מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
אות ת תפוס לשון ראשון
א
ר"מ ס"ל תפוס לשין ראשון תמורה דף כ"ה וע' בתמורה דף כ"ו א' בתוס' ד"ה אמר ר"י בר יוסף אמר ר"י דלר"י בר יוסף לא ס"ל לר"מ כלל תפוס לשון ראשון וע"ש בתוס' ד"ה האומר שמחלקים בין היכא דסותרים זא"ז יע"ש וע' לקמי:
ב
ר' יוסי ס"ל אף בגמר דבריו אדם נתפס ותפוס שניהם הואיל וא"א להוציא ב' דבריו כאחד וע' ברש"י נזיר ט' שמחלק דדוקא היכא דאפשר לקיים דבריו הראשונים והאחרונים כגון בתמורת עולה כו' דתמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים אזי ס"ל לר"י תפוס שניהם אבל היכא דאינו יכול לקיים שניהם אזי תפוס לשון אחרון לבד וע"ש בתוס' ד"ה אין אדם שמחלקים בין היכא דדבריו סותרים זא"ז וליכא למימר דסיפא לפרושי לרישא קאתי אזי תפוס שניהם אבל היכא דאיכא למימר דסיפא לפרושי לרישא קאתי תפוס לשון אחרון והיכא דסותרים לגמרי אזי ספוקי מספקא ליה כדמוכח מהך דב"מ ק"ב וב"ב ק"ה וע"ש בתוס' ב"מ וב"ב שם:
ג
ר"ש ס"ל כר' יוסי פסחים נ"ג ב' ומנחות נזיר ט':
ד
ב"ש ס"ל כר"מ דאמר תפוס לשון ראשון נדרים כ"ו א' וזהו לרבא שם יע"ש:
ה
ב"ה ס"ל כר' יוסי דאף בגמר דבריו אדם נתפס נדרים שם אך זהו לרבא אבל לרבה שם דס"ל דלכ"ע היכא שאמר אלו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא דכולהו אסורים ואביו מותר משמע דלכאורה לרבה אף ב"ה ס"ל כר"מ אך יש לדחות דרבה ס"ל דל"ד לתפוס לשון ראשון דהתם כ"א סותר זא"ז משא"כ הכא ולא ס"ל הסברא של רבא שכתב הרא"ש והר"ן ויתבאר בסמוך והראיה שהרי הר"מ בפ"ד מה' נדרים והטוש"ע יו"ד סי' רל"ב פסקו כרבא אף דקי"ל כר' יוסי דנימוקו עמו וע"כ צ"ל דאף לרבה ב"ה אתיא כר' יוסי וע' באות שאח"ז:
ו
כמו בסותרין זא"ז פליגי ר"מ ור"י דמ"ס תפוס לשון ראשון כו' כן באין סותרים לר"מ עושין עיקר מתחלת דבורו ולר"י עושין עיקר מסוף דבורו וע' באות שאח"ז ונ"מ אם נדר תחלה סתם כולכם אסורים ואח"כ אמר כולכם אסורים חוץ מאבא דלר"מ עושין עיקר מתחלת דבורו ואינו סותר לדבריו הראשונים ולא הוי נדר שהותר מקצתו ולר"י עושין עיקר מסוף דבריו והוא סותר לדבריו הראשונים והוי נדר שהותר מקצתו אך כ"ז לרבא בנדרים כ"ו א' לפי פי' הר"ן שם אך לרבה שם בדף כ"ה ב' לכאורה צ"ל דאף לר' יוסי אין עושין עיקר מסוף דבריו דס"ל לרבה דלכ"ע לא הוי בכה"ג נדר שהותר מקצתו אך י"ל דרבה מודה דלר' יוסי עושין עיקר. מסוף דבריו ואעפ"כ ס"ל דלא הוי נדר שהותר מקצתו במ"ש חוץ מאבא דאביו לא נכנס לעולם במשמעות הנדר ובהא פליגי רבה ורבא דרבא ס"ל דאביו נכנס במשמעות הנדר והוי נדר שהותר מקצתו אי אזלינן בתר לישנא בתרא ורבה ס"ל דלא נכנס במשמעות הנדר וע"ש בר"ן ותבין וכ"ז הוא לפי שיטת הר"ן שם ושיטת הרא"ש אינה כן ואכתוב באות שאח"ז וע' באות ח':
ז
היכא ס"ל לר"מ תפוס לשון ראשון היכא דאמר תמורת עולה תמורת שלמים דל"א ותמורת שלמים בוי"ו ומבואר דתמורת עולה היא ענין בפ"ע וכבר חל עליה קדושת עולה ואין מקום לחול קדושת שלמים אבל היכא דנדר מתחלה כולכם אסורים ואח"כ אמר כולכם אסורים חוץ מאבא דכי אמר בפעם שנית כולכם אסורים אין זה תשלום דבריו שהרי גם מתחלה אמר כולכם אסורים אלא ודאי שצריך לסיים חוץ מאבא הלכך אין דבריו האחרונים בטלים אף לר"מ אלא להא אהני הא דאמרינן תפוס לשון ראשון דאין נכללים יחד ב' הלשונות מ"ש תחלה כולכם אסורים ומ"ש בסוף חוץ מאבא אין נכללים ביחד לומר הואיל והותר אביו הותרו גם האחרים וב"ה סברי דאמרינן אף בגמר דבריו אדם נתפס הלכך נכללים ב' הלשונות ראש דבריו עם סוף דבריו והוי נדר שהותר מקצתו כ"ז לדעת הרא"ש בנדרים שם ולמדנו ב' דברים הא' דהיכא דראש דבריו רק אף בזה יש חילוק בין ר"מ ור"י דלר"מ אין נכללים ביחד ראש דבריו עם סוף דבריו ולר' יוסי נכללים ביחד, ומיהו לפי הנראה כ"ז לרבא שם דף כ"ו א' אבל לרבה דס"ל דלכ"ע היכא דאמר כולכם אסורים חוץ מאבא לא הוי נדר שהותר מקצתו א"כ ע"כ דאף לר' יוסי אין נכללים ראש דבריו עם סוף דבריו מיהו י"ל דאף לרבה ס"ל לר"י דנכללים ראש דבריו עם סוף דבריו ואעפ"כ לא הוי נדר שהותר מקצתו במ"ש חוץ מאבא דס"ל לרבה דאביו לא נכנס במשמעות הנדר כלל וכמ"ש באות הקדומה לדעת הר"ן ודוק וע' באות שאח"ז:
ח
הא דכתבנו באין סותרים זא"ז לר"מ עושין עיקר מתחלת דבורו ע' בר"ן נדרים כ"ו ב' שכ' די"ל דלר"מ היכא דאין סותרים זא"ז ס"ל בגמר דבריו אדם נתפס רק דרבא מוקי פלוגתא דב"ש בהכי דמסתבר דלר"מ ראוי לעשות עיקר מתחלת דבורו אבל לפי האמת אינו מוכרח כלל וי"ל דבאין סותרים מודה ר"מ דאף בגמר דבריו אדם נתפס וכן מ"ש באות הקדומה סברת הרא"ש דלר"מ אין נכלל ראש דבריו עם סוף דבריו י"ל ג"כ דר"מ גופיה ס"ל דבאין סותרים נכללים יחד ראש דבריו עם סוף דבריו רק דרבא קאמר כן דב"ש ס"ל כר"מ וס"ל דבכה"ג אין נכללים אבל ר"מ גופיה י"ל דס"ל דבאין סותרים נכללים וע"ש היטב בר"ן דף כ"ו ע"ב גבי בצל הכופרי דאמר ר"מ הותרו כולם יע"ש ותבין:
ט
בן ננס ס"ל תפוס לשון אחרון ב"ב ק"ה:
י
רב ס"ל תפוס לשון אחרון ב"ב שם ע"ב וב"מ ק"ב:
יא
שמואל מספקא ליה אי תפוס לשון ראשון כו' הכי מסקנת הש"ס ב"ב וב"מ שם:
יב
ר"נ דאמר קרקע בחזקת בעליה עומדת מוכח דטעמא משום דמספקא ליה כ"ז מתבאר בב"מ וב"ב שם:
יג
רשב"ג מספקא ליה כדמוכח בב"מ ק"ב וב"ב ק"ה בהך מעשה דמרחץ וי"ל דוקא היכא דסותרים אבל היכא דיש לקיים שניהם ס"ל כר' יוסי וכמש"ל אות ב' בשם התוס' לדעת ר' יוסי: