אור ברסלב
מלא הרועים חלק א שכירות פועלים

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

שכירות פועלים

ש"צ אי מוציא רבים י"ח

בב"מ פרק האומנין

א

במשנה השוכר את האומנין והטעו זא"ז אין להם זע"ז אלא תרעומות. בגמ' מפרש שחזרו בהן או שבעה ב חוזר. ולכאורה מפשט לשון המשנה משמע אף באין מוצאין להשתכר עכשיו אין להם אלא תרעומות ואף דגרם להם היזק וסתם משנה ר"מ דדאין דינא דגרמי ועוד מסיפא הוא מוכרח דשוכר עליהן או מטען והיינו מטעם גרמי וע' בהג"א ובסמוך נדבר מזה אי טעם הסיפא משום גרמי וע' תוס' לקמן ע"ו ב' והנה י"ל דלא דיינינן דינא דגרמי רק היכא דברי הזיקא וכאן לא ברי הזיקא דמאן יימר אי לא שכרן בעה"ב היו מוצאין מקום להשתכר הא חזינן דעכשיו אין מוצאין מקום להשתכר אזלינן בתר השתא דמסתמא גם מעיקרא לא היו מוצאין ובזה א"ש הסיפא דשוכר עליהם דשם ברי הזיקא דאמש היה מוצא פועלים לשכור כמ"ש הרשב"א ובש"ע סי' של"ג ונדבר מזה בסמוך בס"ד אך הוא גופא קשיא דכמו דמוקמינן בסיפא דמיירי דאמש מצא לשכור ועכשיו אינו מוצא ה"ה רישא מיירי דאמש מצאו מקום להשתכר ועכשיו אין מוצאין דאל"כ לפלוג וליתני בדידיה באינו דבר האבוד דאם מצאו אמש ועכשיו אין מוצאין צריך לשלם להם וע"כ דגם רישא מיירי בכל גווני אף דאמש מצאו ועכשיו אין מוצאין וכן בעה"ב אמש מצא ועכשיו אין מוצא אעפ"כ אין לו אלא תרעומות ועלה קתני סיפא דבכה"ג אם הוא דבר האבד שוכר עליהן וא"כ כיון דמיירי באמש מצאו ועכשיו אין מוצאין ליתחייב מדינא דגרמי ודוחק לומר דלצד דין קתני דבעה"ב אין לו אלא תרעומות אף דאמש מצא ועכשיו לא כיון דאינו דבר אבד יכולין לומר תוכל לשכור אחר כמה ימים ופועלים מיירי דלא מצאו אמש או שגם היום מוצאין דאל"כ הוי גרמא דזה דוחק ועוד דגם בעה"ב באינו אבד אעפ"כ יכול לומר מפסיד אני כיון שאינו מוצא פועלים עכשיו מי יימר דלא יתיקרו פועלי' עכשיו וה"ל למיתני במשנה הדין דאם נתייקרו אחר כך פועלים באופן שבשעה שבעה"ב יצטרך בהכרח לשכור פועלים יצטרך לשלם ביוקר אזי הפועלים חייבין להכשיר נזקו שהם גרמו לו כיון שאמש היה מוצא בזול. ובתשובת מהר"ם בר ברוך דפוס פראג סי' תתכ"א כתב דד"ג היינו במקום שמפסיד חבירו על ידו בגרמתו אבל מקום שהיה יכול להרויח וגרם לו שאינו מרויח פטור כדתנן כו' והטעו זא"ז אין להם אלא תרעומות, ע"כ מבואר דהוי קשה ליה קושיא דכתיבנא כיון דמתניתין סתמא תנן משמע אפי' כשמצאו אמש להשתכר ועכשיו אין מוצאים והרי גרם להם היזק ש"מ דזה לא חשוב גרמי דהוא מניעת ריוח ואני מקשה לדבריו קשה עדיין דהא בבעה"ב מיירי ג"כ כשמצא אמש פועלים ועכשיו אינו מוצא ייצטרך לשלם אחר כך ביוקר כיון דמשנה מיירי סתמא בכל גווני דאם לא כן גם בפועלים י"ל דמיירי כשמוצאין עכשיו ומנ"ל להוכיח ממשנתינו דמניעת ריוח ל"ח גרמא וע"כ דהוכחתו דמשנתינו סתמא תק ומיירי בכל גווני וא"כ ה"ה בבעה"ב מיירי בכל גווני וא"כ בבעל הבית אינו מניעת ריוח רק היזק גמור ואמאי אין לו אלא תרעומות הא הפסידו לו ממון שיצטרך לשלם עכשיו ביוקר יותר וא"ל דלא ברי הזיקא דשמא לא יתייקרו ואף דעכשיו נתייקר יוכלו לומר כיון דאינו דבר אבד תמתין עד שעת הזול דז"א דאטו ימתין לעולם והגע עצמך בשוכר פועלים לחרוש ולזרוע לא קחשיב ליה מתניתין בדבר האבד וכן משמע בברייתא דתני הלכו ומצאו לחה כו' יע"ש משמע דאינו דבר האבד דיכול להמתין עוד ב' או ג' ימים ולא יותר דהרי צריך לחרוש ולזרוע שדהו בזמן הזריעה וא"כ מי לא עסקינן דידעינן בודאי שנתייקר עכשיו השער עד סוף זמן הזריעה באופן שבודאי יצטרך ליתן יותר ואעפ"כ נקט דאין לו אלא תרעומות והרי גרמו לו היזק ממש וה"ל למיתני במשנה דאם לא ימצא לשכור עד סוף זמן הזריעה אלא ביוקר צריכין הפועלים להשלים לו נזקו גם הא מלתא גופא שכ' מהר"ם דהיכא דבעה"ב חוזר בפועלים חשוב מניעת ריוח לא ברירא לי דהרי זה חייו של הפועל ואליו הוא נושא את נפשו ונפש ביתו ואם לא ישכיר עצמו יום או יומים ימות ברעב ואין לך היזק גדול מזה ותמצא שהחמירה תורה בשכירות פועלים יותר מכל חוב ממון שבעולם שעוברין עלי' על בל תלין והיינו מטעם דאליו הוא נושא את נפשו ואיך נחשיב זה למניעת ריוח הלא יום זה אינו חוזר והולך וחסר פרנסת יומו לכך נראה יותר דעת הרמב"ן והרשב"א הביאם ה"ה בפ"ט מה"ש דמיירי כשלא מצאו אמש מקום להשתכר או שגם עכשיו מוצאין מקום להשתכר ולכך אין להם אלא תרעומות כיון דלא הפסידו כלום:

ב

כ' הסמ"ע בסי' של"ג ס"ק א' הא דאין להם אלא תרעומות משמע דאפילו מחוסרי אמנה אין כאן והיינו לדעת הסוברים בס"ס ר"ד בהג"ה דבנשתנה השער לית ביה משום מחוסרי אמנה והכא ג"כ בעה"ב חוזר בשביל שנמצא פועלים בזול יותר עכ"ד. ולכאורה דבריו תמוהין דאם הוזל השער א"כ גם הם לא יקחו עכשיו כפי שהשכירן רק בזול ואם כן אפי' ממון צריך לשלם להם כמבואר בש"ע שם ס"ב דאם נשכרין בפחות משלם להם הפחות וצ"ל דבאמת הם יוכלו להשכיר עצמן בכדי דמיהן ולא בפחות רק הוא מצא פועלים שהיו נדחקים למעות ושכרו עצמן לו בזול או דזיל עבידתא דידיה כגון עבודת החרישה ואע"פ שהפועלים יוכלו להשתכר עצמן למלאכה אחרת באופן שיקחו כפי הסך שקצב להן ולא יהיה מלאכה כבדה מזו אך קשה דלפ"ז ה"ל למיתני השוכר את האומנין מותרים לחזור זב"ז ואין להם זע"ז אלא תרעומות כיון דאף משום מחוסרי אמנה אין כאן וי"ל כיון דעכ"פ תרעומות איכא לא שייך למיתני מותר לחזור ולפי דעת הפוסקים בס"ס ר"ד דאף בנשתנה השער יש בו משום מחוסרי אמנה א"כ ה"ה הכא יש בו משום מחוסרי אמנה וא"ש דלא נקט מותרין לחזור דבאמת אסור משום מחוסרי אמנה ועמ"ש בזה לקמן אות ד':

ג

אין להם אלא תרעומות. הנה בזה יש מחלוקת אם מוצאין בעה"ב אחר להשכיר עצמם לדעת הב"י דאפי' תרעומות אין להם אך לבעה"ב יש תרעומות אפי' מוצא לשכור שאין דרך בעל הבית לטרוח ולשכור פועלים אחרים כ"כ הש"ך בסי' של"ג סק"א לדעת הנ"י ודעת הרמב"ן והרשב"א והרא"ש משמע דאף כשהפועלים מוצאין בעה"ב אחר להשכיר א"ע יש להם תרעומות מפני הטורח מיהו היכא דמוצאין להשכיר בלא טורח כלל מודים להנ"י דאפי' תרעומות אין להם כ"כ הש"ך ואיכא למידק דכיון דהיכא דאין מוצאין להשכיר צריך לשלם להם ממון א"כ למה נקט במשנה אין להם אלא תרעומות הא אשכחן דוכתא דאפי' חיוב ממון יש ע"כ צריך אתה לומר דמשנתינו קולא אתי לאשמעינן דלפעמים אשכחן דאין בו חיוב ממון ואס"ד דאיכא דוכתא דאפי' תרעומות ליכא א"כ ה"ל להשמיענו קולא טפי דאיכא דוכתא דאפי' תרעומות ליכא וממ"נ אי חומרא אתי לאשמעינן נימא דאפי' חיוב ממון איכא לפעמים ואי קולא לימא דאפילו תרעומות ליכא וא"ל דמילתא פסיקא נקט דבעה"ב לעולם יש לו תרעומות דאפי' כשמוצא פועלים כמ"ש הש"ך דעדיין קשה לנקוט דאין להם אפילו תרעומות כשמוצא בלי טורח כלל דאז אפי' בעה"ב אין לו תרעומות. ונראה ליישב לפמ"ש התוס' לקמן ע"ו ב' דאפי' התחילו במלאכה וחזר בעה"ב אם מוצאין להשתכר אין להם אלא תרעומות אלא דאורחא דמלתא נקט בברייתא לקמן דבלא התחילו מסתמא מוצאין ובהתחילו אין מוצאין א"כ י"ל דמשנתינו אפי' בהתחילו מיירי כיון דמיירי במוצאין להשתכר או דמיירי בלא התחילו ולכך אין להם אלא תרעומות משום דסתם לא התחילו מוצאין להשתכר וא"כ א"ש דלק"מ דאם נאמר בלא התחילו ומשום דמסתמא מוצאין להשתכר אין זה סתמא שימצא להם בעה"ב בלי חיפוש וטורח וע"כ יש להם תרעומת מפני הטורח כמ"ש הטור ול"ק דליתני רבותא טפי דאפי' תרעומות ליכא דלפי הסתם ואורחא דמילתא נקט דמסתמא ימצאו אחר הטורח וחיפוש לכך חיוב ממון אין כאן רק טורח ואם נאמר דמשנתינו סתמא קתני דמשמע אפי' בשהתחילו ואעפ"כ אין להם אלא תרעומות דמיירי במוצאין להשתכר א"כ ל"ק לאו ליתני אפי' תרעומות כשמוצאין בעה"ב אחר דז"א דבהתחילו אפי' מוצאין בעל הבית אחר יש להם תרעומות משום שינוי דעת כמו בספינה לקמן ע"ט ב' לפירו' התוס' שם וכמבואר בש"ע סי' שי"א ס"ו וכמ"ש בש"ך סי' של"ג סק"א (אך לפרש"י ונ"י לקמן דף ע"ט בספינה לא מיושב בזה) וא"כ י"ל דמשמיענו רבותא דאפי' בהתחילו דאיכא תרעומות אעפ"כ אין כאן חיוב ממון:

ד

ועדיין איכא למידק בסיירי לארעא מאורתא אי יש להם עליו תרעומות דלענין חיוב ממון מבואר בש"ע סי' של"ג דכשבקר אמש מה לו לעשות א"כ הסברא נותנת דגם לענין תרעומות היכ' שבקרה אמש והיתה צריכה פועלים ועכשיו אינה צריכה מה תרעומת יש ולכאורה הדרא קושיא לדוכתה לאשמעינן דאפי' תרעומת משכחת דליכא בסיירא לארעא אך ז"א דזה אינו רבותא כלל דהא בכה"ג אפי' כשאין מוצאין להשתכר אין כאן חיוב ממון דאנוס הוא וכמבואר לקמן ובש"ע שם ואדרבה משמיענו רבותא אפי' בפשע ולא סיירא לארעא אף עפ"כ אין עלי' חיוב ממון מיהו ג"ז קשה כיון דמיירי כשמוצאין להשתכר א"כ הם אינן מפסידין כלום וא"כ היעלה על הדעת שיהיה צריך לשלם להם כיון שאינו מפסיד להם ולכאורה היה קצת ראיה מזה לדברי המרדכי הובא בהגה"ה שם ס"ב דאפי' לא מצא רק מלאכה כבדה צריכין להשכיר עצמם יע"ש וזהו הרבותא משמיענו במשנה אך זה דחוק ועיין בש"ך שם וצ"ל דעיקר הרבותא במשנה דאין יכולים לומר כבר קנינו השכירות שלך וצריך אתה לשלם לנו בין אם נחכיר עצמינו בין לא דמה לך בכך כבר נתחייבת בכך משעת פסוק השכירות אך גם על זה יש לפקפק דפשיטא דבדברים בעלמא לא משתעבד ולא קנו עדיין השכירות ואם נאמר דמשנתינו מיירי בהתחילו י"ל דשפיר קמ"ל דאפילו בהתחילו נא קנו שכר כל הפעולה ובסמוך נדבר מזה אי קנו בהתחלת המלאכה דיש בזה מחלוקת הפוסקים. ואם נאמר כדעת הפוסקים ס"ס ר"ד הבאתים לעיל אות ב' דבנשתנה השער אפי' משום מחוסרי אמנה אין כאן י"ל דהא קמ"ל דאפי' משום מחוסרי אמנה אין כאן רק תרעומת ואפילו לדעת הפוסקים דבנשתנה השער יש בו משום מחוסרי אמנה נ"ל דוקא בנשתנה קצת וחשוב משום מחוסרי אמנה שמשנה דיבורו בשביל חסרון פורתא אבל היכא דא"צ עכשיו לפועלים במצאו שדהו לחה כדלקמן בברייתא בכה"ג ודאי אין בו משום מחוסרי אמנה וגדולה מזו כתבו התוס' לעיל דס"ד א' ד"ה אי תקפא דהיכא דמפסיד הכל אפי' מי שפרע ליכא והוכיחו מעובדא דפרזק רופלא ומכ"ש לענין חסרון אמנה ועוד היאך שייך חוסר אמנה מה לו לעשות שא"א לקיים דיבורו שיעדרו אצלו כיון שהשדה לחה א"כ א"א לו לקיים דיבורו ומה יעשה לקיים דבורו ואי לשלם אף שלא עשו ע"ז לא דבר מתחילה ואנן סהדי דדעתו היה אם יעבדו ואין אדם עושה מעותיו אנפרית ובזה אני תמה על הסמ"ע שם סק"א דמשמע מדבריו דאף בכה"ג שא"נ כלל לפועלים תלוי בדעת הפוסקים הנ"ל דבס"ס ר"ד דנלע"ד דבכה"ג לכ"ע אין כאן מחוסר אמנה כמ"ש וא"כ י"ל דמשנתינו הא אתי לאשמעינן דאין בו משום מחוסרי אמנה כיון שא"צ לו. איברא דלפמ"ש בש"מ לקמן ע"ט ב' בספינה דאמר שם בש"ס אי דמשכח לאגורי אמאי אית ליה תרעומת וכ' בשיטה מקובצת וז"ל ואף דבפועל איכא תרעומת ואפי' דליכא פסידא ה"מ כי הדר ביה בלא טענה אבל הכא בטענה רבה חוזר דפרקה בחצי הדרך ואין לו צורך עוד בספינה עכ"ד ולפי דברינו דמיירי הכא שא"צ עוד לפועלים א"כ הוא בא ג"כ בטענה רבה כמו התם שא"צ עוד לספינה והדרא קושיא לדוכתה אמאי הכא יש לו תרעומת והתם האמר דבכה"ג אפי' תרעומת ליכא. מיהו לענ"ד נראה דגם משנתינו מיירי שא"צ עוד לפועלים וחוזר בו בטענה רבה ואף על פי כן יש לו עליו תרעומות ול"ד לספינה דהתם לא פשע וכי היה לו לידע בביתו שיזדמן לו קונה באמצע הדרך שיוכל למכור סחורתו אבל הכא פשע דה"ל לסיירי ארעא מאורתא תדע דבסיירי אף כאן אין לו תרעומות כיון דלא פשע ונפלאתי על הש"מ והש"ך בסימן של"ג סק"א שהקשו מהך דהכא לספינה ולפמ"ש לק"מ דהכא פשע ובסיירי דלא פשע גם הכא אפי' תרעומות ליכא ויצא לן מזה דהכא אפי' חוזר מחמת טענה רבה שא"צ כלל לפועלים עכשיו אעפ"כ יש עליו תרעומות דלא כבעל שיטה מקובצת דמבואר מדבריו דהיכא דחוזר מחמת טענה אפי' תרעומות אין לו ולפמ"ש אף בכה"ג יש להם תרעומות ע"ז דה"ל לסיירי לארעא מאורתא ופשע בזה ואכתי איכא לעיוני בפועלים שחזרו בהם ובאו בטענה אי יש עליהן תרעומות דלא שייך גבייהו סיירי אך לא משכחינן בא בטענה דממ"נ אי טוענין שהוא הטען או כיוצא בזה זהו טענה גמורה ופשיטא דשכירות בטעות לאו שכירות הוא ובלא זה מאי טענה יש להם דאי שנתייקרה מלאכת הפועלים זה לא חשוב טענה דדוקא גבי ספינה שא"צ כלל לספינה משא"כ בחזרתן בשביל שנתייקר אין זה טענה דכיון דסוף סוף יכולין הן לעבוד ולעמוד בדבורן ועכ"פ תרעומות יש לו עליהן ואדרבה אפי' תביעת ממון יש לו עליהן בכה"ג שיפסיד שיצטרך כעת לשלם ביוקר יותר ועמ"ש בזה לעיל אות ב' יע"ש ואפי' דבאו בטענה שנפרץ להם גדר בשדותיהם או בבתיהם וצריכים לעבוד עבודתם עכשיו ולכאורה גם בזה י"ל דבלא סיירי לבתיהם או לשדותיהם יש לבעה"ב עליהם תרעומות כמו בהיפוך בבעה"ב אף שחוזר בטענה בלא סיוד יש תרעומות ויש לחלק בשלמא בעה"ב אותו מלאכת השדה ששכרן עבורה ה"ל לסייריה אי צריך עבודה אבל פועלים המשכירים עצמן לעבודה מה להם לסייר אז שדותיהן ובתיהן שאין זה מענין שכירת מלאכתן וי"ל גם בזה הוי פשיעות דקודם שמשכירין עצמן למלאכת אחרי' היה להם לעיין אולי צריכים עכשיו לעשות בשלהן וע"כ יש לו עליהן תרעומת גם בכה"ג והכי מסתבר מדכלל במשנה בעה"ב ופועלים כהדדי משמע דשוין הן הן לענין תרעומת והן לענין חיוב ממון ודוק:

ה

והא דאמרינן דיכולים לחזור זע"ז דוקא בלא משך בעה"ב כלי אומנות אבל משך אין הקבלן יכול לחזור כלל ופועל אף עפ"כ יכול לחזור בו רק שבעה"ב יכול לעכב כלי אומנות ולשכור אחרי' כ"כ המרדכי ורשב"א וכן פסק בהג"ה בסימן של"ג והש"ך שם סק"ה חולק וס"ל כיון דפועל יכול לחזור בו למה יעכב כלי אומנתו הא מנה אין כאן משכון אין כאן וכן משמע בתוס' קדושין ד"ח עכ"ל ומאד נפלאתי עליו במ"ש דכן משמע מדברי התוס' דאדרבה מדברי התוספות מבואר בהיפוך דאקשו שם אהך דהכא דמוקמינן לקמן כשבאת חבילה לידו אזי שוכר עליהן עד ארבעים וחמשים זוז ואמאי נימא מנה אין כאן משכון אין כאן ותי' דלא דמי דהתם גרמו לו הפסד ועוד שאין החבילה בתורת משכון קנויה לו לשכור פועלים עכ"ד. והנה לפי תירוצם הראשון דהיכא דגרמו הפסד אזי יכול לעכב א"כ ה"ה כאן דע"כ מיירי שהוקרו פועלים דאל"כ מה ענין עיכוב הזה לשכור אחרים דכיון שלא יתן לאחרים יותר ממה שפסק להם ע"כ מיירי דהוקרו פועלים וצריך הוא ליתן יותר וא"כ בכה"ג שגרמו לו הפסד גם התוס' מודו דיכול לעכב כמ"ש בהדיא ואין להקשות דא"כ למה נקט בברייתא לקמן דדוקא בדבר האבד שוכר עליהן הא אפילו בלא דבר האבד כיון שהוקרו פועלים שוכרן עליהן ז"א דבדבר האבד אפי' לא הוקרו פועלים רק לפי שהוא דבר האבד ובעה"ב שעה דחוקה לו צריך להפריז על השער וליתן יותר ואף זה הוא הפסד משא"כ באינו דבר האבד יכולין הפועלים לומר לו היה לך להמתין יום או יומים ואז אמצא פועלים אחרים בכדי שכרנו כיון שלא הוקר השער אבל בהוקר השער אפי' באינו דבר האבד יכול לעכב החבילה וכדברי הגה"ה וכדמשמע מדברי התוס' דהיכא דגרמו לו הפסד יכול לעכב וקנה החבילה. הן אמת דבזה גופא נפלאתי על הרשב"א ומרדכי והג"ה שכ' דיכול לעכב כלי אומנתו ולשכור אחרים דכבר כתבנו דע"כ מיירי שהוקרו פועלים עכשיו ואינו מוצא לשכור בכדי שכרן וא"כ מאי איריא שיש בידו כלי אומנותן אפילו באין בידו כלי אומנותן כיון שגרמו לו הפסד צריכין למלאות הפסידו וכמו כשחוזר בעה"ב אף שאין בידם כלל משל בעה"ב היכא דאין מוצאין עכשיו להשכיר את עצמן צריך בעה"ב לשלם להם ה"ה כשחזרו פועלים ואין בעה"ב מוצא לשכור בשכרן וגרמו לו הפסד פשיטא שצריכין לשלם לו וא"כ מאי אריא דיש בידו כלי אומנות וצ"ל דמיירי באמת שהוקרו פועלים ואעפ"כ לא גרמו לו הפסד דאמש כששכרן לא היה מוצא פועלים אחרים לשכור ואם כן לא הפסידוהו כלל ואעפ"כ בבאת חבילה לידו יכול לעכב אף שאין לו הפסד משא"כ כשלא באת ולפי זה צדקו דברי הש"ך דכיון שכ' התוס' דדוקא היכא דגרמו לו הפסד יכול לעכב חבילתן א"כ הכא דהוכחנו דמיירי בלא גרמו לו הפסד א"י לעכב:

איברא דתירוץ הב' של התוס' שכתבו שאין החבילה בתורת משכון אלא קנוי לו לשכור פועלים מבואר דהוא כדברי הרשב"א והמרדכי דאף דפועל יכול לחזור מ"מ אינו מפקיע רק שעבוד גופו אבל הכלים שמשך עדיין קנויין לו לשכור פועלי' אחרי' ומבואר להדיא בדברי התוספ' כדעת הרשב"א והמרדכי ונפלאתי על הש"ך איך כ' שמדברי התוס' משמע בהיפוך ולא שם עינו על תירוץ זה דמבואר להדיא כדבריהם:

והנה בשמעתין לקמן ע"ח א' דאוקמא להך דעד ארבעים ונ' זוז כשבאת חבילה לידו הקשו התוס' וז"ל וא"ת פשיטא וי"ל דה"א אסמכתא הוא כו' והנה דבריהם סותרים לדבריהם בקדושין הנ"ל דהתם הקשו דנימא מנה אין כאן כו' וכאן הקשו בהיפוך דהוא פשיטא וכבר הארכתי בגליון ש"ס שם והעליתי דתוס' דהכא קשיא להו קושייתם דהתם דנימא מנה אין כאן משכון אין כאן ולא ניחא להו בתירוצם דהתם וע"כ ס"ל דהכא מיירי שהתנו בפירוש שאם נחזור בנו מעכב החבילה ובכה"ג גם משכון מהני כמ"ש התוס' בקדושין שם בשם ר"ח כהן בשם ר"ת (ובאמת מתי' התוס' דהכא מבואר דפירשו דהכא מיירי בהתנו בפירוש וכמ"ש מהר"ם שם) וע"ז הקשו שפיר פשיטא כיון דהתנו בפירוש. והנה יש להבין באמת מ"ט לא ניחא להו בתירוצם דהתם והנה בתי' הראשון הרבה יש לפקפק כאשר כתבתי באורך בגליון ש"ס דקדושין שם אך התי' הב' לפמ"ש פירושו היא נכון מאד וע"כ לומר דס"ל כיון דפועל יכול לחזור אז אף כלי אומנתו א"י לעכב וכסברת הש"ך ומסתייע מהכא לסברת הש"ך ודוק:

ו

מקום שאין שם אדם שוכר עליהן. הנה ממ"ש מקום שאין שם אדם ולא אמר בזמן שאין שם אדם נראה לדקדק דוקא דהפועלים ידעו מתחילה שהוא דבר האבד ואינו מוצא פועלים אחרים לשכור ומיירי שעתה נזדמן לו ג"כ פועלים אחרים זולתן וכמ"ש הרשב"א הובא בש"ע שם דאל"כ יאמרו לו מה אפסדינך בלא זה לא היה לך פועלים אך מיירי דעכשיו היה מוצא פועלים גם ממקומות אחרים והפועלים אלו ששכר יודעים דלמחר לא ימצא פועלים שאל שממקומות אחרים ילכו להם ובמקום הזה אין שם אדם וז"ש מקום שאין שם אדם דהמקום גורם אבל במקום שיש פועלים רק דעכשיו אינו מוצא יכולים הפועלים לומר אנן לא ידעינן דהוא דבר האבד כיון שבמקום הזה יש פועלים תמיד סברנו שאם לא נרצה נחזור בנו ואין לך עלינו אלא תרעומות כיון שמצוי פועלים אחרים וה"ל לך לאתנויי עמנו או למשוך כלי אומנות או, לקבל קנין כדי שלא נוכל לחזור ואת הוא דאפסדית אנפשך דלא אתנית בהדן וכמו באתא נהרא לקמן דף ט"ז א' דהוא פסידא דבעה"ב משום שלא התנה אבל כשידוע שהוא דבר האבד ולמחר לא ימצא פועלים אזי ידעו הפועלים דעלייהו קסמיך וז"ש רש"י בד"ה מקום שאין שם כו' והוא סמך עליהן י"ל דוקא בב' תנאים שהמקום גורם שאינו מוצא פועלים וגם היה ידוע להם שמלאכתם הוא דבר האבד וז"ש רש"י והפשתן אבד וע"כ נקט במשנה ופועלים להעלות פשתנו ר"ל שאמר להם להדיא ששוכרן להעלות אז ידעו דעלייהו סמוך וגמרו ושעבדו נפשם כמ"ש בסמוך באורך וז"ש רש"י והוא סמך עליהן:

ז

ויש להסתפק בטעם הדבר אי הוא מטעם גרמי שגרמו לו הפסד עבור שסמך עליהן או נאמר דכיון דידעו הפועלים דעלייהו סמך והוא דבר האבד אם לא יעשו גמרו ושעבדו נפשם באמירתם בעלמא ויש דברים שנקנו באמירה כמו שטרי פסיקתא והרבה כיוצא בהם וכן מורה לשון הרמב"ן הובא בב"י סי' של"ג אהא דשוכר עליהם אע"פ שכ"ז שלא באת חבילה אין כאן אלא דברים חייבין לשלם עד כדי שכרם ולא יותר דסמכא דעתייהו מעיקרא ואין כאן דרך לקנין ונ"מ בין שני הטעמים שאמרנו למ"ד גרמי קנסא אזי לא קנסו בנו אחריו כמ"ש הש"ך סי' שפ"ו ואם נאמר מטעם שהקנו נפשם באמירה אף דמתו צריכים בניהם לשלם אך לכאורה ז"א דהא היכא דנאנסו הפועלים אין חייבים לשלם כמ"ש בש"ע סי' של"ג רק כשחזרו בהם מתחלה בלא אונס אזי צריכים בניהם לשלם גם יש לראות אי לא מצא לשכור בשום ממון בעולם ופשתנו אבד על ידם אי צריכים לשלם לו כל ההפסד מטעם גרמי או נאמר דזה לא הוי גרמי כיון שלא עשו ההיזק בידים רק הוי גרמא כי אינו עושה מעשה בגוף הדבר ואין ההיזק בא מיד דזה חשוב גרמא כמ"ש התוס' והרא"ש בב"ב דף כ"ב ב' יע"ש ועיין בח"מ סי' שפ"ו והנה ממ"ש לקמן ע"ח א' עד כמה שוכר עליהן אר"נ עד כדי שכרן א"ל אביי והתניא עד ארבעים וחמשים זוז א"ל כי תניא ההוא כשבאת חבילה לידו מבואר דבלא באת חבילה אינו שוכר רק כדי שכרן ואמאי נימא כיון שגרמו לו הפסד ישלמו יותר. שוב מצאתי בהג"א לקמן שהקשה כן ותי' דמיירי הכא שלא גרמו לו הפסד כגון שלא מצא פועלים אחרים בשעה ששכר אלו ואעפ"כ כיון שנשכרו לו כבר צריכין לעשות או שוכר עליהן או מטען עכ"ל. והנה קשה טובא לפי דבריו א' כיון שלא גרמו לו הפסד אמאי שוכר עליהן הא הפסד לא גרמו וגם חיוב עשייתן אין כאן שלא היה קנין ולא משיכת כלי אומנות רק אמירה בעלמא ולמה צריכין לעשות ומ"ש מרישא דאין להם אלא תרעומות ב' קשה דאף לפי דבריו דכיון שנשכרו לו צריכין לעשות ולכך שוכר עליהן עד מ' ונ' זוז א"כ אפי' בלא באת חבילה לידו ישכור עד נ' זוז כיון שמחייבין לעשות או לשכור אחר במקומן ג' קשה דלפ"ז למה ליה לר"נ לדחוקי ולאוקמא ברייתא כשבאת חבילה לידו דאין מזה שום רמז בברייתא ה"ל לאוקמא אפי' בלא באת ומיירי שיש לו הפסד כגון שבשעה ששכרם הי' מיצא אחרים לשכור וכיון שהפסידו לו חייבין מדד"ג אפי' בלא באת חבילה ונ' זוז לאו דוקא אלא גוזמא וה"ה יותר וכמ"ש הב"י בסי' של"ג לדעת הרמב"ם וא"ל דהג"א ס"ל עד נ' זוז דוקא וכדעת הרמב"ן ונ"י דא"כ למה הקשה שם מאי אריא באת אפי' לא באת חבילה נמי ה"ל לאקשויי אבאת גופיה למה עד נ' זוז ולא יותר כיון שהפסידו מיהו זה י"ל דבאמת להקשות לא מצי לאקשויי די"ל מנ"ל להקשות דלמא עד מ' ונ' ואפי' טובא אבל, לפי האמת ס"ל נ' דוקא וע' תוס' סוכה דף ב' ב' אבל קושית הראשונים קשה טובא ונבאר מזה בסמוך איך שיהיה מבואר מדבריו דס"ל דהיכא דהפסיד לגמרי ע"י גרמתן צריכים לשלם לו כל ההיזק והיכא שלא גרמו לו הפסד כגון שלא מצא פועלים לשכור בל"ז אזי אין צריך לשלם לו כל ההפסד רק שוכר עליהן אף שלא גרמו אך דעת הרשב"א והנ"י אינה כן אלא דהכא מיירי שגרמו לו הפסד שמצא אתמול פועלים בשעה ששכר את אלו ואעפ"כ כ' הנ"י שם שאם הפסיד לגמרי א"צ לשלם לו כל ההפסד שהרי לא קבלו לשלם אלא שאם רצה בעה"ב שוכר עליהן עכ"ד והנה גם על דבריהם קשה דכיון דמטעם גרמי אתינן עלי' שגרמו לו הפסד א"כ מדוע כשלא באת חבילה לידו אין שוכר עליהם רק עד כדי שכרן וגם מ"ט כשהפסיד לגמרי אין משלמים כל ההפסד כיון שהם גרמי בנזקין ומ"ש בנ"י הטעם שהרי לא קבלו עליהם לשלם קשה דמה בכך שהם לא קבלו הרי שורף שט"ח ג"כ לא קיבל ע"ע לשלם ומ"מ אנו מחייבין אותו מטעם גרמי וטעם זה שייך לשיטת הג"א ולא לשיטת הרשב"א שכ' בסמוך וכמ"ש לקמן בס"ד וגם קשה מ"ט לחנק בין באת חבילה ללא באת דממ"נ אם חייבים לשלם משום גרמי אף כשאין תח"י משלהם לכופם לשלם מטעם גרמי כמו בכל גרמי שאנו כופין לשלם. והי' נ"ל ליישב עפ"י מ"ש הריצב"א הביאו התוס' בב"ב דף כ"ב ב' דבגרמי דוקא בהיזק המצוי קנסו חכמים אבל כשאינו מצוי לא קנסו כלל עכ"ד. ונראה לענ"ד לחלק הענין לג' חלוקים דהנה לפי דיעה זו דדד"ג קנסא הנה קנסות אין אנו דנין בבבל ואף על פי כן דנין דיני דגרמי מטעם דשכיח ויש בו ח"כ וכמבואר בח"מ סימן א' והיכא דשכיח ולא שכיח אזי הוא קנס ואין דנים אותו בבבל כיון דלא שכיח לגמרי והיכא דאינו שכיח כלל אזי אין כאן דד"ג כלל כיון דהוא מילתא דלא שכיח כלל לא קנסו בו רבנן. ובזה יובן הענין דהנה שיתקרו פועלים עד כדי דמיהן זהו מילתא דשכיח טובא ולכך דנים אותו בכ"מ אף בבבל אבל שיצטרך ליתן עד מ' ונ' זוז זהו מילתא דלא שכיח ושכיח קצת לכך יש בו דד"ג אך אין דנים אותו בבבל וקי"ל דאי תפש לא מפקינן מיני' ולכך כשבאת חבילה לידו כיון שתפס דנים לו עד מ' ונ' שזה שכיח קצת לפרקים בעת הדחק כמ"ש הנ"י שדרכן של ב"ב לשכור כן בדבר האבד אבל יותר מזה ל"ש כלל ולכך אף בבאת חבילה לידו איני יכול לעכב כיון דלא שכיח כלל אף שהוכרח הוא ליתן יותר נמצא שגרמו לו הפסד יותר אעפ"כ כיון דלא שכיח כלל אין דנים בו דד"ג כמ"ש הריצב"א דבדבר דלא שכיח לא קנסו ובזה יתיישב מה דקשה על דברי רש"י במשנתינו שכתב שוכר עליהן בני אדם ביוקר ועליהם לשלם מלשון רש"י משמע אפילו יתר מכדי שכרם ובפרט לפמ"ש רש"י בפי' עד כדי שכרם מה שחייב להם ומשמע אבל לשלם מכיסם אין חייבים וכאן כ' ועליהם לשלם משמע מכיסם ועוד דמשנתינו מיירי כשעדיין לא התחילו במלאכה כמ"ש הראשונים מדתני ברישא דאין להם אלא תרעומות ובכה"ג אין להם שום שכר עדיין מאתו וע"כ דמשלמים מכיסם וא"ל דמיירי בבאת חבילה לידו דא"כ בכה"ג אף באינו דבר האבד יכול לעכב החבילה כמ"ש הרשב"א הובא בסי' של"ג וע"כ דמיירי בלא באת חבילה א"כ למה ישלמו מכיסם ובגליון ש"ס שלי ישבתי זה באופן אחר יע"ש. ולפמ"ש יתיישב בפשיטות דכבר ביארנו הטעם דביותר מכדי שכרם אין צריכים לשלם כ"א בבאת חבילה משום דלא שכיח קצת ואין דנים אותו בבבל ובבאת חבילה כיון דתפס לא מפקינן מיני' וכ"ז בבבל אבל בא"י דנים דיני קנסות ולכך אף בלא באת חבילה דנים דד"ג ולכך ר"נ דהי' בח"ל ושם אין דנים וכדשלח לי' ר"נ גופי' לר' חסדא קנסא קמגבית בבבל בב"ק כ"ז ב' ולכך ס"ל דאין משלמים אא"כ תפס החבילה אבל תנא דמתני' מרא דארעא דישראל הוא ושם מגבין דיני קנסות ולכך אף בלא תפס החבילה מגבין מהם אך קשה דלפ"ז למה הוצרך ר"נ לתרץ דבריית' מיירי בבאת חבילה לוקמא ברייתא בא"י דרוב מסדרי ברייתות בא"י הוי ויש ליישב דמשמיענו הדין דאף לדידן שייך הך דינא דברייתא בבאת חבילה אבל לפי האמת בריית' מיירי אף בלא באת חבילה ובא"י. ובזה יתיישב מה דקשה לפי מה דמוקי ר"נ הבריית' בבאת חבילה דא"כ אף בדבר שאינו אבד ובלא התחילו ג"כ יכול לעכב החבילה וכדעת הרשב"א ואמאי קתני דאין להם אלא תרעומות ולפמ"ש א"ש דבאמת בריית' מיירי בלא באת חבילה ובא"י רק דר"ג משמיענו דדינא דברייתא שייך אף לדידן וכשבאת חבילה. איברא דלפמ"ש בכדי שכרם דהיינו הכפל כפי' הרמב"ם אזי שכיח לגמרי ודנים אף בבבל ולפ"ז יקשה על רש"י דס"ל דאף הכפל אין מחייבים אותם לשלם רק מה שיש בידו משכרן שכבר עשו מלאכה אצלו דלפמ"ש שזה שכיח לגמרי ודנים אף בבבל ודוחק לומר דרש"י ס"ל דג"ז לא שכיח דפשיט' דשכיח שיתיקרו פועלים ובפרט כשבעה"ב דוחק את השעה מחמת שמלאכתו היא דבר האבד ובגליון הש"ס שלי כתבתי טעם לשבח לדברי רש"י יע"ש:

ח

בגמרא. חזרו זה בזה לא קתני כו' ה"ד אי דא"ל בעה"ב בד' ואזל איהו ואמר להו בג' תרעומות מאי עבידתי' הא סביר וקביל ויל"ד דהאיך שייך סביר וקביל דמה להם לעשות אם השעה דווחקתן וצריכין לפרנסה ולא היו מוצאין להשתכר לאיש אחר ואעפ"כ הרי הוא מפסידן דינר דלולא שליחותו ועשייתו הי' הבעה"ב נותן להם ד' דלא מבעיא לדעת הרי"ף והרא"ש והר"מ דס"ל דמיירי אפי' שהמלאכה שוה ד' דפשיטא דיש להם תרעומות גדול שדוחק לרצות לו בפחות משיווי המלאכה ומחמת דוחק הפרנסה הוכרחו לרצות אלא אפי' אם נאמר דמיירי דהמלאכה שוה ג' ולא יותר אעפ"כ פשיטא כיון דלולא שליחות השליח הי' הבעה"ב מתרצה להן ליתן ד' הרי השליח מונע טוב מבעליו ודקארי לי' מאי קארי לי' וי"ל דמיירי כשאינו שוה אלא ג' וס"ד דלא שייך כאן אל תמנע טוב דמה חזית דאזלת בתר פועלים זיל בתר בעה"ב ואל תמנע טוב מבעה"ב לפזר מעותיו בחנם כיון שאינו שוה אלא ג' אך קשה דעדיין יש להם תרעומות דאי הוי נותן להם ד' הוי עבד עבידתא שפירתא דשוי ד' והוי טוב לשניהם לפועלים ולבעה"ב ולא הוי בי' מניעת טוב לבעה"ב ויש ליישב:

ט

שם בגמ'. ואי דא"ל בעה"ב בג' וא"ל בד' ה"ד אי דא"ל שכרכם עלי ניתב להו מדידי'. קשה ממ"נ אי מיירי דמיתגרי בד' אמאי ניתב מדידי' לשלם בעה"ב כמ"ש בסמוך לחזי פועלים היכי מתגרי דאי מתגרי בד' צריך בעה"ב ליתן ד' והניחא לדעת הב"י בר"ס של"ב בדעת הרי"ף והרא"ש והר"מ דאפי' מתגרי בד' אין בעה"ב צריך ליתן כ"א ג' א"ש אלא לדעת הד"מ והסמ"ע והי"א בהג"ה דלכ"ע במתגרי בד' צריך בעה"ב ליתן ד' א"כ קשה היכי קאמר ליתיב מדידי' וא"ל דהכא מיירי דמתגרי בג' מנ"ל דהוא צריך ליתן יותר מכדי שיווי שכרם דמבריית' אין ראי' דמה דנקט בברייתא נותן להם שכרם משלם י"ל שיווי שכרם וא"ל דא"כ מאי קאמר והוא נוטל מבעה"ב מה שההנהו כיון דהוא אינו נותן להם רק מה ששוה שכרם א"כ בזה הסך הוא מהנה לבעה"ב וא"כ נתינתו ונתינת בעה"ב שוה ז"א די"ל דהיכא דבעה"ב א"צ למלאכה זו כגון במקיף חבירו מג' רוחות דלא ההנהו דעדיין רוח ד' פרוץ אף שהמלאכה שוה ג' אין צריך בעה"ב לתת כלום כיון דלא ההנהו ול"ד להיכא דא"ל ג' ושוה ד' דצריך ליתן מה שההנהו דהכא כיון דגלי דעתי' דצריך למלאכה א"כ מהנהו בשיווי המלאכה כפי מה שהיא שוה כיון דעכ"פ צריך הוא למלאכה שהרי צוה לשכור פועלים (ובאמת לדעת הב"י בפי' דברי הרי"ף ף והרא"ש והר"מ אף בכה"ג לא חשוב מהנהו רק בג' אף דשוה ד' מ"מ אצלו אינו שוה אלא ג' ולא ההנהו אלא ג') משא"כ היכא דלא צוה כלל לשכור פועלים ולא גלי דעתי' דחפץ במלאכה זו א"צ ליתן כלום רק אם ההנהו כגון שהקיפו מד' רוחות או כגון שעמד ניקף וגדר רביעית אבל לעולם אימא לך דגם השוכר אינו נותן לפועלים כ"א כפי שיווי ולא כפי מה שקצב להם (וע' בריטב"א שהוכיח מזה דאין אונאה לשכירות ובאמת הא גופא קשה מנ"ל לש"ס הא דמהך ברייתא לא מוכח מידי כדכתיבנא) וי"ל דמיירי דעבדי עבידתא שפירתא ומבעה"ב אינו יכול להוציא דאף דגלי דעתי' דניחא לי' בפעולה זו מ"מ לא גלי דעתי' דניחא לי' בשפירתא אבל הוא שפסק עמהן ד' צריך ליתן דבשביל שפסק להן ד' עבדי עבידתא שפירתא אך מדברי הרי"ף והרא"ש מבואר דבעבדי עבידתא שפירתא אף בעה"ב צריך ליתן להם ד' אף דלא גלי דעתי' דניחא לי' בשפירתא וכמ"ש בסמוך מזה וא"כ הדק"ל דאמאי קאמר ניתב מדידי' דאי מיירי בעבידתא שפירתא אפי' בעה"ב צריך ליתן וי"ל דמיירי בריפקא ומלי מיא ולא ידיע דבעה"ב א"צ ליתן דהמוציא מחבירו ע"ה אבל הוא שקצב להן ד' ועכשיו רוצה לשנות להן ולגרוע מקצבתו עליו הראי' שאינו שוה ד' אך דכ"ז דוחק לומר דהש"ס ס"ד השתא לאוקמא בעבידתא שפירתא ובריפקא ומלי מיא וע"ק דאדרבא מאי דוחקי' לאוקמי' בכה"ג ולהקשות ניתב להו מדידי' לוקי דלא עבדי עבידת' שפירת' ולכך א"צ ליתן להם ואי להם עליו אלא תרעומות וצ"ל דס"ל להש"ס בפשיטות כיון דהוא בע"ד דידהו כדאית' בברייתא נותן להם שכרם משלם א"כ פשיטא דצריך ליתן שכרם משלם דאין אונאה לשכירות:

י

שם בגמ'. ולחזו פועלים היכי מתגרי פרש"י דאי מתגרי בד' צריך בעה"ב ליתן להם ד' כדתניא נוטל מבעה"ב מה שהנהו וי"ל דל"ד להתם דהתם מסתמא אמרינן דניחא לי' לבעה"ב למיתב לפועלים כמנהג המדינה אבל הכא הא עקר דעתי' וגילה דעתי' דאינו רוצה אלא בג' חזינן דלא שוה אצלו הנאה זו אלא ג' והא דפריך ולחזו פועלים היינו דאי מתגרי בג' אפי' תרעומות ליכא והיכא קאמר סתם דיש להם תרעומות כך הי' נראה לפרש לולא פרש"י וכל הפוסקים דר"ל דבמתגרי בד' צריך בעה"ב לשלם ד'. והנה הוי מצי לשנויי דמיירי דביום זה הוקרו פועלים ושוה ד' ולכך יש להם תרעומות דהרי היו יכולים היום ליקח ד' ובעה"ב אינו נותן כי אם ג' דא"ל אנא ג' אמרי ואף דעכשיו שוה ד' מ"מ כיון שאינו דבר האבד ולמחר וליומא אחרא אשכור פועלים בג' נמצא אין אתם מהנים לי כ"א ג' ודוחק לומר כיון דסוף סוף עכשיו שוה ד' מהנהו בד' דבתר השתא אזלינן ויותר י"ל דבכה"ג היכא שהיו מוצאים היום לישכר בד' והוא הטען חייב השוכר לשלם להם מדד"ג וכדלעיל במשנה ר"פ ועדיין צ"ע. עוד הוי מצי לשנויי דמיירי דמלאכה זו הקלה היא בג' ומלאכה אחרת הכבידה קצת מזו היא בד' ולכך יש להם תרעומות דא"ל אלילי שהשכרנו בד' היינו משכירים עצמנו למלאכה כבידה בד' וצ"ל דאיה"נ אלא דהש"ס עדיפא משני דמיירי דבהך מלאכה איכא דמגר בד' ואעפ"כ אינו נותן להם אלא ג' אבל איה"נ דלענין תרעומות אפי' כולן נשכרים בג' במלאכה כזו יש להם תרעומות מטעם שכתבנו דאמרי לולי את היינו משכירים א"ע למלאכה כבידה מזו בד' דלא כהש"ך בסי' של"ב סק"ו דאם כל הפועלים נשכרים בג' אין להם אפי' תרעומות דז"א כדכתיבנא:

יא

שם ולחזי עבידתייהו כו' י"ל דאם היא שפירתא צריך בעה"ב לשלם מה שהנהו וי"ל דא"צ לשלם דלא גלי דעתי' דרוצה בשפירתא וכמש"ל אות ט' רק דלענין פועלים אמר ולחזו דאם אינה שפירתא אין להם אפי' תרעומות אך מדברי הרא"ש והרי"ף והר"מ וטוש"ע סי' של"ב מבואר דאפי' בכאן נוטלים מבעה"ב אף דלא גלי אדעתי':

והנה דעת הרא"ש ורבינו ירוחם דהיכא דכל הפועלים נשכרים בג' אפי' בעבידתא שפירתא אינו נותן אלא ג' והביאן הב"י והש"ך בסי' של"ב ולדידי קשה על דבריהם דא"כ מאי דוחקא דש"ס לאוקמא בשינויא דחיקא בריפקא ומלי מיא לוקי אפי' בידוע דהוא עבידתא שפירתא ואף עפ"כ אינו נותן להם אלא ג' דמיירי שכל הפועלים נשכרים בג' וצ"ע:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה