אור ברסלב

מלא הרועים חלק ב· רבי יעקב צבי יולס

אות כ

אות ט

כלל ופרט

א

כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט ולמ"ד כללא בתרא דוקא אזי הוי כמו פרט וכלל ומרבינן אף דדמי לפרט בחד צד ולמ"ד כללא קמא דוקא לא מרבינן אלא מה דדמי לפרט בב' צדדין תוס' נזיר ל"ה ב' ד"ה מכדי:

ב

בפרט וכלל ופרט א"א דן אלא כעין הפרט למ"ד פרטא קמא דוקא והוי פרט וכלל ומרבינן אף דדמי לפרט בצד א' ולמ"ד פרטא בתרא דוקא צריך דליהוי דמי לפרט בב' צדדים תוספות שם נמצא דלמ"ד קמא דוקא מרבינן בפרט וכלל ופרט יותר ממה דמרבינן בכופו"כ ולמ"ד בתרא דוקא מרבינן בכו"פ וכלל וסוגיא דנזיר שם אזלא למ"ד כצ"ל לדעת התוספות ועיי"ש ודו"ק. ובזה יתיישב מה דמבואר שם בדברי רש"י דאי מרבינן אף דדמי בחד צד אזי מרבינן דגים דדמי לפרט בחד צד דפרי מפרי הן יעיי"ש בדברי רש"י ד"ה מכדי כלל ופרט ובד"ה תרי פרטא וכללא (דברי רש"י תמוהין מאוד שם מכמה קושיות והארכתי בגליון ש"ס שלי אין כאן מקומו) ולפ"ז לפי מה דקאמר שם בש"ס דבכלל ופרט וכלל מרבינן אפי' דמי בחד צד א"כ היכא ממעטין דגים שם מקניית בכסף מעשר הא דמי בחד צד והתם מרבינן בכלל ופרט וכלל ולדברי הש"ס מרבינן אף דדמי בחד צד בשלמא בלא דברי רש"י י"ל דהך תרווייהו פרי מפרי וגדולי קרקע ח"צ נינהו וכעין שכ' התוספות ד"ה מכדי דדבר המטלטל וגופו ממון ח"צ הוא ועיי"ש הטעם שלהם כיון שאין עדיפות לא' על הב' י"ל דחשובין כחד דהי מנייהו מפקת וה"ה כאן י"ל כיון דאין שם מעלה לפרי מפרי על ג"ק א"ל דבעינין ח"צ רק פרי מפרי דמנ"ל ליפוק גידולי קרקע דאין לפרי מפרי מעלה יתירה ולכך חשובין שניהם כחד צד שוב מצאתי בתוספות ערובין כ"ח א' ד"ה אהני שכ' בהדיא דהך ב' צדדים דפרי מפרי וג"ק חשוב כח"צ עיי"ש ולכך דגים אפילו בחד צד ל"ד כיון דאינן ג"ק אבל לרש"י דס"ל דדגים חשובין דמי בח"צ א"כ קשה למה ממעטין דגים שם כיון דבכו"פ וכ' מרבינן אף דדמי בח"צ כמו דאמרינן בש"ס אך לפמ"ש א"ש דהגמרא אזלא למ"ד בתרא דוקא והוי כמו פרט וכלל ולכך מרבינן בכפו"כ כל דדמי אפילו בחד צד אבל הך ברייתא דממעט דגים ס"ל דקמא דוקא ולכך כופו"כ גרע מכפו"כ דלא מרבינן ביה רק דדמי בב' צדדים ובפכו"פ מרבינן אף דדמי בחד צד כיון דקמא דוקא ודו"ק. איברא דאכתי לא מיישב שיטת רש"י לפי מה דמבואר בסוגיא דר"פ בכל מערבין דף כ"ח א' דלמ"ד כללא קמא דוקא אזי בעינין דליהוי דמי מג' צדדים וממעטין ג"כ עופות אף דהוא דמי בב' צדדים פרי מפרי וג"ק בצד הג' דהוא וולד וולדות הארץ לא דמי דעופות מן הרקק נבראו ולמ"ד כללא בתרא דוקא מרבינן עופות דדמי מב' צדדין פרי מפרי וג"ק ולא דגים דאינן ג"ק כמבואר שם בסוגיא א"כ ע"כ צ"ל דמאן דס"ל לרבות עופות ולמעט דגים ס"ל כללא בתרא דוקא וא"כ הדרא קושיא לדוכתא לרש"י דלמה מיעוט דגים דהא רש"י פי' בהדיא דדגים דמי בח"צ ובכופו"כ מרבינן דדמי בח"צ למאן דס"ל בתרא דוקא ולתוספות לא קשה דהנך תרווייהו כחד צד דמי כמ"ש התוספות בנזיר ובעירובין שם אבל לרש"י קשה וגם לרש"י יקשה קושיות התוספות בעירובין כ"ח א' ד"ה אהני דסוגיא דהתם דמשמע דלא מרבינן רק דדמי לב' צדדין סותר לסוגיא דנזיר דמשמע אף דדמי בח"צ והתוס' מיישבים דהך ח"צ דנזיר הוי כעין ב' צדדין דעירובין דבח"צ דנזיר כולל פרי מפרי וג"ק אבל לרש"י ע"כ ליכא למימר הכי דהא רש"י פי' דבהך, ח"צ מרבינן דגים אף דאין ג"ק ש"מ דח"צ כפשוטו פרי מפרי לחוד וא"כ סותרות הסוגיות אהדדי וצ"ע ובדוחק צ"ל לדעת רש"י דבאמת סוגיות חלוקות הן ולהך דנזיר מרבינן אף דדמי לחד צד ממש למ"ד כללא בתרא דוקא ולהך דעירובין לא מרבינן אלא דדמי לב' צדדים אף אי כללא בתרא דוקא ואי כללא קמא דוקא בעינין ג' צדדים ובזה מיושב הך ברייתא דממעט דגים דלפי סוגיא דנזיר דלמ"ד כללא בתרא דוקא מרבינן דדמי בח"צ א"כ למ"ד קמא דוקא נוסף מעלה ח' ובעינין דלידמי בב' צדדין ולפי סוגיא דנזיר ס"ל להך ברייתא דממעט דגים ומרבה עופות ס"ל קמא דוקא לכך בעי ב' צדדין ולפי סוגיא דעירובין דאף למ"ד בתרא דוקא בעינין ב' צדדין ס"ל להך ברייתא ג"כ בתרא דוקא אך עדיין קשה דלפי סוגיא דנזיר דאפילו למ"ד קמא דוקא לא בעינין רק ב' צדדין א"כ הך ברייתא דבעי וולד וולדות ארץ ובעי דליהוי דמי בג' צדדין פרי מפרי וג"ק וולד וולדות הארץ וממעט עופות דל"ד רק בב' צדדין א"כ הך ברייתא כמאן אתיא דלסוגיא דעירובין אוקימתא לה דס"ל כמ"ד קמא דוקא אבל לסוגיא דנזיר אף למ"ד קמא דוקא סגי בב' צדדין וצ"ע וא"ל דסוגיא דנזיר ס"ל למ"ד בתרא דוקא סגי בח"צ ולמ"ד קמא בעי ג' צדדין וא"ש הך ברייתא דבעי וולד וולדות ג' צדדין דאתיא כמ"ד קמא דוקא דא"כ הך ברייתא דבעי פרי מפרי וג"ק כמאן דלמ"ד קמא בעי ג"צ ולמאן דאמר בתרא דוקא סגי בח"צ ונרבה ג"כ דגים וממ"נ לשיטת רש"י בסוגיא דנזיר חד ברייתא לא אתי' שפיר אלא ברור כדעת התוס' דהך ב' חשוב ח"צ הואיל ושוין וא"ש הכל:

ג

היוצא מכ"ז דלרש"י למ"ד בתרא עיקר פליגי סוגיא דנזיר וסוגיא דעירובין דלסוגיא דנזיר אף דדמי בח"צ מרבינן בכופו"כ למ"ד בתרא עיקר ולסוגיא דעירובין בעינין ב' צדדים ולמ"ד קמא עיקר לסוגיא דעירובין בעינין דלדמי בג"צ ולסוגיא דנזיר כתבנו באות הקדום דיש להסתפק אי בעינין ג"צ או סגי בב"צ שוב ראיתי דסגי בב"צ מדקאמר שם בנזיר דבפוכו"פ בעינין ב' צדדים והא התם בתרא עיקר והוי כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט והו"ל למימר דפרטא קמא אהני לרבויי מה דדמי בג' צדדין ומדקאמר דסגי בב' צדדין ש"מ דלמ"ד קמא עיקר בכופו"כ נמי אמרינן דהוי כלל ופרט ואהני כללא קמא לרבויי דדמי בב' צדדין כ"ש הוא דמה בפוכו"פ דאיכא ב' פרטין ובתרא עיקר והוי כלל ופרט ואעפ"כ אמרינן דפרט קמא מרבה דדמי לב' צדדין מכ"ש דכלל קמא בכופו"כ יכול לרבות מה דדמי לב' צדדין למ"ד בתרא עיקר והבן וכ"ז לשיטת רש"י.

ד

ולשיטת התוספות לא פליגי סוגיא דעירובין עם סוגיא דנזיר ולתרווייהו בכופו"כ למ"ד בתרא עיקר מרבינן מה דדמי בב' צדדין השוי' דכחד צד דמי ולמ"ד קמא עיקר לא מרבינין רק אי דמי בג' צדדין דהיינו בצד הגרוע צריך דלדמי והנה באמת לדעת התוספות אף בד' צדדין השוים כח"צ דמי כמ"ש התוס' בנזיר שם ומוכיחי מסוגיא דחולין אף מדברי התוספות בעירובין שם מבואר דהך דחולין אין הצדדין שוין ואתיא כמ"ד קמא דוקא יעיי"ש והנה באמת גם לדברי התוספות דנזיר יש לעיין לפי מה שהניחו דאין הדבר תלוי בכמות אלא באיכות דהיינו אף שהן הרבה בכמותן אם באיכותן שוין ח"צ חשוב ואף שהן ד' אם הן שוים באיכות ח"צ חשוב ואם הן מחולקים באיכותן אף שבכמות אינן אלא בב' צדדין חשוב א"כ לפ"ז סוגיא דעירובין דקאמר דלמ"ד בתרא עיקר מרבים דדמי לב' צדדין ולמ"ד קמא עיקר בעי ג' צדדין ממ"נ היכי מיירי הנך ג' וב' אי מיירי בכמות דהיינו מ"ש ב' היינו ב' שוין בכמות וגם באיכות הן שוין וכמ"ש התוספות באמת שם דהני ב"צ הוי ח"צ דנזיר דבאיכותן הן א' א"כ קשה דלענין הכמות למה נקיט החילוק בין למ"ד בתרא עיקר ובין למ"ד קמא עיקר דלזה בעי' ב' צדדין שוין בכמות ולזה ג"צ דע"כ צ"ל הך ג' צדדין דומיא דב' צדדין דהיינו ג"צ כמות וזה אינו דאף למ"ד בתרא עיקר היכא דשוים באיכות אף ד"צ כמות בעינן כההוא דחולין וע"כ לומר דהך ג"צ דקאמר למ"ד קמא עיקר היינו שאין שוין באיכות וא"כ היכא קאמר דלמ"ד ב"ע בעי' ב"צ דהיכא דאין שוין באיכות אף ב"צ לא בעי' כדמוכח מסוגיא דנזיר וכמ"ש התוס' וגם היאך נאמר דהך דקאמר ג"צ היינו שאין שוין באיכות דמה מקום לקרות ג"צ הכי אין כאן רק ב' צדדין החשוב והגרוע ודוחק לומר דמה דקאמר ג"צ כולל האיכות והכמות דהיינו שיהיה ג' בכמות וגם אין שוין באיכות (דאם תאמר דבעי' שיהיה ג' בכמות וגם אין שוין באיכות) דאם תאמר דבעינן שיהיה ג' בכמות א"כ מלת ג' צדדין קאי אכמות והאיכות חסר לגמרי דא"א לפרש ג' אאיכות דבאיכות אין כן רק ב' צדדי' החשוב והגרוע וע"ק לשיטת התוס' הו"ל למימר הכא והכא חד לישנא דממ"נ אי בתר האיכות אזיל הו"ל לקרותו גם בעירובין ח"צ ואי בתר הכמות אזיל הו"ל למימר גם בנזיר ב"צ ועלה בדעתי לומר דבאמת היכא דכללא בתרא דוקא לא מרבינן אלא ב"צ בכמות וצד א' באיכות ר"ל אף ששוין באיכות אעפ"כ לא צריך דלידמי רק בב' צדדין ודלא כתוספות נזיר והך דחולין אתי' כמ"ד כללא קמא דוקא כמ"ש התוס' בעירובין ולכך בעירובין קאמר ב"צ ר"ל ב"צ כמות ואתי לאשמעינן דיותר מב"צ בכמות אף בשוין באיכות א"צ דלידמי ובנזיר קאמר ח"צ לאשמעי' דבאיכות צריך שיהיה ח"צ שיהי' שוין ולכך א"א לומר הכא והכא חד לישנא דאי תני הכא והכא ח"צ הוה אמינא דאף בכמות לא בעי' רק דמי בח"צ ואי תני אידי ואידי ב"צ הוי אמינא דאף שהם ב"צ באיכות בעינן דלידמי לכך תני בנזיר ח"צ לאורויי על האיכות שיהי' ח"צ ובעירובין ב"צ לאוריי דבכמות אף שהוא ב"צ בעי' דלידמי ודוק. איברא דלפ"ז יקשה מ"ש בעירובין דלמ"ד קמא עיקר דבעי' ג"צ דהא כבר אוקימנא ההוא דעירובין על הכמות ובאמת בכמות בעי' אף ד"צ דלדמי עכ"פ למ"ד קמא עיקר דאל"כ הך דחולין דבעי דלדמי בד' צדדין כמאן אתיא וע"כ דלמ"ד ק"ע אף בד"צ בעי' דלדמי וא"כ מאי קאמר דבעי' ג"צ לאשמועי' רבותא טפי דאף ד"צ וא"ל דהכי קאמר דבעינן ג"צ אף באין שוין באיכותן דז"א חדא דעיקר חסר מן הספר דכבר כתבנו דבהך לישנא דג"צ אינו מבואר שינוי האיכות ועוד דהא דומיא דב"צ קאמר דהתם מיירי בשוין באיכות וצריך עיון:

ומה שנלענ"ד דבב' סוגיות אלו דבאמת פליגי הנך ב' סוגיות וכדעת רש"י שכתבנו לעיל אך בדרך אחר והוא עפמ"ש התוס' עוד שם בעירובין ובחולין ס"ו דיש להסתפק בזה דאמרינן דלמ"ד כ"ב עיקר היכא דשוין אי בעיא שוין לגמרי א"ד אף באין שוין לגמרי רק שצד א' גרוע מעט רק שאינו גרוע הרבה וקרובין להיות שוין ולמ"ד קמא עיקר אף באין שוין כלל והן רחוקים זה מזה מאד אעפ"כ בעיא דלדמי בכל הצדדים יעיי"ש דבריהם ונראה דבזה פליגי אלו הסוגיות דעירובין ודנזיר דהנה הסוגיא דנזיר ס"ל דלמ"ד ב"ע מרבינן דמי לב' צדדין רק שיהי' שוין לגמרי באיכות ולכך קרי לה ח"צ ולמ"ד ק"ע אף באין שוין לגמרי וסוגיא דעירובין ס"ל דאף באין שוין לגמרי בעי' דלידמי למ"ד ב"ע ולמ"ד ק"ע אף שאינו שוה כלל נמצא יש כאן ג"צ צד א' שוה לגמרי באיכות והב' שוה קצת והג' אינו שוה כלל ובזה א"ש מ"ש מ"ד ב"ע מרבה דשוי ב' צדדין דהיינו צד השוה לגמרי וצד שוה קצת ולמאן דאמר ק"ע מרבה ג"צ שוה לגמרי ושוה קצת ואינו שוה כלל ובזה א"ש הכל דב' הסוגיות מדברים מענין האיכות רק מחולקים בב' הסברות של התוספות שהיו מסופקים בו ובזה הותרו כל הקושיות ודוק כי נכון הוא מאד:

ה

היוצא מזה דבכופו"כ למ"ד ב"ע מרבינן מה דדמי מב' צדדין השוין וה"ה מד' צדדין רק שיהיו שוין ולחד דעה בתוס' בעי' שיהיה שוין לגמרי ולחד דיעה אף בשוין קצת ולפי מ"ש באות הקדום בב' הדיעות הללו מחולקים סוגיא דעירובין עם הסוגיא דנזיר דלסוגיא דעירובין אף בשוין קצת ולסוגיא דנזיר בעינן שוין לגמרי:

ו

ולמ"ד כללא קמא עיקר בכופו"כ מרבינן דדמי בג"צ וג' לד' ואף היכא דאיכא ד' צדדין בעינן דלידמי בב' צדדין ואף שאין שוין באיכות לדיעה א' אף שאין שוה כלל ולדיעה ב' באינו שוה לגמרי ויותר נראה דבכאן אף דיעה ב' דהוא סוגיא דנזיר מודה דאף באינו שוה לגמרי בעינן דלדמי למ"ד ק"ע וכההוא דקדושין כ"ד ב' דפריך מה הפרט מפורש בטל ממלאכה דגרוע טובא אך אין ראיה כ"כ די"ל ג"כ דאינו גרוע רק קצת וראיה מתו' עירובין ועיין שם:

ז

המהרש"א בעירובין בתוס' ד"ה אהני כללא הוכיח מדברי התוס' דס"ל דאף למ"ד ק"ע ובעי' דלידמי בג' צדדין ואף דאין שווין באיכות היינו דוקא כשב' צדדין מאלו הג' שוין והג' גרוע אבל ג' צדדין דאינן שוין ודאי לא בעי' עכ"ל ונראה דוקא היכא דג' אינן שוין שכ"א גרוע מחבירו אבל היכא שיש ב' חשובין וב' גרועין כיון דב' הגרועין שוין להדדי בכה"ג בעי' דלדמי בכל הד' צדדין ולא תימא דבעי' רק צד א' גרוע וכולן שוין בחשיבות אלא אף בכה"ג שב' גרועין כיון ששוין בגריעותן בעינן להו ולא מיעט רק היכא דאין שום א' דומה לחבירו הן בחשיבות הן בגריעות ודבר זה מבואר למעיין היטב בתוס' חולין ס"ו יתבאר לו דאף בב' גרועין וג' חשובין בעי' דלדמי כמו ההוא דחולין דאין לו זנב וראשו ארוך הן הצדדין הגרועים כמש"כ בתוס' יע"ש:

ח

ונסתפקתי לפמש"ל אות ו' דלמ"ד ק"ע אף באינו שוה בכל בעי' דלדמי היכא דיש ב' צדדים דאינן שוין לגמרי כל הג' אבל שוין קצת מי אמרינן דכ"ש היא מהך דאינו שוה כלל ואף דהתם חד הוא דאינו שוה כלל וב' שוים לגמרי מ"מ עדיף זה דאף דכל הג' אינם משתוים לגמרי מ"מ יש להם שווי קצת משא"כ התם דא' אינו שוה כלל א"ד גרוע מה שמחולקים כל הג' בשווי קצת ממה שמחולק א' בשווי לגמרי וראיתי דממקום שהוציא המהרש"א דבריו יש לדון בזה דעיקר ראיית מהרש"א שם בעירובין דלמה לו להתוס' לומר דהך ב' צדדין שוין דהיינו מומין שבגלוי ואינו חוזר לימא דאינן שוין ואתי כמ"ד קמא דוקא וע"ז תירץ דס"ל להתוס' דבעי' ב' שוין וחד גרוע דהיינו צד דבטל ממלאכתו ואס"ד דהיכא דג' החולקים בשיווי קצת דמי לא' דאינו שוה לגמרי הדרא קושיא לדוכתא נימא מומין שבגלוי ואינו חוזר ג"כ אינן שוין לגמרי רק שוין קצת דבטל ממלאכתו ג"כ אינו שוה לגמרי ושוה קצת ובכה"ג בעי' דלידמי בג' צדדין ש"מ דאף בכה"ג לא בעי' דלדמי כיון שכל הג' מחולקים שוב ראיתי דאין ראיה מכאן דע"כ אי אפשר להתוספ' לומר דהכא מיירי דכל הג' אינן שוים לגמרי ושוים קצת דא"כ בטל ממלאכתו שוה לחד מינייהו וקשה קושיית התוס' שם בעירובין מדקאמר לחפשי ישלחנו ריבוייא הוא ואם שוה הוא לחד מינייהו אמאי מרבינן ליה טפי מהיאך דילמא הריבוי קאי אהך דדמי ליה וע"כ לומר דבטל ממלאכתו גרע מכולן וא"כ אם נאמר דהב' צדדין דהיינו מומין שבגלוי ואינו חוזר נמי אינן שוים לגמרי רק א' גרוע קצת א"כ עכצ"ל דבטל ממלאכתו גרוע יותר אף מן אותו שהוא גרוע קצת דע"כ אין שום א' דומה לבטל ממלאכתו כמ"ש וא"כ בטל ממלאכתו גרע מן הגרוע קצת ומן המשובח הוא גרוע מאד ואינו שוה לו כלל ובכה"ג היכא דא' אינו שוה כלל שפיר כתב מהרש"א דבעינן שהב' יהיו שווין לגמרי אבל מה שנסתפקנו היכא דאין כאן שום א' שיהיה אינו שוה כלל רק ששלשתן מחולקים בשיווי קצת דהיינו שאמצעי שוה לזה בדבר א' ולזה בדבר א' ומחולק מזה בדבר אחד ומזה בדבר אחד וכן אחרון עם הראשון שוים בד"א ומחולקים בד"א באופן שבין כל אחד וא' יפול השווי קצת והשינוי קצת י"ל בכה"ג בעי' דלדמי אף בג' צדדין למ"ד ק"ע והנה להך דעה שכתבנו לעיל אות ו' דאף למ"ד ב"ע לא בעינן שב' צדדין יהיו שוים לגמרי א"כ לפ"ז למ"ד ק"ע דמוסיף צד הג' שאינו שוה כלל קאי גם כן אהך ב' צדדין דאין שוין לגמרי ואף דאיכא ב' צדדין שאינן שוין לגמרי וצד ב' דאינו שוה כלל אעפ"כ בעי' דלדמי דהנך ב' צדדין דאינן שוין לגמרי כשוין דמי דהא בעי דלדמי אף למ"ד ב"ע דכחד צד חשוב להו וא"כ ע"כ למ"ד ק"ע מוסיף הוא על ב"צ שאינן שוים לגמרי עוד צד א' דאינו שוה כלל ואף בב"צ שאינן שוים לגמרי וצד א' אינו שוה כלל בעי' דלדמי כנ"ל ברור ואין להקשות דלפ"ז הדרא קושיית מהרש"א לדוכתא דנימא דהך ב"צ מומין שבגלוי ואינו חוזר שוים קצת ואין שוים לגמרי ובטל ממלאכתו אינו שוה כלל ואתי' כמ"ד ק"ע דז"א דבאמת לפי מאי דמסקו התוס' דבאין שוין לגמרי ושוין קצת אף למ"ד ב"ע בעי' דלדמי בודאי לא הוצרכו התוס' לומר דהנך ב"צ שוין לגמרי דאף באין שוין א"ש אף למ"ד ב"ע וע"כ כתבו כן לפי ס"ד דלמ"ד ב"ע בעינן שיהיה שוים לגמרי ולפי זה גם למאן דאמר ק"ע בעי' ששנים יהיה שוין לגמרי ואתי שפיר דברי התוס' וכסברת מהרש"א אך זה רק לפי הס"ד אבל למסקנתם דלא בעינן שוין לגמרי למ"ד ב"ע ה"ה למ"ד ק"ע לא בעינן שוין לגמרי אלו הב' דאף דאלו הב' אינן שוין לגמרי והג' אינו שוה כלל בעי' דלידמי בג"צ כן נ"ל נכון ודוק:

כלל בעשה ופרט בל"ת

א

אמר ר' אבין א"ר אלעא כ"מ שנאמר כלל בעשה ופרט בל"ת אין דנין בכלל ופרט וכלל ופי' רש"י דאף דכתיב כלל בעשה בתר הפרט כגון בשביעית דכתיב שבת שבתון יהיה לארץ ה"ז הכלל בעשה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור פרט בל"ת אע"ג דכתיב בתריה שבת שבתון אין לו דין דשאר כלל ופרט וכלל למדרש כעין הפרט דמרבי כל מידי דדמי לפרט אלא דיינינן ליה בכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט הואיל ונשתנה משאר כלל ופו"כ אמרי' אין בכלל אלא מה שבפרט עכ"ל רש"י במ"ק דף ג' ע"א:

ב

והתוס' שם כתבו גירסא זו דלא דנין בכופו"כ ופירשו הסברא הואיל והפרט הוא בל"ת הכלל האחרון אינו מוציא הפרט ממשמעותיו ודיינינן ליה בכלל ופרט וכ' ע"ז דלא נהירא דמנ"ל דר' אלעא ס"ל הכי אימא דהפרט שהוא בל"ת בטל והכלל עומד במקומו לפי דבריו ופירשו התוספות דהא דמייתי דר' אבין א"ר אילעא מיירי בכה"ג דליכא אלא כלל ופרט והכלל בעשה ופרט בל"ת ולא דיינין ליה בכלל ופרט למימר אין בכלל אלא מה שבפרט אלא אמרינן דהפרט בטל הואיל והוא בל"ת וכלל במקומו עומד עכ"ד. היוצא מזה:

ג

דהיכא דאיכא כלל ופו"כ וכללי בעשה ופרט בל"ת לרש"י אין דנין אותו בכלל ופו"כ לרבות כעין הפרט אלא דיינין ליה בכו"פ אין בכלל אלא מה שבפרט ולדעת התוספות הוא להיפוך דאמרינן דהפרט בטל והכלל עיקר ומרבינן כל מילי אפילו דלא דמי לפרטי:

ד

והיכא דאיכא כלל ופרט לחודא והכלל בעשה ופרט בל"ת לדעת התוספות הפרט בטל והכלל מרבה כל מילי אך לדעת רש"י בכה"ג לא אתפריש היך דיינין ליה והנה מצד הסברא נראה דלרש"י דיינין ליה כסדרו אין בכלל אלא מה שבפרט דכ"ש הוא מהיכא דכ' כללא בתרא דאיכא ב' כללי אעפ"כ לא מבטלינן הפרט והפרט גובר על שניהם ואמרינן אין בכלל אלא מה שבפרט מכ"ש היכא דליכא אלא כלל א' ופרט בתריה דאמרינן אין בכלל אלא מה שבפרט. איברא דממ"ש רש"י בשבת דף ע' ע"א גבי הא דנפקא ליה לר"נ חלוק מלאכות מבחריש ובקציר תשבות ומקשה ועדיין אני אומר על החרישה וקצירה חייב שתים על שאר מלאכות אינו חייב אלא אחת ופירש"י דלא דיינין ליה בדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל משום דהוי כלל בעשה ופרט בל"ת וע"ש בתוס' ובמג"ש ועיין במש"כ לעיל בערך דבר שהיה בכלל אות ח' והיוצא משם דלרש"י דמי דבר שהיה בכלל לכלל ופרט דחד עניינא הוא כמ"ש במג"ש שם ולכך יליף רש"י כמו דאין דנין כלל ופרט היכא דל"ד כללא לפרטא שהכלל בעשה ופרט בל"ת כך אין דנין דבר שהיה בכלל בכה"ג שמעינן מהא דלרש"י אף כלל ופרט לחודא אין דנין בדבר שהכלל בעשה ופרט בל"ת והדרא הספק לדוכתא איך דיינין לרש"י בכה"ג שהכלל בעשה ופרט בל"ת דאין לומר דבטל הפרט ואזלי' בתר כלל דאם כן כ"ש דנעביד הכי היכי דאיכא תרי כללי ועיין בערך דבר שהיה בכלל וימ"ה אות י' ששם ישבנו דברי רש"י בטוב טעם אך היוצא משם דרש"י ס"ל דבכלל ופרט היכא דהפרט בלא תעשה וכלל בעשה אזלינן ג"כ בתר הפרט:

ה

היכא דאיכא פרט וכלל ופרט בל"ת וכלל בעשה או להיפוך לדעת רש"י הפרט מרע לכלל והוי כמו כלל ופרט דכמו בכלל ופו"כ לרש"י הפרט מרע הכלל דבתריה כן הכא הפרט מרע לכלל דבתריה ואין בכלל אלא מה שבפרט ואין לומר דטעמו של רש"י בכופו"כ דהשינוי של הפרט מגרע כח הכלל והתם דוקא שהיה מקודם כלל בעשה ואח"כ פרט בל"ת נמצא השינוי בהפרט ולכך מגרע כח הכלל דאמרינן לכך שינתה תורה בהפרט כדי דניזול בתריה לגרע כח הכלל אבל היכא דנכתב מקודם הפרט בל"ת ואח"כ כלל בעשה נמצא דהשינוי בהכלל שאחר הפרט שנשתנה מן הפרט א"כ ראוי לומר שהשינוי של הכלל מגרע הפרט אך ז"א דלעולם השינוי הוא בהפרט אף שנכתב מקודם שהפרט הוא ענף מן הכלל לכך בעינן שישתוה אל הכלל ואם יש שינוי ביניהם נחשב השינוי אל הפרט שנשתנה מכלל שלו והבן ועוד דטעמו של רש"י דהשינוי גורם למעט ריבויים ובין שהשינוי בכלל בין שהשינוי בפרט השינוי גורם למעט ריבויים לכך בפרט וכלל השינוי גורם להיות כלל ופרט שלא להרבות כעין הכלל ועי"ל בטעמו של רש"י דס"ל דהשינוי מגרע כח חבירו ולכך בכופו"כ השינוי בפרט גורם לגרע כח הכלל דאין לומר דהשינוי בפרט מגרע כח עצמו ובטל הפרט כדעת התוס' דא"כ לא לכתוב לא ו' ולא ה' למה לי הפרט ולמה לי השינוי לא לכתוב כלל ופרט אך דלפ"ז קשה בכלל ופרט והשינוי בפרט למה לי השינוי דבלא השינוי ג"כ מגרע כח הכלל דאין בכלל אלא מה שבפרט וצ"ע:

ו

לדעת התוספו' היכא דאיכא פרט בל"ת וכלל בעשה אם נאמר דלעולם תלינן השינוי בפרט הנה בזה גם כן מגרעין כח הפר ואמרינן הכלל עיקר ואם נאמר דהיכא דהכלל נכתב בתר הפרט תלינן השינוי בכלל א"כ בכה"ג מגרעין כח הכלל ומסתבר דתלינן השינוי בפרט כמ"ש באות הקדים ועדיין צ"ע:

ז

ר' יוחנן לדעת רש"י מ"ק ג' א' ס"ל לר"י לדעת הס"ד בש"ס דכלל בעשה ופרט בל"ת לא דיינין בכלל ופרט וכלל אלא כדעת רש"י דהוי כלל ופרט ולפי דעת התרצן דדחי דכ"ע לית להו דר' אבין ס"ל דדיינין בכופו"כ אף בכה"ג ודע דבש"ס הבבלי לא סיים מאן הוא מ"ד אינו לוקה אך בירושלמי סיים דר"י הוא דאמר אינו לוקה כמ"ש בכ"מ פ"א מה' שמיטה ויובל ועפ"ז תבין דברינו אלה ועיין בסוגיא היטב ודוק ודע דאף דדחי התרצן דכ"ע לית להו דר' אבין אין ראייה דס"ל למסקנא כן רק הוא דחי' בעלמא דליכא למשמע מכאן:

ח

ר' יוחנן לדעת התוס' ס"ל לפי הס"ד בש"ס דדיינין בכופו"כ אף דהכלל בעשה ופרט בל"ת ולפי המסקנא ס"ל דאין דנין כר' אבין אלא אמרינן הפרט בטל והכלל עיקר כדעת התוספות שכתבנו לעיל אות ב' כ"ז מתבאר לך מדברי התוס' מ"ק ג' א' ד"ה אין דנין וע"ש:

ט

ר' אלעזר לדעת התוספות בין לס"ד בין למסקנא ס"ל כר' אבין אין דנין בכו"פ היכא דל"ד להדדי תוספ' שם ד"ה אין דנין ולדעת רש"י בין לס"ד בין לפי המסקנא ס"ל דדיינין בכופו"כ אף דל"ד להדדי וע"ש:

אי דרשינן כללי ופרטי או ריבוי ומיעוטי

א

רבי דריש כללי ופרטי רק היכא דב' כללות סמוכין זה לזה כגון במים במים שני פעמים וכגון ופדוייו מבן חודש תפדה דהוי ב' כללות סמוכין ס"ל כתנא דבי ר"י דבכה"ג אין זה כלל ופרט אלא ריבוי ומיעוט כך מבואר בבכורות פרק יש בכור דף נ"א א' ובקדושין דף נ"א:

ב

ר' בר יהודה דריש ריבוי ומיעוטי אף דליכא ב' כללות סמוכין בכורות וקדושין שם:

ג

ר"ע דריש ריבוי ומיעוטי שבועות ד"ד ע"ב ועיין בתוספת שם ד"ה רע"ק שכתב דאפשר דריבוי ומיעוטי דריש מיעוט ורבוי ומיעוט לא דריש אלא דריש לה בפרט וכלל ופרט וע"ש ובסמוך יתבאר זה בס"ד.

ד

ר"מ לפמ"ש התוס' ב"מ ד"ד ע"ב ודף ק' ע"ב דריש ר"מ ריבויי ומיעוטי ועיין באסיפת זקנים ב"מ דף ק' שכתב דלדעת התוספות ר"מ כללי ופרטי דריש ועיין בכר"ו סימן פ"ד ס"ק ב':

ה

ר' נחוניא בן הקנה היה דורש כל התורה בכלל ופרט שבועות כ"ו ולכך ר' ישמעאל דורש כלל ופרט לפי ששימש ר"נ בן הקנה שם:

ו

נחום איש גם זו היה דורש כל התורה בריבוי ומיעוט שם לכך ר"ע דריש ריבוי ומיעוט לפי ששימש נחום איש ג"ז שם:

ז

ר' ישמעאל דריש כללי ופרטי לכך ס"ל דאינו מחויב שבועת ביטוי לשעבר שבועות כ"ו לדברי ר' יוחנן ולרב יצחק בר אבין דיליף פטור לשעבר מנפש כי תשבע לבטא כו' אפשר דר"י ריבויי ומיעוטי דריש וצ"ע בסוגיא שם ועיין שם ד"ה ולא שקדמה וממנו תלמוד דגם לר' יצחק בר אבין צ"ל דר' ישמעאל כללי ופרטי דריש:

ח

רב ס"ל כר"ע שבועות כ"ה א' וע"ש בתוס' ד"ה רב דאמר כר"ע קושיית ר' עזרא הנביא ותירוצם והעולה לפי תירוצם דרב ריבויי ומיעוטי דריש והא דממעט קרקעות דאית ליה שום מיעוט למעט קרקעות יע"ש:

ט

שמואל יכול לסבור כר"ט ג"כ שם וא"כ אין הכרע אי דריש כללי ופרטי או ריבויי ומיעוטי:

י

ר' יאשיה דס"ל לחלק צריך קרא צ"ל דס"ל כר"ע דדריש ריבויי ומיעוטי דאל"כ אין לו מיעוט למעט דבר מצוה כך מסקנת הש"ס שבועות כ"ז ב' וע"ש ברש"י:

יא

עיין לקמן בערך לחלק אי צריך קרא ותלמוד דמאן דס"ל לחלק צריך קרא צ"ל דדריש ריבוי ומיעוטי דאל"כ מנ"ל דשבועה אין חלה על דבר מצוה כמ"ש באות הקדום:

יב

ר' אליעזר דס"ל קרקע נגזלת דריש ריבויי ומיעוטי ולא מיעט אלא שטרות ב"ק קי"ז ב' שבועות ל"ז ב':

יג

ר' אלעזר בן פדת דהוא סתם ר"א ס"ל דדרשינן ריבויי ומיעוטי דס"ל כר"א שם שבועות צ"ז לפי מאי דמסיק תסתיים דר"י ס"ל משביע עידי קרקע פטור ור"א ס"ל חייב ומסקינן דמאן דמחייב כר"א יע"ש:

יד

ר"א בן עזריה דריש ריבויי ומיעוטי לחד שינוייא בנזיר ל"ה א' ולאידך שינוייא י"ל דדריש כללי ופרטי יע"ש:

טו

ר"י בן גדיש דריש ריבויי ומיעוטי עירובין כ"ז ב'.

טז

בזה אי דרשינן כללי ופרטי או ריבויי ומיעוטי תלוי אי ש"ד או של"ד כמ"ש בח"א ערך ש"ד אות מ' ע"ש:

יז

ר' יוחנן דס"ל לחלק צריך קרא כמ"ש בע' לחלק ע"כ דריש ריבויי ומיעוטי:

יח

מאן דדריש ריבויי ומיעוטי ס"ל ש"ד דדריש ריבויי ומיעוטי עיין בערך ש"ד אות מ' שכתב דזה תלוי אי דרשינן ריבויי ומיעוטי או כללי ופרטי:

כלל ופרט המרוחקין

א

רבי אפטוריקי ס"ל כלל ופרט המרוחקין אין דנין בכלל ופרט מנחות נ"ה ע"ב ועיין לקמן אות ח' ט' ודוקא בתרי עניני אבל בחד ענינא מודה דדנין כן משמע מדברי התוס' שם ואף שמפירש"י פסחים ו' ע"ב משמע דהכא מיירי בחד ענינא לא דק וכמו שהשיגו התוס' שם במנחות על רש"י וראיתי בחכמת שלמה פסחים ו' שיישב קושיית התוס' דרש"י ס"ל דחד ענינא הוא אף אם הוא בב' פרשיות כיון שהענין א' ולכך ר' אפטוריקי דס"ל אין דנין בהך דמנחות ס"ל דאף בחד ענינא אין דנין ואף דכתב בב' פרשיות מ"מ כיון ששניהם מיירי מענין אפיית חמץ חשוב חד ענינא לרש"י אך קשה לי על מהרש"ל דרש"י גופיה פי' שם לעיל לענין מ"ש שם בפסחים דל"א אין מוקדם ומאוחר רק בתרי עניני אבל בחד ענינא מאי דמוקדם מוקדם ופירש"י בחד ענינא בפרשה א' בתרי עניני במקראות הסדורים בשני פרשיות חזינן דרש"י ס"ל דב' פרשיות הוי אין מוקדם וא"כ כיון דגמרא מקשה למ"ד כלל ופרט המרוחקים דנין ומשני ה"מ בחד ענינא ע"כ גם הפירוש בתרי עניני בב' פרשיות דאל"כ לא מתרצא הקושיא דאיך דנין כלל ופרט בב' פרשיות אף שהם ענין א' כיון דאין מוקדם ומאוחר בהם וצ"ע ומהרש"א שם בחידושיו החזיק בדעת מהרש"ל דלרש"י אף ב' פרשיות אם הם ענין אחד תשוב חד ענינא:

ב

רב אדא בר אהבה ס"ל שם דאף בתרי עניני דנין שם במנחות נ"ד עיין אות יו"ד ולדעת רש"י כפי מה שפי' מהרש"ל י"ל דוקא בב' פרשיות בענין א' דזה חשוב חד עניינא אבל בתרי ענינים לגמרי אף רב אדא בר אהבה מודה דאין דנין אך באמת הך ראיה דמייתי שם רב אדא בר אהבא מושחט אותו במקום אשר ישחט את החטאת הם תרי עניני לגמרי שהם בב' פרשיות וגם שני ענייני דושחט אותו בשעיר נשיא כתיב ותשחט החטאת כתיב בשאר חטאות וי"ל דמ"מ שם חטאת חד הוא בשעיר נשיא הוא ג"כ חטאת ודו"ק אך לדעת התוס' ס"ל לרב אדא בר אהבה דדנין כלל ופרט המרוחקין אף בתרי עניני ועיין לקמן אות י':

ג

רבי ס"ל אין דנין כלל ופרט המרוחקין בב"ק דף פ"ה ואף שהוא בחד ענינא בחד פרשה וענין א':

ד

בן עזאי ס"ל שם דדנין כלל ופרט המרוחקין וי"ל דבתרי עניני מודה ר"ל אף ב' פרשיות וענין א' מודה דהתם הוא חד פרשה וענין א' וע"ש בתוס' דף פ"ה ע"א:

ה

אביי ס"ל אין דנין כו"פ המרוחקין אף בחד ענינא וחדא פרשה נדה דף ל"ג ע"א:

ו

רבא ס"ל שם דנין אף בב' פרשיות וחד ענינא י"ל דמודה דאין דנין ועיין תוס' ב"ק פ"ה ומנחות נ"ה:

ז

רב אסי ס"ל אין דנין כו"פ המרוחקין מנחות נ"ה ב' מתקיף לה רב אשי האי כלל ופרט וע"ש ברש"י והעיקר כפי הגירסא המוגה בגליון שם ברש"י וז"ל אלא ודאי כלל ופרט המרוחקין אין דנין כו' מבואר מזאת הגירסא דר"א ס"ל אין דנין כלל ופרט המרוחקין ע"ש היטב:

ח

דעת התוס' סנהדרין מ"ו ד"ה השתא דמרחקי דכי אמרינן כו"פ המרוחקין אין דנין לא דאין דנין כלל אלא דנין בכלל ופרט ואהני לריבויי מידי כדמוכח מהסוגיא שם דקאמרי רבנן אי הוי כלל ופרט מקרבי להדדי הוי אמרינן אין בכלל אלא מה שבפרט השתא דמרחקי מהדדי אהני לרבויי עכו"ם דדמי ליה בכל מילי והנה תמיה לי טובא לפ"ז האיך קאמר הש"ס בפסחים ו' דבחד ענינא מאי דמוקדם מוקדם דאלת"ה כלל ופרט היכא דרשינן דלמא פרט וכלל הוא ומקשה א"ה כלל ופרט המרוחקין כו' הניחא למ"ד אין דנין כו' ומשני ה"מ בחד ענינא אבל בתרי עניני ד"ה אין דנין בכו"פ ואם נאמר כסברת התוס' דאף למ"ד אין דנין ל"א דאין דנין כלל א"כ היכי קאמר בגמרא הניחא למ"ד אין דנין דהא אף למ"ד אין דנין קשה דגם הוא ס"ל דעכ"פ דנין בו קצת גם מאי משני אבל בתרי עניני ד"ה אין דנין בכו"פ דעכ"פ כיון דדנין בו קצת קשה למה דנין כיון דאין מוקדם ומאוחר בתורה שוב ראיתי דלק"מ דבכלל ופרט דאמרינן אין מוקדם ומאוחר ושמא פרט וכלל הוא אדרבא זהו הנותנת דעכ"פ נרבה בו קצת ונמעט בו קצת דאם היה מקורבין הוי אמרינן מאי דמוקדם מוקדם ואין בכלל אלא מה שבפרט השתא דהם מרוחקים וי"ל אין מוקדם ומאוחר ושמא פרט וכלל הוא ונעשה כלל מוסיף על הפרט ולא איתמעיט אלא חדא נמצא לפ"ז למעט הכל אין יכולין שמא אין מוקדם ומאוחר ופרט וכלל הוא ולרבות הכל אין יכולין דהא כמו שכתוב עכשיו כלל ופרט הוא לכך מרבינן בו קצת אך קשה לי לפ"ז מאי מקשה רב אדא בר אהבה במנחות נ"ה טעמא דכתב רחמנא ושחט את החטאת במקום אשר ישחט את העולה ללמד על החטאות שנשחטות בצפון כעולה הא לא"ה הו"א שזה טעון צפון ואין אחר טעון צפון מ"ט לאו משום דהוי כלל ופרט ואע"ג דמרוחקין דנין ומאי קשיא דלמא לעולם אין דנין ואעפ"כ אצטרך ושחט את החטאת ללמד על כל החטאות שיהא נשחטות בצפון דאי לא"ה הוי דרשינן בכלל ופרט ואף דמרוחקין מ"מ לסברת התוס' דנין מהם למעוטי ואהני הא דמרוחקין לרבויי קצת וי"ל דרב אדא בר אהבה מקשה על ר' אפוטריקי דע"כ ס"ל לר' אפוטריקי דאין דנין כלל דאל"כ תיקשי מנ"ל לרבות כל מלאכת אפי' לישה ועריכה וקיטוף אימא לא תעשה כלל לא תאפה פרט ואף דמרוחקין מ"מ נמעט ואהני הא דמרוחקין לרבויי קצת כגון לישה ועריכה עכ"פ נוציא קיטוף מהך כלל ופרט דלאו מעשה הוא כמ"ש רש"י. וע"כ לומר.

ט.דר' אפוטריקי ס"ל דכו"פ המרוחקין אין דנין כלל לכך מקשה רב אדא בר אהבה שפיר דמהך דושחט מוכח דעכ"פ דנין קצת דאל"כ ושחט למה לי כיון דמכלל ופרט לא ילפינן מידי וממילא אתרבי כל מילי. ונמצא לפ"ז יצא לנו מזה:

י

דרב אדא בר אהבא אפשר דס"ל דכו"פ המרוחקין אין דנין וכסברת התוספת לא דאין דנין כלל רק דדנין קצת והריחוק מהני לרבויי מידי:

יא

והנה היה אפשר לומר דסברת התוס' דדנין קצת אך בכו"פ המרוחקין הוא דוקא המרוחקין והוא בחד עניינא אבל בתרי עניני אין דנין כלל והך דנגמר הדין הוא כחד ענינא אך ראיתי שהתוס' בב"ק דף פ"ה ע"א ד"ה כלל ופרט מסופקים בזה אי הך דנגמר חשוב כחד ענינא או כתרי עניני ודע דהתוס' במנחות נ"ה כ' בפשיטות דהך דנגמר הדין הוי כתרי עניני ואין דנין והא דדריש התם הוא משום דמגדף היה בכלל ויצא מן הכלל יע"ש מוכח דלא ס"ל להתוס' במנחות לחלק וגו' דאף דאין דנין בכו"פ המרוחקין מ"מ דנין קצת רק ס"ל דאין דנין כלל ודוק:

כל וכל כי כל אי דרשינן

א

ר"א דריש כל בר"פ אלו עוברין דמ"ג ע"ב דמחייב על חמץ דגן גמור ע"י תערובות מריבויי דכל:

ב

חכמים לא דרשו כל ופוטרין על עירוב חמץ וכ' התוס' דוקא היכא דאין סברא לרבות כגון עירוב חמץ ונשים אבל היכא דאיכא סברא לרבות אזי דרשי' כל שם בתוס' דמ"ג ב' ד"ה מאן שמעית ליה:

ג

כי כל דרשי אף חכמים ולכך מחייבי נשים על אכילת חמץ ולאכול מצה:

ד

ר"ע דריש כל בזבחים דפ"ב א' דדריש כל וגם וכל שם בחטאת דכ' וכל חטאת אשר יובא מדמה אל הקודש פנימה ומרבה מריבוייא דכל וכל כל קדשי קדשים וקדשים קלים וע"ש:

ה

ר"י הגלילי דריש ג"כ שם כל וכל ומרבה חטאת צבור וחטאת זכר שם פ"ב:

ו

ר' יוחנן לא דריש כל בפסחים מ"ג ומ"ד והא דדריש חצי שיעור מכל חלב פירשו התוס' דלא מרבה רק לאיסורא אבל להתחייב מלקות כמו בכשיעור לא:

ז

ר"ל במכות דף י"ד דריש בכל לרבות קדשים לפני זריקה ואפשר דדוקא בכל דריש וכל לא דריש וע"ש בחידושי שכתבתי דר"י שם לשיטתיה דלא דריש כל ע"כ לא דריש שם ג"כ בכל יעי"ש:

ח

ר"ש נ"ל דדריש כל או כי כל ומנא אמינא לה מדפריך בפסחים צ"א ב' דאמר ולית ליה לר"ש הא דאמר ר"א נשים חייב באכילת מצה ומאי קושיא הא הך דחייבות במצה ואסורות בחמץ מכל נפקא לן בפסחים דמ"ג א' ב' ע"ש דאי לאו כל הו"א דנשים פטורות ממצה ומותרות בחמץ ע"ש בתוס' ד"ה סלקא דעתך ע"ש אלא ע"כ דפסיקא להו להש"ס דר"ש דריש כל אך י"ל דלעולם לא דריש כלל רק כי כל וכדאמרינן בפסחים שם לרבנן דלא דרשי כל נשים מנ"ל ומשני כל לא דרשי כי כל דרשי וכן י"ל לר"ש דכל לא דריש רק כי כל דריש:

כל אי כולו משמע או מקצתו

א

ר' יהודה בן בתירא ס"ל דכל נפש מקצת נפש משמע סנהדרין דף ע"א א' ולכך בהכוהו עשרה בני אדם כאחד האחרון חייב מפני שקירב מיתתו דכתיב ואיש כי יכה כל נפש כל דהוא נפש וע"ש:

ב

וחכמים פליגי עליה שם וס"ל כל נפש עד דאיכא כולו נפש משמע ע"ש:

ג

ר' יהודה משמע דס"ל דכל מקצתו משמע בכורות דף ג' אך יש לדחות דטעמא משום דבכור משמע כולו כתב כל דאפי' מקצתו ואפשר משום דהוי ריבוי אחר ריבוי כמו דס"ל לר"י בנטוע לרבים בפסחים פ' כ"ש וע"ש בבכורות ד"נ ובתוס' שם ולפ"ז אף לר"י בן בתירא י"ל דזהו טעמו דס"ל נפש כולו משמע וכ' רחמנא כל דאפילו מקצתו אך לפ"ז רב אשי בפסחים דף ס"א ע"ב דמקשה ממאי דהאי כל ערל כולו משמע דילמא מקצתו משמע כמאן ס"ל דהא כולהו ס"ל דכל כולו משמע רק הכא משום דבכור כולו והכא נפש כולו משמע אבל ערל ודאי לא משמע כולו ר"ל שיהיה כל המנויים לפסח ערלים אדרבה רק ערל א' בתוך המנויים כ' רחמנא כל דווקא כולו ערלים ולא ערל א' ולמאן דס"ל שוחטין הפסח על היחיד אפשר לומר דערל כולו משמע ר"ל דערל א' לא יאכל הפסח הנשחט בשבילו אך זה דוחק לומר דקושיות ר"א שם יהיה אליבא דיחידאי ועוד דאף אי שוחטין על היחיד מ"מ פשטא דקרא מיירי היכא דנשחט על הרבים כמ"ש ושחטו כל קהל עדת ישראל וא"כ אי כתב ערל לחודא הו"א דאפי' מקצתו פסולה כ' רחמנא כל דאפי' כולו ובההוא כ"ע מודו דכל כולו משמע דדוקא בנפש ובבכור דבלאו כל משמע כולו אזי כתב רחמנא כל דהוי כריבוי אחר ריבוי או כמיעוט אחר מיעוט משא"כ הכא דערל לא משמע כולו ועיין שם בפסחים בתוס' אלא ע"כ לומר דרב אשי ס"ל דטעמיה דר"י בן בתירא לא משום דנפש כל נפש משמע רק דס"ל דמשמעות כל מקצתו משמע ודוק:

ד

רב חסדא ורבה ס"ל כל כולו משמע בפסחים דף ס"א ב' יעוין שם:

ה

רב אשי ס"ל כל מקצתו ערלה משמע שם אך י"ל דלא בא אלא לדחות דבריהם ולומר דברייתא אתיא כמאן דס"ל כל מקצתו אבל הא לא ס"ל דכל מקצתו משמע וע"ש בתוס' ודוק:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה