אור ברסלב

מלא הרועים חלק ב· רבי יעקב צבי יולס

אות ח

אות ה

חידוש

א

בחידוש אמרי' אין לך בו אלא חדושו והענין אם האסור הוא דבר חדש לא מחמירינן בו חומרא אחרת אף שמצינו חומרא זו במקום אחר לא ילפינן בבנין אב החומרא זו לחידוש די"ל אין לך בו אלא חדושו כדאמרינן בעד זומם חדוש הוא אין לך בו אלא חדושו אף דבגנב ובגזלן מיפסל למפרע לא גמרינן מיניה לעד זומם דחדוש הוא ואף דאביי ס"ל דלמפרע נפסל גם בעד זומם וקי"ל כוותיה לאו דאביי ס"ל דל"א אין לך בו אלא חדושו דבאמת אם היינו רוצים ללמוד חומרא ממקום אחר מודה אביי דלא ילפינן רק דזהו דלמפרע הוא נפסל א"צ ללמוד ממקום אחר רק דהסברא מחייבתו דמשעתא דאסהיד הו"ל רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד:

ב

ולפמ"ש באות הקדום מבואר דדבר שהחומרא בו חדוש לא מצינן למילף ממ"א עליה עוד חומרא אבל קולא ילפינן לה ממ"א מטעם ק"ו. איברא דמצאתי סתירה לזה בסנהדרין ד' ע"א א' דאמר רבא עדים שהעידו בטריפה והוזמו אין נהרגין עדי טריפה שהוזמו נהרגין ורב אשי אמר אפילו עדי טריפה שהוזמו אין נהרגין לפי שאינן בזוממי זוממין ופירש"י שם דרבא ס"ל כיון דעדים זוממין חדוש הוא אע"ג דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה מקטלי והנה כאן צריכין אנו למילף בעדות המזימין דעדות שא"א יכול להזימה לא הוי עדות לגבייהו וקאמר דלא ילפינן הא כיון דהזמה חדוש הוא מה חזית דציית להני ציית להני לכך לא בעי עדות שא"א יכול להזימה וקשה אדרבא ק"ו הוא ומה בכ"מ שהעדות הוא עדות גמור אעפ"כ אם אינו יכול להזימה אינו מועיל מכ"ש כאן שהעדות בל"ז אינו עדות גמיר דמה חזית דציית להני מכ"ש דלא תועיל גבייהו שא"א י"ל והרי רבא גופא קאמר בב"ק ובסנהדרין דף כ"ז א' דעד זומם מכאן ולהבא נפסל דעד זומם חדוש ואין לך בו אלא משעת חדושו ומה התם דדבר זה מסתבר מצד הסברא דלמפרע הוי רשע וכן הוא שכל עדויות שבתורה בגנב ובגזלן אעפ"כ כיון שכאן החומרא חדוש לא מחמירינן עליו בזה כ"ש לענין עדות שא"א י"ל שבכל העדיות הוא קולא זו ק"ו שניקל כאן וי"ל דסברת רבא הוא דלמפרע משעת חדושו אין מטילין עליו חומרא אבל לאחר שעת חדושו אין מטילין עליו קולא כיון דכבר בא שעת חדושו שהחמירה תורה עליו יש להחמיר גם בזה ואין למידין לו קולא ממקום אחר והיותר נראה דרבא לשיטתיה דס"ל דאפי' היכא דהחדוש קולא לא גמרינן מיניה חומרא וה"ה דלא גמרי' ליה ממ"א לא קולא ולא חומרא ועוד אכתוב מזה לקמן בערך חדוש לא גמרינן מיניה אות ג' באורך ולפ"ז רבא ורב אשי בהא פליגי דרבא ס"ל דדבר שהוא חידוש לא גמרינן ליה ממקום אחר לא קולא ולא חומרא ורב אשי ס"ל היכא דחדושו הוא חומרא אזי ילפינן ליה קולא במכ"ש וה"ה דמצי למילף מיניה חומרא אך בכל דוכתא בש"ס אמר דמעדים זוממין לא מצי למילף חומרא כמו לענין לוקה ומשלם ולענין ממונא משלם מילקא לא לקי ובאמת י"ל טעם לזה דבשביל שתחמיר בה אין ללמוד חומרא שבה לדבר אחר דשאני הכא הואיל והחמירה בה תורה בזה החמירה ג"כ בזה כמ"ש בכל דוכתא וכן קולא לא יוכל למילף מינה די"ל שאני הכא הואיל וחדוש הוא דתרי ותרי נינהו ע"כ הקילה בה תורה בזה ועיין מש"כ בזה לקמן באורך:

חידוש לא גמרינן מיניה

א

הרב בגינת וורדים מסופק בכלל ל"ב אי הא דאמרינן מחידוש לא גמרינן הוא דוקא במ"מ לא ילפינן אבל בק"ו ילפינן או לאו והנה במ"ק ז' ב' יליף רבי יהודה מוביום הראות וקאמר דמוצוה הכהן לא יליף דחדוש הוא וקשה למה לי קרא וביום הראות לילף עכ"פ לדבר מצוה מוצוה הכהן וא"ל דחדוש הוא דהא איכא ק"ו מה לדבר הרשות ממתינין כ"ש לדבר מצוה אלא ע"כ דאפילו בק"ו לא גמרינן אך י"ל דאין ראיה מכאן דהנה שם בדף ח' א' קאמר לרבא צריכא עיי"ש היטב והעולה משם דאי לאו דכתיב וביום הראות לא הוי ילפינן מוצוה די"ל דהתם לאו טומאה דגופיה וא"כ מאי צריך לומר לר"י דחדוש הוא הא בלא זה לא ילפינן מוצוה דהתם לאו טומאה דגופיה אלא ע"כ פירושא דשמעתא דקשה לר"י נהי דאצטריך וביום הראות משום דלא מצינין למילף מוצוה דהוא לאו טומאה דגופיה מ"מ עכשיו דכבר גילתה התורה דממתינין לדבר מצוה א"כ ניליף מוצוה דה"ה לדבר הרשות כמו לרבי דס"ל דבל"ז לא הוי ילפינין מוצוה דהתם לאו טומאה דגופיה אבל כיון דאשכחן דממתינין אף בטומאה דגופיה מוביום אזי ילפינן מוצוה דממתינין אפי' לדבר הרשות ועל זה אמר דר"י ס"ל דלא ילפינן דבר הרשות מוצוה דחדוש הוא וא"כ אין ראיה מזה דאף בק"ו לא ילפינין מחדוש דדבר הרשות ליכא ק"ו רק מ"מ דמה מצינו בטומאה דבית דממתינין לדבר הרשות ה"ה לטומאת גופו ועיין אות ה' מ"ש בזה דהך אי גמרינין מחדוש בק"ו פליגי ר"א ורבי יהושע והנה יש לפשוט ספק הנ"ל ממ"ש בעצמות יוסף בדף קי"ד דבק"ו גמרינן מקנסא ועיין מש"ל בערך ממונא מקנסא אות ב' ג' והנה רש"י פי' בקדושין דף ג' ב' מקנסא לא ילפינן שהקנס כולו חדוש הוא ולא גמרינין מחדוש מבואר דבק"ו ילפינין מחדוש להך דיעה דבק"ו ילפינין מקנס ותלוי במחלוקת זה אי ילפינין קנסא בק"ו. ומזה יש ללמוד:

ב

דהיכא דעיקר הדבר מפורש ואין אנו צריכין ללמוד רק פרט א' ילפינן מחדוש דהא מקנסא ילפינין בכה"ג כמ"ש בערך ממונא מקנסא אות ד' ולפ"ז יש להקשות דבפסחים דף מ"ד ב' דמקשה על רע"ק דיליף טכ"ע מבב"ח ומקשה עליה הא בב"ח אי קושיא כיון דעיקר האסור מבואר רק דאנו למידין פרט א' דטעמו חשוב כעיקר למידין מבב"ח כמו דמצינו התם דטכ"ע ה"ה הכא וצ"ע:

ג

היכא דהחדוש הוא שהחמיר בו חומרא מה שאינו בשאר אסורין אזי לקולא גמרינין מיניה בק"ו וראיתי בג"ו שם שמסתפק בזה ונעלם ממנו ש"ס חולין צ"ח ב' דקאמר שם על זרוע בשילה דחדוש הוא ומקשה א"ה למאה וששים נמי לא נגמור מיניה ומשני אטו אנן קולא גמרינין חומרא גמרינן ופירש"י דלחומרא גמרינן בק"ו זרוע בשילה שהקיל בו בדבר דהוא חדוש כו' שוב ראיתי בג"ו שם שגם הוא הרגיש בזה שוב מצאתי מפורש במ"ק ח' בתוס' ד"ה נפקא ליה בסוף הדבור שכ' דמהתם מוכח דאפי' דהיכא דחדוש הוא חומרא לא ילפינין קולא ומייתי ג"כ הך דחולין ק"ח דטעמו ולא ממשו שהביא בג"ו ונעלם ממנו דברי התוס' אלו ובחי' הריטב"א שם מצאתי דס"ל דרבי ור"י פליגי בהא דרבי יהודה ס"ל דאפילו היכא דהחדוש הוא חומרא לא גמרינן מיניה קולא ורבי ס"ל דקולא גמרינן מיניה עיי"ש. ולענ"ד נראה דבהא פליגי גם אביי ורבא אך צריך להקדים לזה הך דחולין ק"ח דאמר אביי ש"מ טעמו ולא ממשו דאורייתא דאס"ד דרבנן מבב"ח מ"ט לא גמרינן דחדוש הוא אי חדוש הוא אפילו לא נ"ט נמי ורבא אמר דרך בשול אסרה תורה והנה רש"י פי' דהחדוש בבב"ח הוא דכל חד לחודיה שרי והתוס' מקשים על זה דהא כלאים כן הוא ג"כ כל חד לחודיה שרי וכתבו דהחדוש הוא אי תרו ליה כולה יומא וקשה לדברי התוס' דא"כ איך אמר אביי אי חדוש הוא כו' וכלומר ש"מ דלאו חדוש הוא והא באמת חדוש הוא בשלמא לרש"י א"ש דבאמת לאו חדוש הוא דגם בכלאים כל חד לחודיה שרי אבל לפי' התוספות תיקשי הא באמת חדוש הוא וגם לרש"י קשה נהי דכל חד לחודיה לאו חדוש הוא מ"מ בב"ח הוא חדוש מחמת דאי תרו ליה כו' אלא צ"ל דס"ל לאביי דהיכא דהחידוש הוא קולא גמרינן מיניה חומרא וא"כ אף דבב"ח חדוש דאי תרו ליה שרי וא"כ החדוש הוא קולא מ"מ גמרינן מיניה חומרא וז"ש דאס"ד חדוש הוא ולא גמרינן מיניה אפילו חומרא אף דהחידוש הוא קולא א"כ אפילו לא נ"ט נמי ואין לומר דיליף מזרוע בשילה דשרי בלא נ"ט דהא לדידך אף דהחדוש הוא קולא לא גמרינן מיניה חומרא ה"ה דלא מצינן למגמר להך דהוא חדוש קולא ממקום אחר די"ל חדוש הוא ואף דהחידוש הוא קולא וא"כ כ"ש דראוי להקל בו גם קולא זו מ"מ כיון דלדידך ס"ל דחדוש לא גמרינן מיניה כלל וה"ה דלא גמרינן ליה שום דבר ממ"א הן קולא הן חומרא אלא מדחזינן בבב"ח דבלא נ"ט שרי ע"כ אף דחידוש הוא גמרי' ליה מזרוע בשילה קולא וה"ה דגמרינן מיניה חומרא וכיון דחידוש הוא קולא ורבא חולק ע"ז וס"ל דבאמת מחידוש לא גמרינן כלל הן קולא והן חומרא והוא הדין דלא גמרינן לחדוש ממקום אחר הן קולא והן חומרא ולא קשה א"כ אפי' לא נ"ט נמי דדרך בישול אסרה תורה ומזה ילפינן דבעינין נ"ט כמ"ש רש"י שם יצא לנו מזה דאביי ס"ל דמחדוש ילפינן צד שהוא היפוך החדוש דאם החדוש חומרא ילפינן קולא שהוא הפכו וכן בהיפוך וה"ה דגמרינן לחדוש ממ"א זהו הצד שהוא חדושו דאם חדושו קולא גמרינן ליה ג"כ קולא אחרת ממקום אחר ולרבא לא ילפינן כלל מחדוש. ובזה נ"ל ליישב ג"כ סוגיא דמ"ק דף ז' ב' דפליגי ר"י ורבי דר"י יליף מוביום הראות בו דממתינין לחתן ז' ימי המשתה מלראות נגעו ור' יליף ק"ו מוצוה הכהן ופנו הבית אם ממתינין לדבר הרשות כ"ש לדבר מצוה ואמרינן מאי בינייהו אמר אביי משמעות דורשין א"ב ורבא א' דבר הרשות א"ב דרבי יליף מוצוה דאפי' לדבר הרשות ממתינין ור"י ס"ל מוצוה לא ילפינן דחדוש הוא דהא עצים ואבנים בעלמא לא מטמאו הכא מטמאו וקשה דלמה דחיק אביי לומר משמעות דורשין א"ב כיון שנוכל למצוא חילוק ביניהם בדבר הרשות אך לפמ"ש א"ש דאביי לשיטתיה דס"ל דהיכא דהחדוש חומרא ילפינן מיניה קולא וא"כ היאך נאמר דלרבי יהודה לא גמרינן מוצוה דחדוש הוא החדוש הוא חומרא ויכולין למילף מיניה קולא אלא ע"כ דגם לר"י ילפינן מוצוה דבר הרשות רק דמשמעות דורשין א"ב דר"י יליף דבר מצוה מוביום ואע"ג דמצי למילף בק"ו מ"מ מלתא דאתיא בק"ו טרח וכ' קרא ועיין בתוספות שם במ"ק דף ח' ד"ה נפקא ליה שכתב ג"כ כן ודבר הרשות יליף באמת גם ר"י מוצוה ורבא לשיטתיה דס"ל גם היכא דהחדוש חומרא לא ילפינן קולא וא"כ שפיר אמר דבר הרשות א"ב דר"י ס"ל דחדוש הוא ולא ילפינן מיניה אפילו קולא ורבי ס"ל דלקולא מצינן למילף מחדוש ונמצא לפ"ז לרבא הך אי ילפינן מחדושו היפוך חדושו תלי' בפלוגתא דר"י ורבי ולאביי לכ"ע ילפינן היפוך חידושו והא דמשני רבא בחולין דרך בישול אסרה תורה הוא ליישב אליבא דר"י דס"ל דמחדוש לא גמרינן כלל וקשה לר"י אפילו לא נ"ט נמי כדמקשה אביי וע"ז משני דר"י מצי לילף מגופיה דבב"ח דדרך בישול אסרה תורה ודו"ק היטב מיהו נ"ל להוכיח דרבא ס"ל דאפילו לר' לא גמרינן מחידוש כלל רק דהתם גבי טומאת בית ס"ל לרבי דלא חדוש הוא כלל דהתם דף ח' א' קאמר לר' אצטרך תרווייהו דאי כתב וביום הראות לחוד כו' וקשה דבל"ז אי לא הוי כתיב וציוה לא הוי ידעינן בטומאת בית דממתינין דמטומאת גופו לא הוי ילפינן די"ל טומאת בית חדוש הוא דאפילו עצים ואבנים מטמאו והיכא דהחדוש הוא חומרא לא גמרינן לה קולא אפי' לרבי דבזה כ"ע מודו אלא ע"כ טעמא דרבי דס"ל דלאו חדוש הוא כלל ושפיר הוי גמרינן טומאת בית מטומאת גופו שוב ראיתי שיש לפרש הסוגיא במ"ק דגם ר"י מודה דמחדוש שהוא חומרא לא גמרינן קולא דהסברא פשוטה הוא כך והתם ה"פ דרבא משני דבר הרשות א"ב ולפי פשוטו הפי' דבר הרשות בטומאת גופו אבל בטומאת ביתו דכ"ע מודו דאפי' לדבר הרשות ממתינין וכן פירש התוס' שם וקשה דהו"ל למימר דבר הרשות בטומאת גופו ולכך נ"ל דבאמת פשט הגמרא דס"ל לר' יהודה דאפי' בטומאת בית לא שרינן ליה להמתין אלא לדבר מצוה והך דפינו כלי הבית אין לך מצוה גדולה מזו דהתורה חסה על ממונן של ישראל (ואע"ג דר"י ס"ל בפי"ב דנגעים דאפילו חבילי קש ותבן צריך לפנות י"ל דס"ל דאפילו אלו מקבלין טומאה וכדעת התוס' במ"ק ח' ד"ה דהא וכמ"ש במשנה למלך בפי"ד מה' טומאת צרעת דין ד' אך עי"ש במש"ל שתמה ע"ז) ולכך קאמר רבא סתם דבר הרשות א"ב דר"י ס"ל דלדבר הרשות אין ממתינין אכילו לטומאת בית וע"ז קשה דא"כ לר"י למה לי ופנו תיפוק ליה מוביום הראות דבשלמא אם נאמר דבבית אפי' לרשות ממתינין אצטריך ופנו לרשות וכדס"ל לרבי אבל לר"י דס"ל ופנו רק למצוה אתי א"כ למה לי ופנו ותיפוק ליה מוביום הראות וע"ז משני מהתם לא גמרינן ר"ל מוביום הראות לא גמרינן טומאת בית להקל עליו דחדוש הוא ר"ל דטומאת בית חדוש הוא דהחמירה תורה עליו דאפי' עצים ואבנים מטמאו והו"א דנחמיר לענין זה ג"כ דלא נמתין אפילו למצוה לכך אצטרך ופנו וא"ל דקשה להפוך ולכתוב ופנו ולא בעי וביום ונילוף לטומאת גופו דממתינין לדבר מצוה מופנו ושוב אין לומר דחדוש הוא דהא לפי סברתינו ס"ל לר' יהודה דהיכא דהחדוש הוא חומרא גמרינן מיניה קולא וא"כ נגמור מיניה קולא דממתיני' לדבר מצוה ולמה לי וביום הראות וי"ל דזה לק"מ דס"ל לר' יהודה דטומא' גופו לא גמרינן מטומאת בית דטומאת גופו חמור שכן מקבל טומאה בכל הטומאות ועוד שהוא טומאה עצמיית בגופו ובזה מיושב מה שיש להקשות לפי' שפירשו רש"י ותוס' דהכוונה לתרץ דר"י לא גמיר טומאת גופו מטומאת ביתו משום דטומאת בית חדוש וקשה למה הוצרך לדוחק זה לומר דמחדוש שהוא חומרא אפילו קולא לא גמרינן בפשיטות הו"ל לומר דס"ל דטומאת גופו שהוא חמור לא גמרינן להקל מטומאת ביתו דקיל וכמו דאמרינן שם דף ח' א' לרבי אבל לפי פירושנו באמת גם לר' יהודה לא ילפינן גופו דחמור מביתו דקיל רק דהקושיא הוא להיפוך ניליף ביתו דקיל מגופו דחמור בק"ו ועז"א דחדוש הוא ולא ילפינן ליה מדוכתא אחרינא אפי' בק"ו ולפי זה יהיה הוכרח מזה דאפי' בק"ו לא ילפינן חדוש מדוכתא אחרינא וא"כ י"ל דה"ה דלא גמרינן מיניה אפי' בק"ו ונפשט בזה ספק בעל ג"ו שכתבנו באות א' ובמה שכתבתי לפרש הסוגיא דשם נתיישב עוד קושיית התוספות שם דף ח' ד"ה נפקא ליה וז"ל ותימא דהא לעיל אמר רבא לר' יהודה חדוש הוא ולא גמרינן מיניה ור"ל היאך יליף כאן נגעי גופו מנגעי בתים לענין דאין רואין בלילה ולפמ"ש דהא דאמר ר"י חדוש הייני דלא גמרינן קולא להך מלתא דחדוש הוא הואיל וחדוש הוא ואחמור בה תורה אימא להך מילתא נמי נחמיר אבל קולא גמרינן מהך מילתא דחדוש וא"כ כאן דהך דאין רואין בלילה קולא הוא דלא מטמא בנגע עד היום וכל הלילה טהור הוא א"כ שפיר גמרינן קולא מטומאת ביתו דאין רואין בלילה וא"ל דחדוש הוא דז"א דהא החדוש הוא חומרא וכיון דחזינן דאף בחומר הקילה תורה דלא מטמא בלילה כ"ש בקל ומיושב קושית התוס' ודוק. אך עדיין קשה דהיאך מצי למילף טומאת גופו מטומאת ביתו ובגליון ש"ס שלי ישבתי זה ע"ש:

והנה נ"ל דהך אי גמרינן מחדוש שהוא קולא אי גמרינן מיניה חומרא כגון בב"ח דהחדוש הוא קולא דאי תרו ליה כולא יומא כו' וכתבתי דפליגי בזה אביי ורבא אי ילפינן מיניה טכ"ע דהוא חומרא י"ל דתלי בזה אי גמרינן מחדוש בק"ו שכתבתי לעיל באות א' שיש מחלוקת בזה דהא גם כאן מצי למילף בק"ו מבב"ח ומה בב"ח דכבוש מותר אעפ"כ טכע"ק אסור כ"ש בשאר איסורים דכבוש אסור כ"ש דנימא טכע"ק ואמנם קשה לי נהי דנימא דלא ילפינן מחדוש אפילו בק"ו מ"מ נעביד ק"ו מטכע"ק לכבוש ומה כבוש שמותר בבב"ח אסור בכל האיסורים טכע"ק שאסור בבב"ח אינו דין שיאסור בכל האיסורים וי"ל דבב"ח אינו נעשה כלל בב"ח ע"י כיבוש ואין כאן איסור כלל דהא כל חד לחודיה שרי. אך לפ"ז יקשה על התוס' שהם כתבו דהחדוש הוא בבב"ח לקולא מה דתרו לי' כולא יומא ושרי דבאמת אין כאן חדוש דשניהם היתר רק הבישול הוא החידוש דשניהם היתר ונאסרו והנה אפשר לומר דבאמת בבב"ח החדוש הוא חומרא דהתם בחולין דף ק"ח פרש"י דהחדוש הוא דכל חד לחודיה שרי אך התוס' הקשו על רש"י דהא בפסחים ובנזיר אמרי' דהא לאו חדוש הוא דאף בכלאים הוא כן ויש ליישב דעת רש"י דהתם מסיק דהחדוש הוא תרו ליה כולא יומא בחלבא שרי בשיל ליה בשולא אסור והנה לדעת התוס' דהחדוש הוא מאי דתרו לי' כולא יומא שרי א"כ למה מסיק הש"ס בשיל לי' בשולא אסור דהא זה אינו מן החדוש לכך י"ל דבאמת החדוש הוא דכל חד לחודיה שרי והא דאמרת דאין זה חדוש דמחמת העירוב אסור כמו כלאים ע"ז מסיק שפיר דאי תרו ליה כו' דהא חזינן דאין העירוב אוסר ע"י כבוש וכיון דלאו מחמת העירוב הוא השתא הוי חדוש מאי דבשיל ליה בשולא אסור דהא חזינן דל"ד לכלאים דהתם העירוב אוסר אבל כאן חזינן דאין העירוב אוסר א"כ שוב הוי חידוש מאי דאוסר בבישול והוא רק גזה"כ לא נודע טעמו ונמצא שהחידוש הוא חומרא ולכך לא ילפי' מיניה חומרא דטכע"ק ודוק וא"ש דברי רש"י בחולין ק"ח במ"ש דהחידוש הוא דכל חד לחודיה שרי דגם למסקנא זהו עיקר החדוש והא דכ' רש"י אח"כ אלא ודאי לאו חדוש דאהכי קפיד רחמנא כמו כלאי הכרם כוונתי דאביי קאמר דאף הך דקאמר דאי תרו כו' אינו חדוש דאהכי קפיד דדוקא דרך בשול ליתסר ולא דרך כבוש כמו בכלאי הכרם ר"ל כמו בכלאי הכרם דקפיד אהשרשה ואם יהיו ביחד קודם ההשרשה אינו נאסר משום כלאים וה"ה כאן קפיד אבישול דוקא ועיין בפסחים דף כ"ה א' ברש"י ד"ה מה לכלאי הכרם שכ' שם דכלאי הכרם דמי לבב"ח בהא ע"ש:

ד

מספקא לי הא דאמרינן מחידוש לא גמרינן אי חדוש אחר גמיר מיניה והנה היכא דחידושיהן שוין כגון בב"ח וכלאים דחידושן דכל חד לחודיה שרי ובהדדי אסור בכה"ג ודאי דחד מחבריה ילפינן כי קא מיבעיא ליה היכא דאין חדושן שוה דזה יש לו דבר אחד שהוא חדוש שאינו בכל התורה וזהו חדושו בדבר אחר והנה מדברי רש"י בחולין ל"ח ב' שכ' להלכה דטכע"ק דרבנן דמנזיר לא גמרינן דהי"ל נזיר וגיעולי נכרים ב' כתובים א"כ ג"נ חדוש הוא ומשרת להיתר מצטרף לאיסור וקשה דלמה הוצרך לומר דמשרת להיתר מצטרף כיון דג"נ חדוש הו"ל למימר דג"נ ובב"ח ב"כ כדאי' בפסחים מ"ג ובחולין ק"ח דבב"ח טכע"ק אסור אלא ע"כ לומר דחידוש א' מחבירו לא ילפינן א"כ לא הוי ב"כ דמה טעם ב"כ אין מלמדין דה"ל למכתב חדא ונילף אידך מיניה והכא לא הוי מצי יליף חדא מחבריה דחדוש הוא ואף דגם בב"ח חדוש מ"מ לא ילפינן מיניה איברא דלפי האמת אין כאן הוכחה דרש"י לשיטתיה דס"ל בקדושין ל"ז דב"כ אינו מיעוט למעט דבעלמא לא ילפי' רק דמינייהו לא מצינן למיגמר ואי אשכחינן דוכתא אחרינא דמצינן למילף מיניה ילפינן ואם כן הוצרך רש"י לומר דמשרת להיתר מצטרף לאיסור, דאס"ד לטעכ"ק הוי ילפינן מינייהו לכל התורה ואף דג"נ ובב"ח ב"כ מ"מ היכא דמצינן למילף מדוכתא אחרינא ילפינן ויש לעיין בזה עוד:

ה

מש"כ לעיל אי גמרינן בק"ו מחדוש נ"ל דר"א ור' יהושע פליגי בזה דהנה בחולין דף ל"ד יליף ר"א דאוכל כמאכיל מנבלת עוף טהור ור' יהושע סובר דמעוף טהור לא ילפינן דחידוש הוא וקשה מ"ט דר"א דודאי חידוש הוא דבכ"מ טומאת סתרים לא מטמא והכא מטמא וצ"ל דס"ל דבק"ו ילפינן מחידוש והכא ק"ו הוא ומה נבלת עוף טהור דהמאכיל טהור ואוכלו טמא הכא דהמאכיל טמא א"ד שאוכלו יהיה טמא ור"י ס"ל דמקדוש לא ילפינן אפילו בק"ו:

חולין מקדשים לא ילפינן

א

קיי"ל דחולין מקדשים לא ילפינן כדאיתא ר"פ אלו עוברים דחטאת להיתר מצטרף לאיסור וחולין מקדשים לא ילפי' וצ"ל דוקא ח מרא לא ילפינן אבל קולא גמרינן במכ"ש מה קדשים דחמירי מקלינן בה כ"ש חולין ולכך יליף ר' יהודה מב"מ לא בטיל מדם הפר ושעיר דהתם קולא הוא דמכשירינן ההזאה ולא אמרי' דדם השעיר בטל ומה בקדשים דחמירי מקילינן כ"ש בחולין ומה לקולא אמרינן דמב"מ לא בטיל כ"ש לחומרא. אך קשה מהא דיליף בחולין כל איסורין שבתורה בס' מזרוע בשילה וקאמר שם בחולין דף צ"ח ב' אטו אנן לקולא גמרינן לחומרא גמרינן דמדאורייתא ברובא בטיל וקשה דהיאך ילפינן חומרא מקדשים דחמירי הן אמת דלדעת התוס' שם הוא אסמכתא בעלמא אך המעיין ברש"י שם בסוגיא יראה דס"ל דהוא ילפותא גמורה ואיך גמרינן חומרא מקדשים וי"ל דבק"ו גמרינן מקדשים אפי' לחומרא ושם יש ג"כ ק"ו ומה זרוע בשילה שהקילה בה תורה לבטל איסור לכתחילה כמבואר שם בסוגיא אעפ"כ אינו בטל בפחות מס' או ממאה שאר אסורי' שאין מבטלין אותן לכתחלה ק"ו דאינו בטל אם נפל ממילא בפחות מס' או ממאה אך י"ל דהיא הנותנת דהתם לבטל לכתחלה לא שרינן בפחות אבל נפל ממילא יובטל ברובא ויש ליישב ועדיין צ"ע ודוק:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה