אור ברסלב
מלא הרועים חלק א שמוש נותר מילתא הוא

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

שמוש נותר מילתא הוא

שבט אחד איקרי קהל

א

רב מרי בר אבוה אמר ר' יצחק ס"ל עצמות קדשים ששמשו נותר מטמאין את הידים כנותר עצמו דס"ל שמוש נותר מילתא פסחים פ"ג והכין מבואר במשנה חולין קכ"ה וכ' התוספות שם דרב מרי אשמעינן אף שעכשיו אין מהם נותר שנתרוקן המוח מהם אעפ"כ הואיל והיה בהם מוח אחר זמן אכילתו ושמשו נותר מטמאין אף אחר שנתרוקן המוח מהם וכן משמע ברמב"ם פ"י מהלכות אבות הטומאה:

ב

רב נחמן בר יצחק ס"ל ג"כ דעצמות קדשים אף אחר שנתרוקן מהם המוח מטמאין הידים ובעי שריפה כנותר עצמו פסחים פ"ג וע"ש היטב כמבואר משם דאף אחר שנחלץ המוח מהם בעי שריפה ולכך עצמות הפסח בעי שריפה אף שאין בהם מוח יע"ש:

ג

רב זביד נראה לענ"ד דס"ל דלא הוי כנותר לטמא ידים ולטעון שריפה רק בעת שהמוח בהם אבל אח"כ לא בעי שריפה וכדי לבאר לך זה צריך להביא שיטת הגמרא פסחים פ"ג דמקשה ארב מרי דס"ל שימוש נותר מילתא הוא מהא דתניא כל העצמות אין טעונין שריפה חוץ מעצמות הפסח מפני התקלה ה"ד, אי בעצמות שאין בהם מוח אף בעצמות הפסח אין טעון שריפה דאין כאן תקלה שעצמות שאין בהם מוח מותר לשבור בקרבן פסח אלא ודאי דאית בהו מוח וא"א שימוש נותר מילתא אף עצמות שאר הקדשים לבעי שריפה כיון דנעשו שימוש נותר ומשני רנב"י הב"ע כגון שמצאן חלוצים שהם שבורים ואין בהם מוח ולכך בקדשים אין טעון שריפה דודאי שברם קודם שנעשו נותר ולא היו שמוש נותר מעולם אבל עצמות הפסח דאסור לשבור בודאי לא שברם רק אחר שנעשה נותר (ופרש"י דאז מותר לשבור כיון דנפסלו כר"ל דס"ל הכי וע' במש"ל בפי"ט מהפה"מ מה שפירש לדעת הרמב"ם וע"ש) וא"כ הוי שימוש נותר לכך בעי שריפה רב זביד אמר כגון שמצא בבור עצמות ובדק עליונות ומצאן שבורים בקדשים א"צ לבדוק התחתונים דאמרינן מסתמא שברן אבל בפסח דשבירה היא איסור אין תולין לומר שגם התחתונים נשברו כיון דלא שכיח שישברו מעצמם או שישברם אדם ויעבור אאיסור (כנ"ל לפרש טעמיה דרב זביד ועוד נ"ל לבאר יותר דבשלמא בקדשים כיון דתלינן שאדם שברן כדי לאכול המוח שלהם אזי בודאי שבר כולה דהא בכולם יש מוח ואי אין בהם מוח בלא"ה אין טעון שריפה אבל בפסח דאסור לשברם לא תלינן שאדם שוברם לעבור על איסור דס"ל לרב זביד דאף אחר זמן אכילתם אסור לשוברם כר' יעקב שם ולכך אמרינן דמקרה קרה להם שנשברו ולכך אין בזה שום הוכחה שגם התחתונים נשברו כיון דלא נשברו מדעת כ"א ע"פ מקרה שמא לתחתונים לא קרה המקרה כנ"ל נכון וסעד לסברא זו מביצה י' ע"ב בגוזלות דמדדין יע"ש ודוק. איברא דלשון חלצינהו שאמר שם לא משמע כן יע"ש) והנה הקשו המפרשים למה מיאן רב זביד באוקימתא דרנב"י מטעם שכתב רש"י בזה כבר הקשה ע"ז המהרש"א ועיין במש"ל פי"ט מה' פה"מ. וע"ק לי על הר"מ בפי"ט מה' פה"מ שכ' כל עצמות הקדשים שאין בהם מוח אינן טעונין שריפה חוץ מעצמות הפסח ע"כ ותמיה לי למה השמיט אוקימתא דרב זביד דאף אם אינו נודע אם יש בהם מוח אם בדק עליונות ומצאן חלוצים אף תחתונים א"צ שריפה ואפשר דגם רנב"י מודה לו רק דלא בעי לאוקמא ברייתא באוקימתא דחיקא אבל לענין הדין אפשר דמודה ואף אם נאמר דפליג מנ"ל למפסק כרנב"י נגד רב זביד. ונלענ"ד לתרץ דבאמת קשה על אוקימתא דרב זביד דלמה לא יצטרך בדיקה בקדשים הא איכא ס"ס לאיסור א' שמא יש בתחתונים מוח ואת"ל דאין בהם מוח כמו בעליונים שמא אחר שנעשה נותר נחלץ המוח מהם והוי שימוש נותר וטעונין שריפה וא"ל דשם אונס חד הוא דהכל חד ספק אם היה בהם מוח בשעת נותר או לא ז"א דלספק הראשון שמא יש בהם מוח הרי הם טעונים שריפה מה"ת משום המוח שבהם ולספק הב' אין טעונין שריפה רק מדרבנן משום שמוש נותר וקי"ל היכא דספק א' אוסר יותר מחבירו הוי ס"ס ועוד דלספק הב' אף עצמות העליונים החלוצים צריכים שריפה וגם בלא"ה אין ס"ס זה בגדר שם אונס חד ואין כאן מקומו וגם אין לומר דאינו ס"ס מתהפך דהא הרמ"ע מפאנו כללא כייל לן היכא דיש סברא להתחיל בזה לא בעי' מתהפך והכא פשיטא דכך צריך להתחיל שמא עדיין יש בהם מוח והוא ספיקא דאורייתא דהוי נותר גמור וא"ל דיש חזקה נגד ס"ס דחזקה שאכל המוח מהם ולא עבר אלאו דבל תותירו ז"א דדעת רוב הפוסקים דאף נגד חזקה אמרינן ס"ס לכך נראה לפענ"ד דטעמיה דרב זביד דס"ל דלא הוי שימוש נותר רק כשעדיין יש בהם מוח אבל אם עכשיו אין בהם מוח אף שנעשו פ"א שימוש נותר לית לן בה. ובזה מיושב הכל דעכשיו אין כאן ס"ס וגם לא קשה למה מיאן באוקימתא דרנב"י דבאמת לדידיה אף עצמות פסח א"צ שריפה היכא דעכשיו אין בהם מוח ודוק. ואין להקשות דאי ס"ל לרב זביד כשאין בהם מוח א"צ שריפה אף דהוי שמוש נותר א"כ למה יטענו עצמות שריפה יחלץ המוח מהם ושוב לא לא יטענו שריפה אף דהוי מעיקרא שימוש נותר י"ל דס"ל לרב זביד דכיון בשעה שאנו נזקקים לשרוף הנותר המה אז שמוש נותר נמצא חל עליהם החיוב לשורפם ושוב לא יוכל לדחותם וכשתעיין אות שין בהגהת מש"ל מהק"פ מה שתמה על התוס' פרק העור והרוטב תבין שהוא סובר כן דאל"כ לא מקשה מידי וכאשר כתבתי שם בגליון וכמו שהשיג האור חדש פסחים פ"ג אך לפמ"ש דבריו כמ"ש כאן עיין היטב ודוק. ולפ"ז יתיישב דעת הרמב"ם דלא פסק כרב זביד דהרמב"ם ס"ל דע"כ רב מרי אשמעינן אף דעכשיו אינן שימוש נותר אעפ"כ שימוש נותר מילתא ומתפס עליהם שם נותר אף אחר כך דאם לא כן מאי אתי רב מרי לאשמעינן מתני' הוא בחולין קכ"ה וכאשר הקשו התוס' שם וכיון דרב מרי ורנב"י ס"ל דאף אח"כ שמוש נותר מילתא ממילא נדחה אוקימתא דרב זביד דהדרא קושיא לדוכתה דהוי ס"ס ובודאי צריך לבדוק התחתונים לכך כ' הר"מ דוקא בידעינן שאין בהם מוח א"צ לשרוף אבל אי לא ידעינן צריך לשרוף דהלכתא כרב מרי ורנב"י נגד רב זביד (ולפמ"ש צ"ל דרב זביד לא אתי לשנויי אליבא דרב מרי רק דאתי לשנויי דלא נידוק מברייתא דשמוש נותר לאו מילתא אף בדאית בהו מוח כדס"ד דמקשה ואז תיקשי מתניתין דחולין ועוד נ"ל דרנב"י ורב זביד אפליגו בדברי רב מרי דרב זביד ס"ל דרב מרי לא איירי אלא כשיש בהם עדיין נותר והכריע הר"מ כרנב"י מכח קושיית התוס' חולין דאל"כ מאצ אתי רב מרי לאשמעינן מתניתין הוא ודוק היטב:

ד

באופן אחר נ"ל דבאמת ס"ל לרב זביד דאף אחר שנחלץ המוח מהם הוי שימוש נותר ואעפ"כ יתורצו כל הקושיות הנ"ל ונקדים לתרץ קושיית מהרש"א על רש"י שפי' טעמא דרב זביד דלא ס"ל כרנב"י שמצאן חלוצים ופרש"י דלרב זביד לא מחמרינן כולי האי בשימוש נותר למיסר מחמת ספיקא שמא אחר שנעשה נותר חלצינהו ולכך לרב זביד היכא שמצאן חלוצים אף בפסח אין טעון שריפה והקשה מהרש"א דהא זהו לא הוי ספיקא רק ודאי דקודם שנעשה נותר אסור לשבור העצם וא"כ אחר שנעשה נותר חלצינהו ואין זה ספק ונ"ל דהנה לקמן דף פ"ד ע"ב ס"ל לאביי דהיכא דשבר העצם מבע"י דעדיין הפסח אינו ראוי לאכילה לית לן בה ומותר לשבור העצם אז לרבי וכן לרב ששת בריה דרב אידי מותר לשבור העצם לרבי בעוד שהפסח לא נצלה כל צרכו דאז איני ראוי לאכילה משום לא תאכלו ממנו נא ולפ"ז י"ל דרב זביד ס"ל כוותייהו ולכך שפיר הוי ספק אי נשתמשו נותר אימור שברן מבע"י או קודם שנצלו כל צרכן ודברי רש"י נכונים ולא קשה קושית מהרש"א ובזה א"ש דרב זביד ורנב"י לא פליגי דכ"ע היכא דאיכא ספק שימוש לא מחמרינן ולר"ז הוי ספק משום דס"ל כהנך אמוראי דמבע"י ונא מותר לשבור אבל רנב"י לשיטתיה אזיל דקאמר לקמן פ"ד ע"ב דבנא יש בו משום שבירת העצם דהא חזי לאכילה דמטוי ואכיל ליה וכ"ש דמודה לר"פ שם דמבע"י יש בו משום שבירת העצם דלאורתא מיחזי לאכילה דהא בנא מחוסר מעשה להכשירו לאכילה וכ"ש מבע"י דשמשא ממילא ערבא ועוד מדלא מוקי פלוגתייהו מבע"י ש"מ דס"ל דיש בו מש"ע ולכך מוקי אוקימתא אחרת ולפ"ז רנב"י לשיטתיה שפיר מוקי בעצמות חלוצים ובפסח בעי שריפה דלא הוי ספק שמוש נותר אלא ודאי שמוש דודאי לא שברם קודם דהוי נותר דלא משכחת בהו היתר שבירה אז. ולפ"ז א"ש דברי הר"מ שהשמיט אוקימתא דרב זביד ופסק כרנב"י משום דלשיטתי' אזיל דפסק בפ' י' מהק"פ דאף שובר מבע"י ונא חייב מלקות א"כ הוי שמוש ודאי ולכך טעון שריפה וכיון דהברייתא לא מתוקמא אליבא דר"ז ממילא אין הכרח לדינו שנאמר שא"צ לבדוק עצמות קדשים במצאן שבורין ודוק:

איברא דלפמ"ש דלכ"ע מודו היכא דאיכא ספק שימוש א"צ שריפה קשה על הר"מ בפ"י מהק"פ דאף אחר זמנו אסור לשבור עצמות פסח אם כן ממילא אין כאן ודאי דאחר זמנו שברם דהא גם אחר שנעשה נותר אסור לשבור אדרבה י"ל שקודם שנעשה נותר שבר העצם כדי לאכול המוח וסבר דעשה דאכילת פסח דוחה הל"ת דשבירה (ועיין במש"ל בפ"י מהפ"מ ולפמ"ש אינו מתורץ בתירוצו) ונ"ל דהר"מ ס"ל דבאמת אין תולין כלל ששברו ישראל דלא עבר על לאו רק או שנשבר מאליו או שעכו"ם שברו ובודאי קודם שיעשה נותר הוא עוסק באכילת הפסח ואינו משליך העצמות ואין לתלות שנשבר אז עצם רק אחר גמר אכילתו חיישי' שהשליך העצמות ונשברו בדריסת הרגלים או שעכו"ם שברו ולכך מחשיב גם כן לודאי שאחר שנעשו נותר נשברו והוי שימוש נותר ודאי משא"כ לרב זביד די"ל מבע"י שברו הוי ספק גמור ודוק:

ה

ולפמ"ש יצא לנו הדין דעצמות הפסח הנמצאים בזמן שהפסח בא בטומאה שהיה רוב הצבור טמאי מתים אז העצמות אין צריך שריפה כמו עצמות שאר קדשים כיון דאז מותר לשבור עצם כמ"ש הר"מ בפ"י מהק"פ נמצא יש לנו לומר שלא באו לכלל שמוש נותר דמקמי דהוי נותר חלצינהו וזה פשוט:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה