מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
תקרובת ע"ג
א
תקרובת ע"ג נחלקו בזה רבוותא אי אסורה באכילה ובהנאה מדאורייתא דעת קצת רבוותא הביאם הרשב"א בחידושיו לקדושין דף צ"ח ע"א דאינה אסורה באכילה ובהנאה כי אם מדרבנן דהא מדכתיב ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים ילפינן להו ואינם אלא אסמכתא בעלמא והרשב"א שם הסכים לדעת התוס' ב"ק פ' מרובה דף ע"ב ד"ה דאי דאסור אכילה בתקרובת ע"ג ודאי דאורייתא ובהנאה אי אסור מדאורייתא נסתפקו שם ודעת הר"מ בפ"ז מהע"ז דתקרובת ע"ג אסור בהנאה מדאורייתא ולוקה ב' וכ"כ בשער המלך בפ"ה מה"א לדעת הרמב"ם יע"ש:
ב
הרב בשעה"מ שם כ' בהך אי תע"ג אסור בהנאה מדאורייתא תליא בפלוגתא דר' חזקיה ור' אבוהו דלר"א דבכ"מ שנאמר לא יאכל ל"ת ל"ת אא"א וא' א"ה במשמע תע' אסור בהנאה מלא תאכל כל תועבה שהרי הזובח לע"ג הוא מחייבי מיתות ב"ד ומכל שתעבתי לך הוא או מדכתיב בפ' תשא פן תכרית ברית ליושב הארץ וקרא לך ואכלת מזבחו וקי"ל דהשמר פן ואל אינו אלא ל"ת וכ"כ הרמב"ן בהשגותיו על ס' המצות מצוה קצ"ב דעל תקרובת ע"ג לוקה מה"ת מהך קרא דפן תכרות וכיון שכן ה"ל כאלו כתיב בהדיא ל"ת וכ"מ שנאמר לא יאכל ל"ת אא"א ואא"ה ולכך לר' אבוהו תקרובת ע"ג אסור בהנאה מה"ת משא"כ לחזקיה. והאריך שם והוכיח מסוגיא דע"ז דף נ"ב
ג
דר' יוחנן ס"ל תקרובת ע"ג אסור בהנאה מה"ת וע"ש בשער המלך פ"ה מה"א דכ' כן והאריך בזה וכ' הטעם דר' יוחנן ס"ל כח' אבוהו ואני תמה ע"ז דהרי ר' יוחנן ס"ל בנזיר כ"ט גבי האיש מדיר את בנו בנזיר דחולין שנשחטה בעזרה דאורייתא ומאן דס"ל חשנ"ב דאורייתא לא ס"ל כר' אבוהו כמבואר בסוגיא דפסחים שם (וא"ל דר' יוחנן ס"ל כר"מ דמפיק אסור הנאה מנבילה דהא ר' יוחנן כללא כייל בעירובין מ"ו ב' דר"מ ור"י הלכה כר"י) וכן כ' הרא"ש בפ' ג"ה סי' י"ז. אברא דנלע"ד ליישב טעמו של ר' יוחנן דלשיטתי' אזיל דהנה בחולין דף י"ג א' קאמר שחיטת נכרי נבילה נבילה אין איסור הנאה לא א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן דלא כר' אליעזר דאי ר"א הא ס"ל סתם מחשבת נכרי לע"ג והקשו התוס' שם ע"ב ד"ה תקרובת דאם נאמר דלרבנן דריב"ב לא מקשינן תע"ג למת לאסור בהנאה מדאורייתא מאי מקשו דלמא משנתינו דלא כריב"ב ולכך לא אסור בהנאה ולעולם מתניתין כר"א דסתם מחשבת עכו"ם לעכו"ם ואעפ"כ מותר בהנאה ותי' דר' יוחנן קאמר מתניתין דלא כר"א למאי דמוקמינן לקמן מתניתין כריב"ב ר"ל דר"י ס"ל כהך אוקימתא דמתניתין כריב"ב ולכך ע"כ דלא כר"א ועוד תירצו דלענין איסור הנאה אף רבנן מודו דמקשינן תע"ג למת רק דלענין טומאה פליגי ולכך שפיר קאמר ר' יוחנן מתניתין דלא כר"א. והיוצא מדבריהם דלב' התירוצים או דר' יוחנן ס"ל דמתניתין כריב"ב או דס"ל אף לרבנן תע"ג אסור בהנאה והנה לתי' הא' דר"י ס"ל דמתניתין כריב"ב פשיטא דפסק כוותיה דהא ר"י ס"ל הלכה כסתם משנה ולריב"ב בודאי אסור בהנאה מה"ת ולתי' הב' דר"י ס"ל דאף לרבנן אסור בהנאה א"כ סוף סוף יצא לנו דר' יוחנן לשיטתיה שפיר ס"ל דתע"ג אסור בהנאה או דס"ל דאף לרבנן אסור בהנאה דאיתקיש למת וא"צ לומר כדעת הרב דר' יוחנן ס"ל כר' אבוהו דבאמת לא ס"ל כר' אבוהו מטעם שכתבנו:
ד
דעת ר"ת הביאו התוס' בע"ז דף ל"ב ב' ד"ה והיוצא דתקרובת שהוא כעין פנים כגון זבוח וקטור ונסוך אסור בהנאה מדאורייתא אף לרבנן יע"ש: