אור ברסלב
מלא הרועים חלק א ש"צ אי מוציא רבים י"ח

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

ש"צ אי מוציא רבים י"ח

שעבודא דאורייתא

א

גרסינן שילהי מס' ר"ה במשנה כשם שש"צ חייב כך כל יחיד ויחיד חייב ר"ג אומר הש"צ מוציא את הרבים י"ח ובגמרא תניא א"ל לר"ג לדבריך למה צבור מתפללין א"נ כדי להסדיר ש"צ תפלתו א"ל ר"ג לדבריכם למה ש"צ יורד לפני התיבה א"ל כדי להוציא את שאינו בקי א"ל כשם שמוציא את שאינו בקי כך הוא מוציא את הבקי ארבב"ח אר"י מודים חכמים לר"ג ורב אמר עדיין הוא מחלוקת ומי אר"י הכי והא א"ר תנא צפיראה אר"י הלכה כר"ג הלכה מכלל דפליגי כי סליק ר"א מימי פירשה מודים חכמים לר"ג בברכות דר"ה והלכה מכלל דפליגי בכל השנה איני והא"ר חנה צפוראה אר"י הלכה כר"ג בברכות דר"ה אלא אמר רנב"י מאן מודים ר"מ והלכה מכלל דפליגי רבנן כו' אר"א בר עוירא פיטר היה ר"ג אפילו עם שבשדות ולא מיבעי' הני דקיימי הכא אדרבה הני אנוסי כו' אלא כי אתי רבין אר"י בר אידי לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות דאנוסי אבל דעיר לא:

והנה צריך לבאר איכות מחלוקת ר"ג וחכמים במאי פליגי ולפי הנראה מפשט הסוגיא עיקר מחלקותן בבקי כשהוא בשדה אבל בקי בעיר אפינו לר"ג אין ש"צ מוציאו אפילו שומע מדאמר סתם לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות מדאמר אלא משמע דעיר בשום אופן לא משכחת דפטר להו והנה יקשה ע"ז מ"ש דעיר דלא פטר להו אפי' בבואן לבהכ"נ ושמעי מש"צ משום דלא אנוסי ויכולין להתפלל בפ"ע א"כ דשדה נהי דאנוסי ולא מצי למיתי לבי כנשתא מ"מ כיון דבקיאין הן יכולין להתפלל שם ואמאי פטר להו לגמרי וי"ל דר"ג סבר דעיקר תפלה בצבור אתקין דכנגד תמידין שהוא קרבן צבור תקנו התפלה ולכך בעיר שיכול להתפלל בצבור חייב להתפלל משא"כ בשדה כיון דאנוס לבא לבהכ"נ להתפלל בצבור פטור לגמרי דהש"צ פוטרו ומזה הטעם ס"ל לראב"ע שילהי פרק תפלת השחר אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר דכיון דהיא נגד קרבן מוסף שהוא קרבן צבור ואין בה תפלה דרחמי ובקשת תחנונים היחיד פטור ממנה ובשאר תפלות ס"ל לראב"ע כיון שהם בקשת תחנונים היחיד חייב בה או דס"ל לראב"ע תפלות אבות תקנום אבל תפלת מוסף ודאי דכנגד קרבן מוסף תקנוה כמ"ש ר"פ ת"ה תפלת מוסף מאן תקנה ור"ג ס"ל תפלות כנגד תמידין תקנום ולכך בכל התפלות אינו מחוייב אלא בחבר עיר. ובזה י"ל טעמו דר"ג דש"צ [מוציא] עם שבשדות שאין שומעין כלל תפלתו וענין כזה לא מצינו בכל המצות דאף שיכול להוציא אחרים בכל המצות היינו כששומעין אותו ומכוונים לצאת בדיבורו או בעשייתו אבל הנהו דליתנהו הכא ואין מכוונים לצאת כלל ואין שומעין קולו היאך יצאו בתפלתו ואי משום דאניסי אונס רחמנא פטריה אמנם איך שייך לומר דש"צ מוציאן אך לפמ"ש א"ש דכיון דהוא נגד תמידין שהוא קרבן צבור ונקרב במקדש ע"י כהן וכל העם הנפוצים בקצות הארץ יוצאים בהקרבתו דוגמא זו הש"צ מוציא לעם שבשדות וכ"כ ריא"ז והנהו דעיר כאנשי מעמד דמי שצריכין לעמוד על קרבניהם כמ"ש תשמרו להקריב לי במועדו היאך קרבן קרב והן אין עומדים כו' ובזה י"ל מה דפליגי ר"ג ור"י בתפלת ערבית אי רשות או חובה דר"ג ס"ל חובה דר"ג לשיטתיה דס"ל תפלות כנגד תמידין תקנוהו ות"ע כנגד הקרבת איברים ופדרים דניהו אי נטמאו אימורים או שאבדו לא מעכבי כפרה מ"מ באיתנהו כל כמה דלא מקטרי אימורים כהנים לא אכלי בשר וחובה לאקרבינהו ור"י ס"ל תפלות אבות תקנום ויעקב מתחילה דרך נדבה התפלל אותה כמ"ש אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי (וכן כתב בפני יהושע ר"פ ת"ה דיעקב דרך נדבה התפלל אותה) ובזה נסתר מה שכתבו התוספות והרא"ש ראיה דאף דת"ע רשות אין לבטלה דהא הוא נגד הקרבת אימורים ופדרים שהן חובה ולפי מ"ש אין ראייה דבאמת מ"ד כנגד תמידין באמת הוא חובה ומ"ד רשות ס"ל דיעקב התפלל אותה דרך נדבה ורשות ואפשר דבהא פליגי ג"כ ר"ג ור"י בפ' ת"ה דר"ג ס"ל מתפלל אדם י"ח ור"י אומר מעין י"ח דר"ג ס"ל כנגד תמידין תקנום ועליהם יסדו י"ח ברכות ובודאי מיד ה' עליהם השכיל לכוין ברכות אלו ותיבותיהם כנגד הקרבת התמיד ועשיותיו ואיך נשנה ממטבע שטבעו ור"י ס"ל תפלות אבות תקנום דרך רחמים ותחנונים ולכך בתפלה קצרה מעין אלו י"ח סגי כיון שהענין המכוון שהוא בקשת רחמים נשלם מהם ובזה י"ל מה שכ' רב עמרם והביאו התוס' פ"ק דברכות דאנו שאומרים קדיש בין גאולה לתפלה דערבית דת"ע רשות ולא בעי מסמך גאולה לתפלה דערבית והקשו דהך דת"ע רשות רב ס"ל ואי ר"י דמחייב לסמוך גאולה לתפלה ס"ל חובה א"כ רב ור"י הלכה כר"י (ועיין בערך ת"ע רשות מ"ש בזה באות ז' ע"ש) ולפמ"ש א"ש דרב ור"י כל חד לשיטתי' דרב לשיטתי' דס"ל הכא עדיין הוא מחלוקת ואין הלכה כר"ג וכבר בארנו דטעמו דר"ג דס"ל תפלות כנגד תמידין ולכך ת"ע חובה ורב ס"ל אין הלכה כר"ג (דאי ס"ל הלכה כר"ג למאי נ"מ קאמר עדיין הוא מחלוקת כמ"ש הב"ח בסי' תקצ"א) ור"י לשיטתי' דס"ל הלכה כר"ג ובאמת ר"י בכל השנה כולה ג"כ ס"ל הלכה כר"ג כמ"ש בסמוך בס"ד וכ"כ הב"ח בסי' תקצ"א לדעת בה"ג ולכך ס"ל ת"ע חובה ומחויב לסמוך ולא קשה דאם כן ראוי לנו לפסוק כר"י דרב ור"י הלכה כר"י כיון דאנן קי"ל דהכא אין הלכה כר"ג בכל השנה כמ"ש בסמוך טעם הדברים א"כ ע"כ ס"ל דתפלות אבות תקנום ואז ת"ע רשות ופטור מלסמוך ור"י לשיטתי' דס"ל הלכה כר"ג ולא קי"ל כוותי' אך דלפ"ז מקשה על ריב"ל דס"ל בפ"ק דברכות דא"צ לסמוך גאולה לתפלה בערבית וכיון דבארנו דזה תלוי בתפלת אבות תקנום או כנגד תמידין תקנום דאם נאמר כנגד תמידין תקנום אזי ת"ע חובה ומחייב לסמוך והרי ריב"ל ס"ל בר"פ ת"ה תפלות כנגד תמידין תקנום וא"כ יתחייב לסמוך לדידי' גם בערבית וקשה על רב עמר דס"ל דזה תלוי בת"ע רשות או חובה קשה דריב"ל אדריב"ל ונ"ל דלק"מ ויתיישב בזה מה דקשה עוד לר"ע דס"ל דזה תלוי בזה דאי ת"ע רשות א"צ לסמוך ואי חובה מחייב לסמוך א"כ מאי מקשה הש"ס פ"ק דברכות במאי קמיפלגי לימא דפליגי בהא דר"י לשיטתי' דס"ל דת"ע חובה וריב"ל ס"ל ת"ע רשות ולפמ"ש א"ש דע"כ ריב"ל גם כן ס"ל ת"ע חובה דהא ס"ל תפלות כנגד תמידין תקנום ומקשה שפיר במאי קמיפלגי כיון דתרווייהו ס"ל חובה ולכך צ"ל דפליגי בקרא או בסברא ור"ע סבר דאף אם נאמר דקרא וסברא כר"י מ"מ דוקא ר"י לשיטתי' דס"ל ת"ע חובה אבל לדידן דת"ע רשות ולפמ"ש יתיישב מה שהקשו התוס' דהאיך קאמר ר"י ר"פ ת"ה טעה ולא התפלל ערבית יתפלל שחרית שתים דהא תפלת ערבית רשות ולמה לי' תשלומין ולפמ"ש א"ש דר"י לשיטתי דס"ל דת"ע חובה אך קשה כיון דתפלות כנגד תמידין תקנום איך יועיל לו תשלומין דלא מבעיא למ"ש לעיל דלר"ג דתפלות כנגד תמידין תקנום אזי עיקר התפלה בצבור אתקין ולא ביחיד שהתמיד קרבן צבור הוא קשה דהאיך יתפלל תשלומין ביחיד ואף אם נאמר דאף ר"ג לא קאמר רק דעיקר תפלה בצבור אתקין ולכך עם שבשדות דאניסי ולא מצי למיתי לבי כנישתא לא תקנו מתחלה שיתפללו ביחיד ותקנו שש"צ יוציא אותם אבל מי שה א בעיר דלא פטרו ש"צ חייב להתפלל ביחיד כיון דהתקנה היתה דבעיר לא יפטרנו ש"ץ מחוייב להתפלל ביחיד. אך דעדיין קשה דהא כ' התוס' דתפלת מוסף כיון שהיא נגד קרבן מוסף אין לה תשלומין והרי לר"י כולן הן נגד תמידין כמ"ש דפסק כר"ג. וע"ק יותר דאיבעי' לן התם טעה ולא התפלל מנחה מהו שיתפלל ערבית שתים מי אמרינן כיון דעבר יומו בטל קרבנו א"ד כיון דצלותא רחמי היא כל אימת דבעי מצלי ואזיל ת"ש דאר"ה ב"י אר"י א"ר יוחנן טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית ב' ואין בזה משום דעבר יומו בטל קרבנו מבואר מזה דס"ל דאינו כנגד תמידין רק דרחמי הוא ועיין ברא"ש שם ולכך יש לו תשלומין אפי' ביום אחר וי"ל דבאמת ס"ל לר"י תפלות כנגד תמידין תקנום רק דנהי דאתקין נגד תמיד מ"מ יש בו גם כן שכר תפלה דרחמי ובטעה ולא התפלל זהו שהוא כנגד תמיד כבר הפסיד אבל שכר תפלה דרחמי עדיין יכול להשלים ובזה יתיישב מה דמיבעי' שם טעה ולא התפלל מנחה וקא פשיט מר"י ואמאי לא פשיט מברייתא דתני בהדיא טעה ולא התפלל מנחה בע"ש מתפלל בליל שבת ב' ולפמ"ש י"ל דמברייתא אין ראי' דדלמא הך ברייתא ס"ל אבות תקנום אבל למ"ד כנגד תמידין תקנום י"ל דאין לו תשלומין ולכך פשיט מר"י גופא דכבר בארנו דר"י ס"ל כנגד תמידין תקנום ובזה יתיישב מה דאיתא בפ' ת"ה אר"י הלכה מתפלל אדם של מנחה ואחר כך של מוסף ואיתא תו התם רי"ז כי הוי חליש מגירסא כו' א"ל הכי אמר ר"י הלכה מתפלל של מנחה ואחר כך של מוסף א"ל ר"י אמרה תנא מיני' ארבעים זימנין א"ל חדא היא לך או חדת היא לך א"ל חדת היא לי דמספקא לי בריב"ל ויש לדקדק דמאי זה חידוש בעיניו שר"י אמרה עד שתמה ע"ז ר"י אמרה ותני מיני' ארבעין זמנין ועוד הקשה הפנ"י שם דלמה לי' לר"י למימר הלכה מתפלל של מנחה ואחר כך של מוסף כיון דטעמי' דרבי יהודה דס"ל מוסף קודם משום דס"ל דמוספין עד שבע שעות והוי מצוה עוברת אם כן הוה ני' למפסק הלכה כרבנן דמוספין כל היום וממילא ידעינן דמתפלל של מנחה קודם ועיין בערך תדיר מ"ש ליישב זה ולפמ"ש יתיישב הכל דהנה חזינן דר"י אמר מתפלל של מוסף ואחר כך של מנחה שזה מצוה עוברת הנה מדקאמר ואחר כך של מנחה אלמא דביש שהות להתפלל שתיהן עסקינן ואם כן מאי עוברת איכא הכא הא אף אם יתפלל מנחה קודם יכול אחר כך להתפלל מוסף אלא ע"כ לומר דס"ל כיון דסוף סוף זה זמנו בהול וזה יש לו שהות טובא עדיין ולפ"ז יש לעיין ו היכא קאמר ר' יוחנן הלכה מתפלל מנחה ואחר כך מוסף דמשמע אף בסוף זמנו סמוך לשקיעת החמה דאין שהות לשתיהן אלא בצמצום אף על פי כן מנחה קודם ואמאי הא מוסף זמנו עובר ומנחה אינה עוברת שהרי הרב אומר כן במג"א סי' רפ"ו דאם אין שהות לשתיהן יתפלל מוסף דמנחה יש לה תשלומין (ועיין בערך תדיר מה שהקשיתי עליו בזה) ואם כן ה"ה ביש שעות עכ"פ זה זמנו בהול וזה יש לו עדיין שהות דהרי ר"י גופי' ס"ל לעיל טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית ב' אך צ"ל דר"י ס ק דנהי דאית לי' שכר תפלה דרחמי על ידי תשלומין מ"מ עיקר תפלה כנגד תמידין אתקין ולזה אין תשלומין דעבר יומו וקמ"ל ר"י דעיקר תפלה נגד תמידין אתקין ולכך גם מנחה זמנו בהול לענין זה כמו תפלת מוסף ובזה א"ש דר"ז תמה ר"י אמרה דהרי ר"י גופי' ס"ל לעיל טעה ולא התפלל מנחה יתפלל ערבית ב' ולדידי' חשוב מוסף עוברת וה"ל לאקדומי וז"ש חדית היא לי דמספקא לי בריב"ל דייקא דריב"ל לשיטתי' דס"ל תפלות כנגד תמידין תקנום ולדידי' אין תשלומין למנחה דעבר יומו בטל קרבנו אבל לר"י דס"ל דיש תשלומין למנחה ולמוסף אין תשלומין כמ"ש התוס' א"כ מוסף חשוב מצוה עוברת וטובא קמ"ל בהא דר"י אמרה דאפ' למ"ד דמנחה יש לה תשלומין אעפ"כ מנחה קודם מטעם שכתבנו דנהי דלרחמי יש תשלומין אבל לעיקר התפלה שהיא כנגד תמידין אין לו תשלומין. ובזה מיושב מה שהקשה הפנ"י דלמה לו לר"י למימר הלכה מתפלל של מנחה. לימא הלכה כרבנן דמוספין כל היום וממילא דמנחה קודם ולפמ"ש א"ש דאכתי ה"א דמוסף קודם דהוא עובר דאין לו תשלומין אבל מנחה יש לו תשלומין כדס"ל לר"י גופו קמ"ל דאפ"ה מקדים של מנחה ולפמ"ש יתיישב ג"כ מה דקשה בר"פ ת"ה דפריך התם על ר"י דס"ל טעה יש לו תשלומין מברייתא דתני מעוות לא יוכל לתקן שביטל תפלת ערבית ומאי קושיא דאימא הך ברייתא ס"ל כנגד תמידין תקנום ור"י ס"ל אבות תקנום ויש לו תשלומין כדתניא בברייתא דאבות תקנום ולפמ"ש א"ש כיון דר"י ס"ל הלכה כר"ג דהכא ע"כ דס"ל כנגד תמידין תקנום וגם מדמצריך לסמוך גאולה לתפלה של ערבית ע"כ דס"ל כנגד תמידין תקנום ואעפ"כ ס"ל דיש לו תשלומין ומקשה שפיר מברייתא ודוק:

ב

ואיך שיהי' נתבאר מזה דר"ג ס"ל דעם שבשדות יוצאין בתפלת הש"צ אע"פ שלא שמעו ודעיר אפי בשומעין אין יוצאין והטעם דעם שבשדות יוצאין אף שיכולין להתפלל בפ"ע ביחיד כתבנו דר"נ ס"ל תפלות כנגד תמידין תקנום ועקרן בצבור ורבנן ס"ל תפלות אבות תקנום ולכך אין יוצאין בתפלת ש"צ הואיל ואין שומעים ולפ"ז אף עם שבשדות דלא בקיאי לרבנן אין יוצאים בתפלת ש"צ דכבר כתבנו באות הקדומה דאין מקום לומר דהש"ץ יפטור אותם שלא שמעו וכיונו לדבריו כ"א מצד דהוא נגד הקרבת התמיד אבל בשאר מצות לא מצינו כזה ואם כן לדידהו דס"ל אבות תקנום אין מקום שיפטרו בתפלת ש"צ אף שאין בקיאים רק דפטורים מטעם אונס ונ"מ דצריכי למהדר ולמטרח לבא לבי כנישתא לשמוע תפלת ש"צ לצאת בו וגם נ"מ היכא שהיו בתחלת התפלה בשדה וכבר התפלל ש"צ ואחר כך באו לעיר דלר"ג דש"צ פוטרם כבר יצאו י"ח וא"צ שיתפלל להם אחר להוציאם י"ח (ע' במרדכי סוף ר"ה דס"ל אפי' א' יכול לפטור חבירו ולהוציאו מתפילת י"ח דלא כתר"י וע' במג"א סי' נ"ט) ולרבנן צריך שיתפלל אחר עבורם להוציאם י"ח ולפ"ז רבנן ור"ג בתרתי פליגי. פליגי באינו בקי בשדה דלר"ג ש"צ פוטרו ולרבנן לא מיפטר אינו בקי אלא בעיר ופליגי בבקי דלר"ג ש"צ פוטרו ולרבנן אינו פוטר לבקי כלל אפי' בעיר. ובזה אפשר ליישב דברי בעל העיטור שכ' הטור בשמו בסי' תקצ"א דאף בר"ה ויו"כ אינו פוטר ש"צ כ"א מי שאינו בקי והקשה הב"י דהא אינו בקי אפי' בכל השנה פוטר לרבנן מאי קאמר הלכה כר"ג בר"ה ויוה"כ דאפי' רבנן מודו דפוטר אינו בקי ולפמ"ש א"ש דהלכה כר"ג בר"ה ויוה"כ דפוטר אינו בקי אפי' בשדה אבל בקי בשדה בין בעיר אינו פוטר בר"ה ויוה"כ משא"כ לרבנן דאינן פוטרין את שאינו בקי אף בשדה רק מטעם אונס ובעיר לבד פוטר לרבנן שאינו בקי בשומעין מש"צ ובשאר ימות השנה (אך צ"ע דהטעם דאמר הש"ס משום דאוושי ברכות אין עניינו למפטר בשדה אינו בקי עבור זה וי"ל ודוק). איברא דיותר הי' מסתבר לומר דלא פליגי ר"ג ורבנן כלל בבקי דגם לר"ג לא מיפטר בקי כי אם בשדה אבל בעיר אפי' שומע מש"צ לא יצא ובשדה לרבנן בין בקי בין אינו בקי לא מיפטר אבל אם לא נאמר כן א"כ עיקר מחלקותן בשדה דר"ג לא פטר כ"א בשדה ורבנן ס"ל דבשדה לא פטר כלל ובעיר יש חילוק בין בקי לאינו בקי א"כ עיקר חסר מן הספר כיון דעיקר מחלוקתן בשדה דר"ג לא פטר רק בשדה ורבנן ס"ל בשדה לא פטר א"כ כי אהדרו לי' רבנן לר"ג כדי להוציא שאינו בקי ה"ל ולא לפרושי בעיר ולא בשדה דבזה עיקר מחלקותן ועוד דלפ"ז ר"ג ורבנן נחלקו בסברות הפוכות דלר"ג בשדה אפי' בקי פוטר ובעיר לא נמצא שדה עדיף מעיר ולרבנן עיר עדיף ודוק משדה דבעיר פוטר שאינו בקי משא"כ בשדה (ועמ"ש בזה לקמן אות ז') וע"ק לפי שיטה זו דר"ג ס"ל דבעיר לא פטר אפי' שומעים א"כ מאי מקשי לי' לר"ג למה צבור מתפללין דהא בעיר חייבין הן להתפלל מדינא ובחדושי רציתי לומר דהא דחייבין להתפלל לר"ג בעיר היינו בתר דתקון דצבור צריכים להתפלל כדי להסדיר וא"כ אינו זה בכלל תקנה דש"צ יוציאם לבני עיר דהא בכלל צבור המה ויכולים להתפלל בצבור אבל רבנן הקשו לי' לר"ג מעיקר הדין דכיון דחזינן דאף אותן שבשדה שאין שומעים ואף בקיאים יוצאים בתפלת ש"צ וכ"ש אותם שבעיר ולמה תקנו שש"צ לא יוציא אותם שבעיר לשיצטרכו הצבור להתפלל וע"ז השיבם דתחלת התקנה היתה כדי להסדיר ש"ץ תפלתו ומעתה דתקון לצבור שיתפללו כן יחיד שבעיר אף שאינו בבהכ"נ עם הצבור אינו יוצא בתפלת ש"צ דכבר הוציאו מן התקנה כל אותן שבעיר כדי שיסדיר ש"ץ תפלתו אך לפמ"ש דבשדה מהאי טעמא פטורים משום דאנוסי ואין יכולים לבא להתפלל עם הצבור אבל בעיר דיכולין התפלל עם הצבור עדיף שיתפללו בעצמן א"כ עדיין תקשה מאי קשים למה מתפללין דודאי טפי עדיף שיתפללו בעצמן והא דבשדה אין מתפללין דיחידים הם לכך נ"ל דרבנן הוי סבירא להו דטעמא דרבן גמליאל דפטר בקיאין להתפלל דאף שיכולים להתפלל מכל מקום טפי עדיף לצאת בתפלת ש"צ דומיא דתמיד שלא היו רשאים להקריב כל אחד תמיד בפני עצמו רק אחד מקריב על ידי כולן ולכך מקשו למה צבור מתפללים ור"ג השיב דבאמת בעיר חייבי' להתפלל דאף שש"צ יכול לפטרן טפי עדיף שיתפללו בעצמן ולכך תקנו שאין יוצאים בתפלת ש"צ כלל כדי להסדיר ש"צ תפלתו ואי לאו דעדיף להתפלל בעצמו דוחק לומר דבשביל כדי להסדיר לחוד יתקנו שהצבור יתפללו לבטלה אלא ודאי דבל"ז עדיף להתפלל בעצמו ולכך בשביל להסדיר אפקעינהו לגמרי מהוצאות ש"צ שא"י להוציאן. ובזה מיושב דקשה מנ"ל לר"ש חסידא דבעיר לא ולפמ"ש א"ש דמהך כדי להסדיר שמעינן דעדיף להתפלל בעצמו דאל"כ מאי סברא לומר בשביל להסדיר יתפללו לבטלה אלא ע"כ דבל"ז עדיף להתפלל בעצמו ובשביל להסדיר אפקעינהו לגמרי שלא יצא אותו שבעיר י"ח בשמיעה מש"צ ובאמת לס"ד דרבנן הוי ס"ל דאפילו בעיר א"צ להתפלל וע"כ מקשו שפיר למה צבור מתפללין:

ג

ולפמ"ש בטעם ר"ג ורבנן משום דרבנן ס"ל תפלות אבות תקנום ולכך אין מקום שיפטור אותם ש"צ בדלא שמעי אבל אי כנגד תמידין תקנום פוטר אפי' לא שמעו אין להקשות ממ"ש מודים חכמים לר"ג בברכות דר"ה ויה"כ דהיינו מוספין של ר"ה ויוה"כ של יובל הא אפי' במוסף דעלמא מודו לר"ג דהא תפלת מוסף ודאי דכנגד קרבן מוסף תקנוהו וראוי שיפטרם ש"צ אף בדלא שמעו אך באמת לדעת הסוברים דבר"ה ויה"כ בכל התפלות ש"צ מוציאן פשיטא דלק"מ וכן לדעת הר"ן דדוקא בענין תקיעתא דהיינו אלו ג' ברכות לבד ג"כ לק"מ דאלו ג' ברכות לאו מעסקי המוסף הן ואעפ"כ תקנו שש"צ יפטור אפי' עם שבשדות ואף לדעת הסוברי' דמוסף לחוד פוטר כל הט' ברכות לק"מ דודאי למ"ד אבות תקנום גם מוסף אינו רק בעבור קרבן מוסף רק כמו דהנך תפלות אסמכינהו רבנן אקרבנו' כך תפלת מוסף אסמכינהו אקרבן מוסף ועיקרו הוא תפלת חובה כמו שאר תפלות כמ"ש יום הוא שנתחייב בד' תפלות וע"כ היו מתפללין י"ח ברכות במוסף דר"ח כמ"ש התוס' והרא"ש בפ"ג דברכות והא דכתבו התוס' והרא"ש בר"פ ת"ה דבתפלת מוסף אם טעה ולא התפלל אין לו תשלומין דל"ד לשאר תפלות דרחמי נינהו אבל במוסף היאך יקרא הקרבנו' וכבר עבר זמן מוסף י"ל דהיינו משום דלדידן דאין מתפללין י"ח במוסף ואינו רחמי וגם מזכירין בה פסוקי מוסף להדיא אינו ראוי להתפלל אלא בזמן המוסף וכ"כ הרא"ש להדיא אבל באמת גם תפלת מוסף היא תפלת חובה לבד הקרבן ולכך אינו מוציא הש"צ מי שאינו בכאן אך מלשון התוס' ר"פ ת"ה שם משמע דעיקרה לא נתקנה רק משום ונשלמה פרים שפתינו משמע דאינה באה חובה רק בשביל הקרבן (ובאמת ברא"ש ובהר"י לא כ"כ רק כתבו בסתם הטעם משום דלאו דרחמי נינהו וגם מזכיר להדיא קרבן מוסף) וע"ק לפי מה שכ' דטעמו דר"ג לפי שהיא נגד תמידין אין מקום להתפלל אותה ביחיד לכך פוטר עם שבשדות דאניסי ולא מצי למיתי לבי כנשתא דביחיד לא תקנו שיתפללו לפי שעיקר תפלה בצבור איתקן וקשה דהא בתפלת המוספין דודאי נגד מוסף תקנו כמ"ש לדעת התוס' ואעפ"כ נקטינן דיחיד חייב להתפלל כרבנן ובאמת על ר"ג לא קשה דאיהו י"ל דכראב"ע ס"ל דיחיד פטור. איברא דקשה לי על ר"י דפסק הלכה כר"ג לפמ"ש לעיל באות א' דלגמרי פסק כוותיה והא ר"י משמע בס"פ ת"ה דס"ל יחיד חייב בתפלת המוספין דאמר אני ראיתי את ר' ינאי דצלי והדר צלי יע"ש וא"כ לדידיה ע"כ אף בתפלה שהיא כנגד קרבן היחיד חייב ואם כן מ"ט עם שבשדות פטורים מלהתפלל וא"ל דר"י לא קאמר הלכה כר"ג אלא בעיר לענין בקי אבל בשדה לא ס"ל כר"ג דלפמ"ש ר"ג בעיר ס"ל דאין ש"צ פוטר כלל א"כ ע"כ דר"י כי קאמר הלכה בשדה קאמר ומ"ט יפטור הא מצי להתפלל ביחיד וי"ל כמ"ש הב"י בסי' תקצ"א דכי קאמר ר"ג בעיר לא היינו בשאר ימות השנה אבל בר"ה ויוה"כ פוטר אפי' דעיר וא"ש דר"י קאמר הלכה כר"ג בר"ה ויה"כ בעיר דוקא דמוציא אף הבקי אבל בשדה לא ס"ל כר"ג. ובזה מיושב מה שיש לי להקשות לפמ"ש דר"ג וחכמים בתרתי פליגי פליגי בשדה דלרבנן אין ש"צ פוטר כלל עם שבשדות ולר"ג פוטר אף הבקי ופליגי בעיר דלרבנן אינו פוטר הבקי אף בר"ה ויה"כ ולר"ג פוטר א"כ מאי דחיק לאוקמי מאן מודים ר"מ נימא דמודים חכמים לר"ג בעם שבשדות בין אינו בקי בין בקי והלכה מכלל דפליגי בר"ה ויה"כ בעיר בבקי דלר"ג בר"ה ויה"כ פטור בקי אפי' בעיר והלכה כמותו ולפמ"ש וא"א לומר דמודים חכמים לר"ג בעם שבשדות בבקי דהא ר"י לשיטתיה דס"ל דתפלות המוספין ביחיד אין סברא כלל שיפטרו עם שבשדות כשאין שומעים דהא יכולים להתפלל בפ"ע. ובזה מיושב דברי הר"מ שהקשה עליו הכ"מ דלמה לא ביאר דעם שבשדות דאניסי ולא מצי למיתי לבי כנשתא ש"צ מוציאן אפי' לא באו כמ"ש הרי"ף ולפמ"ש א"ש דטעמו של הר"מ דאם הן בקיאים ודאי חייבים הן להתפלל בפ"ע דאף דר"ג פטר להו אף להתפלל ביחיד כ"כ דטעמו של ר"ג דס"ל דתפלה לא אתקין רק בצבור ואנן דקי"ל במוספין דאף היחיד חייב כ"ש שאר תפלות ואי אינו בקי ואניס לבא לעיר אונס רחמנא פטריה ומאי אית ליה למעבד ואי מצי למיתי לבי כנישתא ודאי אף לרי"ף חייב כמ"ש דאניסי ולא מצי למיתי לבי כנשתא. ובמ"ש דבר"ה ויה"כ מודה ר"ג דאף דעיר יוצאין בשמיעתם מש"צ כמ"ש הב"י בסימן תקצ"א תתיישב קושיית המג"א על הא דהשיב להם ר"ג כדי להסדיר ש"צ תפלתו דהא אינו חייב להסדיר רק דר"ה ויה"כ ודפרקי' ולפמ"ש א"ש דהנה בל"ז קשה מאי הקשו לו למה צבור מתפללין הלא ש"צ אינו פוטר דעיר וחייבין הן להתפלל וצ"ל דקושייתם למה צבור מתפללין בר"ה ויה"כ דאז פוטר ג"כ דעיר כמ"ש וע"ז השיב להם שפיר כדי להסדיר דבר"ה ויוה"כ מחוייב להסדיר. ויש להביא ראייה דר"ג פוטר בר"ה ויה"כ אפי' דעיר דקאמר הטעם מודים חכמים לר"ג בר"ה ויה"כ דאוושי ברכות ואס"ד דר"ג אינו פוטר כי אם בשדה משום דאניסי וא"כ מה לי אוושי מה לי לא אוושי דהיאך יפול הטעם לפטור אף בשדה שאין שומעין הואיל ואוושי ברכות אבל בעיר א"ש דפוטרים אפילו את הבקי הואיל ואוושי וארוכות ומטעות כמו שכתב הר"מ אך לפמ"ש דטעמייהו דרבנן דאין פוטרין בקי בשדה משום שיכול להתפלל ביחיד ולא סבירא. ליה כר"ג דעיקר תפלה בצבור אתקין בזה א"ש טעמם דאוושי ברכות ומטעות ואין לו להתפלל ביחיד בשדה ויוצא בתפלת ש"צ אך לפמ"ש לעיל דלרבנן אין סברא כלל שיפטרנו ש"צ כשאינו שומע וא"כ ע"כ בעיר דוקא פוטרו ש"צ לרבנן ומוכח דר"ג ס"ל דבעיר פוטר ש"צ בר"ה ויוה"כ כששומע אך קשה דלפ"ז ר"ג גופיה לא ס"ל דבעיר פוטר ש"צ רק בר"ה ויוה"כ וא"כ מאי קאמר הלכה כר"ג בר"ה ויה"כ מכלל דאיהו אף בשאר ימות השנה אמר וכן מה דאמר מודים חכמים לר"ג בר"ה ויה"כ מכלל דאיהו אף בשאר ימות השנה סבירא ליה דפוטר דעיר ולפמ"ש ר"ג גופי' לא ס"ל דפוטר דעיר רק בר"ה וי"ל בדוחק כיון דר"ג ס"ל ב' דינים הא' דפוטר בקי בשדה גם בשאר ימות השנה והב' דפוטר בקי בעיר בר"ה ויה"כ וע"ז אמר דהלכה כר"ג בהך דינא דר"ה ויה"כ אבל בהך דבקי בשדה בשאר ימות השנה לית הלכתא כוותיה אך עדיין לא מתיישב דע"כ אין טעם לפטור לר"ג בר"ה ויה"כ בעיר רק משום דאוושי ברכות ובש"ס משמע דהך טעמא דרבנן הוא דמש"ה מודים לו ולא לר"ג ועוד דמאי קאמר הלכה כר"ג בר"ה ויה"כ דאכתי לא ידעינן אי ר"ג גופיה ס"ל דפוטר בר"ה ויוה"כ דהא סתמא אמרינן דעיר לא ואכתי לא ידעינן מטעמא דאוושי ברכות וה"ל למימר לר"ג בר"ה ויה"כ דפוטר אפילו דעיר משום דאוושי ברכות והלכתא כוותיה"

ד

אשר ע"כ נ"ל לפרש ענין מחלקותן דוקא בשמעו מש"ץ דהיכא דלא שמעו מש"ץ לכ"ע אין יוצאים דאין סברא כלל לומר שיפטרנו ש"צ הואיל ואינו שומע מאתו רק בשמעו מש"צ פליגי דר"ג ס"ל דבשומע מש"צ פוטר אף הבקי דשומע כעונה ורבנן ס"ל דאפילו בשומע מש"צ אינו מועיל רק לאינו בקי ולא לבקי והטעם היה נ"ל עפמ"ש בירושלמי פ"ג דברכות הלכה ב' והביאו הר"ן סוף ר"ה דבק"ש ותפלה ובהמ"ז אין אחד מוציא חבירו ואמר הטעם דתפלה הוא דסברא הוא שיהא כ"א מבקש רחמים על עצמו (וע' בפ"מ על הירושלמי שם דלפי פירושו אין ראיה על ק"ש ותפלה דמפרש לה על חיוב נשים ועבדים יע"ש) אך דלפי זה בתפלת המוספין דלית בה רחמי רק משום קרבן מוסף משום ונשלמה פרים שפתינו היה מן הדין שיפטרנו ש"צ בשומט דל"ש כאן שיהא כ"א מבקש רחמים וי"ל הסברא בהיפוך דבקרבנות ל"ש שיפטרנו ש"צ דאף דכהן הקריב בעד כולם מ"מ הקרבנות היו באין מתרומת הלשכה שהיה לכל ישראל חלק בו ועכשיו שאין לנו קרבן אזי תקנו מוסף משום ונשלמה פרים שפתינו א"כ צריך שיוציא בשפתיו ממש ול"ש בזה לצאת משמיעת ש"צ דאין בזה שלום פרים כ"א בחיתוך שפתים ואפשר דמטעם זה אמרו בתפלה מכאן למתפלל שצריך שיחתוך בשפתיו דכנגד תמידין תקנוהו והשפתים הן הן שילום פרים והיה אפשר לומר דר"ג ורבנן פליגי בהיפוך דר"ג ס"ל תפלות אבות תקנום ולכך יוצא אף בשמיעה דשומע כעונה ורבנן ס"ל כנגד תמידין תקנום ולכך צריך שיחתוך בשפתיו שיהא בזה שילום פרים השפתים והדיבור ובזה א"ש בתפלת ערבית דר"ג ס"ל חובה ור"י רשות דר"י ס"ל כנגד תמידין תקנום ות"ע כנגד איברים ופדרים דלא מעכבי כפרה והוי רשות ור"ג ס"ל אבות תקנום ויעקב תקנו לחובה ויותר נ"ל דטעמא דרבנן כמ"ש המרדכי סוף ר"ה לדעת רש"י דהא דשומע כעונה דוקא באינו בקי אבל בבקי ל"א שומע כעונה ולכך אינו יוצא בשמיעה מי שהוא בקי ור"ג ס"ל דכשם שהוא מוציא שאינו בקי כך מוציא הבקי ר"ל דגם בבקי אמרינן שומע כעונה ואנן קי"ל כר"ג בר"ה ויה"כ משום דאוושי ברכות וארוכות ומטעות הן וחשיבי כ"א כאינו בקי בהן והא דאמר ר"ש חסידא דלא פטר ר"ג אלא עם שבשדות דאניסי אין הכוונה עם שישנם בשדות רק שהן עוסקים במלאכת שדות ואנוסים במלאכה ואין יכולים להסדיר תפלתם כראוי ויוצאים בשמיעתם מהש"צ וכ"כ התוס' בר"ה שם בד"ה כשם שמוציא את שאינו בקי כו' בסוף הדבור דעם שבשדות יוצאים לר"ג בשמיעתם מש"צ אבל דעיר דלא אנוסים במלאכה ויכולים להסדיר תפלתם אין יוצאים בשמיעתם מש"צ דעדיף להתפלל בעצמו ואפשר דס"ל לר"ג גם כן טעמיה דהירושלמי כדי שיהא כ"א מבקש רחמים על עצמו רק די"ל דזה דוקא בדלא אניס אבל באנוס יוצא בשמיעתו מש"צ אפי' הוא בקי דעיקר הדין שומע כעונה אפילו בבקי הוא או די"ל דס"ל ג"כ כסברת המרדכי דאינו יוצא בשמיעתו מש"ץ היכא דהוא בקי דל"א שומע כעונה בבקי רק באינו בקי רק דס"ל דהיכא דהבקי אניס חשוב כאינו בקי דאידי ואידי חד טעמא הוא כיון דאנוס הוא להסדיר תפלתו בעצמו יוצא בשמיעה וז"ש כשם שמוציא שאינו בקי משום דאנוס וא"י להסדיר תפלתו בעצמו כך מוציא הבקי כיון דאנוס וטעמייהו דרבנן נ"ל דס"ל דיותר צריך זריזות וזהירות כששומע מש"צ וצריך לכוין בכל מלה ולא יסיח דעתו לד"א משא"כ כשאומר בעצמו אף אם אמרה בלא כוונה יצא כמ"ש הטור בסי' תקצ"א וכ"כ רש"ל והב"ח והמג"א בסי' קכ"ד יע"ש. ואפשר עוד לומר דר"ג לשיטתי' דס"ל מתפלל אדם בכל יום י"ח ברכות וא"כ באנוס במלאכה טורח הוא לו להסדיר תפלתו בעצמו כל י"ח ברכות ועדיף לשמוע ורבנן לטעמייהו דס"ל דיכול להתפלל מעין י"ח כ שגורה תפלתו בפיו ואם כן לא אניס כלל דבקל יכול להתפלל הביננו ועדיף זה מלשמוע מפי ש"צ וא"ש דבר"ה וי"כ קי"ל כר"ג דאוושי ברכות שהן ברכות ארוכות ואינו יכול לקצר בהן וחשוב אנוס אף לרבנן והא דלרבנן אף בר"ה ויה"כ חייב להתפלל י"ל דטעמייהו משום לא פלוג או דס"ל כריב"נ דאמר שלש מכולן יצא ולא אוושי כולי האי ברכות:

איברא דלפ"ז קשה מאי הקשו לר"ג למה צבור מתפללין דהא ר"ג מודה דעיר דלא אניסי אין יוצאין בשמיעתם וצריכים להתפלל בעצמם משום שיהא כל אחד מבקש רחמים על עצמו וצ"ל דר"ג לא קאמר דעיר לא רק בשאר ימות השנה אבל בר"ה ויה"כ אף דעיר פוטר וע"ז מקשה למה מתפללין בר"ה ויה"כ דכיון דאוושי ברכות חשיבי כאנוסי. אך קשה כיון דגם לדידהו אנוס יוצא משמיעת ש"צ א"כ מאי מקשו לדבריך הא גם לדידהו קשה ואי משום לא פלוג או דס"ל כריב"נ א"כ גם לדידיה י"ל כן דס"ל הכין ומנ"ל להקשות. וע"כ המחוור שבכולן לפרש דלרבנן בקי אינו יוצא בשמיעה בשום אופן אף דאנוס דלא דמי לאינו בקי דמצד עצמו אינו ראוי להתפלל כי אם לשמוע והוי כאינו מדבר דיוצא בשמיעה (ועיין בהג"א פ"ק דחולין דכ' בהיפוך דאלם אפשר דאינו יוצא בשמיעה הואיל וא"י לברך ובאמת מהך דהכא תיובתי' דהא אינו בקי כאלם דמי ויוצא בשמיעה הואיל וא"י להתפלל ובקי אינו יוצא בשמיעה ול"א כאן כל הראוי לבילה ועמש"ש בגליון שם תי' ע"ז ואפשר דס"ל דדוקא בתפלה אמרו כן משום טעם הירושלמי שיהא כ"א מבקש רחמים על עצמו ולא בשא"ד) אבל כל שמצד עצמו ראוי להתפלל אזי אינו פטור בשמיעה ואף דאנוס אונס רחמנא פטריה אבל השמיעה אינו מעלה ומוריד לדידיה ור"ג ס"ל דאנוס שוה לאינו בקי ולא ס"ל לחלק בין זה שמצד עצמו אינו ראוי ובין בקי שראוי מצד עצמו רק מצד מאורע ומקרה אונס אשר קרהו וע"כ שפיר השיבוהו לדידך דס"ל אף שמצד עצמו ראוי כל שאירע לו אונס קצת פטור אם כן למה צבור מתפללים בר"ה ויה"כ דמשום דאוושי ברכות כאניסי דמי כדכתיבנא:

ה

ובזה הדרך דרך רבינו הגדול בחיבורו פ"ח מהל' ברכות שכ' וז"ל ש"צ מוציא הרבים י"ח בשעה שהוא מתפלל והם שומעי' ה"ה כמתפללים בד"א כשאינו יודע אבל היודע אינו יוצא י"ח אלא בתפלת עצמו בד"א בשאר ימות השנה אבל בר"ה ויה"כ ש"צ מוציא היודע כאינו יודע עכ"ד. וע' בכ"מ שהקשה למה לא ביאר דעם שבשדות דאניסי ולא מצי למיתי לבי כנשתא ש"צ פוטרן אף כשאין שומעים ולפמ"ש לא קשה מידי דהר"מ ס"ל דעיקר פלוגתייהו בשומעים דוקא ובאין שומעים אף ר"ג מודה דלא פטר להו ולא פליגי רק אי פוטר בקי בשמיעתו דר"ג ס"ל דגם בקי פוטר ורבנן ס"ל דבקי א"י י"ח כ"א בתפלת עצמו דל"א שומע כעונה כי אם באינו בקי ואפשר דדוקא בתפלה ס"ל להר"מ כן משום טעם הירושלמי אבל בר"ה ויה"כ אף הבקי כאינו בקי חשוב ויוצא בתפלת ש"צ וע' בב"י סי' תקצ"א שכ' בדרך זה אך כ' שם הטעם דעם שבשדות דאין להם שהות להסדיר תפלתם אבל בעיר שהיה להם שהות להסדיר ולא הסדירו אינם אנוסים ונראה שדחקו לזה משום דקשיא ליה מה שהקשינו לעיל דהא טפי קשה לכוין בשמיעה מלהתפלל בעצמו שאף בלא כוונה יצא וע"ז פירש דעם שבשדות אונס דידהו שאין יכולים להסדיר תפלתן מקודם התפלה ואין להם שהות קודם התפלה ולכך עכשיו א"א להם להתפלל בלא סידור תפלה ויוצאים בשמיעה אך קשה דהא א"צ להסדיר כ"א דפרקים ומאי אונס יש להם בשאר ימות השנה ואפשר דס"ל דלר"ג צריך להסדיר תפלתו גם בשאר ימות השנה ולכך השיב להם לחכמים כדי להסדיר תפלתו (ועיין במג"א סימן קכ"ד דדוקא בש"צ צריך להסדיר בשאר ימות השנה וע' בא"ר שם שכ' כדברי דלר"ג צריך להסדיר כל ימות השנה) אך לשיטתו אין ראיה דע"כ לפי שיטתו דבעיר אין יוצאין אף בשמיעה א"כ מאי מקשו למה צבור מתפללין וע"כ צ"ל דמר"ה ויה"כ מקשו דאז צבור יוצאים בשמיעה לר"ג כמש"ל וע"ז אמר שפיר כדי להסדיר אבל בשאר ימות השנה מנ"ל דס"ל לר"ג דצריך להסדיר וע"ק לדעת הב"י דא"כ אף בעיר כיון שלא סידר תפלתו שוב א"י להתפלל אם כן אף דעבר במה שלא סידר מ"מ סוף סוף עכשיו אונס שא"י להתפלל כיון שלא סידר וה"ל לצאת בשמיעה. איברא דהמדקדק בלשון הב"י מבואר דס"ל דאף שלא סידר תפלתו יכול להתפלל בדיעבד כמ"ש אינו יוצא י"ח עד שיתפללו הם עצמם אלמא דיכולים להתפלל בלא סידור רק דס"ל דלכתחילה צריך להסדיר ועם שבשדות כיון דאין להם פנאי להסדיר תקנו שיצאו בשמיעת ש"ץ דזה עדיף משיתפללו בלא סידור אבל בעיר כיון שיכול להסדיר אזי תקנו שלא יצא בשמיעה כדי שיסדיר ויתפלל בעצמו ואם אירע שלא סידר אף על פי כן א"י בשמיעה דא"כ יסמוך ע"ז בכל פעם ולכן יתפלל בלא סידור ואז יהא נזהר בפעם אחר לסדר כיון שידע שלא יוכל לצאת רק בתפלת עצמו מזהיר זהיר לסדר כדי שתהא תפלתו שגורה בפיו מיהו אנן לא ס"ל כר"ג בהא דאין חובה לסדר תפלתו. אך קשה דהא בתפלת פרקים משלשים יום לשלשים יום פסקינן דצריך להסדיר א"כ נפסוק כר"ג בתחלת הפרקים דמוציא עם שבשדות דאניסי וא"י להסדיר וע' בב"ח שדעתו באמת דקי"ל כר"ג בעם שבשדות דאניסי אפי' בשאר ימות השנה ולקמן בס"ד נבאר זה באורך איך שדברי הב"ח תמוהין. וע"כ נראה יותר כמש"ל דטעמא דרבנן דאונס מיקריי אין פוטרו ש"צ כיון שמצד עצמו הוא ראוי שבקי הוא אזי לא אמרי' גביה שומע כעונה וכדכתיבנא. ולפי שיטה זו ר"ג וחכמים לא פליגי אלא בחדא דר"נ פוטר בקי בשמיעה ורבנן לא פטרי אבל לשיטת הרי"ף והרא"ש פליגי בתרתי דר"ג פוטר עם שבשדות דאניסי ולא מצי למיתי לבי כנשתא אפי' בלא שמעו ובעיר פוטר בשמעו ורבנן פליגי בתרתי וקשה ע"ז דלפי זה למה דחיק לאוקמי הך דמודים חכמים לר"ג דהוא ר"מ דזה דוחק גדול דחכמים סתמא קתני וגם לאוקמי דוקא בר"ה ויה"כ דסתמא קאמר מודים לימא מודים חכמים לר"ג בעם שבשדות דאניסי והלכה כר"ג בעיר היכא דשמעי אך דז"א דהא עיקר אונס דעם שבשדות לפירושם הוא דלא מצי למיתי לבי כנשתא לשמוע מש"צ לכך יצאו אף שאין שומעים וכיון דלרבנן דפליגי בעיר וס"ל דאין יוצאים אף בשמיעה א"כ מאי טעמא דפטרי עם שבשדות דאניסי לבא לעיר דמה יועיל להם ביאתם לעיר דאף בעיר אין יוצאים אף שישמעו וגם בהיפוך אין לומר מודים חכמים לר"ג בעיר בשמעי והלכה כר"ג בעם שבשדות דאניסי דלפי מה דאסיק הלכה כר"ג בר"ה ויה"כ אם כן מה טעם לומר על עם שבשדות דאניסי למפטרינהו בר"ה ויה"כ טפי משאר ימות השנה משום דאוושי ברכות דמה ענין אוושי ברכות לזה דממ"נ אי חשיב אונס אפילו בשאר ימית השנה נמי ואי לא חשיב אונס אפי' בר"ה ויה"כ ליתי לבי כנשתא וישמעו מש"ץ וי"ל דבאמת חשיב אונס מה שלא באו לבהכ"נ רק דבשאר ימות השנה ס"ל לרבנן שמחוייבים להתפלל שם כיון דבקיאים הם ובר"ה ויה"כ דאוושי ברכות וארוכות הם ומטעות הם אף בקי חשוב כאינו בקי שא"י להתפלל ויוצא בשמיעת ש"צ:

איברא דיש להוכיח הוכחה ברורה לפירושינו דאף עם שבשדות לא פטר ר"ג אלא בשומעים כמ"ש התוספות וכמ"ש בדעת הר"מ דאלו לדעת הרי"ף והרא"ש דעם שבשדות פטורי אפי' בדלא שמעי קשה מה דאמר שם פוטר היה ר"ג אפי' עם שבשדות ולא מיבעיא הני אדרבה הני אניסי ומאי קושיא דשפיר קאמר דלא מיבעיא הני ששומעים אלא אפי' עם שבשדות שאין שומעי כלל פוטרן ולפמ"ש א"ש דאפילו עם שבשדות אין סברא כלל לפטור באין שומעים רק בשומעים וע"ז שפיר קאמר אדרבה הני אניסי ולא מצי לסדורי תפלתם והני דעיר לא אניסי ויכולים לסדר תפלתם בעצמם ולדעת הרי"ף והרא"ש צ"ל דדייק לי' מדאמר אפי' שבשדות משמע לא מיבעיא דעיר דומיא דשדות שאין שומעים שיוצאים וע"ז מקשה אדרבה הני אניסי מה שאין באים לשמוע והני לא אניסי ויכולים לבא לשמוע:

ו

העולה מכ"ז די"ל ג' שיטות בפלוגתא דר"ג וחכמים הא' היא שיטתינו הקדומה דר"ג פוטר בקי בשדה דאניס ולא מצי למיתי לבי כנשתא וביחיד ס"ל דלא אתקין תפלה ולכך יוצא בתפלת ש"ץ אבל בעיר בקי אינו יוצא אף בשמיעה אבל אינו בקי יוצא בשמיעה ובר"ה ויה"כ יוצא אף בקי בשמיעה ורבנן ס"ל דבקי אינו יוצא אף בשמיעה ואינו בקי יוצא בשמיעה אבל בשדה לא אף דאניס כמש"ל אות ב' ואפי' דלרבנן אף בשדה יוצא אינו בקי ולא פליגי כי אם בבקי ותתיישב הקושיא שהקשיתי שם באות ב' דעיקר חסר מן הספר וגם דרבנן ור"ג פליגי בסברות הפוכות ולפמ"ש דרבנן פטרי בשדה אינו בקי יתיישב הכל ע"ש ודוק השיטה הב' היא שיטת התוס' ולפמ"ש היא ג"כ שיטת הר"מ דר"ג לא פטר כ"א שבשדות בשמעי ובעיר אפי' שמעי לא עד שיתפללו בעצמם אם הם בקיאי' ואינו בקי יוצא אף בעיר בתפלת ש"ץ ובר"ה ויה"כ אף בקי והוא בעיר יוצא בתפלת ש"ץ (כן מוכרח לומר לדעת ר"ג כמ"ש הנ"י בסימן תקצ"א וכבר הוכחתי לעיל בהוכחות ברורות. דאל"כ מאי מקשה למה צבור מתפללין הא אינו מוציא בקי בעיר וע"כ דפריך מר"ה ויה"כ דמוציא אף בקי בעיר ולדידן דקי"ל כר"ג בר"ה ויה"כ מוציא אף בקי בעיר וכ"כ הר"מ בהדיא ונפלאתי על המ"א ר"ס תקצ"א שכ' דלפירש"י ותוס' לא פטר אלא למי שהיה אנוס ולא היה יכול לסדר כו' וכוונתו למ"ש בעיר לא אפי' שמעי כפי' התוס' ומ"ש פרש"י לפמ"ש התוס' שם אדרבה פרש"י הוא כשיטת הרי והרא"ש שאכתוב אח"ז אך מל' רש"י סוף ר"ה ד"ה אבל בעיר לא משום דלא אניסי ויכולין להסדיר תפילתם משמע כפי' התוס' שם ועיין בפ"י שם ולפמ"ש ז"א דבר"ה ויה"כ לכ"ע אף בעיר דיכולים להסדיר ר"ה ויה"כ יוצאים בשמיעת ש"ץ) ולרבנן בקי אף בשמיעה בשום אופן אף דהוא אנוס באיזה מקרה כיון שמצ"ע ראוי להתפלל דבקי הוא לא אמרינן גבי' שומע כעונה כדעת המרדכי סוף ר"ה והשיטה הג' היא שיטת הרי"ף והרא"ש דר"ג פוטר עם שבשדות אף דלא שמעי הואיל ואניסי ולא מצי למיתי לבי כנשתא וביחיד אין חייבין להתפלל (מטעם שכתבנו דס"ל דתפלה לא אתקין אלא בצבור או דס"ל דאניסי במלאכה וא"י להתפלל אפי' ביחיד מחמת אונסן) ורבנן ס"ל אף דאניסי במלאכה מ"מ יכולין להתפלל בפ"ע (תפלה קצרה עכ"פ דבשדה מצלי הביננו ור"ג לשיטתיה דס"ל שצריך להתפלל י"ח דוקא כמ"ש לעיל) ובעיר ס"ל לר"ג דאין הש"ץ פוטרן כ"א בדאתי לבי כנשתא ושמעי מש"ץ והלכה כר"ג בר"ה ויה"כ בתרתי דעם שבשדות ש"צ מוציאן אף דלא שמעי משום דנפישי ברכות וא"י להתפלל בפ"ע (ול"ד לשאר ימות השנה דיכול להתפלל הביננו כדכתיבנא אך דז"א דא"כ בימות הגשמים שאינו מתפלל הביננו ליפטר ג"כ עם שבשדות לרבנן וע"כ דאף כל התפלה בשלימות ס"ל דיכול להתפלל אף בשדה או דס"ל דיכול לומר כל ברכה בקוצר כרב בפ"ד דברכות (וגם אנשי העיר יוצאים בר"ה ויה"כ בשומעי' מש"צ אף דבקיאים:

ז

והנה בזה אי הלכה כר"ג בשאר ימות השנה מסתימת כל הפוסקים מבואר דאין הלכה כמותו רק בר"ה ויה"כ וכן משמע מפשט הסוגיא אך המעיין בבה"ג סוף ר"ה השמיט לגמרי החילוק בין ר"ה לשאר ימות השנה וכ' סתם דמודים חכמים לר"ג ומשמע אפי' בשאר ימות השנה וגם במרדכי סוף ר"ה פסק כר"ג לדעת בה"ג והב"ח בסי' תקצ"א כ' דלא אסיק בש"ס מאן מודים ר"מ אלא לפרוקי דלא תיקשי הנך תרתי מימרי דר"י אבל לענין גוף ההלכה קי"ל כמ"ש ר"א בשם ר"י הלכה כר"ג אף בשאר ימות השנה והנה קשה לדבריו סותרים הני תרי מימרות דר' חנא צפוראה דכיון דאמר הלכה כר"ג סתם מבואר דאפילו בשאר ימות השנה כמ"ש הב"ח א"כ למה הוצרך תו לומר הלכה כר"ג בר"ה ויה"כ דהא כבר אמר דאפי' בשאר ימות השנה הלכה כמותו ואפשר לומר דכיון דר"ג לא פטר אלא עם שבשדות דאניסי במלאכה ולפ"ז י"ל דר"ה ויה"כ גרע כיון דלא אניסי אז במלאכה וכמ"ש הכ"מ בפ"ה מהל' ברכות לדעת הר"מ באמת ולכך קאמר דאפי' בר"ה ויה"כ הלכה כר"ג אך קשה דלמה נקיט ר"ה ויה"כ דוקא הו"ל לומר שבתות וי"ט ועוד דהו"ל למימר אפי' בר"ה ויה"כ וי"ל דבאמת בשבתות וי"ט כיון דלא אניסי במלאכה חייבין להתפלל ואין יוצאים בשמיעתם אלא דר"ה ויה"כ אף דלא אניס יוצאים בשמיעה כיון דאוושי ברכות ואתי למטעי עדיף לשמוע. ועי"ל דבעם שבשדות הלכה כר"ג אפילו בשאר ימות השנה וז"ש ר"ח צפוראה סתם הלכה כר"ג ומשמע אפילו בשאר ימות השנה והטעם דאניסי וטרידי ולא יכולין להתפלל כלל אפילו בפ"ע מחמת טרדתן ואח"כ אמר הלכה כר"ג בר"ה ויה"כ דאפי' בעיר יוצאים אז בשמיעה משום דאוושי ברכות אך מסתימת לשון בה"ג משמע דלגמרי פסק כר"ג אפילו בשאר ימות השנה ואין חילוק כלל בין שאר ימות השנה בין ר"ה ויה"כ שלא הביא שום חילוק כלל:

ח

והנה התוס' בד"ה כך מוציא את הבקי כ' בשה בה"ג דאם שכח יעלה ויבא שומעה מש"ץ אע"פ שהוא בתי והקשה הב"י בסימן קכ"ד דהא לא קי"ל כר"ג בשאר ימות השנה ותי' דהיכא דטעה אפילו רבנן מודו והנה מפשט לשון התוספות מבואר דלא מחלקי בין טעה רק לפי' הב' בעיר אפי' שמע לא יצא ע"ז כתבו בסוף הדיבור דיש לחלק בין טעה אבל לפירוש ראשון משמע דאין צריכים לחלק כלל בין טעה יע"ש בדבריהם וע"ק דאס"ד כדעת הב"י דבטעה מודים חכמים לר"ג א"כ למה הוצרך לדחוקי בש"ס לומר מאן מודים ר"מ דזה דחוק טובא כמש"ל אות ה' לימא מודים חכמים לר"ג בטעה והלכה מכלל דפליגי בתחלת תפלה שלא התפלל עדיין כלל אין לו לסמוך על הש"ך וע"כ נראה עיקר דהתוספות פסקו כר"ג (ובאמת הגירסא בתוספות רשב"ג וי"ל הטעם דקי"ל כ"מ ששנה רשב"ג במשנה הלכה כמותו והא דהוצרך ר"ח צפוראה לומר משמי' דר"י הלכה כרשב"ג הא ר"י ס"ל כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו י"ל דאמוראי נינהו ואליבא דר"י כמבואר בב"מ דל"ח ב' וי"ל דר"ח צפוראה ס"ל דלא אמר ר"י כ"מ ששנה רשב"ג הלכה כמותו ולכך ס"ל לר"ח צפוראה באידך מימרא דוקא בר"ה ויה"כ הלכה כמותו ולא בשאר ימות השנה אבל אנן דקי"ל כ"מ ששנה רשב"ג הלכה כמותו נקטינן כוותי' אך זה דוחק לומר שהיתה להתוס' גירסא אחרת ובתוס' ברכות פ"ד מבואר דגרסי גם כן ר"ג יע"ש) אך קשה דא"כ מאי מייתי ראי' שם מהך דברכות כ"ט דמשני הא ביחיד והא בצבור ומאי ראי' מזה דהלכה כר"ג דלמא מוקי בש"ס הך ברייתא דתני אין מחזירין בצבור כר"ג ולעולם דלא קי"ל הכין וי"ל דמייתי ראי' דעכ"פ לר"ג יצא בשמיעתו מש"ץ אפי' בעיר דלא תימא כדעת הסוברים בעיר אפי' לא שמעו ובגליון שם כתבתי ישוב אחר לזה:

ט

והנה הב"ח בסי' תקצ"א הקשה וכן הקשה הט"ז סי' קכ"ד על הב"י שכ' בטעה מודים חכמים דהא אין סברא דבטעה מודים משום דדיינין לי' כאנוס והא חכמים ס"ל דאפי' עם שבשדות דאנוסי אין ש"ץ מוציאן אלמא דס"ל דאף אנוס לא מהני ולדידי חזי לי דאין כאן אפי' ריח קושיא דבאמת לשיטת הרי"ף והרא"ש דהתוס' קיימי אליבייהו דעם שבשדות הואיל ואניסי ולא מצי למיתי לבי כנישתא יוצאים אפי' בדלא שמעי ובעיר אין יוצאים רק בשומעים א"כ עיקר האונס מה שלא באו לבה"כ ולרבנן דס"ל דאין פוטר בעיר אפי' שמעי א"כ שוב לא יועיל אונס דעם שבשדות מה שלא באו דאפי' אם יבואו אין הש"ץ פוטרן אבל באמת בטעה דאנוס רבנן מודו. איברא דלשיטה השני' שכתבנו באות ו' דלר"ג אין פוטר כ"א עם שבשדות דאניסי ולא מצי לסדורי תפלתן אזי נפטרים בשמיעתם ולרבנן אף דאניסי לא פטר כיון שמצד עצמו ראוי הוא א"כ מבואר כדעת הב"ח דלרבנן אינו מועיל אונס. וי"ל דע"כ לא כתבנו דלרבנן אף באניסי אין מועיל אונס אלא משום דס"ל דאפי' בר"ה ויה"כ אינו פוטר בשמיעה והתם ודאי דבעי לסדורי מקודם תפלתן דאוושי ברכות ארוכות ומטעות וא"כ ודאי דהוא אונם גמור מה שלא סדר תפלתו ואעפ"כ ס"ל דאינו יוצא בשמיעה ע"כ דטעמייהו משום דאינו יוצא בשמיעה כ"א מי שאינו בקי אבל בבקי אף שאירע לו אונס מ"מ בבקי לא אמרי' שומע כעונה כלל כמש"ל אות ו' אבל לדידן דקי"ל כר"ג בר"ה ויה"כ י"ל דבאמת באונס מועיל שמיעה מש"ץ והאי דלא פטרינן עם שבשדות בשאר ימות השנה דלא אניסי כלל במה שלא סדרו תפלתן דא"צ להסדיר כל תפלות דשאר ימות השנה והא דפטרינן בר"ה ויה"כ הוא באמת מטעמא דאניסי דלא מצי לסדורי תפלתייהו אך ז"א מתרי טעמים חדא דהא קי"ל דאף תפלות של מועדות צריך להסדיר וא"כ נפטור ג"כ בשמיעה מש"ץ ביו"ט וזה לא שמענו דר"ה ויה"כ דוקא נקט ודעת הר"ן אפי' בר"ה ויה"כ אינו פוטר כי אם זכרונות ושופרות ואף לדעת הטור אינו פוטר כי אם תפלת מוסף ולא שאר התפלות וכן דעת הר"מ ואי הטעם משום דאניס דלא מצי לסדורי גם ביו"ט ובשאר תפלות דר"ה ויה"כ לפטרינהו ש"ץ וגם לפ"ז הטעם לא יפטר כי אם עם שבשדות דאניסי מלסדורי ובאמת בר"ה ויוה"כ פוטר אפי' בעיר כמש"ל. ועל כרחינו צריכין אנו לומר דלאו מטעם אונס פטרינן להו רק משום דאין בקיאים בהם כמ"ש הר"מ וש"צ מוציא שאינו בקי לכ"ע אבל מטעם אונס לא פטרינן להו והדרא קושית הב"ח לדוכתה. איברא דהמעיין בתוס' ר"ה שם בראשית דבריהם לא ס"ל הך שיטה רק כשיטת הרי"ף בעיר עד דשמעי ובשדה אפי' לא שמעי וא"כ אין ראי' דרבנן ס"ל דאף באונס אינו פוטר דלשיטה זו ליכא לרבנן אונס כלל וכמש"ל. והנה בר"ה שם כ' בסוף דבריהם ואפי' למה שפי' עם שבשדות ששומעים יוצאים ובעור לא אפי' שומעים יש לחלק בין לא התפלל כלל ובין התפלל וטעה. ועל דברי תוס' אלו קשה טפי דהרי ביארו שיטה זו בעיר אפי' שמעי לא ובשדה יוצאים בשמעי משום דאניסי וא"כ לרבנן דאפי' בשדה אין יוצאים ע"כ צ"ל דס"ל דאפי' באונס לא מיפטרי בשמיעה וא"כ האיך כ' יש נחלק בין טעה דמה מועיל טעה דדיינינן לי' כאונס הא אפי' אונס אינו מועיל לרבנן וע"כ דהתוס' אליבא דר"ג נקטו למלתייהו וס"ל דהלכה כר"ג וכמ"ש לעיל ודלא כהב"י:

י

והנה הב"ח בסי' תקצ"א שם יישב הדבר דס"ל להרא"ש והטור לדעת הרי"ף דאע"פ דלא פסקינן כר"ג אלא בר"ה ויה"כ היינו דוקא כשהוא בעיר דלא אניס הלכך בר"ה דאוושי ברכות כי אתי לבי כנישתא הש"צ מוציאו ובשאר כל ימות השנה מתפלל לעצמו אבל עם שבשדות אפי' בשאר ימות השנה הש"ץ מוציאם כיון דאניסי ולא מצי למיתי לבי כנישתא דבהא נמי הלכה כר"ג כיון דאניס כו' וממילא ההוא דשכח יעלה ויבא דיינין לי' כאניס דא"צ לחזור ולהתפלל אבל מ"מ מאחר שהוא עומד בבהכ"נ צריך לשמוע כל התפלה מפי הש"ץ עכ"ד וע"ש עוד שהאריך ונוראות נפלאתי על דבריו האיך כ' לשיטת הרי"ף דעם שבשדות אפי' בשאר ימות השנה מוציאם כיון דאנוסי ולא מצי למיתי דהא כיון דס"ל דאותם שבבהכ"נ אין יוצאים בשמיעת ש"צ א"כ מאי אונס יש להם במה שאין יכולים לבא לבהכ"נ דמה תועיל להם ביאתם לבהכ"נ הא לא מיפטרי בשמיעתם מש"צ דבאמת לר"ג דמיפטרי בשמיעת ש"ץ וכן לדידן בר"ה ויה"כ אזי שפיר חשוב אונס מה שלא באו והיו פטורים בשמיעתם מש"צ משא"כ לדידן בשאר ימות השנה דאין יוצאים בשמיעתם מש"צ א"כ מאי אונס איכא דלא מצי למיתי מה מועילה להם ביאתם ואולי ס"ל להב"ח דלא מצי למיתי לאו דוקא דא"כ יתפללו ביחיד בשדה וע"כ דאניסי לגמרי שמחמת טרדת המלאכה אין להם פנאי להתפלל כלל וס"ל לרבנן דאעפ"כ אין אונס כזה פוטרן וצריכים לפנות מעסקן ולהתפלל ובהא קי"ל כר"ג דפטורים להתפלל כיון דאניסי אך זה דחוק מאד בפי' דברי הרי"ף דכל מעיין ישפוט בצדק דכוונתו כפשוטו כמש"ל וע"ק לדבריו דעם שבשדות פטורים בתפלת הש"צ היכא אמרינן בשדה מצלי הביננו כמ"ש הרי"ף בפ' ת"ה הא כיון דאנוס ש"ץ פוטרו וביותר תימה דקי"ל המהלך במקום סכנה מתפלל ת"ק צורכי עמך כו' וכי מטא לביתי' בעי מהדר וצלויי והלא אין לך אונס גדול מזה ופשיטא דאניס טפי מעם שבשדות דאניסי במלאכה דהרי עם שבשדות יכולין לאנוס עצמם ולפנות דעתם להתפלל משא"כ אלו שא"א להם בשום אופן להתפלל עכשיו מחמת בלבול דעתם ולמה לא יפטרם ש"צ כמו עם שבשדות דס"ל להב"ח דגם לדידן פטר להו ש"ץ וא"ל דדוקא עם שבשדות דס"ל שאין באים לישוב כלל וכלל ולית להו שעה פנוי' אבל אם באו לעיר אח"כ ונפנו מעסקם חייבין להתפלל אף שכבר פטרם ש"ץ דזה לא מסתבר כלל דכיון דכבר נפטרים למה יתפללו עוד דבשלמא אם הם פטורים מחמת אונס לבד ולא מטעם דש"ץ פוטרם וא"כ פשיטא דאף בבאו אח"כ לעיר נפטרים ומ"ט המהלך במקום סכנה צריך למיהדר וצלווי כד אתי ליישוב אף שכבר התפלל ש"ץ ולא מפטר בתפלת ש"ץ ודוחק לחלק דדוקא בעם שבשדות דאניסי קצת וחיובי מחייב להתפלל ויש להם אונם קצת לכך הש"ץ פוטרם כיון שיש עליהם חיוב אבל המהלך במקום סכנה באונס כי האי רחמנא פטרי' לגמרי ופטור לגמרי להתפלל בעת הזאת ול"ש בזה לומר דיפטרנו ש"ץ דאין עלי' חיוב וכי מטי ליישוב אז מתחיל החיוב שלו אך דכ"ז רחוק מהפשט וע"ק טפי דלדעת הב"ח בטעה דאנוס ראוי שיפטרנו ש"ץ אפי' בלא שמע מש"ץ כמו עם שבשדות רק כיון שעומד בבהכ"נ צריך לשמוע כמ"ש הב"ח אבל היכא דאינו בבכה"נ פטור אפי' בלא שמע א"כ בטעה ולא התפלל שחרית למה יתפלל מנחה ב' הא ש"ץ פוטרו כיון דמיירי באונס דאל"כ אין לו תשלומין ואף אם תרצה לחלק בין לא התפלל כלל ובין התפלל וטעה אף דשניהם אנוסים מ"מ בלא התפלל כלל מחמרינן עלי' ומצרכינן ני' להתפלל דמלבד שזה א"א לומר כלל לדעת הב"ח דהרי לדעתו עם שבשדות דאניסי אף דלא התפללו כלל יוצאין אף לכתחלה בתפלת ש"צ וכ"ש כאן דהוא דיעבד. אך אף אם נדחק בזה מ"מ עדיין קשה טובא מהך דפ' ת"ה דף כ"ח דמשני כאן ביחיד כאן בצבור דבצבור אין מחזירין אותו משום דשומעה מש"ץ וביחיד מחזירין אותו ולדעת הב"ח דמדמ' לה לעם שבשדות א"כ אמאי ביחיד מחזירין אותו לפטרי' ש"ץ אף שאינו שומע מש"ץ וכדמוכח מלשון הב"ח גופי' דאף בלא שמיעתו מש"ץ הי' יוצא רק מאחר שעומד בבהכ"נ צריך לשמוע אבל זה שאינו עומד בבהכ"נ אמאי מחזירין אותו וזה תימא רבתי על הב"ח:

יא

והנה הט"ז סי' קכ"ד ס"ק ה' כ' ליישב קושית הב"י הנ"ל דע"כ לא חייבו רבנן דפליגי על ר"ג שלא לסמוך על הש"ץ כי אם בכל התפלה אבל בשביל דבר א' יכול לסמוך על הש"ץ כל ששומע מתחלת התפלה עד סופה וקשה ע"ז דמקשה ר"ג לחכמים לדבריכם למה ש"ץ יורד לפני התיבה לימא למיפטר להו בדבר א' לבד אי אירע דשכחו וי"ל דעדיפא משני להוציא שאינו בקי דזה שכיח טפי אך נ"ל דזהו לדעת חכמי צרפת ר"פ ת"ה והובא בתוס' ורבינו יונה שם לענין שכח ולא הזכיר יעלה ויבא במנחה דר"ח שא"צ להתפלל ערבית שהרי כבר התפלל כו' יע"ש אבל לדעת חכמי פרובינצ"א דס"ל כיון דלא הזכיר יעלה ויבא הוי כמי שלא התפלל א"כ דמי לגמרי ללא התפלל ואין לחלק ביניהם ודוק וע' בש"ע סי' ק"ח סעיף י"א. עוד כ' שם הט"ז דבתוס' דר"ה יש עוד חילוק דבשומע מש"צ לכ"ע יוצא אלא דברוצה לפטור בלא שמיעה פליגי רבנן ור"ג עכ"ד ונפלאתי על דבריו דלא מצינו זה בתוס' וא"א לאומרו כלל בשום פנים דא"כ מאי מקשה ר"ג לרבנן למה ש"ץ יורד לפני התיבה ולמה הוצרכו להשיבו להוציא שאינו בקי הלא אף הבקי יוצא בשמיעה וע"כ דלרבנן בשום ענין אינו מוציא הבקי בשמיעה וזה ברור:

יב

והנה הרא"ש בר"ה שם הביא ג"כ הך דינא דבה"ג בשכח ולא הזכיר יעלה ויבא ישמע מפי ש"ץ וכ' וז"ל ואע"ג דאמר לקמן דלא פטר ר"ג אלא שבשדות דאניסי אבל בעיר לא היינו היכא שלא התפלל כלל אבל התפלל ושכח ולא הזכיר מוציא אף את הבקי וקשה לי בדבריו טובא חדא דפתח בעיר וסיים בבקי וע' בהגהות הר"ל חנליש בטור סי' קכ"ד שעמד ג"כ בזה וע"ק לי דהנה התוס' תי' ע"ז דהא דאמרינן בעיר לא היינו בלא שמעו אבל בשמעו מוציא אף בעיר והרי הרב בסמוך שם אומר כן בעיר אינו מוציא עד דאתו ושמעו מבואר דס"ל דבשמעו מוציא אף בעיר וא"כ מאי מקשו דהא הכא בשומע מש"ץ מיירי ובכה"ג אף בעיר מוציא ובגליון ש"ס שלי כתבתי ליישב דבאמת הרא"ש ס"ל כשיטת התוס' בעיר לא אפילו בשמעי רק דקשה דא"כ מאי מקשה למה צבור מתפללין וצ"ל דבר"ה ויה"כ דאוושי ברכות אף בעיר פוטר בשמעי וי"ל דהוכיח בעיר לא אף בשמעי דאל"כ קשה למה ש"צ יורד לפני התיבה וא"ל להסדיר דהא בשאר ימות השנה א"צ להסדיר אבל בר"ה ויה"כ ס"ל דגם בעיר מוציא ולכך מקשה למה מתפללין צבור וע"ז משני שפיר להסדיר דבר"ה צריך להסדיר ולפ"ז א"ש לקמן דכ' הרא"ש דאף בעיר מוציא בשמעי היינו בר"ה ויה"כ דשם מיירי לדידן דאינו פוטר רק בר"ה ויה"כ אבל כאן דמיירי בשאר ימות השנה ס"ל דאינו פוטר בעיר אף בשמעי ומקשה שפיר אך עדיין לא מתיישבא בהא קושיא ראשונה דפתח בעיר וסיים בבקי ונלע"ד ליישב הכל דקשה עוד קושית הב"י דהרי הרא"ש פסק להדיא דלא כר"ג בשאר ימות השנה ואיך הביא הך דבה"ג ונ"ל דבאמת ס"ל דאין הלכה כר"ג בשאר ימות השנה רק די"ל ב' טעמים דהכא אפי' רבנן מודו הא' טעם הב"י דבטעם מודו אך ע"ז קשה קושית הב"ח והט"ז דהא מאיזה טעם נוכל לומר דטעה מודו רבנן משום דאנוס והלא לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות דאניסי ומבואר דלרבנן אפי' אנוסי לא מפטרי וה"ה טעה וי"ל עוד אות שין טעם ב' כמ"ש הע"ז הבאתיו באות הקדומה דדוקא בכל התפלה ס"ל לרבנן דא"י לסמוך על הש"ץ אבל בדבר א' יכול לסמוך עליו וז"ש הרא"ש ואע"ג דאמר לקמן לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות דאניסי אבל בעיר לא א"כ מבואר דלרבנן אפי' אונס לא מפטר וא"כ מאיזה טעם יפטור כאן בשמיעת הש"ץ לרבנן דמטעם אנוס לא מפטר לרבנן דהרי לא פטרו גם לעם שבשדות דאניסי ע"כ כ' דיש לחלק עדיין דדוקא בלא התפלל אבל התפלל ולא הזכיר מוציא אף את הבקי ולא כ' כל' הר"י בתוס' דטעה לא דאין כוונתו בשביל שטעה דאניס דכבר סתר זה רק כיון שהתפלל בשביל דבר א' שלא הזכיר מוציא אף את הבקי אף לרבנן וא"ש דסיים בקי דזהו ג"כ עיקר קושייתו מתחילה ותתיישב גם קושיא שנייה דבסמוך כתב בעיר לא היינו בלא שמעי דאין כוונתו להקשות מעיר רק משדה דאנוס ואעפ"כ לא מפטר לרבנן ודוק. אך כ"ז בדרך הפלפול דקב"ה חדי בפלפולא אך לפי האמת רחוק הוא מפשט דברי הרא"ש ועוד דלפמש"ל אות ט' לשיטת הרי"ף והרא"ש דאנוס דבשדה הוא דלא מצי למיתי לבי כנשתא ולרבנן לא חשוב אונס כלל דמה בצע בבואם לבהכ"נ הא לדידהו אף בבואם אין יוצאים בשמיעתם מש"צ ומחוורתא כדשנין מעיקרא לדעת הרא"ש:

יג

עוד נשאר לנו לבאר היכא דשכח ברכה שלימה אי יוצא בשמעו מש"ץ והנה התוס' כתבו בשם הר"מ דאם שכח ברכה שלימה א"י בשומעו מש"ץ וכ"כ המרדכי בשם הר"מ והב"י בסי' קכ"ד כ' דלא חשש הטור לכתוב דברי הר"מ הואיל וכל הפוסקים לא חלקו בזה ולא ידעתי מאי ראייה דאדרבה כיון דלא כ' רק דברי בה"ג בשכח יעלה ויבא משמע דוקא בשכח יעלה ויבא אבל שכח ברכה שלימה א"י י"ח בשמיעת ש"ץ דכיון דהוא גופא חדוש הוא ואין לך בו אלא חידושו וכמה כרכורים כרכרו הפוסקים ליישב דברי בה"ג אף לענין הזכרה לענין שיצא בשמיעת ש"ץ ואיך נוסיף אנחנו עוד על דבריו לומר דאפי' בשכח ברכה שלימה יצא דלפי טעם הט"ז שכתבנו באות י"א יש טעם נכון לחלק בין הזכרת יעלה ויבא לשכח ברכה שלימה דמה לי ברכה אחת ומה לי כל התפלה ובפרט למאי דקיי"ל בשכח ברכה אחת אף מן האמצעיות דצריך לחזור ולומר משם ולהלן על הסדר וא"כ צריך הכא לצאת בשמיעתו מש"ץ מברכה זו עד סוף י"ח אבל מיעלה ויבא אף דעקר רגליו חוזר לראש מ"מ לדעת חכמי צרפת שכתבנו באות י"א והוא דעת רבינו יהודה שהביאו התוספ' בפרק ת"ה כבר יצא ידי חובת י"ח ברכות רק ידי הזכרה לא יצא רק אין מקום לומר הזכרה כ"א בתוך י"ח ברכות וע"כ צריך לחזור ולהתפלל אבל בשומעו מש"ץ שמתפלל בל"ז י"ח ברכות והזכרה אזי הש"ץ אף שא"י להוציאו ידי חובת התפלה מוציאו ידי חובת ההזכרה ודי לו בזה דהא כבר צלי ליה אבל בשכח ברכה שלימה ודאי דאף אותן הברכות שאמר לא יצא י"ח דהא ר"ש הפקולי הסדיר י"ח ברכות על הסדר ועוד כי היכא דאמר ריב"ל תמני סרי תקון תשסרי לא תקון כ"ש בפוחת ברכה תמני סרי תקון שב סרי לא תקון ועוד כיון דצריך לכוין לצאת י"ח כל הברכות מברכה זו ולהלן דאל"כ הרי מתפלל למפרע ולא יצא משא"כ בהזכרה ודוק:

ועוד נ"ל ראייה ברורה לדעת הר"מ מהא דאמרינן בפר' ת"ה דף כ"ט שם דמשנינן להך ברייתא דטעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאמרה בש"ת ואוקמינן לה בצבור מפני ששומעה מש"ץ וקשה דלפ"ז גם טעה ולא הזכיר גבורות גשמים אמאי מחזירין אותו הא יכול לשומעו מש"ץ וע"ק דקארי לה מאי קארי לה דמוקי דלכך אין מחזירין אותו משום ששומעו מש"ץ דא"כ היכי קאמר בברייתא הטעם מפני שיכול לאומרו בש"ת דהא אין הטעם בשביל זה ונראה דס"ל להברייתא כדעת הר"מ דבשכח ברכה שלימה מחזירין אותו ולכך בהזכרה דהיא מנוסח הברכה ואם לא אמרה הוי כאלו לא אמר כלל הברכה דכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא י"ח ולכך מחזירין אותו אבל בלא הזכיר שאלה בברכת השנים אין מחזירין דאין זה מנוסח הברכה לומר דאם לא אמר במטבע זה לא יצא דהרי חזינן דיכול לאומרה בש"ת אם שכח לאומרה במקומו חזינן דאין קפידא במטבע זה בברכה זו רק דהוא שאלה הצריכה מעין ברכה זו ע"כ אומרה בברכה זו אבל אין זה ממטבע הברכה ולכך בשכח ולא אמרה אין בזה קלקול בענין התפלה כ"א חסרון שאלה זו וזה יכול הש"ץ להוציאו משא"כ בגבורות גשמים דנוסח הברכה כך הוא דהזכרה זו חובה לנוסח הברכה בימות הגשמים וכשלא אמרה הוי כאלו לא אמר הברכה כלל ובכה"ג לא יצא בשמיעתו מש"ץ וז"ש מפני שיכול לאומרה בש"ת ר"ל דמזה מוכח דאין זה מנוסח הברכה רק שאלה בעלמא רק דאין מקום לאמרה רק בברכת השנים שהיא מעין שאלה זו או בש"ת דהיא ברכה כוללת והש"ס הקשה עלי' האי מפני שיכול לאומרה בש"ת לפי פירושך דמפני שיכול לאומרה חזינן דאין זה מנוסח הברכה ולכך יוצא בשמיעה מש"ץ א"כ מפני ששומעה מש"ץ מבע"ל דזהו עיקר הטעם והך דמפני שיכול לאמרה הוא נ"ט דבשביל [כן] הוא יוצא בשמעו מש"ץ ועיקר הטעם חסר מן הספר ודוק:

העולה מזה דמוכח מכאן דעת הר"מ דבשכח ברכה שלימה מחזירין אותו וא"נ דא"כ אף ביעלה ויבא למה יוצא בשמיעתו מש"ץ הלא גם יעלה ויבא אינו יכול לאמרו רק בעבודה נימא ג"כ דנוסח הברכה כך היא וכאלו לא אמר כלל ברכת עבודה כיון ששינה ממטבע זה שטבעו בה וי"ל דע"כ יעלה ויבא אינו מטבע ברכת עבודה דאינו שבח והזכרה כמו גבורות גשמים רק שאלה כמו שאלה בברכת השנים והא דאין אומרים אותו רק בעבודה לאו מנוסח הברכה היא רק דכאן מקום קביעותי' ולפי שהיא אחר ש"ת שוב אי אפשר לתקן בש"ת אם שכח ודוק:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה