אור ברסלב
מלא הרועים חלק ב אות ד › דברה תורה כלשון בני אדם

מלא הרועים חלק ב· רבי יעקב צבי יולס

אות ד · דברה תורה כלשון בני אדם

דורשין תחלות

א

ר"ש ס"ל דיברה תורה כלשון בני אדם ב"מ ל"א ב' דס"ל ביש לו ואינו רוצה להתפרנס משלו א"צ ליתן לו והא דכתיב העבט תעביטנו דיברה כלשון ב"א והתוספות פירשו דוקא הכא דמוכחי קראי דכתיב די מחסורו אשר יחסר לו משא"כ ביש לו ומביא ראיה מר"ה ד' -ח' ומוכח משם דר"ש אית ליה התם דל"א דיברה תורה כלשון ב"א היכא דלא מוכחי קראי ועיין תוספות סוטה ד' כ"ד א' שהאריכו בזה ולי נראה ראיה מערוכין ד' ל' ע"ב דר"ש דריש גאול יגאל שלוה וגואל וגואל לחצאין אלמא דל"א דברה תורה כלב"א והר"ש מקינון כ' דר"ש ס"ל היכא דהכפילות שוות כגון איש איש ס"ל לר"ש דל"א ד"ת כלב"א כמבואר בזבחים ק"מ וכשאין הכפילות שוות הוי לשון ב"א ע"ש:

ב

ראב"ע ס"ל דברה תורה כלשון ב"א קדושין פ"ק ובב"מ ל"א ב' דס"ל בלא נתברך הבית בגללו אין מעניקין לו והעניק תעניק דברה תורה כלשון ב"א והתוספות שם כתבו דוקא היכא דמוכחי קראי דכתיב אשר ברכך אבל בעלמא ס"ל לראב"ע דל"א דברה תורה כלשון בני אדם היכא דלא מוכחי קראי כך דעת התוס' שם:

ג

בירושלמי פ"ק דנדרים הלכה א' איש כי ידור מה ת"ל נדר מכאן שכינויי נדרים כנדרים עד כדין כרבי עקיבא דאמר לשונות רבויין הן כרבי ישמעאל דאמר לשונות כפולות הן והתורה דברה כדרכה הלך הלכת נכסף נכספת. היוצא לנו.

ד

דר"ע ס"ל דלא דברה תורה כלב"א וקשה מפ' אין עומדין דל"א למ"ד שאם היתה יולדת בצער כו' מאי אם ראה תראה דברה תורה כלב"א ור"ע ס"ל התם יולדת דצער כו' ור"י ס"ל אם היתה עקרה נפקדת א"כ איפכא שמעינין להו דלר"ע צ"ל דברה תורה כו' ולר"י לא אמרינן וע"ש היטב אך לרבי ישמעאל אין ראיה דהוא לא דריש ראה תראה רק ד"ת אף דאיכא למדרש אך על ר"ע קשה דלדידיה צ"ל דברה תורה דליכא מידי למדרש שוב מצאתי שהרב במשנה למלך בהלכות דיעות פ"ו ד"ז עמד בזה והאריך בזה שם סוף דבר מש"ס דילן משמע דרע"ק ס"ל דברה תורה כלשון ב"א וצריך לחלק בין ההוא דירושלמי להך דברכות:

ה

ר"מ דריש בר"ה ד' ח' עשר תעשר משמע דס"ל דל"א דברה תורה כלב"א והקשו התוס' הביאו ג"כ הר"ש מקינון מהא דכריתות דף י"א אמרו אחרים דברה תורה כלשון ב"א ואחרים היינו ר"מ ותי' הרא"ש מקינון דבסוף ימיו כשקראהו אחרים חזר בו מעשר תעשר והנה התוס' בכמה דוכתי הקשו מר"מ על אחרים ותי' דכמה פעמים אחרים לאו היינו ר"מ ולדברי ר"ש מקינון י"ל דבסוף ימיו חזר בו ודו"ק:

ו

עיין בערך ידים שאין מוכיחות בחלק ראשון שהארכתי לבאר דהך דידים שאין מוכיחות אי הויין ידים תלוי בזה אי אמרינן דברה תורה כלשון ב"א ועיי"ש באות ו':

ז

רבי יהודה ס"ל דברה תורה כלשון בני אדם ובעי מילה לשמה דלא דריש המול ימול מ"מ ע"ז ד' כ"ז ועיי"ש בתוספות שכ' דאפשר דדרשת הוכח תוכיח העניק תעניק דריש וכ' דצ"ע מאיזה טעם אומר התלמוד פעמים כך ופעמים כך יעיי"ש ועיין באות י"א ועיין נדה ל"ב ב' דלא ס"ל לר"י דברה תורה כלב"א ועיין תוספות סוטה ד' כ"ד א' ד"ה ור' יונתן שתמהו ע"ז ועיין מש"ש ודברי התוס' בע"ז הנ"ל תמוהים שמביאים ראיה מר"ש והא מר' יהודה גופא איכא ראיה.

ח

רבי יוסי ס"ל שם דל"א דברה תורה כלב"א דמכשיר מילה שלא לשמה מהמול ימול ע"ז שם והקשו מזבחים ק"ח גבי איש איש דס"ל דברה תורה כלב"א ותי' הר"ש מקינון משום דהכפילות שוות איש איש בכה"ג ס"ל דברה תורה כלב"א אבל המול ימול דאין הכפילות שוות לא ס"ל ד"ת כלשון בני אדם ועיין תוס' סוטה כ"ד א':

ט

רבי יונתן דס"ל לחלק לא צריך קרא ס"ל דברה תורה כלשון בני אדם סנהדרין פ"ה ב' ועיין סוטה כ"ד ב' בתוס' שם:

י

עיין בערך לחלק אי צריך קרא ותמצא דמאן דס"ל לחלק צריך קרא דס"ל דל"א דברה תורה כלשון בני אדם ומאן דס"ל לחלק לא צריך קרא דאייתר להו איש איש ס"ל דברה תורה כלב"א ואף היכא דלא מוכח קרא יעיי"ש היטב ובסנהדרין פ"ה ותבין ועיין סוטה כ"ד א' ובתוס' שם:

יא

מאן דס"ל חוששין לזרע אב וע"כ ס"ל לחלק לא צריך קרא כמ"ש בערך אב בחלק א' ולקמן בערך לחלק אי צריך קרא וא"כ ע"כ ס"ל דברה תורה כלב"א וקשה לפ"ז לפי מאי דמסקינן בר"פ או"ב ד' ע"ט דר"י ספוקי מספקא ליה אי חוששין ולעיל כתבנו באות ז' דר"י ס"ל דברה תורה כלב"א ולפמ"ש התוספות דלפעמים דריש ולפעמים לא דריש א"ש אך בל"ז י"ל דר"י מספקא ליה אי חוששין לזרע אב ומספקא ליה בהא גופא אי לחלק צרי קרא וממילא מספקא ליה ג"כ אי אמרינן ד"ת כלב"א דאי לחלק לא צריך קרא א"כ אייתר איש איש כמבואר בסנהדרין פ"ה וע"כ צ"ל ד"ת כלב"א וא"כ שפיר ס"ל דמילה שלא לשמה פסולה ואין למילף היתרא מדכתיב המיל ימול די"ל דברה תורה כלב"א כיון דמספקא ליה ודו"ק וכעין זה כ' התוס' חולין ע"ט ד"ה עייל לר"א דמספקא ליה אי חוששין וע"ש ודו"ק:

יב

ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בר ברוקה, ס"ל דברה תורה כלב"א נדה ל"ב ב' ערובין ג':

יג

ב"ש ס"ל דברה תורה כלשון בני אדם ואפילו היכא דאיכא למדרש לא דרשינן נדה ל"ד ב' דרשי לזכר כ"ש זכר ולא נפקא להו מאיש כדלעיל נדה ל"ב ב' ש"מ דס"ל ד"ת כלשון בני אדם.

יד

ב"ה משמע שם דס"ל ג"כ דברה תורה כלב"א ואפילו היכא דאיכא למדרש שם בתוס' ד"ה וב"ה אך י"ל דבעי לאוקמי ב"ה ככולי עלמא אבל לפי האמת ס"ל דל"א ד"ת כלב"א היכא דאיכא למדרש:

טו

ראב"י ס"ל דל"א ד"ת כלב"א ב"ב קי"ח ע"ב בסופו ועיי"ש ברשב"ם:

טז

ר"א ס"ל דל"א דברה תורה כלב"א בר"ה דף ח' דריש עשר תעשר בב' מעשרות ועיין תוספות ב"מ ל"א דדייקי מהכא דר"ש לא ס"ל ד"ת כלב"א ועיין לעיל אות א' ור"א זה הוא ר"א בן שמוע מדהזכירו יחד עם ר"ש דר"א בן שמוע ור"ש חבירים היו תלמידי רע"ק משא"כ ר' אליעזר סתם שבמשנה הוא ר"א בן הורקנוס רבו דרבו דר"ש והיאך הוזכרו יחד ר"א ור"ש אומרים ע"כ ראב"ש הוא:

יז

ר' יוחנן דריש האכל יאכל חולין פ"א ב' ע"כ דס"ל דל"א ד"ת כלב"א דהאכל יאכל דומיא דהמול ימול עיין אות ז' ח':

יח

רבא דס"ל שם בחולין אכילת מזבח לא שמה אכילה י"ל דלא דריש האכל יאכל דס"ל ד"ת כלב"א אך לפמ"ש התוס' שם חולין פ"א א' ד"ה עולה דלענין טומאה מודה רבא דאכילת מזבח שמה אכילה רק לענין שחיטה ועיי"ש א"כ צ"ל דגם רבא דריש האכל יאכל וי"ל דאליבא דר"ש קאמר דס"ל ל"א ד"ת כלב"א כמש"ל אות א' ועיי"ש בתוס' ודו"ק:

יט

ר' יצחק נפחא ס"ל ד"ת כלב"א בסנהדרין ג' א' אך י"ל דאליבא דרבנן קא"ל התם ואיהו ס"ל כר"מ שם דדריש איש איש לרבות העכו"ם וצ"ע:

כ

ר' מיאשא לדעת רש"י בסנהדרין שם ד' נ"ו א' דהך איש איש מאי עביד קשיא בין לר' מיאשא בין לר' יצחק נפחא אזי ראיה דגם ר' מיאשא ס"ל דברה תורה כלב"א דעלה משני ד"ת כלשון ב"א ועיין תוס' שם ד"ה ואליבא דר"מ שכ' דהך קושיא דש"ס איש איש מאי עביד ליה לא קאי רק על ר' יצחק נפחא ולא על ר' מיאשא וא"כ אין ראיה ובל"ז י"ל דאליבא דרבנן קאמר ד"ת כלב"א ואיהו לא ס"ל:

כא

אביי במכות דף י"ב א' אמר אביי מסתברא כמ"ד ד"ת כלב"א שלא יהא סופו חמור מתחלתו והנה דברים אלו תמוהים וכבר עמדתי עליהם בגליון ש"ס שם דממ"נ אי ס"ל לאביי בכל דוכתא כמ"ד ד"ת כלב"א א"כ א"צ סברא לזה ואי ס"ל דל"א ד"ת כלב"א א"כ מאי מועיל סברא כיון דגזה"כ אף ביצא בשוגג אין לו דמים וגם על גוף הסברא יש לדון כמ"ש בגליון שם וצ"ל דאביי קאמר מסתברא על גוף הדין דבשוגג אינו נהרג אבל באמת עיקר הדבר תלוי בזה אי אמרינן ד"ת כלב"א אי לא עוד נ"ל עפמ"ש התוספות לר"ש דהיכא דמוכחי קראי אמרי' ד"ת כלב"א וכן נ"ל לאביי דהיכא דאיכא סברא דלא לדרוש כאן הדרש אמרינן ד"ת כלב"א וז"ש מסתברא כמ"ד ר"ל דהכא איכא סברא לומר דברה תורה כלב"א ולא לדרש הדרש ולפ"ז יצא לנו מזה דאביי ס"ל דלא ד"ת כלב"א כי אם היכא דאיכא סברא לומר כן:

כב

רב ס"ל במכות דף י"ב א' רוצח שיצא חוץ לעיר מקלט ומצאו גואל הדם והרגו נהרג עליו א"כ ע"כ לית ליה דרשא דאם יצא יצא שם במכות לרבות א' שוגג וא' מזיד וע"כ דס"ל דברה תורה כלב"א אך י"ל דהא פשטי' דקרא דאם יצא יצא ורצח גואל הדם ע"כ צ"ל דלרב הכי פירושו דלאחר שעמד לפני העדה למשפט והתרו בו שלא יצא ואח"כ יצא פעם שנית אזי רשות ביד גואל הדם להורגו וא"כ י"ל דלכך כתיב אם יצא יצא דהיינו ב' פעמים וא"ל דא"כ עד עמדו למה לי תיפוק ליה מאם יצא יצא י"ל דהוי מרבי' אף שוגג נהרג וכמ"ד דסובר כן לכך אצטרך עד עמדו ומיהו א"ל דלרב ג"כ מרבה יצא יצא דבפעם ב' אף אם יצא בשוגג נהרג דז"א דכיון דלרב מתרין בו הב"ד שלא יצא במזיד אין סברא לחייבו כשיצא אח"כ בשוגג כיון דלא עבר התראה דשוגג הוא:

כב

רבא לא ס"ל ד"ת כלב"א דבסוף חולין דף קמ"א א' דריש שלח תשלח לדרשא ול"א ד"ת כלב"א אך י"ל דהיכא דאיכא למדרש דרשינן אך קשה מאי מקשה שם לר' יהודה דס"ל שלח מעיקרא כו' ע"ש ומאי קושי' ר"י ס"ל ד"ת כלב"א וכמש"ל אות י':

כד

מאן דס"ל מצורע בימי חלוטו מותר בתשמיש ע"כ ס"ל ד"ת כלב"א דהנה בחולין שם דריש תשלח יתירא דשילוח הקן אפילו לדבר מצוה ופריך למה לי קרא מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה ומשני סד"א הואיל וגדול השלום ומצורע אסור בתשמיש ופי' רש"י כמ"ד מצורע בימי חלוטו אסור בתשמיש וקשה למ"ד מצורע בימי חלוטו מותר במ"ק דף ז' ב' א"כ תשלח למה לי וצ"ל דס"ל ד"ת כלב"א. וא"כ לפ"ז:

כה

רבי דס"ל שם ימי חלוטו מותר בתשמיש ע"כ צ"ל דס"ל ד"ת כלב"א. וכן:

כו

ר' חייא דס"ל שם חלוט מותר בתשמיש ע"כ ס"ל דברה תורה כלב"א כמש"ל.:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה