מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
שליח עושה שליחותו
א
ר"נ ס"ל בשל תורה אין חזקה שליח עושה שליחותו בשל סופרים חזקה שליח עושה שליחותו עירובין ל"ב א':
ב
רב ששת ס"ל אף בשל תורה חזקה שליח עושה שליחותו ודעת ר"י בתוס' ד"ה רב ששת דרב ששת נמי לית לי' חזקה שליח עושה שליחותו אלא במקום שאם לא יעשה שליחותו יבא המשלח לידי עבירה אם יסמוך עליו יע"ש היטב דנראה משם דלר"ת שהובא בתוספות שם מקודם זה ס"ל אפילו אם לא יבא המשלח לידי עבירה ס"ל לרב ששת חזקה שליח עושה שליחותו וי"ל דאף לר"ת דוקא היכא דהמשלח יבא לידי עבירה ע"ש היטב ותבין אך יותר נראה דר"ת לא מפליג בין אם השליח יודע שהמשלח יבא לידי עבירה וס"ל לר"ש בכל מקום שליח עושה שליחותו:
ג
כי אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו דוקא עד סוף היום אבל לא אמרינן אם ציוהו שחרית שתיכף עשה שליחותו בשחרית ואין לסמוך ע"ז עד ערב כן מבואר בעירובין שם וכ"כ במש"ל פ"ד מה' בכורות יע"ש:
ד
כי אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו בדאורייתא לרב ששת היינו שיודע השליח שאם לא יעשה שליחותו תיכף ומיד יבא המשלח לידי עבירה אבל אם אין חשש שיבא המשלח תיכף לידי עבירה רק אחר כמה ימים כגון שצוה לו למכור חמצו ועדיין זמן רב עד הפסח י"ל שהשליח עצל עכשיו ובתוך כך אירע לו אונס ולא קיים שליחותו סברא זו כתב הרב במש"ל פ"ד מה' בכורות ע"ש. עוד כ'
ה
כי אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו בדאורייתא רק בדבר שיש ביד השליח לגמור הדבר כגון לשחוט או לתרום אבל דבר התלוי בדעת אחרים כגון למכור חמצו שמא לא יתרצה אחר לקנות חזי לא סמכינן אחזקה זו ונסתייע הרב במש"ל שם לסברא זו מדברי התוס' גיטין ס"ד שכ' בהך דמקדש דאומר לשליח צא וקדש לי אשה דאסור בכל הנשים מטעם חזקה זו וכ' התוס' שם שאינו אלא קנסא בעלמא דמן הדין אין לסמוך על החזקה כיון דאין ביד השליח לגמור הדבר שמא לא תתרצה האשה לקדש ואף לדעת הרמב"ן שם דפליג על התוס' וס"ל דסמכינן שם אחזקה זו אף דאין ביד השליח דוקא בקדושין דאתתא בכל דה ניחא נה דטב למיתב טן דו ומסתמא ניחא לה וימצא השליח איזה אשה לקדש אבל בשאר מילי מודה הרמב"ן דהיכא דאין ביד השליח לעשות ל"א חזקה זו ועוד העלה שם דאף אם נאמר דהרמב"ן ס"ל דאמרינן חזקה שליח ע"ש אף באין בידו דוקא להחמיר אבל לא להקל באין ביד השליח יע"ש:
ו
דעת התוספ' דבר שיש לו עיקר מה"ת אף דהוא מדרבנן הוי דאורייתא ול"א בו חזקה שע"ש לר"נ אכן דעת הרמב"ם אינו כן דהרי בתחומין דיש לו עיקר מה"ת לדידיה דתחום י"ב מיל מה"ת ולוקין עליו כמ"ש בפכ"ז מה"ש ואעפ"כ ס"ל לר"נ בתחומין חזקה שע"ש וע' בתשו' נ"ב חלק אה"ע סי' ב' וע' במש"ל פ"ד מבכורות שנראה דעתי דגם הר"מ ס"ל החילוק של התוספות אך דברי בעל נ"ב עיקר כנראה למעיין וקושיית התוס' אליבא דר"מ כבר תי' שם בנ"ב יע"ש:
ז
רב שמעיה ס"ל כר"נ דבדאורייתא לא סמכינן אחזקה שע"ש וכ"ז לר"ת אבל הר"י כתב שם דר' שמעיה יכול לסבור כר"ש וע"ש בתוס' הנ"ל: