אור ברסלב
מלא הרועים חלק ב אות כ › כלל ופרט

מלא הרועים חלק ב· רבי יעקב צבי יולס

אות כ · כלל ופרט

אות כ

א

כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט ולמ"ד כללא בתרא דוקא אזי הוי כמו פרט וכלל ומרבינן אף דדמי לפרט בחד צד ולמ"ד כללא קמא דוקא לא מרבינן אלא מה דדמי לפרט בב' צדדין תוס' נזיר ל"ה ב' ד"ה מכדי:

ב

בפרט וכלל ופרט א"א דן אלא כעין הפרט למ"ד פרטא קמא דוקא והוי פרט וכלל ומרבינן אף דדמי לפרט בצד א' ולמ"ד פרטא בתרא דוקא צריך דליהוי דמי לפרט בב' צדדים תוספות שם נמצא דלמ"ד קמא דוקא מרבינן בפרט וכלל ופרט יותר ממה דמרבינן בכופו"כ ולמ"ד בתרא דוקא מרבינן בכו"פ וכלל וסוגיא דנזיר שם אזלא למ"ד כצ"ל לדעת התוספות ועיי"ש ודו"ק. ובזה יתיישב מה דמבואר שם בדברי רש"י דאי מרבינן אף דדמי בחד צד אזי מרבינן דגים דדמי לפרט בחד צד דפרי מפרי הן יעיי"ש בדברי רש"י ד"ה מכדי כלל ופרט ובד"ה תרי פרטא וכללא (דברי רש"י תמוהין מאוד שם מכמה קושיות והארכתי בגליון ש"ס שלי אין כאן מקומו) ולפ"ז לפי מה דקאמר שם בש"ס דבכלל ופרט וכלל מרבינן אפי' דמי בחד צד א"כ היכא ממעטין דגים שם מקניית בכסף מעשר הא דמי בחד צד והתם מרבינן בכלל ופרט וכלל ולדברי הש"ס מרבינן אף דדמי בחד צד בשלמא בלא דברי רש"י י"ל דהך תרווייהו פרי מפרי וגדולי קרקע ח"צ נינהו וכעין שכ' התוספות ד"ה מכדי דדבר המטלטל וגופו ממון ח"צ הוא ועיי"ש הטעם שלהם כיון שאין עדיפות לא' על הב' י"ל דחשובין כחד דהי מנייהו מפקת וה"ה כאן י"ל כיון דאין שם מעלה לפרי מפרי על ג"ק א"ל דבעינין ח"צ רק פרי מפרי דמנ"ל ליפוק גידולי קרקע דאין לפרי מפרי מעלה יתירה ולכך חשובין שניהם כחד צד שוב מצאתי בתוספות ערובין כ"ח א' ד"ה אהני שכ' בהדיא דהך ב' צדדים דפרי מפרי וג"ק חשוב כח"צ עיי"ש ולכך דגים אפילו בחד צד ל"ד כיון דאינן ג"ק אבל לרש"י דס"ל דדגים חשובין דמי בח"צ א"כ קשה למה ממעטין דגים שם כיון דבכו"פ וכ' מרבינן אף דדמי בח"צ כמו דאמרינן בש"ס אך לפמ"ש א"ש דהגמרא אזלא למ"ד בתרא דוקא והוי כמו פרט וכלל ולכך מרבינן בכפו"כ כל דדמי אפילו בחד צד אבל הך ברייתא דממעט דגים ס"ל דקמא דוקא ולכך כופו"כ גרע מכפו"כ דלא מרבינן ביה רק דדמי בב' צדדים ובפכו"פ מרבינן אף דדמי בחד צד כיון דקמא דוקא ודו"ק. איברא דאכתי לא מיישב שיטת רש"י לפי מה דמבואר בסוגיא דר"פ בכל מערבין דף כ"ח א' דלמ"ד כללא קמא דוקא אזי בעינין דליהוי דמי מג' צדדים וממעטין ג"כ עופות אף דהוא דמי בב' צדדים פרי מפרי וג"ק בצד הג' דהוא וולד וולדות הארץ לא דמי דעופות מן הרקק נבראו ולמ"ד כללא בתרא דוקא מרבינן עופות דדמי מב' צדדין פרי מפרי וג"ק ולא דגים דאינן ג"ק כמבואר שם בסוגיא א"כ ע"כ צ"ל דמאן דס"ל לרבות עופות ולמעט דגים ס"ל כללא בתרא דוקא וא"כ הדרא קושיא לדוכתא לרש"י דלמה מיעוט דגים דהא רש"י פי' בהדיא דדגים דמי בח"צ ובכופו"כ מרבינן דדמי בח"צ למאן דס"ל בתרא דוקא ולתוספות לא קשה דהנך תרווייהו כחד צד דמי כמ"ש התוספות בנזיר ובעירובין שם אבל לרש"י קשה וגם לרש"י יקשה קושיות התוספות בעירובין כ"ח א' ד"ה אהני דסוגיא דהתם דמשמע דלא מרבינן רק דדמי לב' צדדין סותר לסוגיא דנזיר דמשמע אף דדמי בח"צ והתוס' מיישבים דהך ח"צ דנזיר הוי כעין ב' צדדין דעירובין דבח"צ דנזיר כולל פרי מפרי וג"ק אבל לרש"י ע"כ ליכא למימר הכי דהא רש"י פי' דבהך, ח"צ מרבינן דגים אף דאין ג"ק ש"מ דח"צ כפשוטו פרי מפרי לחוד וא"כ סותרות הסוגיות אהדדי וצ"ע ובדוחק צ"ל לדעת רש"י דבאמת סוגיות חלוקות הן ולהך דנזיר מרבינן אף דדמי לחד צד ממש למ"ד כללא בתרא דוקא ולהך דעירובין לא מרבינן אלא דדמי לב' צדדים אף אי כללא בתרא דוקא ואי כללא קמא דוקא בעינין ג' צדדים ובזה מיושב הך ברייתא דממעט דגים דלפי סוגיא דנזיר דלמ"ד כללא בתרא דוקא מרבינן דדמי בח"צ א"כ למ"ד קמא דוקא נוסף מעלה ח' ובעינין דלידמי בב' צדדין ולפי סוגיא דנזיר ס"ל להך ברייתא דממעט דגים ומרבה עופות ס"ל קמא דוקא לכך בעי ב' צדדין ולפי סוגיא דעירובין דאף למ"ד בתרא דוקא בעינין ב' צדדין ס"ל להך ברייתא ג"כ בתרא דוקא אך עדיין קשה דלפי סוגיא דנזיר דאפילו למ"ד קמא דוקא לא בעינין רק ב' צדדין א"כ הך ברייתא דבעי וולד וולדות ארץ ובעי דליהוי דמי בג' צדדין פרי מפרי וג"ק וולד וולדות הארץ וממעט עופות דל"ד רק בב' צדדין א"כ הך ברייתא כמאן אתיא דלסוגיא דעירובין אוקימתא לה דס"ל כמ"ד קמא דוקא אבל לסוגיא דנזיר אף למ"ד קמא דוקא סגי בב' צדדין וצ"ע וא"ל דסוגיא דנזיר ס"ל למ"ד בתרא דוקא סגי בח"צ ולמ"ד קמא בעי ג' צדדין וא"ש הך ברייתא דבעי וולד וולדות ג' צדדין דאתיא כמ"ד קמא דוקא דא"כ הך ברייתא דבעי פרי מפרי וג"ק כמאן דלמ"ד קמא בעי ג"צ ולמאן דאמר בתרא דוקא סגי בח"צ ונרבה ג"כ דגים וממ"נ לשיטת רש"י בסוגיא דנזיר חד ברייתא לא אתי' שפיר אלא ברור כדעת התוס' דהך ב' חשוב ח"צ הואיל ושוין וא"ש הכל:

ג

היוצא מכ"ז דלרש"י למ"ד בתרא עיקר פליגי סוגיא דנזיר וסוגיא דעירובין דלסוגיא דנזיר אף דדמי בח"צ מרבינן בכופו"כ למ"ד בתרא עיקר ולסוגיא דעירובין בעינין ב' צדדים ולמ"ד קמא עיקר לסוגיא דעירובין בעינין דלדמי בג"צ ולסוגיא דנזיר כתבנו באות הקדום דיש להסתפק אי בעינין ג"צ או סגי בב"צ שוב ראיתי דסגי בב"צ מדקאמר שם בנזיר דבפוכו"פ בעינין ב' צדדים והא התם בתרא עיקר והוי כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט והו"ל למימר דפרטא קמא אהני לרבויי מה דדמי בג' צדדין ומדקאמר דסגי בב' צדדין ש"מ דלמ"ד קמא עיקר בכופו"כ נמי אמרינן דהוי כלל ופרט ואהני כללא קמא לרבויי דדמי בב' צדדין כ"ש הוא דמה בפוכו"פ דאיכא ב' פרטין ובתרא עיקר והוי כלל ופרט ואעפ"כ אמרינן דפרט קמא מרבה דדמי לב' צדדין מכ"ש דכלל קמא בכופו"כ יכול לרבות מה דדמי לב' צדדין למ"ד בתרא עיקר והבן וכ"ז לשיטת רש"י.

ד

ולשיטת התוספות לא פליגי סוגיא דעירובין עם סוגיא דנזיר ולתרווייהו בכופו"כ למ"ד בתרא עיקר מרבינן מה דדמי בב' צדדין השוי' דכחד צד דמי ולמ"ד קמא עיקר לא מרבינין רק אי דמי בג' צדדין דהיינו בצד הגרוע צריך דלדמי והנה באמת לדעת התוספות אף בד' צדדין השוים כח"צ דמי כמ"ש התוס' בנזיר שם ומוכיחי מסוגיא דחולין אף מדברי התוספות בעירובין שם מבואר דהך דחולין אין הצדדין שוין ואתיא כמ"ד קמא דוקא יעיי"ש והנה באמת גם לדברי התוספות דנזיר יש לעיין לפי מה שהניחו דאין הדבר תלוי בכמות אלא באיכות דהיינו אף שהן הרבה בכמותן אם באיכותן שוין ח"צ חשוב ואף שהן ד' אם הן שוים באיכות ח"צ חשוב ואם הן מחולקים באיכותן אף שבכמות אינן אלא בב' צדדין חשוב א"כ לפ"ז סוגיא דעירובין דקאמר דלמ"ד בתרא עיקר מרבים דדמי לב' צדדין ולמ"ד קמא עיקר בעי ג' צדדין ממ"נ היכי מיירי הנך ג' וב' אי מיירי בכמות דהיינו מ"ש ב' היינו ב' שוין בכמות וגם באיכות הן שוין וכמ"ש התוספות באמת שם דהני ב"צ הוי ח"צ דנזיר דבאיכותן הן א' א"כ קשה דלענין הכמות למה נקיט החילוק בין למ"ד בתרא עיקר ובין למ"ד קמא עיקר דלזה בעי' ב' צדדין שוין בכמות ולזה ג"צ דע"כ צ"ל הך ג' צדדין דומיא דב' צדדין דהיינו ג"צ כמות וזה אינו דאף למ"ד בתרא עיקר היכא דשוים באיכות אף ד"צ כמות בעינן כההוא דחולין וע"כ לומר דהך ג"צ דקאמר למ"ד קמא עיקר היינו שאין שוין באיכות וא"כ היכא קאמר דלמ"ד ב"ע בעי' ב"צ דהיכא דאין שוין באיכות אף ב"צ לא בעי' כדמוכח מסוגיא דנזיר וכמ"ש התוס' וגם היאך נאמר דהך דקאמר ג"צ היינו שאין שוין באיכות דמה מקום לקרות ג"צ הכי אין כאן רק ב' צדדין החשוב והגרוע ודוחק לומר דמה דקאמר ג"צ כולל האיכות והכמות דהיינו שיהיה ג' בכמות וגם אין שוין באיכות (דאם תאמר דבעי' שיהיה ג' בכמות וגם אין שוין באיכות) דאם תאמר דבעינן שיהיה ג' בכמות א"כ מלת ג' צדדין קאי אכמות והאיכות חסר לגמרי דא"א לפרש ג' אאיכות דבאיכות אין כן רק ב' צדדי' החשוב והגרוע וע"ק לשיטת התוס' הו"ל למימר הכא והכא חד לישנא דממ"נ אי בתר האיכות אזיל הו"ל לקרותו גם בעירובין ח"צ ואי בתר הכמות אזיל הו"ל למימר גם בנזיר ב"צ ועלה בדעתי לומר דבאמת היכא דכללא בתרא דוקא לא מרבינן אלא ב"צ בכמות וצד א' באיכות ר"ל אף ששוין באיכות אעפ"כ לא צריך דלידמי רק בב' צדדין ודלא כתוספות נזיר והך דחולין אתי' כמ"ד כללא קמא דוקא כמ"ש התוס' בעירובין ולכך בעירובין קאמר ב"צ ר"ל ב"צ כמות ואתי לאשמעינן דיותר מב"צ בכמות אף בשוין באיכות א"צ דלידמי ובנזיר קאמר ח"צ לאשמעי' דבאיכות צריך שיהיה ח"צ שיהי' שוין ולכך א"א לומר הכא והכא חד לישנא דאי תני הכא והכא ח"צ הוה אמינא דאף בכמות לא בעי' רק דמי בח"צ ואי תני אידי ואידי ב"צ הוי אמינא דאף שהם ב"צ באיכות בעינן דלידמי לכך תני בנזיר ח"צ לאורויי על האיכות שיהי' ח"צ ובעירובין ב"צ לאוריי דבכמות אף שהוא ב"צ בעי' דלידמי ודוק. איברא דלפ"ז יקשה מ"ש בעירובין דלמ"ד קמא עיקר דבעי' ג"צ דהא כבר אוקימנא ההוא דעירובין על הכמות ובאמת בכמות בעי' אף ד"צ דלדמי עכ"פ למ"ד קמא עיקר דאל"כ הך דחולין דבעי דלדמי בד' צדדין כמאן אתיא וע"כ דלמ"ד ק"ע אף בד"צ בעי' דלדמי וא"כ מאי קאמר דבעי' ג"צ לאשמועי' רבותא טפי דאף ד"צ וא"ל דהכי קאמר דבעינן ג"צ אף באין שוין באיכותן דז"א חדא דעיקר חסר מן הספר דכבר כתבנו דבהך לישנא דג"צ אינו מבואר שינוי האיכות ועוד דהא דומיא דב"צ קאמר דהתם מיירי בשוין באיכות וצריך עיון:

ומה שנלענ"ד דבב' סוגיות אלו דבאמת פליגי הנך ב' סוגיות וכדעת רש"י שכתבנו לעיל אך בדרך אחר והוא עפמ"ש התוס' עוד שם בעירובין ובחולין ס"ו דיש להסתפק בזה דאמרינן דלמ"ד כ"ב עיקר היכא דשוין אי בעיא שוין לגמרי א"ד אף באין שוין לגמרי רק שצד א' גרוע מעט רק שאינו גרוע הרבה וקרובין להיות שוין ולמ"ד קמא עיקר אף באין שוין כלל והן רחוקים זה מזה מאד אעפ"כ בעיא דלדמי בכל הצדדים יעיי"ש דבריהם ונראה דבזה פליגי אלו הסוגיות דעירובין ודנזיר דהנה הסוגיא דנזיר ס"ל דלמ"ד ב"ע מרבינן דמי לב' צדדין רק שיהי' שוין לגמרי באיכות ולכך קרי לה ח"צ ולמ"ד ק"ע אף באין שוין לגמרי וסוגיא דעירובין ס"ל דאף באין שוין לגמרי בעי' דלידמי למ"ד ב"ע ולמ"ד ק"ע אף שאינו שוה כלל נמצא יש כאן ג"צ צד א' שוה לגמרי באיכות והב' שוה קצת והג' אינו שוה כלל ובזה א"ש מ"ש מ"ד ב"ע מרבה דשוי ב' צדדין דהיינו צד השוה לגמרי וצד שוה קצת ולמאן דאמר ק"ע מרבה ג"צ שוה לגמרי ושוה קצת ואינו שוה כלל ובזה א"ש הכל דב' הסוגיות מדברים מענין האיכות רק מחולקים בב' הסברות של התוספות שהיו מסופקים בו ובזה הותרו כל הקושיות ודוק כי נכון הוא מאד:

ה

היוצא מזה דבכופו"כ למ"ד ב"ע מרבינן מה דדמי מב' צדדין השוין וה"ה מד' צדדין רק שיהיו שוין ולחד דעה בתוס' בעי' שיהיה שוין לגמרי ולחד דיעה אף בשוין קצת ולפי מ"ש באות הקדום בב' הדיעות הללו מחולקים סוגיא דעירובין עם הסוגיא דנזיר דלסוגיא דעירובין אף בשוין קצת ולסוגיא דנזיר בעינן שוין לגמרי:

ו

ולמ"ד כללא קמא עיקר בכופו"כ מרבינן דדמי בג"צ וג' לד' ואף היכא דאיכא ד' צדדין בעינן דלידמי בב' צדדין ואף שאין שוין באיכות לדיעה א' אף שאין שוה כלל ולדיעה ב' באינו שוה לגמרי ויותר נראה דבכאן אף דיעה ב' דהוא סוגיא דנזיר מודה דאף באינו שוה לגמרי בעינן דלדמי למ"ד ק"ע וכההוא דקדושין כ"ד ב' דפריך מה הפרט מפורש בטל ממלאכה דגרוע טובא אך אין ראיה כ"כ די"ל ג"כ דאינו גרוע רק קצת וראיה מתו' עירובין ועיין שם:

ז

המהרש"א בעירובין בתוס' ד"ה אהני כללא הוכיח מדברי התוס' דס"ל דאף למ"ד ק"ע ובעי' דלידמי בג' צדדין ואף דאין שווין באיכות היינו דוקא כשב' צדדין מאלו הג' שוין והג' גרוע אבל ג' צדדין דאינן שוין ודאי לא בעי' עכ"ל ונראה דוקא היכא דג' אינן שוין שכ"א גרוע מחבירו אבל היכא שיש ב' חשובין וב' גרועין כיון דב' הגרועין שוין להדדי בכה"ג בעי' דלדמי בכל הד' צדדין ולא תימא דבעי' רק צד א' גרוע וכולן שוין בחשיבות אלא אף בכה"ג שב' גרועין כיון ששוין בגריעותן בעינן להו ולא מיעט רק היכא דאין שום א' דומה לחבירו הן בחשיבות הן בגריעות ודבר זה מבואר למעיין היטב בתוס' חולין ס"ו יתבאר לו דאף בב' גרועין וג' חשובין בעי' דלדמי כמו ההוא דחולין דאין לו זנב וראשו ארוך הן הצדדין הגרועים כמש"כ בתוס' יע"ש:

ח

ונסתפקתי לפמש"ל אות ו' דלמ"ד ק"ע אף באינו שוה בכל בעי' דלדמי היכא דיש ב' צדדים דאינן שוין לגמרי כל הג' אבל שוין קצת מי אמרינן דכ"ש היא מהך דאינו שוה כלל ואף דהתם חד הוא דאינו שוה כלל וב' שוים לגמרי מ"מ עדיף זה דאף דכל הג' אינם משתוים לגמרי מ"מ יש להם שווי קצת משא"כ התם דא' אינו שוה כלל א"ד גרוע מה שמחולקים כל הג' בשווי קצת ממה שמחולק א' בשווי לגמרי וראיתי דממקום שהוציא המהרש"א דבריו יש לדון בזה דעיקר ראיית מהרש"א שם בעירובין דלמה לו להתוס' לומר דהך ב' צדדין שוין דהיינו מומין שבגלוי ואינו חוזר לימא דאינן שוין ואתי כמ"ד קמא דוקא וע"ז תירץ דס"ל להתוס' דבעי' ב' שוין וחד גרוע דהיינו צד דבטל ממלאכתו ואס"ד דהיכא דג' החולקים בשיווי קצת דמי לא' דאינו שוה לגמרי הדרא קושיא לדוכתא נימא מומין שבגלוי ואינו חוזר ג"כ אינן שוין לגמרי רק שוין קצת דבטל ממלאכתו ג"כ אינו שוה לגמרי ושוה קצת ובכה"ג בעי' דלידמי בג' צדדין ש"מ דאף בכה"ג לא בעי' דלדמי כיון שכל הג' מחולקים שוב ראיתי דאין ראיה מכאן דע"כ אי אפשר להתוספ' לומר דהכא מיירי דכל הג' אינן שוים לגמרי ושוים קצת דא"כ בטל ממלאכתו שוה לחד מינייהו וקשה קושיית התוס' שם בעירובין מדקאמר לחפשי ישלחנו ריבוייא הוא ואם שוה הוא לחד מינייהו אמאי מרבינן ליה טפי מהיאך דילמא הריבוי קאי אהך דדמי ליה וע"כ לומר דבטל ממלאכתו גרע מכולן וא"כ אם נאמר דהב' צדדין דהיינו מומין שבגלוי ואינו חוזר נמי אינן שוים לגמרי רק א' גרוע קצת א"כ עכצ"ל דבטל ממלאכתו גרוע יותר אף מן אותו שהוא גרוע קצת דע"כ אין שום א' דומה לבטל ממלאכתו כמ"ש וא"כ בטל ממלאכתו גרע מן הגרוע קצת ומן המשובח הוא גרוע מאד ואינו שוה לו כלל ובכה"ג היכא דא' אינו שוה כלל שפיר כתב מהרש"א דבעינן שהב' יהיו שווין לגמרי אבל מה שנסתפקנו היכא דאין כאן שום א' שיהיה אינו שוה כלל רק ששלשתן מחולקים בשיווי קצת דהיינו שאמצעי שוה לזה בדבר א' ולזה בדבר א' ומחולק מזה בדבר אחד ומזה בדבר אחד וכן אחרון עם הראשון שוים בד"א ומחולקים בד"א באופן שבין כל אחד וא' יפול השווי קצת והשינוי קצת י"ל בכה"ג בעי' דלדמי אף בג' צדדין למ"ד ק"ע והנה להך דעה שכתבנו לעיל אות ו' דאף למ"ד ב"ע לא בעינן שב' צדדין יהיו שוים לגמרי א"כ לפ"ז למ"ד ק"ע דמוסיף צד הג' שאינו שוה כלל קאי גם כן אהך ב' צדדין דאין שוין לגמרי ואף דאיכא ב' צדדין שאינן שוין לגמרי וצד ב' דאינו שוה כלל אעפ"כ בעי' דלדמי דהנך ב' צדדין דאינן שוין לגמרי כשוין דמי דהא בעי דלדמי אף למ"ד ב"ע דכחד צד חשוב להו וא"כ ע"כ למ"ד ק"ע מוסיף הוא על ב"צ שאינן שוים לגמרי עוד צד א' דאינו שוה כלל ואף בב"צ שאינן שוים לגמרי וצד א' אינו שוה כלל בעי' דלדמי כנ"ל ברור ואין להקשות דלפ"ז הדרא קושיית מהרש"א לדוכתא דנימא דהך ב"צ מומין שבגלוי ואינו חוזר שוים קצת ואין שוים לגמרי ובטל ממלאכתו אינו שוה כלל ואתי' כמ"ד ק"ע דז"א דבאמת לפי מאי דמסקו התוס' דבאין שוין לגמרי ושוין קצת אף למ"ד ב"ע בעי' דלדמי בודאי לא הוצרכו התוס' לומר דהנך ב"צ שוין לגמרי דאף באין שוין א"ש אף למ"ד ב"ע וע"כ כתבו כן לפי ס"ד דלמ"ד ב"ע בעינן שיהיה שוים לגמרי ולפי זה גם למאן דאמר ק"ע בעי' ששנים יהיה שוין לגמרי ואתי שפיר דברי התוס' וכסברת מהרש"א אך זה רק לפי הס"ד אבל למסקנתם דלא בעינן שוין לגמרי למ"ד ב"ע ה"ה למ"ד ק"ע לא בעינן שוין לגמרי אלו הב' דאף דאלו הב' אינן שוין לגמרי והג' אינו שוה כלל בעי' דלידמי בג"צ כן נ"ל נכון ודוק:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה