אור ברסלב
מלא הרועים חלק ב אות ד › דנין אפשר משאי אפשר

מלא הרועים חלק ב· רבי יעקב צבי יולס

אות ד · דנין אפשר משאי אפשר

אות ד

א

רבי יוסי ב"ר יהודה דמכשיר כ"ש של עץ בעי למימר דס"ל דנין אפשר משאי אפשר וילפינן מאביב של משה סוכה ד"נ ע"ב וע"ש דדחי' ליה דלמא טעמא דרנב"י דדריש ריבוי ומיעוטי:

ב

רבי דפוסל כ"ש של עץ ס"ל אין דנין אפשר משאי אפשר שם ועיי"ש דדחי די"ל טעמא דדריש כללי ופרטי:

ג

ר"א דן אפשר משאי אפשר יבמות מ"ו א' מנחות פ"ב עיין אות יו"ד:

ד

ר"א לא דן אפשר משאי אפשר יבמות ומנחות שם (ואית דגרסי רבי יהושע ועיין ברש"י יבמות מ"ו דדחי זהו הגי' דר"י דן אפשר משא"א כמ"ש באות שאח"ז) אף בהיקש לא דן עיין תוס' יבמות שם ד"ה אמר ליה ועיין באות יו"ד:

ה

רבי יהושע דן אפשר משא"א דיליף שגר שטבל ולא מל דהוי כר מאימהות שטבלו ולא מלו ואע"ג דאימהות א"א במילה יבמות מ"ו א' ייע"ש:

ו

ר' יהודה דן אפשר משא"א דס"ל דגר בטבילה סגי כמבואר יבמות מ"ו ב' וע"כ דיליף מאימהות ויליף אפשר משא"א:

ז

רבי יוסי ס"ל אין דנין אפשר משא"א דפוסל שם גר בטבילה לחוד יבמות שם וע"כ דאין דנין מאימהות משום דלא אפשר. ר"י דס"ל אינו גר עד שימול ויטבול ע"כ ס"ל אין דנין אפשר משא"א כנ"ל עיין יבמות שם וצ"ע מנדרים ל"ה ב' ל"ו א' דס"ל דמחוסרי כפרה א"צ דעת בעלים ויליף שהרי אדם מביא קרבן על בניו ובנותיו קטנים הרי דדן אפשר משא"א וכ"כ שם הר"ן והרא"ש בד' ל"ו א' דטעמי' משום דדן אפשר משא"א וצ"ע:

גם קשה מחגיגה ז' א' דאמר ר"י יראה יראה מה אני בחנם אף אתם בחנם אף דלגבי דקב"ה הוא א"א הרי דדן אפשר משא"א וי"ל דהכא הוי היקש וס"ל אין היקש למחצה ועוד דהכא ליכא לאוקמי היקשא רק אהך ובכה"ג לכ"ע דנין כמ"ש באות ט"ו ואע"ג דאיכא לאוקמי ג"כ אכומא בא' מעיניו כדאי' בחגיגה ד"ב א' מיהו גם זה הוא דבר שא"א וע"כ צ"ל ההיקש לדין אפשר משא"א וא"כ אמרי' אין היקש למחצה ודנין ג"כ עוד אפשר משא"א:

ט

ר"ח ברבי ור' אושעיא ברבי ור' אושעיא בר' חייא ס"ל אין דנין דמדייק ביבמות שם דס"ל אין גר עד שימול ויטבול אך לפמ"ש התוס' שם בד"ה אינו גר דטבילה בלא מילה אפשר דמהני לדידהו י"ל דס"ל דנין אפשר כו' ייע"ש ודוק:

י

אביי ס"ל דנין אפשר משא"א דיליף במכות ה' דאין משלשין במכות גז"ש דרשע רשע מחייבי מיתות ב"ד ואע"ג דבמיתה לא אפשר ואפשר דוקא בגז"ש דנין אבל בב"א אין דנין ועיין תוס' יבמות מ"ו א' ד"ה אמר ליה והנה לפי סברת התוס' לחלק בין ב"א להיקש וגז"ש לומר דבהיקש כיון דאין היקש למחצה וכן בגז"ש דנין אבל בעלמא בבנין אב אין דנין קשה מאי קאמר הש"ס ביבמות מ"ו וכ"א אין דנין אפשר משא"א והתניא מנין לפסח דורות כו' ייע"ש דילמא דוקא התם בפסח דהוא היקש כמ"ש התוס' ביבמות וכמבואר במנחות דפ"ב לכך ס"ל לר"א דנין אבל בב"א כמו במילה דאינו רק בנין אב דמנינו לאבותינו י"ל אין דנין לר"א וצ"ע:

שוב מצאתי בתוס' מנחות שם דגם הך דמילה הוא היקש כדאיתא בפ"ב דכריתות דף ד' ככם כגר. והנה אם נאמר לחלק בין בנין אב להיקש יש ליישב מאי דקשיא ליה על הר"מ ז"ל שלא הרגישו בו נושאי כליו דהנה בפי"ג מה' א"ב דין ו' פסק דאינו גר עד שימול ויטבול וע"כ דס"ל אין דנין אפשר מא"א דאל"כ ניליף מאמהות. והנה בפ' י"ו מה' מעשה הקרבנות דין ט"ו מבואר למעיין במנחות פ"ב דס"ל כר' אליעזר דפסח אינו בא אלא מן החולין וע"כ מטעם דדנין מפסח מצרים ואע"ג דהתם לא אפשר וע"כ דס"ל דנין אפשר מא"א ונמצא דבריו סותרים זה א"ז אך לפמ"ש ניחא דהתם בפסח איכא היקש מועבדת כמבואר במנחות פ"ב ולכך ס"ל דנין אבל במילה דליכא אלא ב"א אין דנין ודו"ק:

איברא דמסוגי' הש"ס דיבמות הנ"ל מבואר דאין לחלק בין גז"ש לבנין אב ומאן דס"ל דנין בכולהו דנין ודברי הרמב"ם י"ל דס"ל דדבר שבחובה אינו באה מן החולין לאו מפסח יליף לה כדיליף לה במנחות (רק כדיליף ר"ע במנחות פ"ב מחטאת או כדילפי' לה בחגיגה פ"ק ממסת ועיי"ש) ויש ראיות לזה מר"י דבפרק קמא דחגיגה והבן ואין להאריך ועיין באות ט"ו וט"ז:

יא

רבא ס"ל אין דנין אפשר משא"א כך נ"ל דלכך פליג רבא שם אאביי ולא יליף דאין משלשין מגז"ש דרשע רשע דניתנה לידרש לכמה מילתא משום דס"ל אין דנין אפשר משא"א ולכך ליכא למילף ממיתה ולכך יליף שם במכות ד"ה מטעם אחרינא משום דבעינן כאשר זמם. שוב מצאתי בחידושי ריטב"א למכות שכ' כן ע"ש ונוראות נפלאתי על התוס' יבמות מ"ו א' ד"ה אמר ליה שתמהו על ר"ע דס"ל אין דנין מנ"ל דאין משלשין במכות ואסקו בתימא ולא שתו על לבם דמצי ס"ל כרבא דאין משלשין מטעם דבעינן כאשר זמם והוא תמיה רבה על התוס' ז"ל ולא מצאתי לשום א' מהמפרשים שעמדו עליהם וצע"ג (ועיין באות כ' שכתבנו דרבא ס"ל דנין ייע"ש):

שוב מצאתי למהרש"ק במנחות דפ"ב ב' בתוס' שם שכ' דבאמת על ר"ע ל"ק די"ל דס"ל כרבא רק דהקושיא על אביי דלית ליה הך סברא דרבא א"כ לר"ע היכא יליף גז"ש והא ר"ע לא דן אפשר משא"א וג"ז אינו נכון דהיכן מצינו דר"ע ס"ל דאין משלשין במכות דילמא ר"ע ס"ל משלשין או דר"ע ס"ל דגם בממון אין משלשין מצד הסברא דבעי' כאשר זמם ואביי לא ס"ל החילוק בין ממון למלקות דממון חזי לאיצטרופי דזה אינו סברא, דמ"מ זה לא שילם רק שליש ממון ולא נתקיים בו כאשר זמם אלא מדקאמר משלשין בממון ע"כ דס"ל דלא בעי' כאשר זמם א"כ גם במלקות היה ראוי לשלש אי לאו משום גז"ש אבל ר"ע י"ל דס"ל בממון ומלקות בשניהם משלשין או בשניהם אין משלשין:

יב

ב"ש ס"ל אין דנין אפשר משא"א יבמות ס"א וס"ב וצ"ע דר"א שמותי מתלמידי ב"ש ועיין מש"ל באות ג' דר"א דן וי"ל דשאני התם דאיכא היקישא דועבדת אבל הכא כיון דאיכא למיליף ממשה דדמיא ליה מדדמי' ליה ילפינן ולא מבריאת עולם דלא אפשר:

יג

ב"ה לכאורה מבואר שם דדנו אפשר משאי אפשר.

יד

ר"פ ס"ל דאפילו למ"ד אין דנין אפשר משא"א ה"מ גז"ש אבל היקש ע"כ הקישן הכתוב בסוגיא דנדה ל"ז ב' כפי' רש"י והתוס' הקשו שם וס"ל דאפי' בהיקישא ס"ל אין דנין היכא דהיקש זה אצטרך לדבר אחר אבל היכא דאין ההיקש מורה רק על דבר זה אמרי' דנין אפשר מא"א דע"כ הקישן הכתוב ייע"ש בתו' ד"ה על כרחך ועיין מ"ש באות יו"ד:

טו

ר"א בר' שמעון ס"ל אין דנין דס"ל גר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף רק דמתיר בלילה ביבמות דע"ב א' ואפשר דראב"ש לא קא מהדר רק אקטן ולא אגר אך מתוס' יבמות ד' מ"ב ד"ה דרב אסי מבואר דראב"ש ס"ל בגר שנתגייר מהול צריך הטפה וש"מ דס"ל אין דנין אפשר משא"א מיהו י"ל דלאו משום הגירות נקט לה דבאמת לענין הגירות בטבילה סגי רק לענין המצוה של מילה כהך מילה של גיותו אינו כלום וכערל דמי ודוק:

טז

רב אחדבוי בר אמי ס"ל דאפי' בהיקישא אין דנין ולדעת התוס' אפי' היכא שאין ההיקש מלמד לשא"ד רק לדבר זה לא אמרי' היקש זה ואפשר דרב אחדבוי למ"ד אין דנין קאמר ולי' לא ס"ל ודוק נדה ל"ז ב':

יז

רב ששת לחד לישנא דנדה ל"ז ס"ל בהיקישא דנין לרש"י כמ"ש באות ט"ו וכן לתוס' כמ"ש שם ולאידך לישנא ס"ל לרב ששת דאפי' בהיקש דלא אצטרך לדבר א' אין דנין נדה שם ואפשר דלמ"ד אין דנין קאמר ליה ולי' לא ס"ל:

יח

דבי ר"י ס"ל אין דנין אפשר משאי אפשר ומנא אמינא לה מב"ק ע"א קדושין מ"ג דבי ר"י תני או לרבות השליח הלא הך היקש דטבחו או מכרו לכ"ע הוא לכמה מילי שם בפ' מרובה ולמה לי קרא תיפוק לי' מהיקישא מה מכירה ע"י אחר וצ"ל דס"ל דנין אפשר משא"א דמכירה א"א רק ע"י אחר ומזה נלמד דס"ל לר"י דאף בהיקש היכא דההיקש אצטריך למילי אוחרנייתא אזי אין דנין כשיטת התוס' לעיל אות ט"ו מיהו י"ל דלעולם ס"ל דנין והא דלא יליף מטבחו או מכרו דהו"א ע"י אחר ובשוגג דהשליח שוגג כמ"ש התוס' ב"ק ד' ע"ט א' ד"ה נתנו לבכורות וע' ביש"ש ובש"ך חו"מ סי' שמ"ח וע' בכלל שלד"ע שהארכנו בזה לכך יליף מאו דלשוגג לא אצטרך דמהיקש יכול למילף לה אלא ע"כ אף במזיד לאשמעי' דיש שלד"ע וע' באות כ':

יט

דבי חזקיה דיליף שם מתחת לרבות השליח י"ל כמש"ל באות הקדום או דס"ל אין דנין או דס"ל דנין וס"ל דבשוגג יש שלד"ע ואי מהיקשא דמכירה הוי מוקמי' בשוגג קמ"ל תחת לרבות המזיד מקרא יתירא דלשוגג לא אצטרך רק למזיד לאשמעי' דבטביחה יש שלד"ע ועיי' באות כ':

כ

רבא דקאמר בב"ק ע"א וטבחו או מכרו מוכח דס"ל דנין אפשר משא"א ומזה קשה על מ"ש באות י"א דרבא ס"ל אין דנין ונ"ל לחלק דהיכא דלא מצינו הך מלתא בשום מקום רק במקום א' ובמקום זה הוא לא אפשר לא ילפי' מיניה כגון כל הנך דלעיל לא מצינו בשום מקום רק במקום א' דבמקום זה הוא לא אפשר אבל הכא דבאמת מצינו שלד"ע במעילה ושליחות יד רק דלא נוכל ללמוד מינייהו דב' כתובין הן אם כן כיון דמצינו ללמוד מהיקישא ילפינן וא"ל אין דנין אפשר משא"א דהרי גם באפשר מצינו דבר זה אך קשה דהיאך קאמר במעילה וטביחה ב"כ דאיזה מהן לא נכתב אי לא כתיב טביחה הא הקישא דטבחו או מכרו אצטרך לכמה דברים דילפי' מיניה בפרק מרובה מה טביחה שאינה חוזרת מה טביחה דאהני מעשיו כל דליתי' במכירה ליתיה בטביחה ואלא דלא נכתוב מעילה וליתי מטביחה הא אי לא הוי כתיב בשום דוכתא דיש שלד"ע לא הוי ידעי' גם בטביחה דהא אמרי' אין דנין אפשר משא"א דהא אמרנו דדוקא היכא דמצינו זה במקום אחר אמרי' דנין וי"ל דבל"ז לא נוכל למימר דלא לכתוב מעילה דהא גם גז"ש דתחטא דמעילה מתרומה אצטרך לכמה דברים וע"כ צ"ל דהא דאמר שם ב"כ מעילה וטביחה היינו לתנא דבי ר"י דיליף טביחה מאו או לר"ח דיליף מתחת ואז שפיר יש לומר דלא לכתוב או ותחת וניליף ממעילה:

כא

הך דאין דנין הוא בין לקולא בין לחומרא אין דנין כמו דלא דנין דסגי בטבילה לחוד לקולא וכן לחומרא אין דנין מפסח מצרים דלא יהא אלא מן החולין:

כב

רציתי לחלק ולומר דל"א אין דנין רק היכא דהך מילתא דא"א הוא שלילה כגון מילה דאנו רוצין לשוללו הואיל ולא הי' באמהות וכן אנו רוצין לשלול פסח ממעות מעשר וכן אנו רוצין לשלול ימי ספירה מלידה וכן לשלול שליש במכות הואיל ומצינו בדברים הדומין להם שאין בהם זה הדבר ע"ז אנו אומרים באמת שזה הדבר חייב היכא דאפשר ושאני התם דא"א לחייבו אבל היכא דאנו רוצין לחייב דבר כגון בטביחה שאנו רוצין לחייב חיוב דו"ה בטביחה ע"י שליח הואיל ואשכחן חיוב זה במכירה א"ל אין דנין אפשר משא"א דהתם א"א להיות מכירה כ"א ע"י אחר דהיכא שייך לומר דבאמת מעשה שע"י שליח לאו מעשה הוא דהרי מצינו במכירה דהוא מעשה ואי משום דלא אפשר אס"ד דזה אינו מעשה וכי משום דלא אפשר לחשוב מעשה אמנם הדמיון שכתבתי אינו עולה יפה דבמכירה אינו ע"י שליח שהוא בעצמו הוא המוכר רק כתבתי עד"מ על ענין אחר היכא דבעי' למילף דדבר זה חשוב מעשה אף שלפי הדעת אינו מעשה הואיל ומצינו במקום אחר שחשוב מעשה ואף ששם א"א להיות חיוב זה כ"א ע"י מעשה זו וכאן יכול להיות בלא מעשה זה מ"מ מה בכך כיון דמצינו דהתם מתחייב על מעשה זו אלמא דזה חשוב מעשה ורציתי להביא ראיה לזה מפ"ק דשבת דס"ל לבן עזאי מהלך כעומד דמי ומקשה הירושלמי א"כ מעביר ד"א ברה"ר היכא משכחת לה ומאי קושיא דילמא ס"ל אין דנין אפשר משא"א ומיהו ז"א דהתם באמת אפשר כדמשני בקופץ ואדרבה יש להביא ראיה להיפוך לפמש"כ התוס' שם ד"ה ב' ד"ה בשלמא דתלמודא לא חייש להא פירכא דד"א ברה"ר הלכתא גמירי ור"ל לכך התם חייב דרך הילוך דכך הלכה וקשה נילף מהתם מה התם מהלך לאו כעומד דמי אף הכא נמי וע"כ צ"ל דאין דנין אפשר משא"א וא"ל דאפשר בקיפץ דהלכה הוא מהלך ומעביר ד"א ולא קופץ ואס"ד דבחיוב לכ"ע דנין אפשר משא"א ניליף מיניה ונראה דגם משם אין ראיה להיפוך די"ל דלעולם בכה"ג דנין רק דהתם א"א לומר דנדון דמהלך לאו כעומד דמי ממה דחזינן בד"א ברה"ר דמהלך לאו כעומד מנ"ל דילמא התם מהלך כעומד רק דאפילו עומד גופא חייב בד"א ברה"ר ואפשר לומר דזהו מספקא ליה לריב"א שם לבן עזאי במעביר ד"א ברה"ר ועמד לפוש אי חייב עיי"ש ועיקר כוונת הספק הוא לפי דברינו דמספקא ליה בהך ספיקא דידן אם נאמר בחיוב דנין אפשר משא"א וא"כ לבן עזאי למה מהלך כעומד ניליף מהתם וצ"ל דהתם כך הלכה דהוא חייב במהלך ואפי' שהוא כעומד וממילא מוכח דעומד ג"כ התם חייב או דנאמר דבאמת עומד גם התם פטור ומהלך חייב דלאו כעומד דמי וכ"ת ליליף מהתם דמהלך לאו כעומד דמי שאני התם דלא אפשר וס"ל דאפילו בחיוב אין דנין אפשר משא"א ואפשר ליישב בזה גם מה שהקשיתי באות א' על דר"י ס"ל מחוסרי כפרה א"צ דעת הא אין דנין משא"א וי"ג דהתם חיוב הוא שמחייב ומכשיר מעשה הקרבה בלי דעת שהרי מצינו בקרבן בניו ובזה אין אומרים אין דנים דאס"ד דמעשה בלי דעת לאו מעשה הוא היאך הכשירה התורה בקרבן בניו לא ליעביד כלל אך ז"א דא"כ גם במילה נימא הרי אס"ד מעשה הגירות בלי מילה לאו מעשה היאך הכשירה תורה באשה אלא צריך אתה לומר דהכא א"א ושללה התורה המילה ועקרה הדבר בשוא"ת ה"ה כאן שללה התורה הדעת במקום דא"א שוב ראיתי הדבר מפורש דאפילו בחיוב אין דנין דהרי כלי שרת של עץ פסול ולא יליף מאבובא דמשה דאין דנין אפשר משא"א וצ"ל טעם הדבר דבאמת אנו אומרים דשל עץ פסול הוא אף דיעבד בשאר דברים דיכולין לעשותו ממתכות והא דהכשירו הכתו' באבובא דמשה משום דא"א הקילה התורה מתחילה שיהיה נכשר בשל עץ אבל בזה דמתחלה הוא אפשר וגזרה התורה שיהיה של מתכות אף דעכשיו הוא א"א אין דנין אותה וחידשתי בזה כלל מחודש. והוא.

כג

דאף דזה הוא ג"כ א"א עכשיו כיון דמתחלה הי' אפשר וחל עליו החיוב להיות של מתכות בזה הדרן לכללא דמאי בכך דא"א לא יעשה כלל רק בדבר דא"א לעולם צופה אחרית מראשית ראה והתירה ראה שא"א להתקיים דבר זה רק בשל עץ התירה מתחילה ותו לא ק' מה בכך דא"א לא יעשה דמה מועיל העשייה כיון שהוא פסול ז"א דמי שאמר דבכה"ג אינו מועיל הוא אמר דכאן מועיל וכשר הוא אבל בדבר דמתחלתו אפשר הוא רק דלדידן א"א כיון שמתחילה לא התירתו תורה דאפשר הוא א"כ פסול הוא בשל עץ ולכך אף במקום דא"א אין מתירין אותו כמ"ש בפ' לולב הגזול:

אין לו אתרוג לא יביא פריש ולא רמון אף דא"א אין מתירין אותו דבר דלאו מצוותו ה"נ עץ לאו מצוותו ובזה ניחא בע"ז מ"ג ובר"ה כ"ה דאמר ריב"י אף של עץ לא יעשו כדרך שעשו בית חשמונאי א"ל משם ראיה שפודין של ברזל היו ואמאי ולהדא ליה אין דנין אפשר משא"א אלא ש"מ דזהו ל"ח א"א כיון דמתחילה היה אפשר אך ז"א ראיה דבאמת השיבו לו דברזל היה ואין להקשות לריב"י דס"ל דשל עץ עשו בית חשמונאי מה הוצרך לומר בסוכה דף נ' ע"ב דריב"י יליף מאבובא דמשה וצ"ל דדן אפשר משא"א נימא דיליף מבית חשמונאי ואז לא נצריך לומר דדן אפשר משא"א דכבר כתבנו דהך דבית חשמונאי אפשר חשוב ליה כיון שהיה אפשר מתחלתו אלא תרצה להוכיח מזה דגם זה א"א חשוב לכך עדיפא למילף מאבובא דמשה אך הא בורכא דהיאך מצי למילף מחשמונאי חשמונאי גופייהו מנ"ל וצריך למצוא הטעם או מפורש בתורה או מדבר הנמסר הלמ"מ ולכך יליף מאבובא דמשה ויש ראיה לזה לפמ"ש בסוכה כ' ע"ב דכ"ע אין דנין אפשר משא"א דריב"ל ס"ל אין דנים א"כ מאי ראיה מייתי מבית חשמונאי דהתם א"א להו שהיו עניים והוא ס"ל אין דנין אלא ע"כ דהתם ל"ח א"א כיון שהיה לפעמים אפשר וג"ז יש לדחות דס"ל לריב"י דבאמת היה אפשר להו עכ"פ לעשותו של ברזל אבל מ"מ זאת הוא ברור לדעתי דאף דבר דעכשיו הוא א"א אין דנין אותו מדבר שהיה בתחילה א"א ומטעם שכתבתי:

כד

עוד נ"ל כלל מחודש דהא דכתבתי דאין דנין דבר שא"א עכשיו מדבר שא"א לעולם זהו דוקא לחייב כגון להכשיר בשל עץ שכתבתי באות הקדום אף דא"א בשל מתכות כהך דחשמונאי ע"ז אנו אומרים כיון דרוב פעמים אפשר הוא ואסרה התורה לעשות כ"ש של עץ ואין לו דין כ"ש כלל דאין דנין אותו מא"א אף דעכשיו א"א הוא מ"מ כיון דכבר נחית לפסולא מה בכך דא"א הא לא הוי כ"ש כלל דאטו משום דא"א נכשיר הפסול וכמ"ש אין לו אתרוג לא יביא פריש אבל לשלול כגון מחוסר כפרה שא"א לו עכשיו לבא בעצמו להקריב קרבנותיו ואחר שיודע זה יכול להקריב עליו בלא דעתו שכן אדם מקריב על בניו ובנותיו הקטנים בלא דעתן ואף דזה הוא א"א לעולם מ"מ גם בזה עכשיו הוא א"א והיה נראה שיש ליישב בזה מה שהקשיתי באות ח' על ר"י דאמר מחוסר כפרה א"צ דעת בעלים והא ר"י ס"ל אין דנין כמ"ש שם ובזה י"ל דמיירי במקום דא"א דבמקום דאפשר למה לא ישאל דעתו אטו בשופטני עסקינן שזה יקריב קרבן על חבירו וחבירו בעיר ולא ישאלנו אלא מיירי במקו' דח"א ובכה"ג ס"ל דנין כך רציתי לדחוק וליישב אמנם במה שאמרתי שזהו שלילה לאו מילתא הוא דגם זה הוא חיוב דהתורה פסלה קרבן בלי דעת בעלים ואמרה שפסול הוא והוא רוצה להקריב הפסול אך בענין אחר משכחת לו שלילה כגון בגר דאינו גר עד שימול ויטבול דאין דנין אפשר משא"א והיכא דא"א לו להמול כגון שכבר מל בגיותו בכה"ג סגי לי' בטבילה לחוד דדנין ליה מאשה דגם היא לא אפשר ולא דמי להא דכ"ש של עץ דלא מכשיר אף במקום דא"א דהתם אנו מכשירין הפסול ואנו עוקרין ד"ת בקום ועשה שהתורה פוסלין ואנו מכשירין ואף דלא אפשר ליה לא יעשה כלל אבל בשלילה שאין חותכין מזה הערלה אף דכל גר צריך מילה אנו פוטרי' לזה הואיל וא"א ליה חשוב שב ואל תעשה שוב ראיתי שגם זה אינו דגם זה חיוב הוא ודמי לכ"ש דהא ביבמות דף מ"ו ע"ב אמרי' דלרבי יוסי הרי שאמר מלתי ולא טבלתי אין מטבילין אותו ופירש"י שמא ערבי מהול הוא ואם כן איך מכשירין לגרע זה לעשות אותו גר בטבילה לבד ועוד דהכא חשוב אפשר דאפשר להטיף ממנו דם ברית וכדכתיבנא:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה