מלא הרועים חלק ב· רבי יעקב צבי יולס
אות ה · ויו אי דרשינן
א
ר"א בר"ש לא דריש ו' ביבמות ע"ב דלא מרבה מו' דוביום השמיני מילה שלא בזמנה דתיהוי ביום ועיי"ש:
ב
אפילו מאן דלא דריש ו' ו"ה דריש כך ס"ל לר"א שם גבי והנותר דדרשי' לרבות נותר שלא בזמנו דאין שורפין אותו אלא ביום וכן ביומא דף מ"ה ב' קאמר ג"כ אפילו מאן דלא דריש ו' ו"ה דריש:
ג
ר' יוחנן משמע דס"ל דאף היכא דכתיב ו"ה לא דרשי' דלא דריש ו' דוהנותר לרבות נותר שלא בזמנו ועיי"ש ועיין באות ט' שכתבנו דע"כ הדר ביה ר' יוחנן ודריש ו' יעיי"ש עוד שהארכנו דלא דריש ו' ועיי"ש:
ד
התוספות כתבו בסנהדרין דף ד' דאף למאן דלא דריש ו' ו' למ"ד דריש גבי ולטוטפות ומשמע דה"ה לכל שאר אותיות הנכתבים עם הוי"ו דדוקא ו' לחודא לא דרשי' שדרכו להיות נוסף שהוא מן אותיות האמנתיו שנוספים לפעמים אבל ב' אותיות ס"ל דלדרשא אתי:
ה
ר' עקיבא לדעת ר' סימאי ור' ישבב דס"ל יש ממזר לרע"ק מחייבי לאוין דשאר ולר' ישבב ס"ל לרע"ק אף מחייבי עשה ע"כ דרע"ק דריש וי"ו דלא יגלה עיין יבמות ס"ט א' ובתוספות ד"ה הכל מודים בסוף הדיבור יעיי"ש אמנם לא צריכין אנו לראיה זו דבהדיא מצינו בסנהדרין דף נ"א ישמעאל אחי בת ובת אני דורש וביבמות דף ס"ח ב' כמאן כר"ע דדריש ווין ועיי"ש ובסוטה ר"פ כשם דף כ"ח מבואר דדריש ווין:
ו
ר' ישמעאל נראה בסנהדרין דף נ"א דדריש ג"כ ווין דקאמר שם ור' ישמעאל האי בת ובת מאי דריש ועיין ביבמות מ"ח ב' בתוספו' ד"ה כמאן שכתב לחד תי' דר"י דריש ווין ובסוף תי' די"ל דר"י לא דריש ווין כדמשמע מהך דיבמות שם ומתרצין מה דאמר בסנהדרין ור"י האי ובת כו' וע' בגליון ש"ס שישבתי זה שם בטוב טעם ובסוטה דף כ"ט א' מבואר דר' ישמעאל לא דריש ווין דלא דריש ו' דונטמאה עיי"ש וברש"י:
ז
ר"ש משמע בפרק מרובה דף ס"ה ובסנהדרין נ"א דדריש ו' ובפ"ק דסנהדרין די"ד קאמר דלא דריש ו' ותי' שם התוספות דבאמת דריש ו' רק דהתם קאמר דלההיא דרשא לא דריש הו' ועיי"ש בתוס' וממ"ש התוספות שם ראייה דר"ש דריש ו' מהך דמרובה ס"ה יש ללמוד דמאן דלא דריש ו' לא דריש אף לערב הענין ולהוסיפו על הענין הראשון דשם קאמר ר"ש ו' ערבי' וילפי התוס' מהכא דר"ש דריש ו' ועיין בתוספות זבחים נ"א ב' ד"ה ו' לא דריש דרצו לחלק בתחלה דו' מוסיף סנהדרין דף ב' ד"ה לטוטפת שכתב דר"ש לא דריש ו' רק ו' למ"ד דריש וזה סותר לדבריהם לקמן בדף י"ד ועיין בסוטה ו' ב' ור"ש נהי דו' לא דריש יעיי"ש:
ח
ר' יהודה דריש ו' בסנהדרין דף י"ז ובב"מ והא דקאמר בתמורה ד"ב ורבי ו' לא דריש תי' התוס' בסנהדרין כמ"ש באות הקדום וע' במ"ק ח' א' דלאביי דריש ר"י ו' ולרבא משמע שם דלא דריש ו' אך התוס' כ' שם די"ל דגם רבא ס"ל דר"י דריש ו' עיי"ש:
ט
ר"מ דריש ו' בתמורה ב' דס"ל יורש ממיר מואם המר ימיר ואשה נפקא ליה מואם ו' לרבות האשה ועיי"ש ומכאן קשה לי על מ"ש באות ג' דר"י לא דריש ו"ה וכ"ש ו' והא בזבחים דף ה' ב' וא' ועיי"ש בתוספות ד"ד א' מימר מבואר שם דס"ל לר"י יורש מימר וע"כ דדריש ו' דאל"כ קשה דהאי ואם מיבעיא ליה לרבות אשה ויורש מנ"ל כמבואר בסוגיא ריש תמורה ב' ב' וע"כ ר' וו דריש ו' דואם לרבות האשה וצריך לומר דהך דיבמות דס"ל נותר שלא בזמנו נשרוף בלילה הדר ביה בתר דמקשה ליה ר"א תלמידו וקאמר ראיתי את ר"א שישב ודרש כמשה מפי הגבורה וכדמשמע בסוגיא שם:
אך קשה דלמה הוצרך ר"א להקשות לו מצד הסברא דאפי' מאן דלא דריש ו' ו"ה דריש ועיי"ש ביבמות ע"ב ב' עדיפא ה"ל להקשות דהא ר"י גופא דריש ו' מדס"ל בזבחים יורש ממיר וצ"ל דהך מימרא דבזבחים בתר הכי קאמר לבתר דשמע מר"א דדרשי' ו' ומעיקרא הוי ס"ל דלא דריש ו' אך עדיין קשה דהו"ל להקשות מסתם משנה הכל ממירין לרבות יורש ור"י ס"ל הלכה כסתם משנה ועיין בתוספות זבחים ו' א' דמהך סתם מתניתין דהכל ממירין נפקא ליה לר"י דיורש ממיר וא"כ ע"כ דדרשי' ו' ונלענ"ד ליישב בטוב טעם דהנה בש"ס ריש תמורה מקשה דבין לר"מ ובין לר"י צריך קרא לרבות האשה שממירה הא לא רבי' קרא הוה אמינא כי עבדה תמורה לא לקיא והאר"י אמר רב וכן תנא דבי ר"י איש או אשה השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה כו' ומשני מהו דתימא ה"מ לאו שיש בו מעשה אבל תמורה דהוא לאו שאין בו מעשה הו"א דאשה לא מחייבא קמ"ל כך הוא גי' רש"י ולפי זה יצא לנו מזה דהא דמצרכינן קרא לרבות הנשים דלא ילפינן מהך דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה היינו משום דהוי תמורה לאו שאין בו מעשה והנה בתמורה דף ג' ב' א"ל ר"י לתנא לא תתני מימר משום דבדיבורא עביד מעשה ועיי"ש. וא"כ מבואר מזה דר"י ס"ל דתמורה הוי לאו שיש בו מעשה וא"כ לדידי' לא צריך קרא לרבות הנשים דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה כיון דגם בתמורה יש בו מעשה ולפ"ז י"ל דר"י לא דריש ו' והא דקי"ל יורש מימר מואם המר ימיר נפקא ליה ולא קשיא אשה מנ"ל דליכא למימר מו' דואם דהא ר"י לא דריש ו' דר"י לשיטתיה דס"ל ממיר יש בו מעשה צריך קרא לאשה דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה:
ובזה מיושב קושיית התוס' זבחים ו' א' ד"ה א' ממיר שמקשין דר"י ס"ל יורש ממיר וקשה דהא ר"מ ור"י פליגי בהכי ור"י ס"ל אינו ממיר ור"י קאמר בעירובין ר"מ ור"י הלכה כרבי יהודה ואיך פסק הכא כר"י דיורש ממיר ולפמ"ש יש ליישב דבריש תמורה פרכינן לר' יהודה דס"ל יורש אינו ממיר האי ואם מאי עביד ליה מיבעיא ליה לרבות האשה והיינו ע"כ דר"י ס"ל דתמורה לאו שאין בו מעשה הוא וא"כ לא מצי למילף אשה מהא דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין די"ל דוקא לאו שאין בו מעשה כמ"ש בגמ' שם ור"י לשיטתיה דס"ל לאו שאין בו מעשה אין לוקין ולכך לקי בתמורה אף דאינו מעשה אבל ר' יוחנן לשיטתי' דס"ל לאו שאין בו מעשה אין לוקין ותמורה לאו שיש בו מעשה הוא דבדבורא קא עביד מעשה וא"כ א"צ קרא לרבות האשה וקשה האי ואם למה לי וע"כ בא לרבות יורש דעל אשה לא צריך קרא כמ"ש ודו"ק:
וגם לפי הגיר' שלנו בגמרא דמשני אהא דמקשינן למה לי קרא לרבות האשה תיפוק ליה דהשוה הכתוב אשה לאיש לעונשין ומשני מהו דתימא עונש השוה בכל אבל הכא כיון דעונש שאינו שוה בכל הוא דתנן אין הצבור עושין תמורה אשה נמי כי עבדא לא לקיא קמ"ל ע"כ יצא מזה דהטעם דצריך לרבות אשה דהוי עונש שאינו שוה בכל דצבור לא לקי והנה הר"מ בפ"א מה' תמורה כ' דאף בקרבן צבור ושותפין שהמירו לקי ועיין בלח"מ שם שהקשה מהך גמרא דמשמע דצבור לא לקי לכך הוי עונש שאינו שוה בכל וראיתי בראש יוסף ריש חולין שכתב על התוספות חולין ג' א' ד"ה וסופק דהא דאמרינן דציבור לא לקי היינו לאביי דס"ל כל מילתא דא"ר ל"ת אי עביד מהני דאי לא מהני למה לקי וא"כ בצבור שהמירו דאין תמורתן תמורה ולא מהני לכך לא לקי אבל לרבא דס"ל אף דלא מהני לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא א"כ י"ל דאף צבור דלא מהני תמורתם לקי ולכך פסק הר"מ דאף בצבור לקי והנה לפ"ז י"ל דר"י ס"ל כרבא דאי עביד לא מהני וא"כ אף צבור לוקין בתמורה והוי לאו השוה בכל ותו ל"צ קרא לרבות נשים דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. ולפ"ז י"ל דר"מ ור"י דצריכי קרא לאשה ס"ל כאביי דאי עביד מהני ור"י ס"ל כרבא ול"צ קרא לאשה אבל באמת לא דריש ו' אף דס"ל יורש ממיר אך לפמ"ש בח"א ערך כל מילתא דא"ר ל"ת אות ג' דמאן דס"ל שינוי קונה ס"ל כאביי דמהני והנה ר"י ס"ל שינוי קונה ב"ק צ"ד וא"כ ע"כ ס"ל כאביי ועיין בח"א ערך שינוי אות ז' דלמאן דס"ל דלא אמר ר"י הלכה כסתם משנה אזי י"ל דס"ל לר"י שינוי אינו קונה ודו"ק. סוף דבר דאכתי לא מכרעא מילתא מהך דס"ל לר"י יורש ממיר אי דריש ו' די"ל דלא דריש ו' ואעפ"כ ל"צ ריבוי לאשה וכמ"ש מתרי טעמי ודוק:
והנה יש עוד ראיה דר"מ דריש ו' דהנה בסנהדרין נ"א מבואר דר"מ ס"ל בת כהן נשואה בשריפה. וע"כ צ"ל דדריש ו' דובת כמ"ש ר"ע שם דף נ"ב ב'. אך י"ל טעמא דר"מ דסקילה חמור וע"כ הך ובת כהן בנשואה מיירי דאי בארוסה לא גרעה מארוסה דבת ישראל דהיא בסקילה החמורה ועיי"ש בגליון ד' נ"א ב' ודף נ"ב א' שישבתי דלא מצי מיירי בפנויה עיי"ש וע' ביומא דמ"ה א' ור"מ איברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב מנ"ל נפקא ליה מואש ורבנן ו' לא דרשי מבואר דר"מ דריש ו' עיי"ש:
י
רבי לא דריש ווין בסוטה דף כ"ח א' ורבי תלתא קראי כתיבי ופרש"י שם דרבי לא דריש ווין יע"ש שכן הוא מוכרח בסוגיא וצ"ל דוקא ו' לא דריש אבל שאר אותיות יתירים דריש דברפ"ב דברכות דריש רבי דברים הדברים. והנה עפ"ז נ"ל ליישב קושית התוס' במ"ק דף ח' א' ד"ה מה שהקשו שם על רבא דלמה חולק על אביי דסובר דר"י דריש ו' הלא אשכחן בכל דוכתא דר' יהודה דריש ו' ולמה חולק רבא על אביי שם ולענ"ד נראה דמטעם אחר חולק רבא שם ורבא לשיטתיה ואביי לשיטתיה דהנה לעיל שם במ"ק ז' ב' פליגי שם ר"י ורבי ואמר אביי שם משמעות דורשין א"ב ורבא דבר הרשות א"ב ועיי"ש דמסיק לרבא דר' דורש דבר מצוה מוביום רק רשות יליף מוצוה הכהן וע"ש דמצריך שם הגמרא צריכותא דצריך לרבי תרי קראי חד וביום הראות למצוה וב' וצוה לרשות ולפ"ז א"ש דרבא לשיטתיה לא מצי למימר דו' וביום דרשי' דקשה התינח לר"י דדריש ו' אבל לרבי דלא דריש ו' היכא יליף מהכא למצוה וע"כ הוצרך רבא לומר דלא מו' דריש רק דביום גופיה מיותר אבל אביי לשיטתיה דס"ל משמעות דורשין א"ב ורבי לא יליף כלל מוביום כמ"ש התוס' שם ד"ד ב' בד"ה משמעות דורשין דרבי ס"ל דוביום אצטרך ביום ולא בלילה ו' לא משמע ליה א"כ הן דרשה דוביום רק לר"י א"כ אביי לשיטתיה שפיר יליף מו' דר"י דריש ווין אבל רבא לשיטתיה דס"ל דגם רבי דריש מוביום למצוה ורבי לא דריש ווין לכך ל"ל דלאו מוי"ו דריש רק מוביום ומיושב קושיית התוס' ובזה מיושב ג"כ עוד קושית התוס' שם בד"ה נפקא שמקשו דהכא דריש רבא ביום ולא בלילה מכנגע ולא מוביום ובסנהדרין יליף ביום ולא בלילה מוביום כאביי ולפי מ"ש מיושב דע"כ לא הוצרך רבא לומר דביום אתי למידרש יש יום שאתה רואה אלא לרבי דלא דריש ו' וצ"ל דמגופא דקרא יליף מביום ואם כן ביום ולא בלילה מנ"ל וצ"ל מכנגע אבל למאן דדריש ו' א"כ הך דרשא דיש יום מו' שמעינן לה ומלת ביום אתי לאורויי ביום ולא בלילה וא"כ בסנהדרין שם דר"מ קאמר לה ור"מ דריש ו' כמ"ש באות ט' ואם כן שפיר יליף מביום ולא בלילה מביום דמיותר דלאו הך דרשא דיש יום שאתה רואה כו' מו' נפקא ודוק:
ובזה מיושב ג"כ דברי הרמב"ם בפ"ט מה' טומאת צרעת דין ו' דיליף דאין רואין הנגעים בלילה מביום כאביי ולא כרבא ולפמ"ש א"ש דרבא גופא לא קאמר אלא לרבי דלא דריש ווין אבל למאי דקי"ל דדרשינן ווין מביום נפקא לן ומיהו בלא זה תמיה לי סוגיית הש"ס דמ"ק שם למה הוצרך לומר דרבא דריש ביום ולא בלילה מכנגע נראה לי הא טובת ביום כתיבי בפ' נגעים וראהו הכהן ביום השביעי בבהרת וכן בנתק כתיב וראהו הכהן ביום השביעי ויכול למעט מיני' ביום ולא בלילה שוב מצאתי בת"כ פרשת תזריע פ' ב' ריש פרשה בשביעי יכול בין ביום בין בלילה ת"ל ביום ולא בלילה וכן ריש פרשה ט' שם בשביעי יכול בין ביום ובין בלילה ת"ל ביום ולא בלילה וא"כ תימא רבה על הגמ' למה הוצרך לדחוק דרבא יליף מכנגע נראה לי והוצרך למילף טומאת גופו מטומאה דלאו גופי' הא בטומאת גופי' מצינו בפ' ביום ולא בלילה וכדדריש ליה בת"כ ונ"ל דמהתם לא מצינו למילף ביום ולא בלילה לומר דלילה לא חזיא לראיית נגעים די"ל דבאמת לילה חזיא לראיית נגעים והא דאמר ביום ולא בלילה ר"ל דלכך הוצרך לכתוב וראה הכהן ביום השביעי דאי כתב בשביעי סתמא הוי משמע דליל שביעי כבר מטא זמנא לראותו דכבר היה מוסגר ז' ימים קמ"ל ביום השביעי ולא בלילה דעדיין מחוסר זמן הסגר דהתורה הקפידה שיהיה מוסגר שבעת ימים דוקא ומקצת יום שביעי ככולו אבל לילה אינו מועיל להשלים זמן שבעת ימי הסגר אבל באמת לילה לא פסול מצד שאינו ראויה לראיית הנגע ולכך בפעם ראשון שרואה הנגע הו"א דיכול לראותו בלילה וכן לאחר הסגר שבעת ימים יכול לראותו בליל שמיני ולא מיעטה תורה רק ליל שביעי דיום שביעי כתיב ולא ליל שביעי לכך הוצרך רבא ללמוד מכנגע אך קשה דבת"כ פ"ט דדריש ביום ולא בלילה בנתקים וקשה לי' דהא כבר כתיב בנגעי עור בשר ביום ולא בלילה ואיתא שם וז"ל יכול עור הבשר שמטמא בד' מראות יהא צריך יום נתקים שאין מטמאין בד' מראות לא יהו צריכין יום ת"ל ביום ולא בלילה עכ" ופי' בקרבן אהרן דלכך הוצרך למעט לילה בנתקים דהו"א דוקא עור בשר שצריך נהורא בריא להבחין בין ד' מראות שאת כצמר לבן בהרת כשלג כו' אבל נתקים שא"צ לזה הבחנה שכל המראות טמאות הו"א דאפי' בלילה יוכל להבחין כו' עכ"ל וא"כ לפ"ז הדרא קושיא לדוכתה לילף דלילה אינו ראוי למראות נגעים מביום ולא בלילה ואין לומר כמ"ש דהו"א ביום למעט ליל שביעי דעדיין מחוסר זמן הסגר אבל ליל ח' ראוי לראיית נגעים דז"א דא"כ קשה למה הוצרך לכתוב שנית ביום ולא בלילה בנתקים הלא כבר גילה דלילה מחוסר זמן אלא ש"מ דטעם המיעוט דלילה משום דלילה אינו ראוי לראיית נגעים ולכך אצטריך למכתב שנית בנתקים וכדאצטריך לה בת"כ משום דהו"א דוקא בעור בשר שצריך הבחנה בין ד' מראות וא"כ מוכח דהטעם משום דלילה אינו ראוי ואין לתרץ דה"פ דת"כ דאי לא הוי כתיב רק בעור בשר הוי אמינ' דהא דמיעטה תורה בלילה לאו משום דמחוסר זמן הסגר ז' ימים רק משום דצריך הבחנה בין ד' מראות אבל בנתקים שאין צריך הבחנה כשר בליל שביעי דלילה אין מחוסר זמן קמ"ל בנתקים ומינה ידעינן דהטעם דמיעוט לילה משום דעדיין מחוסר זמן הוא דליכא למימר משום הבחנה דהא כאן א"צ הבחנה אך באמת אי אפשר לומר כן דא"כ תיקשי להיפוך לכתוב ביום השביעי בנתקים למעט לילה וממילא ידעינן בנגעי עור בשר למעט לילה אלא ע"כ צ"ל דאי כתיב בנתקים לחוד הו"א דדוקא ליל ז' אמעוט משום דהוא מחוסר זמן אבל ליל ח' יכול לראות הלילה ראוי לראיית נגעים קמ"ל בנגעי עור קרא יתירא ביום למעט כל לילות משום דאינן ראויין כלל ואם כן הדרא קושיא לדוכתא דמביום יתירא דנגעי עור ידעינן דלילה אינו ראוי ולמה הוצרך רבא למילף מטומאה דלאו גופיה מכנגע נראה לי אך יש ליישב לפמ"ש בת"כ פ"ט מנגעי עור ליכא למילף לפי שמטמא בד' מראות וצריך הבחנה וא"כ לא נדע אכתי נגעי הראש וזקן שא"צ הבחנה דאין לילה ראוי לראייתן לכך הוצרך רבא למילף מכנגע נראה לי דהתם א"צ הבחנה כלל דהא בישראל קא מיירי שמספר לכהן כנגע נראה לי בבית והבעל בית אינו מבחין כלל בנגע דא"י לראות נגעי עצמו ואעפ"כ ממעט לילה מראיה א"כ כ"ש כהן דצריך להבחין דא"י לראות בלילה וא"כ כיון דחזינן דהכא לילה פסול לראיית נגעים א"כ זהו גילוי מילתא על ביום דכתיב בנתקים דלא משום מחוסר זמן ממעט לילה רק משום דלילה אינו ראוי לראיית נגעים. ובזה מיושב קושיית הריטב"א בחידושיו שם במ"ק דהיאך יליף רבא מכנגע דמיירי בטומאה דלאו גופיה ואיך יליף מיניה טומאה דגופי' וכמ"ש שם אביי דלא מצינן למילף טומאה דגופי' מטומאה דלאו גופי' וכן רבא גופיה קאמר לעיל הכין אליבא דרבי אך לפמ"ש לא קשה מידי דבאמת רבא לא יליף כלל מטומאה דלאו גופיה רק דזהו גילוי מילתא בעלמא דביום דכתיב בנגעי' גופי' למעט לילה דטעם המיעוט לאו משום מחוסר זמן רק משום דלילה אינו ראוי לראיית נגעים אבל עיקר המיעוט מביום דכתיב בנגעי עור ומביום דכתיב בנתקים ולפ"ז לא קשה מידי על הרמב"ם הנ"ל דתפיס דרשא דביום ולא בלילה כאביי ולא כרבא דבאמת גם רבא מודה דעיקר ילפותא מביום הוא כדכתיבנא אך הר"מ כתב שם ביום וביום ורבא לא יליף מוביום רק ביום ביום כדאמרן רק בל"ז דברי הר"מ סתומים מ"ש בכל הענין אומר ביום וביום ממ"נ אי ס"ל כאביי לא הו"ל לכתוב ביום רק וביום לחוד דמהך קרא לחודיה דריש ליה אביי וי"ל דהר"מ נקט ביום דנתקים דהא נתקים לא מצינן למילף עור דצריך הבחנה כדאי' בת"כ וי"ל דמ"ש הר"מ וביום הוא ו' נוסיף וכוונתו על ביום דכתיב בנגעי עור ועל ביום דכתיב בנתקים כרבא וכמו שכתבנו רק מש"כ וביום הוא ו' נוסף דא"ל כנ"ל דכיוון וביום דנגעי עור כאביי ועל ביום דנתקים דא"כ הו"ל להקדים וביום ואח"כ ביום כדכתיב בקרא. ודו"ק:
יא
אבוה דרבי שמואל בר אבין דריש ווין בסנהדרין נ"א ב':
יב
ר"י נראה דלכאורה דלא דריש ווין דביומא ד' מ"ה א' קאמר דר"מ נפקא ליה מערכה לאברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב או' דואש ורבנן וי"ו לא דרשי ורבנן דר"מ התם הן ר"י ור' יהודה ש"מ דר' יוסי לא דריש ו' אך דליטעמיך קשה על ר' יהודה דכתבנו לעיל אות ח' דדריש ווין ואיך קאמר כאן דלא דריש וע"כ צ"ל כמ"ש התוספות שהבאתי באות ז' דהכוונה דלא דריש לה להך דרשא רק לדרשא אחריתי וא"כ גם על ר' יוסי אין ראיה דלא דריש ווין: