אור ברסלב
מלא הרועים חלק א שחיטה בסכין של ע"ג ושל נכרים

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

שחיטה בסכין של ע"ג ושל נכרים

שמוש נותר מילתא הוא

א

א"ר נחמן אמר רבה בר אבהו סכין של ע"ג מותר לשחוט בה ואסור לחתוך בה בשר מותר לשחוט מקלקל הוא ואסור לחתוך בה בשר מתקן הוא חולין פ"ק ד"ח וכן פסק הרמב"ם פ"ז מהל' עכו"ם וטוש"ע י"ד סי' י' ואפילו לכתחילה מותר לשחוט אם אין בו משום גיעולי עכו"ם כמבואר בהג"ה סי' קמ"ב:

ב

רבא אמר פעמים שהשוחט אסור במסוכנת ומחתך מותר באטמא דקיימא לקורבנא ופסק כן הרמב"ם והטוש"ע שם:

ג

אם שחט בה מסוכנת דעת הרשב"א בתה"א שיוליך הנאה לים המלח דהיינו כדי שכר סכין לשחוט בה דפסק כר"א בע"ז מ"ט:

ד

דעת הרמב"ם בפ"ז מה' עכו"ם כמ"ש הכ"מ שם דאם שחט בו כל הבהמה אסורה ולא מהני הולכת הנאה לים המלח ודוקא בשחט מסוכנת דנהנה הרבה מן השחיטה דהיתה כל הבהמה נפסדת אבל בחתך בה בשר סגי בהולכת הנאה לים המלח אף להרמב"ם וכ"כ הש"ך ביו"ד סי' קמ"ב סק"ו וע"ש היטב:

ה

דעת הרא"ש בפ"ק דחולין והביאו הטור ביו"ד סי' י' אף בשחט בה מסוכנת הבהמה מותרת אף בלא הולכת הנאה לים המלח דל"ד לאפה בה את הפת דכל הפת אסורה דהתם עיקר התחלת זה הפת בא מן האיסור אבל הכא כיון שכבר גדלה הבהמה ואינה חסרה רק להכשירה לאכילה לא אסרו חכמים הנאתה בדיעבד אבל הש"ך ביו"ד סי' י' סק"ה רצה לומר בדעת הרא"ש דגם הרא"ש מודה להרשב"א דצריך להוליך הנאה אך כל פלפולי אינו אלא לומר שלא נאסור כל הבהמה יע"ש אבל הטור וב"י והיש"ש סימן י"ג הבינו דעת הרא"ש דלא מצריך אף הולכת הנאה לים המלח וכבר השיגו הפר"ח והב"ש על הש"ך בזה:

ו

והנה הוכחת הרא"ש ממ"ש ותיפוק ליה משום שמנינותא דאיסורא ואם נאמר שבשחיטת סכין של ע"ז כל הבהמה נאסרה מאי מקשה דעכ"פ משמיענו שלא נאסור כל הבהמה דמשום שמנונית א"צ כי אם קליפה והנה כבר עמדו על דבריו מהרש"ל ביש"ש ומהרש"א ועיין בכר"ו אך מה שנ"ל ליישב בפשיטות דהנה באמת קשה מה טעם סגי בקליפה משום שמנונית דע"ז וכבר עמד ע"ז הרא"ש בעצמו בפרק ג"ה בסוגיא דירך שנתבשל בה ג"ה וכ' כיון דאין האיסור כ"א משום שמנונית שהוא בעין על הסכין וזהו משהו בעלמא וסגי בקליפה והנה צריך טעם למה באמת אינו אסור משום בליעה שבתוך הסכין וצריך לומר משום דבאמת הקשה הרשב"א דהא קי"ל סתם כלים של עכו"ם אינו ב"י ותירץ דשאני סכין ששמנינותו טוח על פניו ואינו אסור משום הבליעה שבפנים דאינה ב"י רק משום שמנינות שהוא בעין על הסכין וע"כ סגי לזה בקליפה וכ"ז בשמנונית דאיסורא שאין בו לתא דע"ז אך שמנונית של תקרובת ע"ז דאסור במשהו משום שלא ידבק בידך ודאי דאסור אף נטל"פ כמ"ש הב"ן ל"ב דהיכא דאסור במשהו אף נטל"פ אסור וגם בל"ז כיון שהאיסור משום לא ידבק בידך זהו אף בנטל"פ יש איסור וא"כ שפיר חיישינן למה שהוא בלוע בתוך הסכין ואוסר כל הבהמה ואינו מתבטל בס' דע"ז אסור במשהו ואם כן אף משום שמנונית אסור כל הבהמה ושפיר פריך ותיפוק ליה דאסור כל הבהמה משום שמנונית. איברא דז"א דהרי הרא"ש כ' בשמעתין דמיירי בסכין שהוא בן יומא ואם כן קשה למה כ' בפג"ה דאינו אסור רק משום שמנונית בעין של הסכין וע"כ צ"ל דס"ל כמ"ש הט"ז לדעתו דבאמת אין בה"ש רותח כ"כ להפליט הבלוע בסכין רק עיקר האיסור ממה שהוא בעין על הסכין ולזה צריך ג"כ שיהיה בן יומא כמ"ש הט"ז ובאמת מדברי הרא"ש אלו שבפ' ג"ה יש ראיה גדולה לדעת הט"ז ואישתמיט להט"ז דברי הרא"ש אלו וא"כ אף בסכין של ע"ז סגי בקליפה דכיון דהשמנונית הוא דבר מיעוט אינו מבליע יותר מכדי קליפה. השאר חסר:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה