אור ברסלב

מלא הרועים חלק ב· רבי יעקב צבי יולס

אות ע

אות מ

עונשין מן הדין

א

ר"ש ס"ל עונשין מן הדין סנהדרין דף ע"ד דס"ל עע"ז ניתן להצילו בנפשו ק"ו מפגם הדיוט יעיי"ש.

ב

ר"א בן שמעון ס"ל ג"כ עונשין מ"ה שם בסנהדרין דס"ל אף מחלל שבת ניתן להצילו בנפשו ועיי"ש:

ג

אביי ס"ל בסנהדרין נ"ד וע"ה דעונשין מן הדין בבתו אך התוס' כתבו דאין ענין לשאר עונשין מן הדין דהתם גילוי מילתא בעלמא ועיין לקמן אות י"ד:

ד

רבי יצחק ס"ל עונשין מן הדין באחותו בת אביו ובת אמו כריתות דף ע"א ושם קאמר ג' אבע"א יליף עונש מאזהרה ר"ל דלעולם ס"ל אין עונשין מן הדין כו' ועיי"ש ברש"י.

ה

במכילתא מבואר דעונש ממון ג"כ אין עונשין מן הדין דקאמר כי יפתח וכי יכרה אם על הפתיחה חייב על הכריי' לא כ"ש אלא מכאן שאין עונשין מן הדין הביאו התוס' בב"ק דף ב' א' בד"ה ולא זה וזה ומיהו התוספות שם כ' דבגמרא דילן ס"ל דעונשין ממון מן הדין והך דכי יפתח וכי יכרה מיבעי' לן להביא כורה אחר כורה שסילק מעשה ראשון והרשב"א בחידושי ב"ק שם כ' הא דאין עונשין דוקא בור ולא ילפי' שאר אבות מיניה לפי דבור חידוש דאינו ברשותו ועשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו ועיין בס' באר יעקב כלל י"ח דהרשב"א לא קאמר כ"א לדעת המכילתא דס"ל אין עונשין ממון מ"ה וקאמר דוקא בבור אבל תלמודא דידן ס"ל דאף בבור עונשין ודבריו פשוטין ומוכרחים מסוגיא דב"ק שהבאתי באות זה ובאות שאח"ז:

ו

ועיין היטב בב"ק דף מ"ט ג' ונ"א תמצא מבואר דר' ישמעאל ור"ע ורבי ורבה ורב יוסף כולהו ס"ל דעונשין ממון מ"ה דשם מוקי רבה ורב יוסף פלוגתא דר"י ורע"ק שם וכולהו ס"ל דהוי ילפי' כרי' מפתיחה בק"ו ש"מ דעונשין ועיי"ש בתוספות דף מ"ט ע"ב ד"ה על הכרי' ובדף נ"א מבואר דרבי ס"ל ג"כ עונשין מדקאמר הני מצרך צריכי ולא קאמר בפשיטות דאין עונשין מן הדין ועיין באות יו"ד שכתב דנראה דעת רבינא הקדמון דס"ל ג"כ עונשין. ואמנם אינו מוכרח

ז

אי אמרינן עונשין מן הדין עדים זוממין חייבין אף בשכבר הוציאו ממון על פיהם דבד"נ הרגו אין נהרגין ואף דאיכא ק"ו מ"מ אין עונשין מן הדין אבל בד"מ עונשין כ"כ התוס' ב"ק דף ד' ב' ד"ה ועדים זוממי' אך הריב"א כ' שם דאף אי אין עונשין ממון מן הדין מ"מ חייבין אף כשכבר הוציאו ממון דל"ש בממון כאשר זמם ולא כאשר עשה דאפשר בחזרה:

ח

הר"מ בפ' אמור כ' על מ"ש רש"י וכל איש אשר יקרב מכל זרעכם אין קריבה זו אלא אכילה כו' וא"א לומר שחייב על הנגיעה שהרי כבר נאמר כרת על אכילה כו' וכתב הר"מ וליכא למימר דאין עונשין מן הדין שלא נאמר כן אלא על עונש האדם אבל כרת שהוא דיני שמים עונשין מן הדין כו' עיי"ש והנה יצא הרב לדון בדבר החדש שבכרת וכל שאר מיתות בידי שמים עונשין מן הדין וע' בס' באר יעקב בכללות הסוגיות כלל י"ח שהאריך להשיגו מתוס' חולין קט"ו ודבריו נכונים ונ"ל דהר"מ ס"ל כסברת מהרש"א שאכתוב באות שאח"ז שהטעם דאין עונשים שמא מפני שזה חמור לא מתכפר בכפרה המפורש בקל ממנו וס"ל דזה שייך בדיני אדם דשמא מפני שזה חמור לא ניתן להתכפר בידי אדם וענוש יענש בידי שמים אבל בעונש שמים פשיטא דילפי' חמור מקל דאין לומר דוקא הקל יענש אבל החמור שמא לא יתכפר בעונש שמים דאם בידי שמים לא יתכפר במה יתכפר ובוודאי יש כפרה לכל חטא ועון ע"י עונש וא"ל שמא לא יתכפר בעונש קל כזה רק בעונש חמור ממנו ז"א שהרי כרת הוא חמור מכל העונשין שבידי שמים כמ"ש הרמב"ם בה' תשובה הגדולה שבנקמות הוא אבדון הנפש כו' שנאמר הכרת תכרת ולפ"ז י"ל דוקא לענין כרת אמרה הרב אבל מיתה בידי שמים שקל מכרת לא ילפי' בק"ו דשמא שהוא חמור לא סגי לי' במיתה בידי שמים רק צריך כרת שהוא חמור ממנו וכ"ז דחוק ובפרט לפמ"ש באות שאח"ז שסברת מהרש"א הנ"ל דחוי אין מקום לקיים דברי הרא"מ הלזו ודוק:

ט

המהרש"א בסנהדרין ס"ד מזרעך ולא כל זרעך כ' הטעם דאין עונשין מן הדין משום דמפני שזה חמור ממנו אינו מתכפר בכפרה המפורש בקל, ממנו וצריך עונש חמור מזה וע' לקמן אות ט"ו מ"ש בזה וכ' בס' באר יעקב דלפי דבריו דבר הלמד בבנין אב שאין זה חמור מזה לפ"ז ראוי שנענש עליו אך הוא ז"ל שם דחה סבר זו וכ' דלפי ועם בעל הליכות עולם דלכך אין עונשין מן הדין לפי שק"ו ניתן לדרוש מעצמו ושמא טעה בו ולכך אין עונשין ולפי טעם זה אף בבנין אב אין עונשין ועיין בערך בנין אב מה שביארנו בזה יעיי"ש אות ג':

י

רבינא הקדמון לכאורה דס"ל עונשין מן הדין דקאמר במצמצם בהמת חבירו לתוך השמש דחייב מק"ו מרוצח סנהדרין ע"ו אך י"ל כמ"ש בחיבורי זה ח"א ערך גרמי אות י"ח עיי"ש:

יא

ר' יהודה בסנהדרין דף נ"ד איכא ב' דעות ולחד דעה ס"ל עונשין מן הדין:

יב

הא דאמרינן אין עונשין מן הדין היינו דלא מצינו למילף עיקר העונש, מן הדין אבל הכא דעיקר העונש והלאו מפורש כגון בביאת אשת איש דמפורש מיתה בתורה ואיש אשר ינאף את אשת רעהו אף אם הדבר שמתקדש' האשה בו הוא מן הדין כגון בש"פ דלא ידעינן כי אם בבנין אב כמ"ש התוספות ריש קידושין בד"ה ובש"פ יעיי"ש אעפ"כ כיון דכתיב בתורה ואיש אשר ינאף את אשת רעהו כל מיני אישות בכלל שפיר עונשין כ"כ פנ"י בריש קדושין שם:

יג

בקרבן וכן בכל עניני קרבנות ועבודת המקדש עונשין מן הדין כ"כ הריטב"א בספ"ב והביאו מהרי"ק כללי הגמרא והאי שכתבתי דאף לענין עבודות שבמקדש עונשין מן הדין למדתי מדברי הליכות אלי בכלל הא' כלל ו' וכלל י"א שע"פ דברי הריטב"א הנ"ל יישב ההוא דפריך בזבחים דף כ"ג אי מה זר במיתה אף יושב במיתה ופירש"י דנגמר במה מצינו דאין עונשין מן הדין דכיון דהוי מידי דקרבן עונשין מן הדין עכ"ל ש"מ דאף לענין עבודות שבמקדש כההוא דיושב וזר אמרי' עונשין מן הדין ולפמש"ל אות ח' בשם הרא"מ דדוקא לענין דיני אדם אמרי' אין עונשין מן הדין ולא בדיני שמים בלא"ה לק"מ דשפיר קאמר מה זר במיתה בד"ש אף יושב דבד"ש עונשין אך כבר כתבו לעיל דאפשר דאף הרא"מ לא קאמר אלא בכרת ולא במיתה יעיי"ש:

יד

דבר הנלמד בהיקש עונשין ממון ש"ס ערוך סנהדרין דף ע"ג וכי עונשין מן הדין דבי רבי תנא היקשא הוא ופירש"י דכל היקש וגז"ש המופנה הרי הוא כמפורש בקרא ועונשין ממנה לפי שלא ניתנה לידרש מעצמו אבל מק"ו שאדם דן ק"ו מעצמו אין עונשין ממנו עכ"ל רש"י למדנו טעם מדברי רש"י ז"ל דלכך אין עונשין מדין ק"ו לפי שניתן ק"ו לידרש מעצמו ודבר זה נוטה לטעמו של המדות אהרן שנכתוב בסמוך ושם נאריך בזה בס"ד:

טו

היכא דהשני לא נאסר רק מחמת קורבא דראשון כגוןן בת דלא נאסר כ"א מחמת קורבא דבת א"כ יש לנו ק"ו לעונש הבת בעצמה דאם ענש בת הבת מחמת קורבא דבת כ"ש בת עצמה ובכה"ג ס"ל לאביי דעונשין מן הדין דאין זה אלא גילוי מילתא ורבא ס"ל דאף בכה"ג אין עונשין מין הדין רק דילפי' גז"ש הנה הנה בסנהדרין ע"ו הר"מ בפ"ב מהא"ב דין ו' ובמנין המצות שלו יש מקום עיון ועיין בלח"מ פ"ט מהמ"א ה"ב ועיין בס' ג"ו כלל א' וע' במניין המצות לר"מ מל"ת סי' קע"ב וצ"ע:

טז

הרב המגיד בפ"ב מה' מ"א דין א' כתב דהא דאמרי' אין עונשין מן הדין דוקא היכא דבלא ק"ו לא ידעינן שום איסור לזה הלמד אבל היכא דבלאו הק"ו יש איסור עשה אזי ילפי' שפיר מן הדין עונש מלקות כגון שאר בהמות טמאות שאין להם אפילו סימן א' של טהרה דילפי' מק"ו מחזיר שפן וארנבת דיש להם סימן טהרה אחד ואסורין כ"ש בזה שאין לו שום סימן טהרה וא"ל דאין עונשין מן הדין שאלו כבר נאסרו בלאו הבא מכלל עשה דכתיב מפרסת פרסה ושוסעת בבהמה אותה באכילה ואין בהמה שמיני פ"כ טמאה באכילה לכן עונשין מן הדין והרב בקרבן אהרן פ' שמיני פ"ב פרק ג' מבאר דבריו דהא דאמרינן אין מזהירין ועונשין מן הדין היינו כשאין בידינו בלמד הזה איסור איסור כלל ואיסורו נרצה ללמוד אותו מ"ה לזה נאמר שלא יוכל הדין לתת לו ב' מדריגות א' גוף האיסור ב' העונש אמנם כאשר האיסור מבואר במ"א אזי ילפי' מדריגה א' מ"ה דהיינו העונש דאל"כ למה אתי הק"ו עכ"ד וגם מזה סתירה לסברת מהרש"א שהבאתי לעיל אות ט' דטעם אין עונשין דדלמא לא ניתן זה להתכפר, בעונש זה וא"כ כ"ש היכא דמפורש בו איסור די"ל כן ודוק:

יז

והנה הר"ש אלגזי בס' גופי הלכות כלל תפ"ו כ' דהך סברא דהרב המגיד אינו בכל ק"ו כ"א בק"ו דיש בכלל מאתים מנה כהך דשאר בהמות טמאות דאם אסר הגמל וחזיר שאין להם אלא סימן טומאה אחד כ"ש שאר בהמות שיש להם סימן טומאה זה ועוד נוסף בהם סימן טומאה ב' ויש בכלל מאתים מנה אבל בשאר ק"ו דלמדין קל מחמור להקל או חמור מקל להחמיר ל"א הכי ואין עונשין מ"ה אף במפורש איסור עשה עכ"ד והכריח זה ממה דקי"ל בפסחים כ"ד א' דנפקא ליה ק"ו ממעשר הקל וכ"ת אין מזהירין וכו' ושם איכא איסור עשה מפורש מבאש תשרף וע' בשער המלך בפ"ב מה' מ"א שתי' קושיא זו בשם רבו יעיי"ש ועיין בס' גינת וורדים כלל ב' שתי' ג"כ בסגנון זה ובס' אור חדש בחידושיו לפסחים שם נעלם ממנו דברי הר"ש אלגזי הנ"ל והקשה קושיא זו ועיי"ש מ"ש בזה והרב בשער המלך ובס' ג"ו מביאים ראיה מדברי הכ"מ בפ"ה מה' איסורי מזבח דין ו' דמבואר משם דאפי' בק"ו דליכא טעמא בכלל מאתי' מנה אעפ"כ עונשין היכא דמפורש בו איסור עשה:

יח

עוד חילק בס' גופי הלכות דל"א דעונשין מ"ה היכא דמפורש איסור עשה אלא דוקא היכא שיש יתור בעשה דמלבד דאיכא לאו הבא מכלל עשה יש יתור בעשה דנכתוב בבהמה תאכלו ומדכתי' אותה יש יתור בעשה דמלבד דאיכא עשה בא היתור למדרש אותה ולא אחרת אבל היכא דליכא יתור בעשה אע"ג דאיכא לאו הבא מכלל עשה אין עונשין ומזהירין מן הדין ובשער המלך שם ובס' ג"ו שם דחו כלל זה יעיי"ש:

יט

הרב במשנה למלך פ"ב מה' מ"א דין כ' כ' דהתוס' פסחים דף מ"א ד"ה איכא חולקים על כלל של הר"מ דגם שם איכא איסור עשה כמ"ש התוס' בעצמן שם באותו דביר ואם נאמר כמו שחילק בעל גופי הלכות שהבאת באות י"ז י"ח י"ל דגם התוס' ס"ל כהה"מ ושאני התם דליכא יתור בעשה וגם אינו בכלל מאתים מנה ודוק:

כ

הרב בשעה"מ חילק בהך סברא דהה"מ דל"א היכא דמפורש איסור עשה אז עונשין מן הדין רק דוקא היכא דעיקר קרא אתי ללאו הבא מכלל עשה כהך דבבהמה תאכלו דלא אתי קרא ליתן עשה על אכילות בהמה טהורה רק ל"ת על בהמה טמאה לומר את זו תאכלו ולא הטמאה אבל היכא דעיקר קרא אתי ליתן בו עשה על הדבר כהך דתשביתו שאור דאתי ליתן עשה על השבתה וההוא דבאש תשרף שהבאתי באות י"ז דאף דנלמוד מזה ג"כ איסור ל"ת הבא מכלל עשה מ"מ כיון דעיקר קרא לאו על ל"ת אתי רק להזהיר על הדבר כעשה אזי בכה"ג לא ילפי' אזהרה ועונש מן הדין עכ"ד שם וכ"כ הרב בס' מוצל מאש סי' כ' אך מדברי הרב במש"ל פ"ב מה' מ"א משמע דלא ס"ל לחלק כן וכמ"ש בשער המלך שם מהא דמביא ראיה מב"מ פ"ט יעיי"ש:

כא

הרב ס' מוצל מאש סי כ' כתב דהה"מ לא כתב כך אלא לענין מזהירין אבל לענין עונשין אף דמפורש איסור אין עונשין מן הדין והביא ראיה מעדים זוממין דאמרי' כאשר זמם ולא כאשר עשה ואף דאיכא ק"ו לא הרגו נהרגין הרגו לא כ"ש אך דאין עונשין מה"ד ואף דהתם יש לאו מפורש בתורה לא תענה אעפ"כ אין עונשין והרא"מ בפ' שמיני חולק וס"ל דאפי' לענין עונש עונשין מ"ה היכא דהאיסור מפורש וכן מבואר בדברי קרבן אהרן שהבאתי לעיל אות ט"ז ועיין בשער המלך שם מה שמקשה עוד על דברי הה"מ אלו ממכות דף י"ז ב' יעיי"ש וצע"ג וע' בג"ו כלל נ' שנעלם ממנו דברי הרב בס' מוצל מאש שהבאתי וכ' מסברא דנפשיה דלענין עונש אין עונשין והביא ג"כ הך ראיה מעדים זוממי' ודע דלפי דעת ג מפורש עונשין מ"ה קשה דהך דאין עונשין הסוברים דהיכא דהאיסור מפורש עונשין מ"ה קשה דהך דאין עונשין מ"ה היכא משכחת לה אי כשיש בו אזהרה מפורשת הרי בכה"ג עונשין מן הדין ואי כשאין כאן אזהרה מפורשת נהי נמי דעונשין מ"ה בלא"ה אין עונשין משום דלא ענש אא"כ הזהיר והרי אין אזהרה מפורשת כאן וראיתי בג"ו כלל כ' שתי' זה לשיטת הסוברים דבעונש מיתה דוקא לא ענש אא"כ הוזהר אבל בעונש כרת ענש אפי' בלא אזהרה א"כ משכחת לה דאין עונשין מן הדין בעונש כרת עכ"ד איברא דז"א דהא כמה פעמים מצינו בש"ס הך דאין עונשין מ"ה בעונש מיתה והדרא קושיא לדוכתא וע"ק דמעיקרא דדינא פירכא דהא עיקר הקושיא למאן דסובר עונשין מ"ה היכא דהאיסור מפורש ומרא דהך שמעתא הוא הר"מ כמש"ל ולדידי' ליכא לתרץ דמשכחת להך דאין עונשין מ"ה בעונש כרת שהרי הרב אומר דהך דאין עונשין מ"ה הוא דוקא בעונש שבידי אדם אבל כרת שהוא בד"ש עונשין מ"ה כמש"ל בשמו אות א' וא"כ הרא"מ מדויל ידיו משתלם וצ"ע:

כב

הרב בקרבן אהרן פ' שמני פ"ב פ' ג' כ' דהיכא דמפורש הטעם באיזה דבר מדשום כך הוא אסור או מותר כמו בגמל וחזיר דמפורש הטעם בשביל שיש להם סי' טומאה א' אזי שפיר ילפי' בק"ו שאר בהמות שיש להם זה הסי' טומאה ועוד סי' א' נוסף ע"ז שכ"ש שהם טמאים ובכה"ג עונשין מ"ה ואינו דומה לאחותו מן האב ומן האם דילפי' בק"ו מאחותו מן האב שלא מן האם ואעפ"כ אין עונשין מ"ה דהתם אינו מפורש הטעם עכ"ד ואני אומר דזהו הטעם דמרבי' עונש ואזהרה לאחותו מן האב ומן האם מדכתיב ערות אחותו גילה למדנו עונש ואזהרה ילפי' מדכתיב אחותך היא והכוונה דאין זה ריבוייא לערות אחותו מן האב ומן האם מדכתיב ערות אחותו גילה דבאמת הוא טעם על ערות אחותו מן האב שלא מן האם רק כוונת הש"ס מדפריש הכתוב טעם איסור אחות מן האב שלא מן האם מחמת שערות אחותו גילה וכיון דמפורש הטעם וזהו הטעם שייך מק"ו באחותו מן האב ומן האם ולכך שפיר עונשין וע' היטב בש"ס מכות דף ה' ע"ב ותבין ודו"ק:

ובזה נ"ל ליישב קושיית הרמב"ן בשורש הב' על הרמב"ם דס"ל בשורש י"ד דהיכא דמפורש העונש מזהירין מ"ה והוקשה להרמב"ן דהרי באחותו מן האב ומן האם מפורש העונש ואעפ"כ הוצרך יתורא דאחותך היא לאזהרה ולפמ"ש א"ש דבאמת אין כאן יתורא ללמד ממנו אחותו מן האב ומן האם דהא דכתיב ערות אחותו גילה הוא נתינת טעם על העונש וכמה פעמים מצינו כזה בתורה שמפורש טעם על העונש ואזהרה אך הכוונה במה שנלמד מערות אחותו גילה עונש אחות מאב ואם דכיון דמפורש טעם העונש באחות האב שלא מן האם וזהו הטעם עצמו נמצא יותר באחות שמן האב והאם מזה נודע העונש באחותו מאב ואם אין זה ממדת ק"ו כלל כמ"ש בקרבן אהרן שם שבכל ק"ו אין שיתוף ביניהם בטעם אלא באים ללמוד מכח הניגוד שביניהם שאם זה קל ותמצא בו חומרא כ"ש שתמצא בזה החמור והקולא והחומרא אינו טעם למציאות זאת החומרא ע"ד משל אם נאמר ומה מעשר הקל שהוא קדשים קלים אונן אסור בו קדשי קדשים לא כ"ש הנה כאן אין הקלות סבה לאסור האונן בה אדרבה הוא מנגד לזה כו' עיי"ש בקרבן אהרן שהאריך בדברים נכונים הנה נתבאר לך שמה שמפרש הטעם וזה הטעם נמצא ביתר שאת בדבר אחר בזה שפיר נוכל ללמוד דבר זה ואין ממדת ק"ו וזה פירוש הברייתא דמכות דף ה' ב' איש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו בת אביו ובת אמו מנין ת"ל ערות אחותו גילה ר"ל לכך פירשה התורה הטעם בכדי שנדע דאף בדבר אחר שנמצא זה הטעם אזי ג"כ יהיה העונש זה ואין זה ממדת ק"ו כלל דהוי כאילו מפורש כיון דטעם זה גורם האיסור וטעם זה נמצא יותר שלם בדבר אחר וכמ"ש בקרבן אהרן וע"ז השיב התנא עד שלא יאמר יש לי בדין אם ענש על ב"א שלא בת אמו בת אביו ובת אמו לכ"ש הא למדת שאין עונשין מ"ה ר"ל עד שלא יאמר הטעם יש לי בדין כשאר ק"ו כיון שנמצא חומרא זו בקל כ"ש בחמור ולמה הוצרך לפרש הטעם בכדי שנלמוד בת או"א שלא במדת ק"ו רק מפני שזה הטעם נמצא בזה ביתר שאת הא בלא הטעם הוי ילפי' במדת ק"ו ועל זה משני שאין עונשין מ"ה ולכך הוצרך לפרש הטעם ובכה"ג עונשין מ"ה מפני שאין זה מדת ק"ו כלל ולפ"ז לא קשה על הרמב"ם כיון שמפורש העונש בכה"ג מזהירין מ"ה דבאמת אינו מפרש שעונש של אחותו מאו"א רק של אחותו מן האב שלא מן האם ודו"ק. וע"פ דברינו אלה יצא לנו דאפילו כשמפורש טעם המלמד אצל העונש דבכה"ג עונשי' מ"מ אין מזהירי' בזה דדילמא האזהרה לאו מטעם זה רק צריך ג"כ שיתפרש הטעם שנית על האזהרה ואם נאמר אם הזהיר הכתוב בזה בשביל טעה זה כ"ש בזה שנמצא בו הטעם יותר שלם ולכן גבי אחותו נכתב ג"כ אצל האזהרה אחותך היא ללמד טעם האזהרה בשביל קורבא דאחות וזה הטעם נמצא יותר שלם באחותו מן האב ואם ולכך מזהירין ודוק בכל זה:

כג

בריש ספרי משמע דרבי אית ליה מן הדין גבי אם נדחו טמאים ממחנה לויה הקל בחד מילתא בשני מקומות משום דרבי אית ליה עונשין מן הדין עכ"ל הר"ש מקינון חלק ה' הנק' לשון למודים שאר ג' אות קי"ד וכעת אין הספרי תח"י לעיין בו בזה:

כד

היכא דק"ו בא לגלות על הקרא דקרא איירי בכל ענין בכה"ג עונשי' ועיי' בערך מזהירין אות ח' שכתבנו דריב"ב ור"ש פליגי בהא דלר"ש אף בכה"ג אין מזהירין ולריב"ב בכה"ג דהק"ו הא גילוי מילתא מזהירין ואפשר בעונשין כ"ע מודו דבכה"ג עונשין והראיה דר"ש דס"ל שם אין מזהירין אף בכה"ג ס"ל עונשין בכל דוכתא כמש"ל אות א'. והנה בערך מזהירין שם כתבתי דזה תלי' בטעם דאין עונשין דלטעם מהרש"א שכתב לעיל אות ט' בכה"ג דק"ו מגלה אקרא עונשין ולטעם מדות אהרן דק"ו ניתן לדרוש מעצמו ושמא טעה א"כ אף היכא דק"ו מגלה אין עונשי' דילמא ק"ו פריכא הוא:

כה

והנה היכא דאיכא היקשא או גז"ש והק"ו מגלה לאיזה דבר נקיש כמו בבב"ח דק"ו מגלה דנילף גז"ש דקדש מבשר קדשים שיצאו חוץ למחיצתן כמ"ש התוס' פסחים דף כ"ד ב' ד"ה אמרת לפמ"ש ג"כ תלי' בזה דלטעם מהרש"א עונשין כיין דק"ו מגלה אגז"ש ובגז"ש עונשין ולטעם מדת אהרן אין עונשין כמ"ש באות הקדום ונפלאתי על התוס' שם ד"ה הכל מודים שכ' דהא דלא קאמר הכל מודים בבב"ח משום דאין עונשין דהא לפמ"ש הק"ו מגלה אגז"ש ובכה"ג עונשין לטעם מהרש"א אך ז"א דע"כ התוס' לא ס"ל טעם מהרש"א דלטעם מהרש"א בכה"ג עונשין דליכא למימר כיון דהוא חמור שמא אינו מתכפר במלקות דהרי אכילה חמור מהנאה ואעפ"כ מתכפרת במלקות ודוק:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה