אור ברסלב
מלא הרועים חלק ב אות ג › גורעין ומוסיפין ודורשין

מלא הרועים חלק ב· רבי יעקב צבי יולס

אות ג · גורעין ומוסיפין ודורשין

אות ג

א

ר' חנינא בן אנטיגנוס ס"ל גורעין ומוסיפין ודורשין בכורות פרק אלו מומין ד' מ"ד ע"ב דדריש מרוח אשך כל שמראיו חשוכין דגרע א' מאשך ושדיא אמרוח וא' ממרוח שדיא אאשך והויא מראו חשוך ייע"ש ומשמע דאפילו באמצע ס"ל גורעין ומוסיפין עיין תוס' סנהדרין ד"ב ד"ה לטוטפת לטוטפת:

ב

בירושלמי הביאו התוספ' בסנהדרין ד"ד ע"ב בד"ה לטוטפת דאפליגי אמוראי בהא מילתא דגורעין ר' אמי בשם ר' יוחנן א' גורעין לדרוש מתחילת הפרשה לסופה פי' מתחלת התיבה לסופה:

ג

ר"י בשם ר' ירמיה אמר אפילו באמצע התיבה ר"ל אפי' לגרע ולהוסיף באמצע התיבה ועיי"ש בתוס' הנ"ל ואפשר לומר דוקא לגרע מתחילה להוסיף לאמצע וכדעת ר"ת שאכתוב באות יו"ד:

ד

בפרק הזהב דנ"ד משמע דלא גורעין ומוסיפין באמצע התיבה גבי ויסף חמשיתיו יע"ש וכ"כ התוס' בסנהדרין דמדברי הגמרא דבפ' הזהב משמע דבאמצע התיבה אין גורעין ומוסיפין ודעת ר"ת דאפילו באמצע גורעין ומוסיפין ע' תוס' מנחות ל"ד ב' ד"ה לטטפות ובתוס' זבחים ל"ז ב' כ' בשם ר"ת להיפוך דאין גורעין באמצע ועיין אות יו"ד:

ה

בסנהדרין ד"ד שם בלטוטפות משמע דגורעין ומוסיפין באמצע דשדיין הוי"ו דכתיב ולטוטפת גאלו נכתב באמצע וקרינן לטוטפות ייע"ש בתוס' ולפר"ת שם אין ראיה דגורעין באמצע התיבה ייע"ש דטעמא דולטוטפות דרשי' וי"ו למ"ד יע"ש ודוק:

ו

ר"ע ס"ל גורעין ומוסיפין לרבא ב"ב קי"א דדריש ירושת הבעל מדאורייתא מדכתי' ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו וירש אותה וליכא הטעם משום דגורעין אך לאביי שם אין הטעם משום גורעין ייע"ש:

ז

ר' ישמעאל לא ס"ל גורעין דמפיק ירושת הבעל מלא תסוב נחלה וכ' הרשב"ם דלא ס"ל גורעין:

ח

ר"י בן ברוקא דס"ל כתובות פ"ד ירושת הבעל דאוריי' נראה דס"ל גורעין אך י"ל דנפקא ליה מלא תסוב נחלה כמו ר' ישמעאל או כאביי עיין באות הקדום:

ט

רשב"ג ס"ל גורעין דבר"פ הכותב ס"ל במשנה שם ירושת הבעל דאורייתא ופירש"י שם דנפקא לי' מלשארו וירש אותה ע"כ דס"ל גורעין לרבא אך לאביי אין הכרע, איברא דאני מתמה על רש"י דמנ"ל דנפקא ליה משארו דלמא מלא תסוב נחלה כר"י וצ"ל דרש"י לא דק בזה וחדא מהנך תרי ילפותא נקיט ולפי האמת י"ל דלא ס"ל גורעין ונפקא ליה מלא תסוב נחלה ודו"ק:

י

דעת ר"ת במנחות ל"ד ב' בתוס' ד"ה לטטפות דאף באמצע גורעין ומוסיפין ודורשין אך רש"א שם פי' דוקא מתחלה גורעין ומוסיפין לאמצע אבל אין גורעין מאמצע להוסיף אל אמצע וצ"ל לפירושו דו' קמא דולטוטפות גורעין היינו הו' שקודם הלמד דהוא בתחילה ולפירושו אפשר דלא סתרו דבריהם מ"ש בסנהדרין ד"ב בשם ר"ת דו' דולטוטפת דריש דכוונתם ג"כ למ"ש כאן דגורעין הו' שקודם הלמד ומוסיפין באמצע אך ממ"ש אח"כ ואפילו לר"ש דלא דרש ו' כו' משמע דהתם לא נחתי לטעם דגורעין ומוסיפין רק דו' גופא דרשינן. והנה התוס' במנחות שם הקשו על ר"ת דאמרי' בהקדש לא דרשי' ו' דויסף להוסיף על חמישית דאכתי משמע חד דנהי דמוסיפין ו' לתוכו אכתי חמישיתו משמע חד ואי אמרינן דמוסיפין לאמצעו הדרא קושיא לדוכתה נוספו לו' לאמצע ומשתמע חמישיות לשון רבים עכ"ד. ולענ"ד היה אפשר לקיים דברי ר"ת דבאמת היכא דמצינן לאוסופי אסופי לא מוספינן ליה אאמצע ולכך בתרומה דכתיב חמישיתו בוי"ו בסוף א"א לאוסיפו הו' כ"א באמצע משא"כ בהקדש דכתיב חמישית כיון דאיכא לאוסופי אסופי לא מוספינן אמצעו וא"ש דברי ר"ת וע"ש בסוגיא ודו"ק. וא"ת דאכתי מאי נדרו' בו דמוספינן לסופו דכיון דגם בסופו לא משמע אלא חמישיתו חד חומש וא"כ לא מדריש מידי דגם חמישית משמע חד וא"כ כיון דבסופו לא מדריש מידי בסופו הוי כאילו לא מצינן לאוקמי אסופו ונוקמי' באמצע דמשתמע חמישיות הרבה ז"א דאי מוספי' ליה בסופו ניהו דלא משתמע מדרש להוסיף כמה חומשים מ"מ למילי אוחרנייתא הוי מצינן למידרשי לאורויי חמישיתו על שלו מוסיף חומש וכיוצא בזה דרשא אחרנייתא הוי מצי' למדרש מיני' ובכה"ג לא מוקמי' ליה באמצע כיון דאיכא למוקמי' בסופו לדרשא אוחרנייתא:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה