אור ברסלב
מלא הרועים חלק ב אות א › את אי דרשינן

מלא הרועים חלק ב· רבי יעקב צבי יולס

אות א · את אי דרשינן

דבר הלמד בהיקש או גז"ש אי חוזר ומלמד בק"ו ובמה הצד.

א

שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך פירש פסחים כ"ב ב'.

ב

בר"ע דריש את ודריש את ה' אלהיך לרבות תלמידי חכמים שם ובב"ק:

וקידושין:

ג

איסי בן יהודה דריש את בולא יחמוד איש את ארצך את הטפל לארצך תוס' פסחים דף ח' ע"ב:

ד

ר"א דדריש את נקי מחצי כופר והנאת עורו יליף מואת בשרו את הטפל לבשרו דדריש את כן מבואר בב"ק מ"א ב' וכן בנדה ל"ה א' נזיר ס"ה ב':

ה

ריה"ג דריש את דדריש נקי מדמי ולדות ועורו יליף מאת כו' ועיין בתוספות שם דמ"א ע"ב בד"ה נפקא להו דמקשו דריה"ג אדריה"ג ומסקי דריה"ג באמת דריש את יעי"ש תירוצם.

ו

ר"ש דריש את בכורות ד"ו ע"ב דס"ל גמל במעי פרה אסור דכתיב גמל גמל ב' פעמים לרבות גמל שנולד מפרה ורבנן דס"ל גמל במעי פרה מותר דרשי יתורא דגמל לאסור חלבו ור"ש נפקא לי' מאת הגמל את הטפל לגמל ורבנן את לא דרשי יע"ש:

ז

אי דרשינן את אזי בערלה אסור שומר פרי דמרבי מאת פריו את הטפל לפרי' ערלה משנה ח' פ"א וברכות ל"ו ע"ב:

ח

אי דרשינן את אזי טף של עיר הנדחת נהרגין עמהם דמרבי מהכה תכה את יושבי כו' בספרי הביאו בעל מגדול עוז בפ"ד מה' עכו"ם דין ו' והנה סתם ספרי ר"ש וכ"כ לעיל באות וי"ו דר"ש דריש את (ומ"ש עוד שם במגדל עוז דבכריתות היא פלוגתא דר"א ורע"ק אי קטנים בני רשעי ישראל נהרגין אין זה בגמר שלנו כלל ועיין בסנהדרין ד"ך כך מצאתי מוגה במיימוני של הגאון החסיד מוהר"ר שמעון אשכנזי מדאברמיל וכוונתו למה שנחלקו שם אי קטנים בני רשעי ישראל יש להם חלק לעה"ב ייע"ש:

ט

ר' יוסי דריש את סוטה דף י"ז ע"א דמרבה מאת האלות שכותב גם הצוואות וקבלת בפ' סוטה:

י

ר"מ לא דריש את שם בסוטה דפליג על ר"י בהא:

יא

ר"י משמע ג"כ דלא דריש את שם דפליג ג"כ על ר' יוסי וס"ל דכל עצמו אינו כותב אלא יתן ד' אותך כנ"ל אל דהתוספו' שם הקשו דר"י אדר"י דבפ"ק דמנחות את כל הלבונה לרבות קורט אח' יע"ש ועיין מנחות א' ותוס' במנחות פ"י דר"י את לא דריש ואת בוי"ו דריש:

יב

ר"א בן שמוע דהוא סתם ר"א שבמשנה ס"ל דדרשינן ואת יבמות פ"ג ע"ב וזה לדעת התוי"ט ביבמות שם פ"ח משנה ו' ד"ה רבי אליעזר דחולק על התוס' שכתבו דגרסינן ר"א וכ' דגרסינן ר' אליעזר אומר אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר ודרש בגמ' דפ"ג שם ואת זכר לא תשכב משכבי אשה איזהו שיש בו שני משכבות זה אנדרוגינוס וקאמר ואת זכר דאינו חייב אלא על הזכרות שלו ופריך בגמ' זכר גרידא מנ"ל נפקא ליה מאשה באשה שלא כדרכה מנ"ל מואת כן הוא הגירסא הנכונה ולא כגי' הספרים מואשה וראיתי בתוי"ט שם בפ"ח דיבמות משנה ו' ד"ה חייבין שכ' דזכר גרידא נפקא ליה מואת עכ"ל והוא שלא כדברי הגמרא דנפקא זכר גרידא מאשה ואשה שלא כדרכה מואת וי"ל דלא יליף בגמר' זכר מאשה רק קודם שידע מהלימוד דואת אבל לבתר שהוצרך ללימוד דואת עדיף ליה למילף זכר גרידא מואת ואשה שלא כדרכה מאשה דזה יותר מידרש מאשה דאתרבו חשה שלא כדרכה ועכ"פ יצא לנו מזה דר"א דריש ואת ואפשר לחלק בין את לואת ואת דריש את לא דריש ודע דכ"ז לדעת התוי"ט הנ"ל דס"ל דר' אלעזר גרסי' במשנה והוא ר"א בן שמוע. אך לדעת התוס' ביבמות פ"ח א' ד"ה ר"א דגריס שם ר' אליעזר ייע"ש בתוס' אין צריך לכל הפלפול הזה דר"א כ"כ לעיל אות ד' דדריש את ועל ר"א בן שמוע אין ראיה והתוי"ט מביא ראיה דהוא ר"א בן שמוע מהא דקאמר בגמרא א"ר כשהלכתי ללמוד תורה לפני ר"א כו' ולא הניחוני ללמוד אלא דבר א' במשנתינו ר"א אמר אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה ש"מ דר"א בן שמוע חמר דבר זה עכ"ל ונדפס שם הגה דאדרבה מזה למדו התוס' שהוא ר' אליעזר דלא אמר אני אומר כו' ייע"ש. ואין ראיה שכך נקבע במשנה ר"א ובאמת כשהיה ר"א בן שמוע למדן היה אומר לו אני אומר ואדרבה הלשון למדתי ממנו משמע שזה קיבל מר"א בן שמוע שהיה אומר משמיה דנפשי' ולא משמיה דר"א. ועוד דאיך יתכן שלא שמע ממנו הרבה שמועות רק שזה הדבר משמיה דנפשיה קאמר לי' לכך קאמר ולא למדתי ממנו אלא דבר א' ר"ל מעצמו שחידוש הוא בעצמו לא שמע ממנו אלא זה וזה ראיה לתוס' י"ט שר"א בן שמוע גרסינן:

יג

ר' סימאי דריש ואת שם ביבמות פ"ג ב' דמקשה אשה שלא כדרכה מנ"ל מואת ופירש"י דהקשי' קאי גם על ר' סימאי דמפיק משכבי לאנדרוגינוס יע"ש אך לפמ"ש באות הקדום דלפי המסקנא י"ל דנפקא אשה שלא כדרכה מאשה א"כ אין ראיה דר' סימאי דריש ואת די"ל דאשה שלא כדרכה נפקא ליה מאשה עיין באות הקדום ודוק:

יד

נחום איש גם זו רבו של ר' עקיבא היה דורש כל אתין שבתורה חגיגה י"ב א':

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה