקי בגרמי דא"כ יסבור רשב"ג גרמי חייב והוא ס"ל הלכה כרשב"ג במשנה וס"ל הלכה גרמי פטור ויהיה קשה הלכתא אהלכתא אך לפמ"ש בחלק ראשון מזה החבור ערך גרמי אות ט' דרב ס"ל גרמי חייב קשה אמאי לא מוקי פלוגתייהו בגרמי:

יב

בחולין דף מ"ד ב' בהא דאיתא שם דר"א כי הוי מזמני ליה לא אזיל ור"ז כי מזמני ליה אזיל כתבתי שם בחידושי דפליגי בפלוגתא דרשב"ג ורבנן בב"ב די"ג ב' ומבואר בחו"מ סי' קע"א ובסמ"ע שם ס"ק כ"ד ור"א ס"ל דהלכה כרשב"ג אף בברייתא ור"ז ס"ל דאין הלכה כמותו בברייתא ע"ש ודו"ק:

יג

הרי"ף ס"ל דל"א הלכה כרשב"ג אלא היכא דמסתבר טעמיה עיין ברי"ף פ"ק דב"ב ועיין ש"ך סימן שפ"ו וסימן קע"א ס"ק ט':

יד

אי אמורא בתרא חולק על דברי רשב"ג נראה מסברא דלא לפסוק כרשב"ג והלכה כבתראי והנה בכתובות דף י' ע"א דאיתא שם דלא קי"ל כר"נ רק סמכינן ארשב"ג דקי"ל הלכה רשב"ג במשנתינו מבואר דס"ל דאף דאמורא פליג עליו הלכה כרשב"ג והרא"ש כתב שם דקשיא שם הלכתא אהלכתא דקי"ל הלכה כר"נ בדיני וקי"ל הלכה כרשב"ג משמע דאי אמורא אחר חולק ארשב"ג אעפ"כ הלכה כרשב"ג וצ"ע:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה