אור ברסלב

מלא הרועים חלק ב· רבי יעקב צבי יולס

אות ג

אות ב

גורעין ומוסיפין ודורשין

א

ר' חנינא בן אנטיגנוס ס"ל גורעין ומוסיפין ודורשין בכורות פרק אלו מומין ד' מ"ד ע"ב דדריש מרוח אשך כל שמראיו חשוכין דגרע א' מאשך ושדיא אמרוח וא' ממרוח שדיא אאשך והויא מראו חשוך ייע"ש ומשמע דאפילו באמצע ס"ל גורעין ומוסיפין עיין תוס' סנהדרין ד"ב ד"ה לטוטפת לטוטפת:

ב

בירושלמי הביאו התוספ' בסנהדרין ד"ד ע"ב בד"ה לטוטפת דאפליגי אמוראי בהא מילתא דגורעין ר' אמי בשם ר' יוחנן א' גורעין לדרוש מתחילת הפרשה לסופה פי' מתחלת התיבה לסופה:

ג

ר"י בשם ר' ירמיה אמר אפילו באמצע התיבה ר"ל אפי' לגרע ולהוסיף באמצע התיבה ועיי"ש בתוס' הנ"ל ואפשר לומר דוקא לגרע מתחילה להוסיף לאמצע וכדעת ר"ת שאכתוב באות יו"ד:

ד

בפרק הזהב דנ"ד משמע דלא גורעין ומוסיפין באמצע התיבה גבי ויסף חמשיתיו יע"ש וכ"כ התוס' בסנהדרין דמדברי הגמרא דבפ' הזהב משמע דבאמצע התיבה אין גורעין ומוסיפין ודעת ר"ת דאפילו באמצע גורעין ומוסיפין ע' תוס' מנחות ל"ד ב' ד"ה לטטפות ובתוס' זבחים ל"ז ב' כ' בשם ר"ת להיפוך דאין גורעין באמצע ועיין אות יו"ד:

ה

בסנהדרין ד"ד שם בלטוטפות משמע דגורעין ומוסיפין באמצע דשדיין הוי"ו דכתיב ולטוטפת גאלו נכתב באמצע וקרינן לטוטפות ייע"ש בתוס' ולפר"ת שם אין ראיה דגורעין באמצע התיבה ייע"ש דטעמא דולטוטפות דרשי' וי"ו למ"ד יע"ש ודוק:

ו

ר"ע ס"ל גורעין ומוסיפין לרבא ב"ב קי"א דדריש ירושת הבעל מדאורייתא מדכתי' ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו וירש אותה וליכא הטעם משום דגורעין אך לאביי שם אין הטעם משום גורעין ייע"ש:

ז

ר' ישמעאל לא ס"ל גורעין דמפיק ירושת הבעל מלא תסוב נחלה וכ' הרשב"ם דלא ס"ל גורעין:

ח

ר"י בן ברוקא דס"ל כתובות פ"ד ירושת הבעל דאוריי' נראה דס"ל גורעין אך י"ל דנפקא ליה מלא תסוב נחלה כמו ר' ישמעאל או כאביי עיין באות הקדום:

ט

רשב"ג ס"ל גורעין דבר"פ הכותב ס"ל במשנה שם ירושת הבעל דאורייתא ופירש"י שם דנפקא לי' מלשארו וירש אותה ע"כ דס"ל גורעין לרבא אך לאביי אין הכרע, איברא דאני מתמה על רש"י דמנ"ל דנפקא ליה משארו דלמא מלא תסוב נחלה כר"י וצ"ל דרש"י לא דק בזה וחדא מהנך תרי ילפותא נקיט ולפי האמת י"ל דלא ס"ל גורעין ונפקא ליה מלא תסוב נחלה ודו"ק:

י

דעת ר"ת במנחות ל"ד ב' בתוס' ד"ה לטטפות דאף באמצע גורעין ומוסיפין ודורשין אך רש"א שם פי' דוקא מתחלה גורעין ומוסיפין לאמצע אבל אין גורעין מאמצע להוסיף אל אמצע וצ"ל לפירושו דו' קמא דולטוטפות גורעין היינו הו' שקודם הלמד דהוא בתחילה ולפירושו אפשר דלא סתרו דבריהם מ"ש בסנהדרין ד"ב בשם ר"ת דו' דולטוטפת דריש דכוונתם ג"כ למ"ש כאן דגורעין הו' שקודם הלמד ומוסיפין באמצע אך ממ"ש אח"כ ואפילו לר"ש דלא דרש ו' כו' משמע דהתם לא נחתי לטעם דגורעין ומוסיפין רק דו' גופא דרשינן. והנה התוס' במנחות שם הקשו על ר"ת דאמרי' בהקדש לא דרשי' ו' דויסף להוסיף על חמישית דאכתי משמע חד דנהי דמוסיפין ו' לתוכו אכתי חמישיתו משמע חד ואי אמרינן דמוסיפין לאמצעו הדרא קושיא לדוכתה נוספו לו' לאמצע ומשתמע חמישיות לשון רבים עכ"ד. ולענ"ד היה אפשר לקיים דברי ר"ת דבאמת היכא דמצינן לאוסופי אסופי לא מוספינן ליה אאמצע ולכך בתרומה דכתיב חמישיתו בוי"ו בסוף א"א לאוסיפו הו' כ"א באמצע משא"כ בהקדש דכתיב חמישית כיון דאיכא לאוסופי אסופי לא מוספינן אמצעו וא"ש דברי ר"ת וע"ש בסוגיא ודו"ק. וא"ת דאכתי מאי נדרו' בו דמוספינן לסופו דכיון דגם בסופו לא משמע אלא חמישיתו חד חומש וא"כ לא מדריש מידי דגם חמישית משמע חד וא"כ כיון דבסופו לא מדריש מידי בסופו הוי כאילו לא מצינן לאוקמי אסופו ונוקמי' באמצע דמשתמע חמישיות הרבה ז"א דאי מוספי' ליה בסופו ניהו דלא משתמע מדרש להוסיף כמה חומשים מ"מ למילי אוחרנייתא הוי מצינן למידרשי לאורויי חמישיתו על שלו מוסיף חומש וכיוצא בזה דרשא אחרנייתא הוי מצי' למדרש מיני' ובכה"ג לא מוקמי' ליה באמצע כיון דאיכא למוקמי' בסופו לדרשא אוחרנייתא:

גזירה שוה

א

גז"ש והיקש היקישא עדיף בין לר"ע בין לרבנן זבחי' ד' מ"ח אך התוס' כתבו שם דהיכא שנתבטל הגז"ש לגמרי אזי גז"ש עדיפא שלא יתבטל לגמרי אך התם הגז"ש מורה עוד על ענינים אחרים לכך היקשא עדיף שלא יתבטל ההיקש לגמרי ולא נלמד זה מגז"ש מחמת אין גז"ש למחצה כי מוטב שנאמר דגז"ש אתי לדברי' פרטים ולא לכל הדברים ויקויים גם ההיקש משנתבטל ההיקש לגמרי מטעם דאין גז"ש למחצה אך לפי התירוץ הב' משמע אף במקום שנתבטל הגז"ש לגמרי ההיקש עדיף והא דאמר בגיטין מ"א ב' גז"ש עדיפא משום דעיקר שטר מגז"ש נפקא ע' בכריתות כ"ב:

ב

דעת הגאון ר"ש מקינין דלכך לא קחשיב ר"י בי"ג מדות היקש משום דס"ל היקישא עדיף מגז"ש והוי כמו דכתיב בתורה בהדיא:

ג

לרב יהודה אמר שמואל משום ר' ישמעאל כל גז"ש שאינה מופנה כל עיקר אין למידין כלל מופנה מצד אחד לר"י למידין ואין משיבין לרבנן למידין ומשיבין מופנה מב' צדדים ד"ה למידין ואין משיבין (רבי ס"ל גז"ש דאינו מופנה כלל למידין הימנה זהו לתי' הראשון של תוס' יבמות ט' א' ד"ה ורבנן ולתירוץ הב' אין ראיה) לר' ישמעאל מאי איכא בין מופנה מצד א' למופנה מב' צדדים דהיכא דאיכא מופנה מצ"א ומופנה מב' צדדין ילפינן מופנה מב' צדדין נדה כ"ב ב':

ד

רב אחא בריה דרבא משמיה דר"א ס"ל כל גז"ש שאינו מופנה כל עיקר למידין ומשיבין מופנה מצ"א לר"י למידין ואין משיבין לרבנן למידין ומשיבין מופנה מב' צדדין ד"ה למידין ואין משיבין לרבנן מאי איכא בין מופנה מצ"א לאינו מופנה כל עקר דהיכא דאיכא מופנה מצ"א ואינו מופנה כלל ילפינן ממופנה מצ"א היכא דאין להם פירכא כ"ז בנדה כ"ג א':

ה

ר"א לדעת ר' יוחנן ס"ל גז"ש מופנה מצ"א למדין ואין משיבין עיין יבמות ק"ד א' דקאמר רב יצחק בר יוסף משמיה דר"י מוחלפת השיטה ומבואר למעיין שם דהך שיטה דחליצה מהופכת דר"א פוסל חליצה דיליף רגל רגל ממצורע אף דאינו מופנה מב"צ כמבואר שם ואף דאיכא למפרך מה למצורע שכן טעון עץ ארז כו' כמבואר שם:

ו

ר"א לדעת רבא ס"ל גז"ש מופנה מצד א' למידין ומשיבין יבמות שם ומסתמא דגמ' דשבת ד' קל"א א' אזלא כרבא דר"א ס"ל מופנה מצ"א למידין ומשיבין ייע"ש ודע דביבמות הגי' ר' אלעזר אך היא משובשת והעיקר הוא ר"א דהוא ר"א בן הורקנוס וראי' משבת קל"א דמסיק שם בר' אליעזר בכל הפרק ומביא דאיהו ס"ל מופנה מצ"א למידין ומשיבין ש"מ דהך דר"א הוא ולא ר' אלעזר והנה בקדושין ט"ו א' יש ראיה דר"א ס"ל למידין ומשיבין במופנה מצ"א דקאמר שם ואידך ההוא לגז"ש הוא דאתא וע"ש בתוס' ד"ה ואידך לגז"ש כו' שכתב דס"ל דצריך שתהא מופנה מב' צדדין דמצ"א למידין ומשיבין ושמעי' מהתם דר"א ע"כ ס"ל למידין ומשיבין ולכך קאמר הש"ס בשבת קל"א דר"א ס"ל מופנה מצ"א למידין ומשיבין דאף דמהך דיבמות אין ראיה די"ל כר' יוחנן שכתבנו באות ה' מ"מ מהך דקידושין יש ראיה ייע"ש היטב בחידושיו. אך עיי"ש בתוס' השני שמתחיל ואידך כו' שיש בזה מחלוקת בין חכמי התוס' דקצת גרסו ר"א ומדקדקים דאין הלכה כר"א דשמותי וקצת גורסי' ר' אלעזר נשמע מזה לדעת הגורסי' ר' אלעזר (למ"ד גז"ש דבעי' מופנה מב"צ היכא דאיכא בצ"א ב' תיבות מיותרים שדינן חד תיבה אקרא א' והוי מופנה מב' צדדין כגון תושב ושכיר דכתי' גבי פסח שדי' חד אלמד וחד אמלמד והוי מופנה מב' צדדין והוי כאלו כתי' תושב בפסח לאפנויי ושכיר גבי תרומה לאפנויי ואע"ג דהכא שכיר והכא תושב הוי שפיר גז"ש כדתני דבי ר' ישמעאל זו הוא שיבה זו הוא ביאה כך מתבאר בסוגיא דיבמות ד"ע ע"ב):

ז

דר' אלעזר דהוא ר"א בן שמוע ס"ל ג"כ מופנה מצ"א למידין ומשיבין ולדעת הגורסי' ר' אליעזר אין ראיה ייע"ש היטב בתוס' קדושין ט"ו א' ד"ה ואידך פי' ת"ק כו':

ח

למ"ד גז"ש מופנה מצ"א למידין ומשיבין י"ל דאין עונשין מדין גז"ש היכא דמופנה מצ"א כמו בק"ו דאין עונשין שכ' הטעם במדות אהרן שמא ימצא איזה פירכא למפרך ק"ו ה"ה בגז"ש מופנה מצ"א שמא ימצא איזה תשובה ומשיבין הרב בשושנת העמקים כלל א' ייע"ש שהאריך בדברים נכונים.

ט

אין גז"ש למחצה כו' אבל בדוכתא אחרינא איכא למ"ד דיש גז"ש למחצה עכ"ל הרב בס' כריתות בתי מדות בית שני סי' י"א וכבר תמהו המפרשים אי' הוא המ"ד דיש גז"ש למחצה ועיין בס' באר יעקב בכללות הסוגיא כלל ל"ה שהכריח דאביי ס"ל יש גז"ש למחצה מכח קושי' התוס' קדושין ל"ו א' ד"ה תפילין גופייהו דתי' התוס' דחוקים אך מזה אין ראיה דבלא"ה כ' שם בפ"י לתרץ קושית התוס' והריטב"א בחידושיו שם יישב קושית התוס' בע"א כמ"ש באות שאח"ז ועיין באות י"ב:

י

הריטב"א בחידושיו לקדושין ל"ו א' כ' בד"ה אמר אביי ובד"ה ואביי מ"ט דאף דכל היכא דדרשי' גז"ש לגמרי דרשי' לה לכל מילי שאני הכא דאי דרשי' קרחה קרחה לפטור נסתר הכלל שבידינו דבל"ת נשים חייבות ואין אנו דורשין גז"ש לסתור כלל שבידינו כל היכא דאיכא למדרש בה מידי עכ"ל שם וצ"ע בהיקש דקיי"ל אין קש למחצה אי דרשי' לסתור הכלל שבידינו ומכמה סוגית הש"ס וכן מקושי' התוס' למאן דפטר נשים מציצית ליפטרו מכלאים דכל שישנו עיין תוס' יבמות ד' א' אלמא דדרשי' היקש אפילו לסתור הכלל (דל"ת נשים חייבות והתם באמת אפילו היקישא אינו רק סמיכות ומכ"ש היקישא דעדיף מסמוכין דדרשי' אפי' לסתור הכלל מיהו) י"ל דתוס' לשיטתייהו קדושין ל"ו ח' ד"ה תפילין ממה שהבאתי באות הקדום דלא ס"ל כתי' הריטב"א דאל"כ לא מקשה מידי וע"כ דס"ל דאפילו גז"ש דרשי' לסתור הכלל אבל לריטב"א דלא דרשי' גז"ש לסתור הכלל היכא דאיכא למדרש בה מידי י"ל דה"ה להיקש וסמוכין וצ"ע:

יא

מילתא דאתיא בגז"ש אי טרח וכתב לה קרא מדברי התוס' ב"מ דס"א אלו לא נאמר קרא הייתי אומר גז"ש כו והקשו בתוס' וא"ת קרא למה לי כו' מבואר מדברי התוס' דלא ס"ל מלתא דאתי' בגז"ש ט' וכ' קרא וכ"כ במשנה למלך פ"ד מה' מלוה ולוה שכן דעת התוס' והוכיח מכאן אכן דעת הר"ן בנדרים דף ג' עלה ההוא דלנדור נדר מאי עביד ליה דמילתא דאתי' בגז"ש ט' וכ' קרא ובס' כריתות חלק ה' שער א' כתב דבגז"ש ל"א טרח וכ' קרא וכ' הטעם דבבנין אב וק"ו והיקש אמרי' ט' וכ' קרא דבכל אלה ליכא יתורא דקרא לבד גז"ש דאיכא הפלאה לכל הפחות מצד א' דאל"ה משיבין וניחא השתא אפי' אמרינן היקש עדיף מגז"ש עכ"ל ועיין בע' מילתא דאתי' בק"ו שכ' ראייה לדעת הר"ן וע"ש מה שחלקתי בזה חילוק נכון:

יב

היכא דאיכא גז"ש וק"ו המתנגדים זה לזה וגז"ש איכא למידרש בה מידי דלא נסתר הק"ו כגון בב"ח דילפי' גז"ש מאנשי קודש תהיו לי לאיסור אכילה וק"ו ילפי' מערלה לאיסור הנאה ואי נימא אין גז"ש למחצה וכולה מילתא נילף מגז"ש אזי בב"ח מותר בהנאה דילפי' מגז"ש כמו טריפה שמותרת בהנאה דכתי' אנשי קודש ובשר בשדה טריפה ל"ת לכלב תשליכון אותו מבואר היתר הנאה הנה בזה יש מחלוקת בין התנאים:

יג

איסי בן יהודה ס"ל דל"א אין גז"ש למחצה למיסתר הק"ו אלא אמרי' אהני גז"ש לאיסור אכילה ואהני ק"ו לאיסור הנאה והנה בשבת דף כ"ח א' דיליף רבא דעור בהמה טמאה מטמאה באוהל המת מק"ו מנוצה של עיזים ואף דאיכא גז"ש אוהל אוהל ממשכן ונימא אין גז"ש למחצה מה התם טהור דוקא ולא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה כדאמר התם אפ"ה אמרי' אהני גז"ש לאפוקי כל היוצא מן העץ ואהני ק"ו לרבויי טמאה אך י"ל דמהתם אין ראיה ע"כ צ"ל דהגז"ש הוא למחצה דמקשה התם אי מה להלן שזורין וחוטן כפול ששה ת"ל אהל אהל ריבה ע"ש ואפשר שהר"ש מקינין שהבאתי לעיל אות ט' שכ' אבל בדוכתא אחרינא איכא למ"ד דיש גז"ש למחצה כוונתו על איסי בן יהודה דיליף מגז"ש איסור אכילה ולא היתר הנאה ש"מ דס"ל דיש גז"ש למחצה ועיין בתוס' חולין ד' י"ו שם ובתוס' פסחים כ"ד ב' ד"ה אמרתי שכ' די"ל דאף איסי בן יהודה סובר דאף בכה"ג דסותר הק"ו אמרי' אין גז"ש למחצה רק דבההוא קרא דאנשי קודש איכא נמי איסור הנאה דבשר קדשים שיצא חוץ למחיצתן וגלי לן ק"ו דגמרי' מקדשים ולא מנבילה ע"כ ועיין בפני יהושע שם.

יד

ר"ש בן יהודה משום ר"ש בן יוחאי ס"ל דאף בכה"ג אמרי' אין גז"ש למחצה וילפי' מגז"ש דאנשי קודש היתר הנאה ג"כ כ"ז מתבאר מדברי התוספ' חולין קי"ו ע"א ד"ה מה להלן ועיין בתוס' פסחים כ"ד ב' ד"ה אמרת ובפני יהושע שם.

טו

גז"ש וסמוכין גז"ש עדיף למדתי מתוס' סנהדרין ס"ז ב' ד"ה וכי מפני שסמכו ענין לו מהכא דייק דלא דריש ר"י סמוכין וא"ת מנ"ל דילמא שאני הכא דלא דריש דאיכא גז"ש דמפקא מסמוכין כו' אך אין ראיה דהתוספ' כ' מנ"ל להש"ס דר"י לא דריש כלל סמוכין דילמא דריש סמוכין רק דס"ל דגז"ש מפקא מסמוכין אבל לדידן י"ל דסמוכין עדיף ואין להביא ראיה מבן עזאי דיליף שם דמכשפה בסקילה מסמוכין דאע"ג דאיכא גז"ש דלא תחי' דמפקא מסמוכין דא"ל דבן עזאי דריש הגז"ש כמו ר' עקיבא מלא יחי' דהר סיני א"כ למה לי למילף מסמוכין תיפוק ליה מגז"ש וי"ל דבן עזאי לא גמר גז"ש זו מרבי' אבל אי הוי גמיר לה י"ל דעדיפא מסמוכין והנה מדברי התוס' אלו יש ללמוד דאפי' אית לן לאוקמי גז"ש למילי אוחרנייתא מ"מ אמרי' אין גז"ש למחצה ודחי' הסמוכין דאין לומר דלכך כתבו התוספות דאיכא גז"ש דמפקא מסמוכין דאין לדרוש אוחרנייתא בגז"ש זו קשה דא"כ השתא דדריש מכשיפה בסקילה מאוב וידעוני אכתי קשה גז"ש דלא תחיה מאי עביד בה וא"ל דלא גמיר גז"ש זו דא"כ לא קשה קושית התוס' וע"כ לומר דמוקי לה למילי אוחרנייתא וא"כ קשה מאי מקשה התוס' דילמא שאני הכא דאיכא גז"ש דמפקא מסמוכין לוקי הגז"ש למילי אוחרנייתא אע"כ כוונת התוספות דאף דאיכא למוקמינהו למילי אוחרנייתא מ"מ אין גז"ש למחצה וזהו עדיף מסמוכין ולא אמרי' אהני גז"ש ואהני סמוכין אהני גז"ש למילי אוחרנייתא ואהני סמוכין למדרש מכשפה בסקילה אך כבר כתבנו שיש לדחות בזה:

טז

דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמוד עדיף מגז"ש זה ג"כ מוכח מדברי התוספו' שכתבתי באות הקדום שהקשו דילמא שאני הכא דאיכא גז"ש דמפקא מסמוכין וקשה דאי נימא דר"י ס"ל דבגז"ש מפקא מסמוכין א"כ היאך למד מאוב וידעוני דבכלל כל המכשפים היו ויצאו מ"ה ללמוד על הכלל כולו יצא דהא איכא גז"ש דמפקא מזה אע"פ דדבר שהיה בכלל עדיף מגז"ש. וי"ל דדוקא היכא דגז"ש אתי ג"כ למילי אוחרנייתא דאז אמרינן אהני גז"ש למילי אוחרנייתא ואהני דבר שהיה בכלל ללמוד דמכשפה בסקילה. אך ג"ז יש לדחות די"ל דהכא היינו טעמא משום דאיכא סמוכין וגם דבר שהיה בכלל ותרוייהו עדיפא מגז"ש. אך מן הסברא נראה דדבר שהיה בכלל עדיף ובמקומו נבאר זה באורך בס"ד ואין להוכיח להיפך מדריה"ג דיליף שם גז"ש מלא תחיה כל נשמה דמכשפה בסייף ולא יליף מאוב וידעוני דהוא דבר שיצא מ"ה ללמוד על הכלל כולו דמכשפה בסקילה ש"מ דס"ל גז"ש עדיף מדבר שהיה בכלל וכן תיקשי לר"ע למה הוצרך ללמוד גז"ש מלא יחיה דכתיב בסיני נילף מאוב וידעוני אלא ש"מ דגז"ש עדיף לכך אי לאו דיליף גז"ש מנא יחיה הוי ילפינן גז"ש מלא תחיה דמכשפה בסייף אך באמת אין זה ראיה דלריה"ג ור"ע לא נוכל למילף מאוב וידעוני דהוי ב' כתובים כמבואר בש"ס שם ודוק וגם אין להוכיח דגז"ש עדיפא מדבר שהיה בכלל מהך דאמרי' בש"ס שם דלא נוכל למילף באוב וידעוני משום דב' כתובים אין מלמדין ור"י דגמיר ס"ל מלמדין. והנה בסנהדרין דנ"ג גמרינן כל הנסקלין מאוב וידעוני בג"ש דדמיהם בם ול"א דאוב וידעוני הם ב"כ ואין מלמדין אך ז"א דהטעם דלא ילפי' דבר שהיה בכלל מב"כ משום דב"כ הן במנין זה ממש דקשה לן לכתוב אוב לחודא ואנא ידענא ידעוני משום דאוב הוי דבר שהיה בכלל ויצא מ"ה אלא מדכתיב ידעוני ש"מ דאתי לאורויי דלא נתנה מדה זו בדבר שהיה בכלל לידרש כאן אבל על מדת גז"ש אין ראיה דלא ניתנה לידרש מדלא כתיב אלא אוב לחודא דאטו ידעוני מאוב בגז"ש הוי גמרי' לה:

יז

אין אדם דן גז"ש מעצמו אא"כ קבלה מרבו ונסתפקתי אי צריך לקבל שני הצדדים של הלמד והמלמד כגון בשוכב עם בהמה דילפינן גז"ש דבסקילה דכתיב ואת הבהמה תהרוגו מהר תהרגנו דמסית אם נאמר דצריך לקבל שני הצדדים דהך מלת תהרגנו דבשוכב עם בהמה ניתנה לידרש גז"ש וגם מלת תהרגנו דמסית ניתנה לידרש לגז"ש או דא"צ לקבל רק צד א' דניתן לידרש בגז"ש וצד השני יכול לדון מעצמו ואם נאמר דצריך לקבל ב' הצדדים איכא לאסתפוקי עדיין אי צריך לקבל דהך מלה ניתנה לידרש בגז"ש עם הך מלה כגון דהך דשוכב עם בהמה צריך לקבל דהך תהרוגו ניתנה לידרש בגז"ש עם תהרגנו דמסית אי דסגי בקבלה לכל א' בפ"ע כלומר כיון שקיבל דמלת תהרגנו דשוכב עם בהמה ניתנה לידרש בגז"ש ומלת תהרגנו דמסית ניתנה לידרש בגז"ש אע"פ שלא קבל שב' אלו ניתנה לידרש זה בזה יכול הוא בעצמו לחברן ולדורשן זה בזה. והנה מהא דאמרי' בשבת דצ"ו גז"ש לא גמיר והקשו שם בתוס' ולגמרי' מר"ע דהוא קבלה מרבו ואומר ר"ת שהיה להם בקבלה מנין הגז"ש שבתורה וזה היתה יתירה על החשבון לכך לא קבלה ע"כ דבריו. והנה לכאורה מזה היה ראיה דצריך לקבל ב' צדדי הגז"ש ושניתנו לידרש זה בזה דאל"כ ניהו שקיבל מנין הגז"ש שבתורה עד"מ שקבל מאה גז"ש יש בתורה והוא קבל מרבו מאתים מצות שנתנו לידרש בגז"ש וצירפן למאה גז"ש נמצא הך דר"ע יתירה על החשבון אך ז"א כיון דלא קבל מרבו שמלה זו ניתנה לידרש בזו בגז"ש רק הוא צירפן מעצמו א"כ י"ל שטעה בצירופן כי ב' מלות נלמדים ממלה א' בגז"ש כמו דילפי' כמ' דברים בסקילה בגז"ש דדמיהם בם דבאוב וידעוני כמבואר בסנהדרין דף נ"ג אם כן יכול להיות דמאתים מלות אלו הן רק שבעים גז"ש שבתורה נמצא דהך דר"ע אינה יתירה על החשבון וקשה למה לא קבלה וע"כ לומר דצריך לקבל כל צדדי גז"ש גם צירופן מרבו וא"ש דברי התוספ' אך מזה אין ראיה דבאמת י"ל כנ"ל דקבל רק המלות שניתנה לדרוש וצירפן מדעת עצמו והשלימן למאה גז"ש נמצא הך דר"ע יותר על החשבון ואי קשיא למה לא קבל הך דר"ע דלמא טעה בצירופן דז"א דר"י לא רצה לחזור מדעת עצמו בשביל קבלת ר"ע דמסתמא היה לו טעם לצרף הגז"ש באופן שצירפן לכך לא רצה לחזור מסברתו ומעיקרא קשיא להו להתוספו' כיון דלא איכפת ליה לקבל הגז"ש מר"ע לגמרי' מר"ע ותי' דזה היתה יתירה על החשבון שלו לכך לא קבלה דלא רצה לחזור מדעתו וסברתו. וע"כ צריך לפרש כן דאם נאמר דקבל כל הגז"ש וצירופה מרבו כה היתה הקבלה רב מרב עד למשה מסיני א"כ איך יתכן שיפול בזה המחלוקת דלפי קבלות ר' יהודה כבר היה לו מאה גז"ש מקובל מרבו ורבו מרבו והך דר"ע לא היתה מהן נמצא הך דר"ע היה ח"ו שקר אע"כ דעיקר הקבלה לא היה אלא התיבות שניתנה לידרש בגז"ש והם צירפו הדברים מדעת עצמן ולכך יפול בהן המחלוקת. אך עדיין לא נח דעתי בזה דממ"נ אם ר' יהודה לא קבל מרבותיו דמלת במדבר שדרש ר"ע גז"ש ניתנה לידרש בגז"ש לקבלי' מר"ע כיון שהוא קבלה רבו מרבו עד הללמ"מ ואי משום דכבר היה לו מנין גז"ש שניתנה לידרש בודאי טעה בצירופ' דלפי דבריו לא נשאר מקום למלת במדבר לידרש בגז"ש:

והנה בודאי מלה זו ניתן לידרש בגז"ש שכן קבל ר"ע רב מפי רב עד הלמ"מ ואם נאמר דהוא ג"כ קבל מלה זו של במדבר לגז"ש אך שצירפה אל מלת במדבר אחר ודרשה לגז"ש אחר' א"כ למה הוצרכו התוס' לומר שהי' להם קבלה מנין הגז"ש וזו היתה יתיר' על החשבון בל"ז ל"ק מידי די"ל דקבל הוא ג"כ מלת במדבר כמו ר"ע רק שהוא צירפה אל גז"ש אחרת כיון שהצירוף ניתן לידרש מעצמו. וי"ל דלא ניחא להו להתוס' לפרש דהוא ג"כ קבל מלת במדבר רק שצירפה לגז"ש אחרת מדקאמר בגמרא גז"ש לא גמיר משמע דלא גמיר' כלל דאל"כ לימא ר"י מפיק לי' לגז"ש אחריתי אלא משמע דלא גמיר כלל הך מילתא לגז"ש ואי קשי' כיון דלא גמיר הך מילתא בגז"ש לגמרי' מר"ע ואי דכבר היה לו מנין הגז"ש ודאי טעה בצירופן כמו שהקשיתי לעיל י"ל דהא ר"ע ג"כ לא גמיר כל צדדי הגז"ש וצירופה מרבו רק דקבל שמלת במדבר שבמקושש ומלת מדבר שבצלפחד ניתנו לידרש בגז"ש והוא צירפן זה לזה א"כ לא רצה לקבל ר' יהודה כיון דהיה לו מנין הגז"ש והי' סבור דאף שהאמת שמלת אלו ניתנו לידרש בגז"ש מ"מ ר"ע טעה בצירופן ושמא ניתנו לצורפן עם מנין הגז"ש שהי' מקובלות לן באופן שלא יוסיפו על מנין הגז"ש דכבר כתבנו דג' מלות נדרשים ממלה אחת בגז"ש וזה לא חשוב אלא גז"ש אחת כמו מלת דמיהם בם דבאוב וידעוני הוא גז"ש אחת לצרף אלי' כל המקראות האמורים בהם דמיהם בם שהם בסקילה ודוק היטב:

יח

והנה נתבאר מזה דא"צ לקבל צירוף הגז"ש מרבו דאל"כ לא יובנו דברי התוס' וכי ח"ו שקר הוה קבלת ר"ע כמש"ל. אך עדיין מספקא לן אם צריך לקבל ב' צדדין של הלמד והמלמד או דסגי בחד צד ואם נאמר דסגי בחד איכא לאסתפוקי אם מקובל צד הנלמד בגז"ש או צד המלמד בגז"ש או אין קפידא באיזה צד משניהם שקיבל סגי וע' בתוס' סוטה ד"ג א' ד"ה וענית וברש"א שם ותבין שאין חילוק בין למד למלמד והנה מהא דאמרי' בפ"ד מיתות דנ"ג א' א"ל ר"ז לאביי שאר הנסקלין דגמרי' מאוב וידעוני מדמיהם בם גמרי או מבמות ימותו גמרי כו' א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא ואי במות יומתו גמרי מאי קא קשי' לי' אילימא אשת איש קא קשי' ליה ליתי וליגמור מות יומת מאוב וידעוני כו' ואם נאמר דצריך לקבל הגז"ש מרבו מב' צדדין קשה מנ"ל דדמיהם בם גמיר דלמא מות יומתו גמיר ואי קשיא ליגמר גם אשת איש דלמא לא קביל מלת מות יומת דבא"א לידרש בגז"ש אלא ש"מ דא"צ לקבל ב' הצדדין רק צד א' ואי דקביל מות יומת דאוב וידעוני לידרש בגז"ש ליגמר מניה ג"כ מות יומת דבא"א. ולפ"ז נפשוט ג"כ ספק הב' דע"כ צד המלמד צריך לקבל דאל"כ עדיין תקשה מאי מקשה ליגמר מא"א דלמא לא קבל צד המלמד דהיינו מלת מות יומת דבאוב דהוא המלמד רק קבל צד הנלמד דהיינו מות יומת דבשאר נסקלים דניתנו לילמד בגז"ש ומלת מות יומת דבא"א לא קבל ללמוד בגז"ש ומאי מקשה א"א ליגמר מאוב אלא ע"כ דצד המלמד צריך לקבל ושפיר מקשה ודו"ק:

אלא דלפ"ז קשה מ"ש שם א"ל שאר הנסקלים גופייהו קא קשיא ליה אדגמרי' מאוב וידעוני ליגמרי מאשת איש.

והנה לפמ"ש דדבר המלמד צריך לקבל בגז"ש מאי קשי' להו לגמרו מא"א די"ל דצד המלמד באוב קבל לגז"ש משא"כ צד המלמד שהוא א"א לא קבל לגז"ש. וי"ל דדוחק דבזה פליגי המקשן והתרצן בש"ס דרב אחא מדיפתא הוי ס"ל דצד המלמד צריך לקבל מרבו והתרצן השיב לו דר"ז ס"ל דצד המלמד צריך לקבל מרבו לכך הוי קשיא ליה דאי מות יומתו גמרו שקבל מלה זו בצד הלמד לידרש בגז"ש אדגמרי מאוב ליגמרי מא"א כיון דאין נפקותא בצד המלמד אי קבלו ודו"ק. כך יש ליישב בדוחק. נמצא לפ"ז לפום מה דהשיב לו התרצן מוכח דצד הלמד צריך לקבל בגז"ש וכן יש להביא ראיה מהא דאמרי' ס"פ הנשרפין זר ששימש במקדש תניא ר"י אומר נאמר כאן והזר הקרב יומת ונאמר להלן כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות מה להלן בידי שמים אף כאן בידי שמים. ר"ע אומר נאמר כאן ימות ונאמר להלן והנביא ההוא כו' יומת מה להלן בסקילה כו' במאי קמפלגי ר"ע סבר דנין יומת מיומת ור"ע סבר דנין הדיוט מהדיוט והנה יש להקשות (מאי פריך) במאי קמפלגי הא אין אדם דן גז"ש מעצמו והנה ר"א דן כפי קבלתו מרבו אלא ע"כ דא"צ לקבל מרבו רק צד הלמד וכן הכא קבלו מרבם דמלת יומת שבוהזר הקרב יומת ניתן ללמד בגז"ש ור"ע צירף אותו אל יומת שבנביא שקר ור"י צירפו אל יומת של הקרב אל משכן ה' לכך שפיר מקשה במאי קמפלגי מה ראה זה לצרפו לכאן וזה לכאן וא"ש. וכן בהך דפ' ד' מיתות דס"ז א' דגמיר ריה"ג מכשפה לא תחיה מלא תחיה כל נשמה ור"ע גמיר מאם בהמה אם איש לא יחיה א"ל ריה"ג לר"ע אני דנתי לא תחיה מלא תחיה ואתה דנת לא תחיה מלא יחיה א"ל ר"ע אני דנתי ישראל מישראל כו' ומאי מקשי זה לזה כיון שכך קבלו מרבם כ"א דן כפי קבלתו וגם יקשה איך יתכן שא"כ קבלת א' יהיה שקר ח"ו. אך לפמ"ש א"ש דהם לא קבלו אלא צד הנלמד בגז"ש וכ"א צירפו אל המלמד שנראה לו ונתן טעם לדבריו למה צרפו אל המלמד הזה ודוק:

וכן בקידושין י"ז א' דמקשה על ר"ש ליליף נתינה מעבדים והוצרך לחזור בו דר"ש לא קבל גז"ש נתינה נתינה רק מיכה ואם נאמר דצד המלמד צריך לקבל בגז"ש א"כ מאי קשה ליה לימא דהכי קבל מרבותיו דעירוכין הוא צד המלמד ולא עבד אלא ע"כ דצד הלמד לחוד מקבלין לכך מקשה שפיר כיון דלא קבל רק דנתינה דהעיקר ניתן לידרש בגז"ש ולא קבל המלמד הו"ל ללמדו מעבד ולא מעירוכין ולפ"ז מוכח דלעולם אין מקבלין רק הלמד ולא המלמד דאל"כ למה הוצרך לחזור ולומר דמיכה מיכה גמור הו"ל לומר דבאמת נתינה נתינה גמיר מהא דלא יליף מנתינה דעבד משום דקבל מרבו דעירוכין הוא המלמד ולא עבד אלא ע"כ דלעולם לא מקבלין המלמד רק הלמד:

יט

ובזה יתיישב מה דאמרינן היקשא עדיף מגז"ש כמש"ל אות א' והנה הדבר תמוה כיון דקי"ל כל המדות אדם דן מעצמו לבד הגז"ש למה יהא היקש שנלמוד מעצמו עדיף מגז"ש שהיא מקובלת מסיני הניחא לתי' הראשון של התוספות שכתב באות א' דל"א היקש עדיף אלא היכא דאיכא למידרש הגז"ש למילי אוחרנייתא אבל לתי' הב' דמשמע דהיקש עדיף אפי' לבטל הגז"ש לגמרי קשה אך לפמ"ש א"ש דבאמת גם גז"ש אינה מקובלת אלא צד הלמד והיכא דאיכא היקש הסותרו אמרינן דצד הלמד המקובל לא נתקבל לצרפו לצד המלמד הזה באופן שיוסתר ההיקש רק לצד מלמד אחר באופן שלא יוסתר ההיקש וא"ש ודו"ק:

כ

והנה מהא דאמרינן בפ' הנשרפין דפ"ג ב' בטמא ששימש דיליף חלול חלול מתרומה ופריך וליליף חלול חלול מנותר מוכח ג"כ כמ"ש דצד הלמד לחוד נתקבל לידרש. אך ק"ל ממ"ש שם בדף פ"ד א' באונן דילפינן דמחלל מדכתיב בכה"ג ומן המקדש ולא יחלל ש"מ דהדיוט מחלל ופריך וליליף חלול חלול מתרומה דאם הקריב אונן ונתחלל ליחייב מיתה ומאי מקשה דהא לא קבל צד הלמד מרבו לדורשו בגז"ש וצ"ל דקים להו דהך לא יחלל ניתן לידרש בגז"ש או כיון דחילול דעבודה ניתן לידרש בגז"ש מתרומה להתחייב מיתה כמו בטמא ששימש וכיוצא בהן הרבה א"כ כל חילול דכתיב גבי עבודה הוי כאלו ניתנין לידרש בגז"ש ושפיר פריך ולילף מתרומה כיון דכתיב חילול גבי' וכל חילול דעבודה נדרשים בגז"ש מתרומה וצ"ע:

שוב מצאתי הדבר מפורש ברש"י פ' הנחנקין דפ"ט ע"ב במדיחי עיר הנדחת דגמיר ר"ש הדחה הדחה מנביא השקר ופריך וליגמר הדחה הדחה ממסית ופירש"י דבעיר הנדחת אגמריה רביה מסיני ליגמר הדחה הדחה ומסתברא דמנביא אגמריה הלכה למשה גז"ש זו כדיהיב טעמא למלתי' עכ"ל הרי מבואר דקבלה מרבו היה צד הנלמד והוא יליף מסברא לאיזה צד מלמד לצרפו ועי' רש"י שבת קל"ב א' ד"ה אלא מעתה אי הך גז"ש דאות נאמרה בסיני לידרש ליגמר מינה נמי לתפילין משמע דהמלמד נאמר בסיני ולא הלמד דאל"כ הו"ל לומר דאות שבמילה נאמר בסיני והוא הלמד ותו לא קשה מידי ייע"ש וצ"ע. וכן משמע מתוספות סוכה די"ג א' ד"ה מצות איזוב ייע"ש במ"ש לרבנן דלא ילפי' גבי לקיחה דלולב גז"ש ודוק:

אך קשה לפ"ז מחולין קל"ו ב' ואי יליף נתינה ממתנות נילף נתינה נתינה מתרומה וכן לעיל שם בראשית ראשית פריך אדרבא נילף ראשית מתרומה ואס"ד דצד המלמד קבל מרבו מאי קשיא הוא קיבל צד המלמד מתנות ולא תרומה אע"כ דצד הלמד לבד קבל ומקשה שפיר ומהך דחולין מוכח דיכולין אנו לעשות להלמד גז"ש מכמה מלמדים כמו דמקשה לילף נתינה מתרומה מבואר שם דאף מתרומה נילף דא"ל דקשה נילף מתרומה לבד ולא ממתנות דמאי חזית למילף מתרומה ולא ממתנות כיון דתרווייהו קולא נינהו אע"כ דמקשה כיון דהלמד ניתן לידרש יכולים אנו לדורשו עם כמה מלמדים ועיין תוס' פסחים כ"ד ב' ד"ה אמרתי מה שהקשה שם הר"י דאורליינוש:

כא

והא דאמרינן בפ' דיני ממונות ד' י"ו ולא את נביא השקר מנ"ל אריב"א אתיא הזדה הזדה מזקן ממרא והא הזדה כי כתיבא בקטלא היא דכתיבא אלא אמר ר"ל אתיא דבר דבר מהמראתו וקשה על ריב"א איך גמר גז"ש הזדה הזדה כיון שלא קיבל מרבו דהא בוודאי לא קיבל מרבו גז"ש זו דהא פריכא הוא אך באמת לק"מ דבאמת ריב"א לא גמיר גז"ש זו רק שהיה מהדר לפרושי טעמא דתנא במתניתין דאמר דנביא השקר בעי ב"ד של ע"א וריב"א ידע דמחמת גז"ש גמיר לה תנא דמתניתין וקאמר מסברתו דבגז"ש זו גמיר לה והגמ' מקשי ליה וכן כ' תוס' בכתובות נ"ח ב' ד"ה אימא בתולה ייע"ש שכתב לתרץ הך דסנהדרין כמ"ש:

וכן הא דאמרינן בכתובות ל"ח ב' ור"ע מאי חזית דאשר לא אורשה לגז"ש אימא בתולה לגז"ש והנה זה תמוה מאד כיון דאין אדם דן גז"ש מעצמו בודאי קיבל צד הלמד מרבו א"כ קבל דאשר לא אורשה ניתנה לידרש בגז"ש ומאי מקשה אימא בתולה לגז"ש וראיתי בתוספות שם שמקשה וז"ל תימא דתקשי ליה דאימא תרווייהו לגופייהו ולא לגז"ש וי"ל דהש"ס קים להו דחד מינייהו לגז"ש הואיל והמקראות סתומים לענין שקלים וחמשים הלכך פריך ואימא איפכא ולא פריך ואימא תרווייהו לגופייהו עכ"ל ואני תמה על דבריהם דאיך מקשים ליפרוך ואימא תרווייהו לגופייהו ולא לגז"ש דא"כ לא קבל ר"ע מרבותיו גז"ש ואיך דן גז"ש מעצמו אדרבא כך הו"ל לאקשויי לבעלי התוס' דמאי פריך אימא בתולה לגז"ש דלא קבל מלת בתולה לגז"ש אלא קבל מלת אשר לא אורשה:

כב

וראיתי להרב בעל מדת אהרן פ' ג' חלק ג' שכ' כי לפעמים לא נמסרה בסיני התיבות אשר נלמוד מהן הגז"ש רק שנמסור שב' ענינים אלו ניתנו להשוות זה בזה ע"י גז"ש כגון באונס ומפתה נמסר בסיני שאונס ומפתה ניתן ללמוד זה מזה בגז"ש ולא נמסר באיזה תיבות ניתן להשוותן ומביא ראיה מסוגיא זו מדהקשה על ר"ע מנ"ל דאשר לא אורשה לגז"ש אימר בתולה לגז"ש משים דלא ניתן בסיני המלה אשר נלמד ממנו בגז"ש רק הענין עכ"ד אמנם נעלם ממנו דברי התוס' הנ"ל דלדבריו מאי מקשה התוס' דאימא דתרווייהו לגופייהו ולא לגז"ש תיפוק ליה דע"כ נמסר בכאן גז"ש רק הקושיא מנ"ל דהך מלה וגם למה הוצרכו בעלי התוס' לתרץ בדוחק דהש"ס קים להו דחד מנייהו לגז"ש הואיל והמקראות סתומים בל"ז תיפוק ליה דע"כ צריך להיות בענין זה גז"ש דאל"כ היאך דן ר"ע גז"ש מעצמו וגם אף לדברי בעל מדות אהרן קשה מנ"ל להש"ס להקשות אימא בתולה לגז"ש דהא גם בעל מדות אהרן מודה דלפעמים נמסר בסיני התיבות אשר ניתנו להדרש ולא הענין כמ"ש שם להדיא ועיין במ"ש בזה בסמוך באות שאח"ז א"כ דלמא הכי גמיר ר"ע מרבו דהך תיבה אשר לא אורשה ניתנה לידרש בגז"ש ומאי מקשה וראיתי להגאון ר"ש מקינון בס' כריתות חלק בתי מדות בית שני אות ה' שכ' וז"ל לפעמים קבלה הוא ללמוד דבר מחבירו אבל לא קבלו מאיזה תיבה למדו הגז"ש כדאיתא פרק אלו נערות אימא בתולה לגז"ש:

משמע שקבלו מרב גז"ש ממפת' לאונס אבל לא קבלו מאיזה תיבה ילפינין בגז"ש דאל"כ מאי פריך והא אין אדם דן גז"ש מעצמו עכ"ל:

הנה לכאורה מבואר הדבר כדברי הרב בעל מדות אהרן. וגם הוכחתו. ותמה אני על הרב האיך לא כתב הדברים בשם אומרן אך נראה דבאמת אין הענין כמו שהבין הרב בעל מ"א דלא נמסר בסיני התיבות אשר מהן נלמד הגז"ש רק דבאמת דבסיני נמסר התיבה ג"כ רק שלפעמים לא קבלו התלמידים האחרונים מרבם איזה תיבה נמסרת ועי"ז נפל מחלוקת ביניהם ודו"ק בדברי הגאון ר"ש ז"ל שכ' אבל לא קבלו מאיזה התיבה למדו הגז"ש דמלת למדו קאי ארבותיהם דמשמע שרבותיהם קבלו מסיני איזה תיבה נלמוד בגז"ש רק שהם לא קבלו מרבותיהם איזה תיבה למדו רבותיהם ואם כדברי בעל מ"א הכי הו"ל למימר ולא קבלו איזה תיבה נלמד בגז"ש ודו"ק וכן הענין כאן דר"ע וריה"ג שניהם קבלו מרבותיהם דמפתה ואונס יש גז"ש ביניהם מסיני אך לא קבלו מרבותיהם מאיזה תיבה למד הגז"ש מסיני וריה"ג דריש ליה מבתול' כמ"ש שם בסמוך דריה"ג כמהר הבתולות דריש ועיין ריש פ' אלו נערות דבגז"ש בתולה בתולה דרשינן כמ"ש שם רש"י לר"פ ייע"ש ור"ע דריש ליה מאשר לא אורשה וע"ז מקשה לר"ע מנ"ל מאשר לא אורשה כו' וא"ל דלמא ר"ע קבל מרבו מלת אשר לא אורשה לדרשה דא"כ לא הוי פליג ריה"ג עליו כיון דגם ריה"ג ידע דניתן לידרש גז"ש אונס דמפתה ואי ר"ע קבל מרבותיו דמלה זו ניתנה לידרש מסיני בוודאי קבל מני' ריה"ג וא"ל דריה"ג קבל מלת בתולה לגז"ש דזה לא יתכן דא"כ קבלתו של חד שקר ח"ו וזה א"א שכיון רב מרב עד הלמ"מ אלא ע"כ דר"ע לא קבל אשר לא אורשה לגז"ש רק שקבל סתם דיש גז"ש לכך פריך מנ"ל דמלת אורשה דלמא מלת בתולה אבל באמת מסיני נתקבל בתיבות רק שלפעמים לא שמעו התלמידים מרבם התיבות דלא כהרב בעל מ"א ודוק. ואם נפשך לומר כיון דגם לדעתינו ר"ע לא גמיר מרבי' איזה תיבה נלמד בגז"ש ודן אותה מדעתו אלמא בכה"ג דן גז"ש מעצמו א"כ מדוע לא נאמר כדברי הרב בעל מ"א דאף מסיני לא נמסר איזה תיבות רק שניתנו לידרש בגז"ש והרשות ביד חכמים לידרש אותן מתיבות שיראו לפי דעתם דמה לי אם נמסר בסיני התיבה רק שהם לא קבלוהו מרבותם ודנו אותם לפי שכלם ומה לי אם לא נתקבל בסיני כלל אך האמת שהבדל גדול ביניהם דהטעם דגז"ש לא נתנה לידרש מעצמו (עיין רמב"ן בהשגות ועיין במדת אהרן שם שכ' טעמים שונים) לדעתי הוא שאין כח ביד חכמים לדון ולידרוש ולתור באותיות התורה אשר הם רומזים לסודות עמוקות כ"א כאשר הורשה להם מסיני מלה זו תדרשהו לגז"ש וא"כ כאשר ניתן רשות מסיני על תיבה זו אף שנשכח אח"כ מתלמידים איזה תיבה יכול לאהדורי בפלפולא דמתיבה זו ניתן רשות מסיני נמצא אינו דורש מעצמו רק הוא גילוי מלתא דמתיבה זו ניתנה רשות משא"כ כשלא נמסר מסיני בפירוש התיבה אין רשות לחכמים לידרוש תיבה זו לגז"ש ואף דע"כ ניתן רשות מאיזה תיבה לידרוש מ"מ כיון דלא נמסר בפירוש התיבה דא"כ מה הועילה בתקנתה שנמסרה בסיני דעדיין נתת תורה כאו"א בידו שכ"א ידרוש הדבר מתיבה משא"כ כשנמסר הדבר מסיני רק שנשכח מתלמידים אחרונים יכולים לפלפל ולהחזיר בפלפולם ודוק ועיין בראשונים הטעמים למה לא ניתן לידרש הגז"ש מעצמו ותבין שדברינו נכונים ולא רציתי להאריך יותר וראיתי להגאון ר"ש מקינון שם אות ג' שכ' וז"ל פעמים שהתנא לא למד מרבו איזה תיבה מיותרת לגז"ש והתנא מדקדק בלבו איזה הוא כההוא דפ"ק דשבועות רבי אומר אקרא אני חי' בהמה למה נאמרה קרי עליו דרבי דולה מים מבארות עמוקים דלא למד מרבותיו איזה תיבה מיותרת והוא דקדק מלבו עכ"ד והנה מזה ג"כ סעד לדברי דאם נאמר שכך המדה לפעמים לא נמסר בסיני רק הענין והם דקדקו התיבות מלבם מאי רבותא דרבי הלא בכמה גז"ש כך עשו החכמים אלא ע"כ דבכל הגז"ש נמסר להם התיבה רק שקרה לפעמים שלא למד התיבה ודנה אותה משכלה וא"ל דמנא ידע רבא דלא קבל מרבו א"כ קושיא זו קשה גם אם נאמר דלא נתקבל בסיני מנא ידע דבמקום הזה לא נתקבל דבכמה מקומות נתקבל כמו שכתוב במדת אהרן אלא ע"כ דידע:

כג

והנה במנחות ד' א' אלא מעתה אשם יהא פסול שלא לשמו דגמיר עון מחטאת ומאי קושיא דדבר הלמד לא נתקבל לגז"ש וצ"ל דקים להו דנתקבל עון דכתיב בקדשים לגז"ש או י"ל כמש"ל אות ך' אצל חילול דכתיב בעבודה דכיון דניתן חילול דכתיב בעבודה לידרש מגז"ש דבמיתה כל חילול דכתיב בעבודה ילפינין בגז"ש ה"ה הכא כיון דגילתה התורה דעון דכתיב בקדשים ילפינין מחטאת ה"ה עון דכתיב באשם ילפינין אך י"ל דלא דמי דבשלמא התם גבי חילול כיון דגילתה התורה דלשון חילול עבודה חייב מיתה א"כ הכא דכתיב חילול חייב מיתה משא"כ בעון דבאשם וצ"ע ואם כסברות בעל מדת אהרן דלפעמים לא נתקבל הענין של הגז"ש רק המלות שב' מלות ניתנו לידרוש כגון ב' מלות עון וחכמים חקרו איזה מלות מאיזה ענינים נדרוש בגז"ש זו דזה יתכן במ"ש אלא מעתה אשם יהא פסול שלא לשמו דגמיר עון עון דמנ"ל דהך מלות עון דמנחת קנאות נדרוש בגז"ש דלמא הך עון דבאשם נתקבל לגז"ש דקים להו דגז"ש זו לא נתקבלה על ענין זה רק קבלו סתם דב' מלת עון ניתנו לידרש בגז"ש כדברי בעל מ"א:

אך גם לדבריו לא יתכן לפרש כן סוגיות הש"ס דא"כ הו"ל לאקשויי כן מנ"ל דמנחת קנאות מותרה נדבה נפסול שלא לשמו דלמא הגז"ש לאשם נתקבלה ומלשון הקושיא משמע דלא פריך אמנחת קנאות מידי רק דפריך דאשם ג"כ ניגמר בגז"ש וצ"ע וצ"ל כמש"ל דקים להו דנתקבל מלת עון דבאשם לגז"ש:

וכן צ"ע בת"כ פ' צ"ב פרשה זיין ד' פ"א ע"ב למדנו לתרומה שהוא א' מי' אבל אינו יודע מכמה הוא חלה הריני דן נאמר כאן לחם חמץ ונאמר להלן חמץ בשתי הלחם ו' או כלך לדרך זו נאמר כאן חלות ונאמר חלות בלחם הפנים והנה כאן קושיא בין לפמ"ש ובין לפמ"ש בעל מ"א דממ"נ אם נתקבל כאן גז"ש על הענין לא על התיבות א"כ צ"ל דנתקבל גז"ש דניליף תודה משתי הלחם בגז"ש ומאי מקשה דניליף מלחם הפנים הא לא נתקבל ואם נאמר על דרך ב' שכ' בעל מ"א שנתקבל התיבות צ"ל דנתקבל דניליף בגז"ש תיבות חמץ ומאי מקשה דניליף מחלות דלא נתקבל ולפי משמעות הת"כ צ"ל דגז"ש נתקבל דניליף תודה בגז"ש ולא נתקבל ממי נלמדה וגם לא מאיזה תיבה נדרש ודו"ק:

כד

הרב במ"א פרק ג' כ' דעל שני פנים נתקבלה הגז"ש הפן הא' דלפעמים לא נמסר התיבות רק הענינים כגון באונס ומפתה נמסר דנלמוד אונס ממפתה ולא נמסר מאיזה תיבה נלמדם והפן הב' דלפעמים נמסר רק התיבות ולא הענין כגון שנמסר להם טומאתו טומאתו ניליף בגז"ש ולא נמסר להם איזה ענין שנכתב בו טומאתו ולכך נחלקו בזה חכמים מר דריש הגז"ש לענין זה שנכתב בו טומאתו ומר דריש לה לענין אחר עכ"ד. והנה על חפץ הראשון כבר הארכנו באות כ"ב ובארנו שאין הענין כך דבאמת בסיני נמסר הענין וגם המלות רק דלפעמים לא קבלו מרבם המלות ודנו אותן מדעתן כמו שהארכנו שם בזה ייע"ש ועל הפן הב' ג"כ קשה מכמה מקומות בש"ס ומדברי התוס' שבת כ"ז ועוד דוכתי טובא ועיקר ראיותו מדר' יוחנן דלית ליה גז"ש דטומאתו טומאתו ולפמש"ל אות י"ח דלא נתקבל בסיני אלא צד הלמד לק"מ דר' יוחנן יליף הך טומאתו לגז"ש אחריתא וכיוצא בו הרבה בש"ס כמבואר למעיין וא"צ להאריך בזה אלא העיקר כמש"ל אות י"ח ך' וכמבואר בדברי רש"י סנהדרין כמש"ל אות ך' ודו"ק:

כה

דבר הבא מכלל אין דנין אותו בגז"ש סנהדרין פ"ד א' והענין כמו כהן הדיוט דאסור להקריב אונן דילפי' מדכתיב בכה"ג ומן המקדש לא יצא ולא יחלל הא אחר שלא יצא חילל ופריך דניליף חילול חילול מתרומה דלחייב מיתה כהן הדיוט המקריב אונן ומשני מי כתיב ביה חילול בגופא מכללא קאתי הוי דבר הבא מכלל וכל דבר הבא מכלל אין דנין אותו בגז"ש והתוס' שם בד"ה וכל דבר הקשו מהך דילפינן אסור חילין שנשחטו בעזרה מדכתיב כי ירחק ממך המקום וזבחת בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקרוב והוי דבר הבא מן הכלל ואעפ"כ יליף ר"ש גז"ש הך וזבחת מטבוח טבח והכן דשחיטה שא"ר ל"ש שחיטה ואע"ג דהוא דבר הבא מכלל ותי' שם ותירוצם אינו מובן לכאורה ואבאר לך תורף תירוצם הוא דהיכא דיכולין אנו למילף הגז"ש ואח"כ נוציא הדבר מכלל בכה"ג דנין גז"ש וזה לא תמצא רק היכא שגז"ש אינו הוראות דין רק הוראות משמעות ופירוש הענין ואבאר לך הענין בהך דחולין שנ"ב דעיקר הגז"ש למילף דפירוש זביחה האמורה בתורה הוא דווקא זביחה ראויה א"כ אנו דנין מתחלה הגז"ש מטבוח טבח והכן דהך וזבחת ביאורו זביחה ראויה ואח"כ אנו דנין מן הכלל ברחוק מקום אתה זובח זביחה ראויה ואי אתה זובח בקרוב מקום זביחה הראויה נמצא ל"ש כאן דדבר הבא מן הכלל אין דנין בגז"ש דאין אנו דנין גז"ש זו על דבר הבא מן הכלל רק דמתחלה אנו דנין גז"ש על גופא דקרא לפרש פירוש המשמעות של מלת זביחה ואנו למידין בגז"ש דפירוש זביחה הוא זביחה ראויה ואח"כ אנו דנין הכלל דזביחה ראויה זו דוקא ברחוק מקום ולא בקרוב מקום אבל בהך דכהן הדיוט אסור להקריב אונן דכתיב בכה"ג ומן המקדש לא יצא ולא יחלל הא אחר חילל ופריך דנגמר גז"ש חילול חילול מתרומה הנה בכאן א"א למיליף הגז"ש מקודם על גוף הפסוק דולא יחלל כיון דאין הגז"ש הוראות משמעות ופי' הענין רק הוראות דין דחילול הוא במיתה ואיך ניליף הדין על ולא יחלל דכאן ואינו חייב מיתה וע"כ צריך למילף מתחלה הא אחר שלא יצא חילל וע"ז יתכן הגז"ש חלול חלול מתרומה דחייב מיתה על חלול א"כ כיון שא"א למילף גז"ש זו זו כ"א אחר שנוציא מכלל הא אחר שלא יצא חלול הוי דבר הבא מן הכלל ואין דנין בגז"ש אלו תורף דבריהם הקדושים ונכון הוא:

כו

אין דורשין גז"ש למיעקר קרא מפשטיה כתובות ל"ח ב' אל לר"ע דברייתא אתיא גז"ש ומפקא לקרא מפשטיה דבקרא כתיב אשר לא אורשה דמשמע דאורשה אין לה דין זה והוא דריש אשר לא אורשה לגז"ש וממעט פשט המקרא דס"ל דאין חלוק בין אורשה ללא אורשה וכה"ג לא דרשינין רק דדרשינין הפשט דאין מקרא יוצא מידי פשוט' ואם נשאר עוד דרש לידרש גז"ש דרשינן ועיי"ש בתוס' ד"ה מי אתיא גז"ש שהקשו מהך דתושב ושכיר ומתוך תירוצם מתבאר דאם ע"י גז"ש יש לן לפרש פשט הכתוב באופן אחר בכה"ג דרשינן גז"ש כגון בהך דתושב ושכיר דפסח דפשט הכתוב אינו אמת דתושב ושכיר אוכלין בפסח אך ע"י גז"ש דרשינן דפשט הכתוב מיירי בתושב ושכיר ערלים וע"ש ועדיין צ"ע:

והנה התוס' בשבת דקל"א ב' ד"ה שבעת כ' דאין לנו למידרש בגז"ש מילתא דלשון גז"ש מוכחא דאינו כן דימים משמע ולא לילות עכ"ד ור"ל דלא ילפינין גז"ש ימים ימים מסוכה מה להלן אפי' לילות כיון דמלת ימים גופא סותר זה וזה לכאורה דברי הש"ס דכתובות הנ"ל דאין דורשין גז"ש למיעקר קרא מפשטיה ותמהני על שהעלימו עין מדברי הש"ס הנ"ל ולא הביאו ראיה מהם והנה לכאורה קשה דהא התם בשבת בהך שמעתא גופא אמרי' אצטריך סד"א נילוף שבעת ימים מסוכה מה להלן אפי' לילות חזינין אף דימים משמע ולא לילות הוי ילפינן מסוכה אפילו לילות:

וי"ל דהש"ס לא קאמר דהוי ילפינן גז"ש ימים ימים מסוכה דבאמת גז"ש לא ילפינן מתיבה שסותר זה רק דהש"ס קאמר דהוי ילפינן במ"מ בבנין אב מה להלן ימים אפי' לילות ה"ה כאן:

והנה באמת מפשט לשון הש"ס דכתובות הנ"ל אתי' גז"ש ומפקא מפשטיה משמע דלא מטעם התוס' דשבת הנ"ל דעיקר. טעמם דאין לידרוש גז"ש בתיבה שהתיבה הלזו באמצע מורה ההיפוך מהדרש מגז"ש דתיבות ימים משמע ולא לילות ואיך תכתוב התורה תיבה זו למדרש מיניה אפי' לילות קטיגור נעשה סניגור ולכך בב"א בלי דרש תיבה זו שפיר ילפינן אף דלפי הדרש אין עוקרין מלת ימים מפשטיה מ"מ כיון דאין הדרש ממלת ימים לית לן בה כך הוא שיטת התוס' לחכם ומבין מדעתו ויורד לסוף דעתיהם:

אמנם משיטת הש"ס דכתובות מבואר דאף דהדרש דגז"ש אינו עוקר הפשט דהדרש הוא ענין אחר למילף מה להלן חמשים אף כאן חמשים מ"מ לא אלים גז"ש למיעקר פשט המקרא ועדיף לתפוס הפשט ולהניח הדרש כך יתבאר לך משיטת הש"ס דשם. אמנם עדיין יש בזה כמה ספיקות וכמו שאבאר די"ל בכה"ג דגז"ש ימים ולא לילות מודה הש"ס דרשינן מגז"ש אף דעוקרו מפשטן דע"כ ל"א בש"ס אתי' גז"ש ומפקינין מפשטי' היכא דמצינו לקיים שניהם דבאמת הדרש דדריש מגז"ש מה להלן חמשים אינו סותר לפשט דאורסה אין לה קנס או דקנסה לעצמה ויכול לקיים שניהם הגז"ש והפשט ומקש' שפיר מנ"ל דגז"ש אתי ומפקא מפשטי' אבל בכה"ג דגוף הדרש ועיקר הגז"ש לרבויי לילות א"כ כיון דנמסר' הגז"ש מסיני מה לנו בזה דפשט לא משמע כן דאם תלך אחר הפשט אין כאן גז"ש ולפ"ז י"ל דגם התוס' לא אמרו רק במלתייהו דהגז"ש אתי לאורויי דדוחה שבת כדאיתא שם רק דהתוס' מקשו דניליף ג"ז מגז"ש זו דאין גז"ש למחצה וע"ז משני שפיר דאין לנו לדרוש מלתא דלשון גז"ש גופא מוכחא דאינו כן כיון דגז"ש לאו להכי נכתב ואתי לאורויי דברים אחרים משא"כ אי לית לן למילף שום דבר בגז"ש רק זה שפיר ילפינן אף דלשון גז"ש אינו מוכח כן:

ובזה מיושב קושיא הנ"ל דקאמר שם ניליף שבעת ימים מסוכה דהתם אכתי לא ידעינן דגז"ש זו אצטרך למלתא אחריתא ובאמת לרבנן דר"א דקאמר התם אליבייהו אצטריך אזי לא דרשינן בגז"ש זו דימים שום דבר וא"כ ה"א דאתי למידרש ימים אפי' לילות ואף דהוא להיפוך מלשון ימים מ"מ כיון דעיקר הגז"ש להא לחודא אתי שפיר דרשינן בכה"ג. ובזה נתיישב לי מה דקשה לי על הסוגיא שם דלא אסיק לר"א איך יליף משבעת ימים ולא לילות הא אצטריך ס"ד לילף ימים מסוכות כדאמרינן לרבנן ולפמ"ש דר"א לשיטתי' דאפיק האי גז"ש למילף דדוחה שבת בסוכה ומכשירה מלולב בגז"ש דימים א"כ כיון דאית לן למידרש הגז"ש למידי דלא מיעקר הפשט דימים תו לא דרשינן ליה לדרשא אחריתא לעקור המשמעות דימים ולא לילות כס' התוס' ודו"ק. ובזה מיושב ג"כ הא דאמרינן בשבת קל"ב א' אלא מעתה תפילין דכתיב בהן אות לדחי שבת דלגמור גז"ש אות אות משבת וקשה לס' התוס' דלא ילפינן בגז"ש מלתא דלשון הגז"ש מוכח דאינו כן וקשה גם כאן דהא מההוא אות גופא דרשינן דשבת פטור מתפילין שהן גופן אות וא"כ איך רצה לידרוש מתיבה זו לחייב בתפילין דמשמעות מורה ההיפוך אף דיש לחלק דוקא היכא דפשט המשמעות מורה ההיפוך כגון ימים ולא לילות אבל אות פשט המשמעות אין מורה כ"כ לפטור שבת רק דזהו דרש יצאו שבת ויו"ט שהן עצמן אות אך לפמ"ש אין צריך לדחוק בזה רק כיון דגז"ש לא אתי לדבר אחר רק לזה שפיר דרשינן ליה אפי' שסותר הפשט. איברא דזה אינו דהתם לא ניתן הגז"ש רק על מלת אות דכתיב בשבת שנכתב ללמד ממנו לגז"ש שאר אות כמו שכתב רש"י שם וא"כ י"ל ג"כ דלמא לאו עבור למוד אות דתפילין נמסר רק עבור אות דמילה ויש לחלק וצ"ע ודו"ק היטיב:

כז

לדעת הט"ז ביו"ד סי' קי"ז ובחו"מ סי' ב' דבדבר המפורש בתירה להיתר אין כח ביד חכמים לאסור וז"ש לא לעבור על ד"ת ע"ש יש להסתפק אי הך דבר אינו מפורש להדיא רק דאתיא בגז"ש אי אמרינן דבכה"ג יש כח ביד חכמים לאסור או בגז"ש כמפורש דמי ורציתי לפשוט הספק הלז מהא דגרסינן בקידושין דט"ו א' ארנב"י לעולם יליף שכיר שכיר ואצטריך סד"א מוכר עצמו הוא דלא עביד אסורא כו'. וקשה כיון דאיכא גז"ש האיך ס"ד לחלק ביניהם בסברא בעלמא כיון דהתורה אקשינהו בגז"ש ואין גז"ש למחצה ואפי' פרכא גמורה קימ"ל דגז"ש למידין ואין משיבין וע"כ הך גז"ש דשכיר שכיר מופנה כמ"ש בחידושי ועיין בעצמות יוסף שם שחקר בזה אי הך גז"ש דשכיר שכיר מופנה וע"ש בע"ב בתוס' ד"ה מאי קאמר:

והנה היה אפשר לתרץ זה דס"ל דכיון דגז"ש אינו מפורש בתורה יש כח ביד חכמים לשנות לכך ה"א דמכרוהו ב"ד דעביד אסורא אימא נקנסי' ואף דגז"ש מורה שיהיה לו דין מוכר עצמו מ"מ יש כח בידינו לעבור על ד"ת ולקנסו כיון דלא מפורש בתורה לכך פירשה התורה וכ' לו קרא להדיא ושב אל משפחתו ושוב אין כח בידינו לקונסו לעבור על ד"ת המפורש בקרא כך יש לפר הסוגיא. ולפ"ז מוכח דגז"ש לא חשיב כמפורש ויש כח ביד חכמים לאסור אך י"ל דוקא בכה"ג דהך גז"ש לכמה מילי אחרנייתא אתי וא"כ לא חשוב כמפורש דמנ"ל דגז"ש להכי הוא דאתי ואף דאין גז"ש למחצה מ"מ ל"ח כמפורש כיון דאיכא כמה מילי אוחרנייתא דאתי גז"ש ללמד ומנ"ל דאתי לזה ג"כ אבל היכא דגז"ש לא אתי ללמד אלא על דבר א' הוי כמפורש ואין כח ביד חכמים לשנות הגז"ש כנ"ל ודו"ק:

כח

גז"ש ילפינן מהדדי בין לקולא בין לחומרא כמ"ש התוספות בקדושין ד"כ ע"ב ד"ה גאולתו וע' בע' היקש שבארתי ענין זה וחלקתי בו חלוקים דאם מפורש בקרא דגז"ש דמיירי בחומרא או בקולא אזי תלוי בפלוגתא דרבא ואינך אמוראי ביבמות ח' א' דלרבא במפורש לחומרא לא מקשינן גם לקולא ולאינך אמוראי מקשינין אף לקולא ובמפורש לקולא אי מקשינין לחומרא לרבא נסתפקתי שם די"ל דרבא מודה דמקשינין לחומרא והיכא דבקרא לא יוזכר קולא וחומרא כלל או דבחד קרא מוזכר שניהם קולא וחומרא ובאידך צד מוזכר קולא לבד או חומרא לבד מקשינין בין לקולא בין לחומרא וכ"ז גם בגז"ש ע"ש שהארכתי וע"ש שחלקתי דדוקא בדבר א' שאנו דורשין בו גז"ש אמרינן בין לקולא בין לחומרא כגון גאולתו גאולתו שדורשין גז"ש שאינו נגאל לחצאין א"כ אנו אומרין שאינו נגאל לעולם אפי' במקום שהוא חומרא ולזה כיונו התוס' שם וכ"כ בפ"י שם אבל גם בגז"ש אמרינן דהיכא דגז"ש הוא להחמיר לא דרשינן לה להקל וכן להיפוך וקבלה היתה בידם איזה גז"ש ניתנה לידרוש להחמיר ואיזה להקל:

כט

ע' לעיל סוף אות כ' שכתבנו דהיכא דקבלנו הלמד לגז"ש יכולין אנו לצרפו עם כמה מלמדים לגז"ש כגון נתינה דראשית הגז דקבלנו דניתן לדרוש בגז"ש הרי אנו מצרפין לו מלמד נתינה דתרומה גם מצרפין לו מלמד נתינה דמתנות כדמוכח בחולין קל"ו ב' כמש"ל:

ל

היכא דאיכא גז"ש ואיכא בנין אב להיפוך מגז"ש ואיכא לקיים שניהם כגון בדבר א' נילף מגז"ש ובדבר א' ניליף מבנין אב לכאורה נראה דגז"ש עדיף ונימא אין גז"ש למחצה ולא נלמד שום דבר בבנין אב בשבת כ"ח א' רצה רבא ללמוד עור בהמה דמטמא באוהל המת משרצים בבנין אב ואע"ג דאיכא גז"ש אהל אהל ממשכן דנימא אין גז"ש למחצה ונילף ממשכן מה להלן טהורה אלמא דס"ל אהני גז"ש למועטי שאר יוצא מן העץ ואהני בנין אב לרבויי עור בהמה טמאה אך י"ל דהתם ע"כ הגז"ש אינו אלא למחצה כדפריך התם אי מה להלן שזורים וחוטן כפול ששה ת"ל אהל אהל ריבה אי אהל אהל אפי' כל מילי נמי א"כ גז"ש מאי מהני ליה אלמא דהגז"ש אינו אלא לדבר א' בלבד ושא"ד מרבינן מאהל אהל ריבה:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה